שפת אמת וישב: יוסף המשביר

שפת אמת וישב

הרב צבי אבינר

יוסף המשביר

תרסד

אלה תולדות יעקב יוסף – אלה פסל את הראשונות, תולדות עשיו. שהנקודה שהייתה בו (בעשיו) מיצחק נתערב בפסולת. אבל תולדות יעקב יוסף, דכ׳ בית יעקב אש ובית יוסף להבה ,וכ׳ כה דברי כאש

יוסף ממשיך לברר את יעקב

יעקב חיפש את האמת דרך הגבורה של יצחק ואח״כ דרך מידת הרחמים שהיא בעומק הכל

יהו״ה אלוקים א—ב—ג—-ד—-ה—–ו——יה/וה שבת

חסד…………גבורה

א. אברהם…..יצחק

ב………..יעקב

ג……..ישראל-רחמים- תפארת

מידת הרחמים, למדנו, היא בעומק הכול, מאחרי הגבורה והחסד גם יחד

היות ושיעור קומתה גדול והיא זאת ששולטת בשבת, הרי שישראל הם אלה שיקבלו תורה ומצווות ושבתות, כדי לעלות לקדושת השבת הנצחית שלעתיד לבא

מה אש אינו מקבל טומאה כך דברי תורה אין מקבלים טומאה. ויעקב הוא התורה ואש, ואין יכול להתערב בו פסולת (בניגוד לעשיו שהייתה בו פסולת של שקר). וכך כל נשמות בני ישראל דכ׳ ויפח באפיו נשמת חיים, וזהו הנשמה. ולכן זוכין בנ״י לנשמה טהורה אין בהם פסולת (לעומת עשיו)

והסיבה לכך היא יוסף, בחינת ברית מילה. שהיא הסרת העורלה והקש. ויוסף נקרא על שם אסף השם את חרפתי, שהיא הסרת העורלה. שהיא חרפה היא לנו.

השכינה לפי סיפור הבריאה הראשון שואפת להכנס לעולם כך שיהא כולו שבת קודש

היא תעשה זאת דרך המצוות, ודרך המקדש, ודרך השבתות והמועדים

יוסף הצדיק והמשביר יסוד עולם

הרב עובר ליוסף. שיעור הקומה של הויה שהתגלה כמידת רחמים ליעקב-ישראל, אינו סוף פסוק, יש שיעור קומה קרוב יותר לעולמנו והוא בבחינת יוסף

כי רחמים קשור לדין , סליחה וכפרה ותשובה. אבל האמת של יהו״ה גדולה יותר

והיא השפעת שפע טוב לעולם, בבחינת יוסף המשביר

זהו שיעור קומה גבוה היורד לחיי היום יום, ולא רק בבית הדין

יוסף ומילה

זה היבט אחד של יוסף מעל ישראל. ויש היבט נוסף לגבי המילה.

המילה נתנה לאברהם בהיותו בן נח. בשלב זה, לפני משה, הייתה המילה שייכת באופן פוטנציאלי לכל בני נח, עד שבא משה והעלה אותה מעל השבת שנאמר בפרשת תזריע וביום השמיני ימול, אפילו בשבת

יו

לפי רשי, כך לפחות חשב יוסף. כאשר עלה לגדולה והמצרים באו בטענה לפרעה שהוא דורש מהם יותר מדי עבור הלחם, אמר להם פרעה כל מה שיאמר לכם יוסף עשו, ורשי מפרש שדרש מהם לימול. כלומר דרש מהמצרים לשמור שבע מצוות בני נח פלוס מצווה שמינית שהיא המילה

יוסף הוא המשביר

יוסף דורש מילה

המילה מאפשרת לשכינה להיכנס לעולמנו – להשפיע על בני האדם לקבלה ולעשות רצונה

כי אין המילה אלא חותמת האדון בבשרנו – ספורנו

תרסב)

וישב יעקב – אלה תולדות יעקב יוסף – נסמך אלה תולדות עשיו ואלופיו, לכן כתוב אלה פסל את הראשונות, כמו שהיה במעשה בראשית דקודם היה תוהו ובוהו ואחכ אלה תולדות שמים והארץ, בהבראם אותיות אברהם. שעל ידו התברר המכוון (התכלית) במעשי בראשית

הרב חוזר לסיפור הבריאה.

כתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אותיות אברהם. כלומר אברהם קשור לכרובים – הויה אלוקים – שלפני החטא של אדם הראשון. וכאשר קרא אברהם לקבה (יהו״ה) קונה שמים וארץ, כיוון למידה של חסד שנאמר בחסד עולם יבנה. ולכן אברהם הוא איש חסד ולא איש רחמים כיעקב-ישראל. והשם א-דנות שנתן אברהם לקבה מחליף את הויה-חסד

לכן אלה פוסל תוהו ובבוהו (שבפ׳ א׳) והוא המשל ….לכן זכה (אברהם) לברית מילה ולהשליך העורלה שהיא הפסולת שנתערב עם המרגליות. ולכן ניתוסף לו ה׳ שבה נברא העולם הזה

כבר ראינו שה-ה׳ שבשם אברהם באה מה-ה׳ האחרונה שבשם יהו״ה והיא זעירה כי אברהם יגדילה בעולם

וה-ה׳ הזאת היא שבראה את העולם הזה כפי שנאמר במנחות, ועל כך למדנו בפרשת בראשית

והנה לגבי יוסף

וכ״כ תולדות יעקב יוסף, ניתוסף לו ג״כ ה׳ – יהוסף – כמו שאברהם זכה לברית מילה, כן יוסף שומר הברית. לכן כ׳ אשר פדה את אברהם רומז ליוסף. ….המילה ניתן לאברהם והשמירה של יוסף הצדיק. ועל ידי אברהם נברא

העולם ועל ידי יוסף נתקיים העולם. כמ״ש צדיק יסוד עולם

כמו אברהם, גם יוסף קיבל לשמו את ה-ה׳ שבשם יהו״ה

וכמו שאברהם קיבל מילה, כך גם יהוסף דרש מהמצרים מילה

ואם אברהם ראה את יהו״ה כקונה שמים וארץ

הרי יוסף התקדם וראה את יהו״ה כמשביר, מספק כל צרכי העולם

תרסב0)

יוסף הוא גם הצדיק

ויעזוב בגדו וינס החוצה – פ׳ חוץ ממלבוש הגוף. ….על ידי החטא הראשון נעשה כותונת עור ממשחא דחויא ונתלבש באנושיות הגשמית. באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה. שעתה צריכין מקודם לתקן הגוף על ידי יראה ואהבה, שמידות אלה הם הרגשות הגוף. ואח״כ זוכין לפנמיות. ובכלל האבות תקנו חטא אדה״ר אש ומים, בחינת אברהם ויצחק. ותוציאנו לרוחה הוא יעקב תתן אמת ליעקב. אמת היא כמו שהיה קןדם החטא כי הנחש הביא השקר בעולם. ויוסף נמשך אחר בח׳ יעקב כמ״ש אלה תולדות יעקב יוסף. ועשה לו כתונת פסים הוא כותנות אור לכן וינס החוצה התפשטות הגשמיות

החוצה פרושו שברח מהמלכודת של כותונת העור שפתחו אדם וחווה כאשר עברו לארץ והיא מקור התאוות. נמלט לכותונת האור שכיסתה את אדם בגן העדן לפני החטא. היא זו שעדיין מכסה את נשמתנו בעולם הזה

תרסא

אלה תולדות יעקב יוסף – (חוזר על הכל) וזה החסד לאברהם היה צריך בירור כמו שכ׳ וירא את האור כי טוב ויבדל אלוקים, ובירור זה החסד נגמר ביוסף. …צדיק יסוד עולם …החסד של אברהם נתברר על ידי יוסף ונשאר בר קיימא.

..ובך חותמין,

כי כאשר יסתיים הבירור בארץ, ונחזור לאמת שהיא לפני החטא, אזי יהיה בך חותמין והוא רמז על בח׳ יוסף

תרנא

יוסף הוא המשביר

יוסף הוא המילה

יוסף הוא הצדיק

יוסף הוא המלכות

…..והנה ג׳ שמות יש יעקב, ישראל וישורון (מלכות, ויהי בישורון מלך)

כלומר יוסף הוא לא רק המשביר, הצדיק שהוא יסוד עולם, אלא ג״כ מלכות הקרויה ישורון.

ואמנם כל הפרקים מפרשת וישב והלאה מראים כיצד מנהל הקבה את העולם. שהרי ידועה הגזירה להורידם מצרימה, אבל הקבה מגשים את הגזירה על ידי האנשים בלי שהם חשים בכך או יודעים על כך. ראובן בשלו, יהודה בשלו, יוסף בשלו והקבה בשלו. אין לך פרקים כאלה בכל התורה המראים כיצד הקבה מנהל את העולם מאחרי הקלעים בלי לפגעו בבחירה החופשית של המשתתפים. וזו היא מלכות השם. וכאשר התורה מראה את מלכות השם, היא גם מראה את מלכות בשר ודם שהיא מלכות משיח בן יוסף ומשיח בן יהודה שהזרע להם נזרע כאן בפרשיות הללו

וכך אנו מקבלים את המבנה של זעיר אנפין

חסד גבורה

אברהם. יצחק

יעקב…………..

ישראל..……..……

ר ………רחמים

נצח. הוד

יוסף…………..

צדיק……….….

יסוד…………..

י………..ישורון…

מילה…………..

מלכות………….

נצח והוד הם לקוחים מ-ויאמר דוד, מלכותו של דוד הם הנצח, ולא של יוסף.

יוצא שספר בראשית בכללותו בונה את זעיר אנפין – כל הספירות. מסיפור הבריאה לגן העדן ועד יוסף

לחלק העליון – עד ליוסף – קוראים קודשא. בריך הוא

לחלק התחתון – מלכות יוסף – קוראים שכינתיה כי כאן הקשר לעולם