שפת אמת כי תבא
ביכורים
על מה מברכים כי טוב?
תרנ”ג
ב”ה מפ’ תבא ולחתונת בני שי’ במדרש תנחומא בואו נשתחוה ונכרעה כו’ שתיקן משה רבינו ע”ה ג’ תפלות כשראה שבהמ”ק עתיד לחרוב וביכורים עתידים לפסוק כו’ שגדולה תפלה כקרבנות שמשה רבינו התפלל אעברה ונאמר לו עלה וראה כו’ ע”ש. .. וחז”ל דרשו בכ”מ שנא’ לפני ה’ בעזרה. א”כ נראה כי ע”י התפלות זוכין להתגלות הארת בהמ”ק. ובאמת מרע”ה פעל זאת ולא על חנם התפלל הרבה תפלות אעברה נא ואראה כו’. רק שהכין אל הדורות שראה בתפלה א”י כמו שהי’ רואה ע”י ביאת בהמ”ק במעשה כך זכה לראות בכח הדיבור ותפלה. וכ”ה בכל ג’ תפלות דכ’ תלפיות ודרשו חז”ל תל שכל פיות פונין כו’. ובאמת כשבא איש ישראל לבהמ”ק נפתח פיו בתהלת ה’ כמ”ש וענית ואמרת עני’ הוא אל מה שמתעורר מן השמים בבואו לפני ה’. וכמו כן בהתעוררות פיהן של ישראל למטה בתפלה נפתח להם שערי בהמ”ק. ולכן צריכין לכוון בתפלה נגד בית המקדש כי הכל בא בזכות בהמ”ק. וכמו שהי’ בהמ”ק באמצע העולם שמשם אורה ושמחה יוצאת לכל מקום כדכ’ משוש כל הארץ. כן הי’ באמצע דורות העולם לתת אור ושמחה לדורות שלפני’ ולאחרי’ וכמו שזכו הראשונים בהשתוקקות לבם לבהמ”ק למצא הארת בהמ”ק כמו אבות ומשה רבינו ע”ה. כמו כן עתה בדורות שלנו ע”י זכירת בהמ”ק יכולין להתדבק בהארת בהמ”ק. ולכן בכל שמחה צריכין להזכיר בהמ”ק. וכמו כן בשמחת נשואין מברכין שוש תשיש לומר שכל השמחה הוא מבהמ”ק שהשמחה במעונו. ובזמן המקדש השמחה הי’ בשלימות. ועתה זוכין אל השמחה ע”י האבילות של בהמ”ק כמ”ש שישו כו’ משוש כל המתאבלים ואמרו חז”ל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמת ירושלים. והגם דהפי’ הוא על לעתיד מ”מ גם זה אמת שע”י התאבלות זוכה להרגיש שמחה מירושלים כמ”ש במ”א פי’ הפ’ נהפך לאבל מחולנו:
לפי המדרש משה תיקן ג׳ תפילות ביום – כנגד השתחוויה במצוות ביכורים: בשחרית במנחה ובמעריב.–
תנחומא סימן א
היום הזה ה’ אלהיך מצוך לעשות זה שאמר הכתוב.
ב: בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה’ עושנו ( תה’ צה ו).
והלא כריעה בכלל השתחוויה, והשתחוויה בכלל כריעה.
ומה תלמוד לומר: נשתחוה נכרעה נברכה? ?
אלא צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום, לפי שחביב תפלה לפני הקדוש ברוך הוא מכל מעשים טובים ומכל הקורבנות. שכך כתיב
תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב (תהילים קכא)
אמנם אבות תקנו ג׳ תפילות ביום, אבל משה הכניס בהם תוכן כנגד ביכורים -השתחוויה, כריעה והברכה.
באיזה חלק מהשמונה עשרה מדובר? -ב-18 יש ג׳ חלקים: שבח, בקשה והודיה
רמב”ם הלכות תפילה א-ב
כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים, ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה… וכיון שראה עזרא ובית דינו כך, עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר, ן. )
שלש ראשונות שבח לה’ ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולו.
מבנה התפילה הוא שבח, בקשה והודיה,
ובהם ב׳ השתחוויות: (ברייתא ברכות)
אלו ברכות שאדם שוחה בהן: באבות תחלה וסוף, בהודאה תחלה וסוף,
ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחילת כל ברכה וברכה – מלמדין אותו שלא ישחה
מכיוון שההשתחוויות באבות הן על פי אליעזר , הרי שההשתחוויות בהודאה (מודים) הן על פי ביכורים
בביכורים משתחווים ומודים על הטוב,
ואמנם אנו מודים בהשתחוויה על ״הטוב כי לא תמו חסדיך״
מהו הטוב? על כך נדבר להלן
לפני ה׳
משה רבינו התפלל אעברה ונאמר לו עלה וראה כו’ ע”ש. הענין הוא דכ’ נשתחוה ונכרעה ונברכה לפני ה’. וחז”ל דרשו בכ”מ שנא’ לפני ה’ בעזרה. א”כ נראה כי ע”י התפלות זוכין להתגלות הארת בהמ”ק. ובאמת מרע”ה פעל זאת ולא על חנם התפלל הרבה תפלות אעברה נא ואראה כו’. רק שהכין אל הדורות שראה בתפלה א”י כמו שהי’ רואה ע”י ביאת בהמ”ק במעשה כך זכה לראות בכח הדיבור ותפלה
משה תקן לא רק ג׳ השתחוויות ביום כנגד הבאת ביכורים, אלא ״לפני ה׳״ שפרושו בעזרה. בתפילה אדם מתהלך בדמיונו בעזרה.
