שפת אמת ויגש: חקל תפוחין

שפת אמת פרשת ויגש

הרב דר. צבי אבינר

חקל תפוחין

אחרי שראינו את התגלות קודש אבריך הוא ושכינתיה מפרשת בראשית ועד לסיפור מלכות יוסף, עובר הרב למושג של חקל תפוחין – מציאות הקבה בעומק בכל דבר – בין דבר של קדושה או של חולין

תרלה

בזמר הארי זל אזמר בשבחין למיעל  בו פתחין דבחקל תפוחין,  וקשה: מאי בו פתחין? אבל האמת כי חקל תפוחין. הוא בכל מקום כמ״ש מלא כל הארץ  כבודו…רק שעיקר העבודה היא לפתוח נקודה זאת

בסיפור הבריאה השני ,  יהו״ה עבר מיום השישי לפני השבת, אל ההתחלה שלפני בראשית

סיפור ראשון, פרק א׳

אלוקים  א—ב—ג—ד—ה—ו—-יה/וה שבת

כלומר יהו״ה בא בראשי תיבות י-ום ה-שישי ו-יכולו ה-שמים

בסיפור הבריאה השני, יהו״ה עבר לפני הכל

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם

ביום עשות יהו״ה אלוקים ארץ ושמים

יהו״ה אלוקים א—ב—ג—ד—ה—-ו—-יה/וה שבת

בהבראם – כביכול נבראו מחדש

כביכול עברו הכרובים יהו״ה אלוקים על כל הבריאה משישי לראשון,

וכך נמצאת יהו״ה בעומק בכל הבריאה, וזה הפרוש של השם יהו״ה היה הווה ויהיה, שאדם הראשון נתן למידת החסד כאשר נתן שמות בגן העדן.  הוא רצה להודיע לבניו שלמרות ש – יהו״ה מופיע בסוף סיפור הבריאה, חשוב שלא יטעו – הוא (היא) היה כאן קודם,  הוא נמצא עכשיו, והוא יהיה גם בעתיד כאשר האלוקים ישבות

כאשר עברו יהו״ה אלוקים על הבריאה משישי לראשון,  הבריאה התייצבה שנ׳ אף תיכון תבל בל תימוט.  הם בעומק בכל דבר  בעולם.   רק שזה בצורה כמוסה.    על האדם לפתוח פתח בעולם הזה כדי שהשכינה תבצבץ כביכול לתוך העולם, וזה שדה התפוחין שבכל מקום שנ׳ מלא כל הארץ כבודו

ובשבת נפתח זה השער הפנימי וכ׳ ….וכמו שראינו קדושת השבת בין הימים, אף שזה תוך הזמן , אף על פי כן הוא מעין עולם הבא

היות וקיום השכינה בימי החול בתוך כל דבר הוא בגדר נעלם , יש צורך באמונה לכוון כל מעשה אליה להוציאה לחקל תפוחין.  ויש צורך באמונה עוד יותר גדולה להאמין שבשבת קודש שנתנה לנו, הקדושה שורה בגלוי כמו במקדש, והיא משפיעה על שאר השבוע בנסתר.

וכמו כן יכולים להבין כי כבוד מלכותו ית׳ הוא בכל מקום אף שאינו נגלה, וזה האמונה של כל איש ישראל בהשם אחד

לא רק המציאות של השכינה קיימת בעומק במשך השבוע, ויש להאמין בזה, אלא יש להאמין גם במלכות השם – ההנהגה בהסטוריה – שהיא בעומק הדברים בנסתר.  ההכרה במלכות השם היא צעד הכרחי לקראת המסע לשבת.  יש להתגבר לא רק על עבודה זרה, אלא יש לקבל עול מלכות השם – וזה הצעד האחרון שב״שמע” דהיינו השם אחד.  לכן אנו מייד מוסיפים ברוך שם כבוד מלכותו וכו׳

כל הצעדים הללו מתבטאים ברזא דשבת

יוסף איש אמונה, יהודה איש דעת

הרב חוזר וממשיך את רעיון המלכות – של יוסף מול יהודה

פרוש ״אחד״ שאין דבר רק השם ית׳ בעצמו , הוא הכול , ואף שאין יכולים להשיג זה כראוי, יש להאמין בזה , ועל ידי האמונה באין אל האמת

וכמו שכ׳ במקום אחר כי אמת ואמונה הם ב׳ מדרגות, והוא עניין יוסף ויהודה, אחד באחד נפגשו, כעניין שנאמר ה׳ אלוקינו ה׳ אחד

יעקב מחפש את האמת, בעומק הדברים, כלומר את מלכות ה׳ בעומק כל דבר. והנה מצא את האמת בשתי דרגות – אמונה וידיעה.

למשל כאשר אני אומר שאני מאמין שיש שולחן בחדר, עדיין יתכן שהשולחן ישנו שם ויתכן שאינו שם.  אך אם אומר שאני יודע שהשולחן שם, הרי שנגעתי בו קודם או שיש לי ידיעה ברורה ללא ספק שהשולחן שם.

יוסף הוא משביר וצדיק ומלך, אך המלכות שהוא מייצג היא בבח׳ אמונה בלבד.  כאשר אני מייחס לקבה מלכות  במודל של יוסף, השארתי פתח לספק , כי יתכן שהכול טבעי. המלכות היא בהעלם.

אבל המלכות במודל של יהודה היא בגלוי ובכח וללא ספק והיא נראית לעיני כול. היא לא בגדר אמונה אלא ידיעה

וזה שכ׳ בי אדוני – בי, באותיות ה׳ שבי – יהודה

מאמר יהודה כאשר ניגש ליוסף והשווה ביניהם – לך יש רק ה׳ אחת שנוספה, אבל בשמי יש שתי אותיות ה׳ מלכתילה בלי להוסיף דבר

והפרוש הוא שיכול כל אדם לתקן עצמו אף בעת הנסתר, על ידי האמונה שהשם ית׳ משגיח בכל

קשה מאד לאדם להגיע לידיעה שה׳ הוא מלך ומניע את ההסטוריה. כי הרי זה בנסתר.  לכן הדרך היא לקבל מלכות יוסף ולהאמין, ומשם להגיע למלכות יהודה שהיא בידיעה. לכן נאמר אני מאמין בביאת המשיח, ולא אני יודע שהוא בא