שפת אמת ניצבים: ק״ש ועמידה וברכות התורה

שפת אמת נצבים

קשר בין נצבים לק״ש

תרס”ב

אתם נצבים היום כלכם. היום בכל יום ע”י הכנה לקבל עול מ”ש ובריתו. בזה יכולים להתאסף להיות אגודה. וכן שמע ישראל הוא התאספות שנעשין אגודה א’ לקבל הברית. בפ’ והי’ אם שמוע שכר ועונש שזה קבלת הברית. וכמ”ש על הפורק הברית בשרירות לבי אלך לכן הבדילו ה’ כו’. כמו כן כל המכניס עצמו לברית הזה זוכה לכנוס בכלל ישראל. וכשנעשין אגודה א’ הםנצבים לפני ה’. וזה בחי’ התפלה אחר ק”ש שנק’ עמידה. וכן במדרש מביא כאן זמני התפלה שבאלה הזמנים יכולין להתאסף להתיצב לפני ה’. ואח”כ כ’ פרשת התשובה ע”פ המד’ וים רחוקים שערי תפלה פעמים פתוחות פעמים נעולות כמו מקווה והים לעולם פתוח זה שערי תשובה דנצבים היום פי’ חז”ל כשם שהיום מאפיל ומאיר כו’. והוא בחי’ זמני תפלה בכל יום בחי’ מקוה פעמים פתוח פעמים נעול. וכ’ יקוו המים מת’ השמים א’ מקום אחד היינו כשבאים אל בחי’ האחדות. אבל התשובה הוא מעל השמים וע”י התשובה לעולם בכל עת באים להאחדות. וב’ בחי’ אלו תפלה ותשובה הם בחי’ ר”ה ויוה”כ ובהם פתיחת ב’ השערים על כל השנה:

 

נצבים – שני פירושים: הכנה ועמידה

הכנה:

אתם נצבים כולכם-היום ובכול. יום, על ידי הכנה לקבל עול מ״ש ובריתו

הרב מפרש ניצבים במובן של עומדים כהכנה לשלב הבא – לקבל עול מ״ש בק״ש. כי כתוב לעברך בברית ה׳ אלוקיך. וכ׳ בפ׳ והיה אם שמוע שזה שכר ועונש כלומר ברית

ההכנה היא על ידי ניצבים, עמידה בנוכנות. וזו  הקריאה לפני הברכות, ברכו את ה׳ המבורך, שנעשית בעמידה.

בזה יכולים להתאסף להיות אגודה

אגודה אחת – מניין. לפי ההלכה (ערוך השולחן) דין ק״ש הוא כמו שמ״ע (פורס על שמע) ומצדיק קדושה דיוצר (של המלאכים)

וכן שמע ישראל הוא התאספות שנעשין אגודה א’ לקבל הברית

גם ק״ש היא קריאה להתאסף

עמידה

וכשנעשין אגודה א’ הם נצבים לפני ה’. וזה בחי’ התפלה אחר ק”ש שנק’ עמידה

לאחר שניצבים ומתאספים בק״ש לקבל עול מ״ש, מוכנים גם לעמוד -להתייצב בפני ה׳ כלומר לתפילת 18 לפני ה׳  בעזרה כפי שראינו בבכורים

תשובה ועמידה בשמונה עשרה

ואחרי כן פרשת התשובה

אחרי ״אתם נצבים״  התורה  מביאה את פרשת התשובה.

זה שערי תשובה דנצבים היום – פותחת שערי שמים לתפילה.

התשובה עוזרת, פותחת את שערי שמים לתפילה. במיוחד כשהתפילה באה יחד עם התשובה

לכן תקנו אנשי כנסת הגדולה שתפילת שמונה עשרה עצמה תהא מבוססת על  ניצבים במובן עמידה ותשובה –

כיצד?

חיבור של תפילת עמידה ותשובה

דברים ל א-

והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה

1 והשיבות  אל לבבך בכול הגויים אשר הדיחך ה׳ אלוקיך שמה

כאן התשובה היא מענה לשאלנה. יש כאן הבטחה שתשאל את השאלה  מדוע הדיחני? (אוה״ח)

וזה נס, שימנע התבוללות. וכנגד זה תקנו לומר ברכה ראשונה

חננו מאתך חכמה בינה והשכל , בא״ה חונן הדעת -חכמה לשאול

2  ושבת עד ה׳ אלוקיך –

כאן התשובה היא מחטא. אתה מבין שהסיבה שה׳ הדיחך היא החטאים שעליהם הזהירו נביאי ישראל.

אתה מזהה את החטא ומתחרט עליו. כנגד זה תקנו לומר ברכה שנייה

השיבנו אבינו לתורתך והחזירנו …

יש תשובה מהירה ויש ארוכה – כריש לקיש

3 סלח לנו אבינו כי חטאנו – מאחר שאתה עומד בתשובה, עליך לקיים מצוות צוות וידוי

4 ושב ה׳ אלוקיך את שבותך –

כאן התשובה היא במובן של חזרה למצב קודם, משעבוד לגאולה.

וכנגד זה תקנו לומר: ראה בעניינו וריבה ריבנו וגאלנו

גאולה היא משלטון העמים, גם בחוץ לארץ

5 ושב וקבצך מכול הגויים אשר הפיצך –

כאן התשובה היא במובן של חזרה למקום פיזי. כגון לא״י שמשם הודחת.

תקע. בשופר גדול לחרותנו וקבץ גלויותינו

מדובר בשיבת ציון, פעמיים ״ושב״. פעם ראשונה בשיבת ציון של עזרא ונחמיה, ופעם שנייה בימינו

6 והביאך אל הארץ…וירישתה, והטיבך והרבך מאבותיך –

כל הצעדים של הגאולה כבעבר אך מהר יותר (רבנו בחיי) וכנגד זה תקנו

השיבה שופטינו כבראשונה, ולירושלים עירך ברחמים תשוב ובנה אותה,

ותשכון בתוכה, וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין

אנו לא מתפללים שהגאולה תיקח ארבע מאות שנה כמו בעבר – מיהושוע עד שלמה- אלא שתקרה מהר יותר

תרל”ד

עמידה היא תפילה

א”נ היום כו’ פי’ בכל יום כמ”ש יהי’ בעיניך כחדשים כמ”ש היום אם בקולו תשמעון. וע”י ההתחדשות יכול כל איש ישראל ליישר עצמו להיות עומד לפני הש”י. וחז”ל פי’ עמידה זו תפלה שהיא נגד ח”י חוליות שיוכל האדם להעמיד עצמו לפניו ית’. ולכן מקדימין ק”ש קודם התפלה שהוא הקבלה מצוך היום כו’ להיות מקבל האדם עליו מ”ש ומצותיו כאלו עימד על הר סיני. וע”י ההתחדשות בק”ש יכול להיות עומד אח”כ בתפלה. ועיקר העצה לזה הוא בחי’ כולכם שהוא כלל הצריך לפרט. ומ”מ הפרט צריך לכלל וכשמכניס עצמו בכלל ישראל נאמר א”נ כולכם   

ההכנה לברכות התורה

תרל”ט

במדרש כי המצווה הזאת כו’ הפותח וחותם בתורה כו’. כבר פרשנו במ”א ב’ בחי’ אלו שהיא פתיחת הלב בתורה כמ”ש יפתח לבנו בתורתו. כי התורה היא מפתח שיוכל איש ישראל לפתוח לבו ע”י התורה3. והוא בחי’ תורה שבכתב אותו הנקודה שחקוקה בלבות בנ”י. והחתימה היא בחי’ מעין חתום שהוא להסגיר פנימיות התלהבות אש הלב שלא יתפשט רק למקום הצריך. והיא בחי’ תורה שבעל פה להיות מנהיג את הפה ולשלוט עליו. והיא היפוך מבחי’ לשון הרע. וצריך כל הוגה בתורה לידע כי הכל בעזר הש”י הפתיחה והחתימה לכן יש ברכה לפני’ ולאחרי’. וכשיודע שהיא בעזר הבורא ית’ יכול להתקיים. וז”ש מרע”ה לא בשמים היא כו’ שצריך כל אדם לידע זאת הטובה הגדולה שהשי”ת נתן לנו התורה הקדושה שהיא נעלמה מעיני כל חי כו’. ורק הש”י בחסדו נתנה לנו. וכשמבינים זאת כי הי’ צריכין לעלות לשמים אחרי’ ואעפ”כ השי”ת קרבנו לתורתו. אז יכולין להשיגה. וע”י ידיעה זו מתקרבת אל האדם

מייד אחרי  פרשת התשובה הפסוק מדבר על התורה –

ל יא

כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום

לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא

לא בשמים היא לאמר מי יעלה…

ולא מעבר לים לאמר מי יעבר לנו…

כי קרוֹב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשות

מהי המצווה הזאת : התשובה (ספורנו) או כל התורה (רמב״״ן)  או שניהם:  ״תשובה שקולה כנגד כל התורה״ (בעל הטורים)

במדרש כי המצווה הזאת כו’ הפותח וחותם בתורה כו’. כבר פרשנו במ”א ב’ בחי’ אלו שהיא פתיחת הלב בתורה

מדרש רבה: כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת (דברים ל, יא),

ב  הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעוֹמֵד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, כֵּיצַד מְבָרֵךְ, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. וּמִנַּיִן שֶׁטְּעוּנָה בְּרָכָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, שֶׁכָּתוּב בָּרוּךְ אַתָּה ה’ וְאַחַר כָּךְ לַמְדֵנִי חֻקֶּיךָ,(תהילים)  הֲרֵי בְּרָכָה לְפָנֶיהָ. וּמִנַּיִן שֶׁטְּעוּנָה בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר וְזֹאת הַבְּרָכָה, מִשֶּׁשָּׁנָה לָהֶן אֶת הַתּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ, הֲרֵי בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ.

 הרב מפרש שברכות התורה לפני ואחרי פותחים את לבנו -לתורה שבכתב ובעל פה.

פתיחת הלב לתורה שבכתב, וחתימת  הלב לתורה שבעל פה

מברכו וק״ש ותפילת העמידה התקדם המתפלל העומד בתשובה לקריאת התור וברכותיה

בדומה למתפלל בעזרה שהתקדם לפתיחת שערי ניקנור (ק״ש) וקרבן התמיד (תפילה) ולאחריה קודש הקודשים שבו הארון וספר התורה

אבל, כפי שנראה, הרב מדגיש שגם הקריאה בתורה אייננה מטרה לעצמה אלא מדרגה לעלות בה לשכינה בין הכרובים

תרל”ג:

ובמדרש כי המצוה הזאת כו’ ברכת התורה לפני’ ולאחרי’. כי כ’ ונעלמה מעיני כל חי כו’. ורק בנ”י ניתן להם הכח ורשות בפיך ובלבבך לעשותו פי’ לעשותו קרוב. וצריך האדם להכין עצמו מקודם דבר מצוה או תורה ע”י הברכה שמתבונן שהוא ציוי השי”ת ושזיכה אותנו להיות דבקים בו ובתורתו. וע”י הרצון יוכל לעורר ולפתוח פתח להתקרב אל המצוה כנ”ל. וזה הברכה שמקודם.ופי’ לא נפלאת היא שלא יעלה ע”ד האדם שא”א להשיג כלל בתורת ה’. ולא רחוקה היא שיוכל להשאר אצלו הארת התורה ומצות לעולם. וזה ברכה שלאחרי’ להיות נשאר אצלו ההארה. וזה בפיך להתעורר ע”י הדיבור שהיא העיקר בעבודת הש”י להתעורר דברי התורה כמ”ש בנ”י כחן בפיהן. ובלבבך להיות נשמר בלב מה שהבין והשיג כמ”ש השמר כו’ פן תשכח כו’ אשר ראו עיניך כנ”ל:

לפי המדרש,

המצווה הזאת היא מדרגה בין ניצבים בתשובה לבין קריאת התורה, כלומר לברכות התורה לפני ואחרי. הן ממשיכות את התשובה והתפילה ומכינות את הלב להתרשם מהתורה שבכתב ובעל פה

כ לכל עשיית מצווה יש להקדים ברכה, שמראה למתבונן שהמצווה היא צווי מה׳ ית׳. והברכה שלפני היא שזיכה אותנו להיות דבקים בו ובתורתו. ועל ידי כך מתעורר הרצון יפתח הלב להתקרב אל המצווה הזאת.

בלי הברכות, התורה לא תשאיר שום רושם על הקורא. דבר שאנו עדים לכך אצל חכמי האוניברסיטאות

ולא נפלאת היא ממך – שלא תחשוב שאי אפשר למח להבין את התורה.

ברכה ראשונה – בפיך, כנגד הפה

ולא רחוקה היא ממך -שישאר הרושם בלבך- זו ברכה שנייה, כנגד בלבבך

הברכה שמקודם אומרת שהדבר אפשרי, שלא יעלה על הדעת שאי אפשר שהלב לא  יתרשם מהתורה

הברכה שלאחריה היא מעין תפילה שהרושם ישאר

תרנ”ז

בפסוק קרוב אליך הד’ כו’ בפיך ובלבבך. כ’ דרשו ה’ בהמצאו כו’ בהיותו קרוב פירשו חז”ל בעשי”ת בהמצאו בר”ה בהיותו קרוב ביוה”כ וכמו שיש בשנה זמנים שהוא נמצא וקרוב כמו כן בנפשות. בפיך שהיא התורה ובלבבך שהיא תפלה ותשובה הם מקומות מיוחדים שהקב”ה נמצא וקרוב בהם לאיש ישראל. ובמד’ הפותח והחותם בתורה מברך לפני’ ולאחרי’ דאיתא קוב”ה ואורייתא וישראל כולהו חד. וברכה שלפני‘ הוא לקשר התורה בהקב”ה. וברכה לאחרי’ לקשר כנס”י בתורה. דאיתא כל התורה שמותיו של הקב”ה. והענין הוא כמו שהשם הוא להיות נקרא האדם ע”י שמו. כמו כן בנ”י קוראין להקב”ה בכח עסק התורה. וכפי מה שעוסקין בתורה לשמה ומתקרבין אל הקב”ה כך מתגלין הארת שמותיו של הקב”ה:

ברכה לפניה- אשר בחר בנו – פותחת וקושרת את התורה לקב״ה

ברכה שלאחריה – אשר נתן לנו, וחיי עולם נטע בתוכנו  – חותמת  וקושרת לכנסת ישׁראל

וכך קב״ה ואורייתא וישראל חד הם

תרמ”ו

במדרש כי המצוה הזאת כו’ הפותח והחותם בתורה מברך כו’ עד לא לרעתכם נתתי לכם התורה כו’. כבר כתבתי במ”א בזה. והענין בקצרה דקוב”ה ואורייתא וישראל כולא חד. נמצא התורה הממוצע ובנ”י צריכין לחבר התורה לקוב”ה. וזה ברכה הראשונה שלח הפות. כי התורה למעלה. ומ”ש לא בשמים היא מסיים הפסוק לאמר מי יעלה כו’. לענין זה אינו בשמים להיות נפלאת ממך כי בכח בנ”י להמשיך אור התורה משמים. כמ”ש בזוה”ק וירדו בדגת הים כו’ שת”ח יכולין למצוא בתורה דברים הצפונים מעבר לים. ובעוף השמים. ע”ש בתיקונים ת’ מ”ז. והתורה והמצות הם אורחות ה’ כמ”ש בגמ’ שהתורה נק’ פרשת דרכים כמ”ש חז”ל בראשית בשביל התורה שנק’ ראשית דרכו. נמצא שיש בהבריאה דרכים גנוזים רק ע”י תערובת טו”ר א”י להתגלות. ובנ”י ע”י שמבררין הטוב מן הרע זוכין להתגלות אורחת ה’. וז”ש לטובתכם נתתי לכם כו’ לכן בפיך ובלבבך כו’ כפי הבירור ועבודת ה’ שנמצא בישראל מתגלה להם שורש התורה. וזה הפתיחה שת”ח כ”א פותח דרך חדש בתורה שנק’ דרך כמ”ש בגמ’. וכדאיתא לא הלכו בה שלא בירכו בתורה תחלה כנ”ל שכל המכוון לפתוח שורש התורה להיות דבקות בהקב”ה. וברכה לאחרי’ היא התקשרות בנ”י לאורייתא כמ”ש חיי עולם נטע בתוכנו. וכ’ לא תשכח מפי זרעו. פי’ שיש כח בפיהן של ישראל לעורר הארת התורה. ויש ברית הלשון וברית המעור ושניהם בכלל מפי זרעו. כי ברית הוא כח החיות והתעוררת שנמצא בבנ”י כנ”ל:

כוח בני ישראל לחדש דברי תורה

תר”מ

במדרש הפותח והחותם בתורה מברך לפני’ ולאחרי’ כו’. דכ’ כי קרוב אליך כו’ בפיך ובלבבך קאי על כל איש ישראל שיש לו חלק בתורה כמ”ש ותן חלקינו בתורתך. ואותו נקודה השייכית אליו אין יכול אחר לפתוח רק הוא. בפיך הוא ק”ש וכל תלמוד תורה שנכלל בק”ש כמ”ש הקורא ק”ש מקיים והגית כו’. ובלבבך זו תפלה עבודה שבלב. וגם הם רמז לברית הלשון וברית המעור וב’ אלו הם הפותח והחותם. כי כחן של ישראל בפה לפתוח הפנימיות שיש בכל דבר. והחותם הוא אות ברית קודש. וכ’ ד’ מדרגותלא נפלאת ולא רחוקה לא בשמים ולא מעבר לים. והם נגד ד’ אותיות שם הקדוש. וכל אלו הד’ מדרגות בכח איש ישראל לעורר ע”י דיבור מעשה ומחשבה שהם בפיך ובלבבך לעשותו:

עד היכן האדם עולה ומתקשר לקב״ה בברכות?

ד מדרגות: לא נפלאת, לא רחוקה , לא בשמים, לא מעבר לים

כנגד ד׳ אותיות בשם הויה

 ברכות תורה קושרת את  האדם לאותיות הויה באצילות. י-חכמה, ה- בינה, ו- שש קצוות, ה-מלכות

וזה ברית המעור והלשון

מטרת כל המסע בעזרה הוא לקשור את ישראל לקבה בין הכרובים