. משה התפלל להיכנס לארץ, לראותה ואת הלבנון – בית המקדש ((רשי), וזכה לביאת המקדש באופן רוחני בתפילתו
ובכך הכין לדורות הבאים – לאחר החורבן – שיעלו בעזרה דרך התפילה ויזכו לברך מודים על הטוב בהשתחוויה כמו בהבאת ביכורים
לכן ודרשו חז”ל תל שכל פיות פונין כו’. פונים לארץ ישראל ולעזרה
פסוקי דזמרה
ובאמת כשבא איש ישראל לבהמ”ק נפתח פיו בתהלת ה’ כמ”ש וענית ואמרת עני’ הוא אל מה שמתעורר מן השמים בבואו לפני ה’.
פותחים בתהילות ה׳ שהם פסוקי דזמרה, ארומימך ה׳ כי דיליתני (המזמור ששרו הלויים בהבאת הביכורים)
וכמו כן בהתעוררות פיהן של ישראל למטה בתפלה נפתח להם שערי בהמ”ק. ולכן צריכין לכוון בתפלה נגד בית המקדש כי הכל בא בזכות בהמ”ק. וכמו שהי’ בהמ”ק באמצע העולם שמשם אורה ושמחה יוצאת לכל מקום כדכ’ משוש כל הארץ. כן הי’ באמצע דורות העולם לתת אור ושמחה לדורות שלפני’
פסוקי דזמרה של הלווים היה ארוממך ה׳, אבל חזל הרחיבו מברוך שאמר עד ישתבח:
ר’ יוסי: יהי חלקי בגומרי הלל בכל יום… כי קאמרינן בפסוקי דזמרא (שבת קי”ח:). לפי פירש”י פסוקי דזמרא הם המזמורים ‘הללו את ה’ מן השמים’ ו’הללו אל בקדשו’.
הרי”ף והרא”ש מפרשים את המאמר ‘לעולם יסדר אדם שבחו של הקב”ה ואח”כ יתפלל’ (ברכות ל”ב) – מאי ניהו? מ’תהילה לדוד’ (אשרי) עד ‘כל הנשמה תהלל יה’.
: ושבחו חכמים למי שקורא זמירות בספר תהילים בכל יום מתהילה לדוד עד סוף הספר (הל’ תפילה פ”ז י”ב). וכתב הרמבם:
הפוסקים האחרונים מבינים את הביטוי ‘פסוקי דזמרא’ – המזמורים ושירת הים, כולל ברכת ‘ברוך שאמר’ בתחילתם וברכת ‘ישתבח’ בסופם.
נפתח להם שערי בהמ”ק.
פותחים בפסוקי דזמרה תוך פסיעה בעזרה. בהנץ החמה אומרים ק״ש כנגד פתיחת ״שערי המקדש״ שהן דלתות ניקנור ( ותיקין) ומכאן עולים לקרבן התמיד ותפילת העמידה, שבסופה ברכת מודים בהשתחוויה מבכורים, רצה ושים שלום
.
מה המקום של מודים בתפילת הכהנים?
ברכות אלו (רצה ושים שלום) במקורן הן הברכות הנאמרות לאחר הקרבת התמיד, כנאמר במשנה במסכת תמיד
אמר להם הממונה ‘ברכו ברכה אחת’, והן ברכו. קראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. ברכו את העם שלש ברכות: אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים.
הראשונים נחלקו בשאלה מהי ‘ברכת כהנים’ האמורה במשנה זו. רש”י (ברכות יא: ד”ה וברכת) מפרש שכוונת המשנה לפסוקי ברכת כוהנים ללא נשיאת כפיים. לעומתו, הרמב”ם מפרש שכוונת המשנה לברכת ‘שים שלום (הל’ תמידין ומוספין ו, ד);
לאחר ק״ש והתמיד, אמר להם הממונה לברך את העם ג׳ ברכות: אמת ויציב (יתכן שאמרוה מיד לאחר ק״ש) ועבודה כלומר רצה, וברכת כהנים שהיא לפי הפשט יברך ה׳ וישמרך וכו׳.
מתוך הג׳ האחרונות שתקנו אנשי כנסת הגדולה, ברכות ההודאה הם רצה ושים שלום, שהם קשורים לעבודת התמיד וברכת הכהנים המסתיימת וישם לך שלום. ברכת מודים שהיא הודאה על הטוב קשורה לביכורים ולא לתמיד, ולא לנשיאת כפיים , לכן משתחווים בהתחלתה ובסופה.
משה רבנו רצה שהמתפלל יראה עצמו צועד בעזרה כמו בבכורים.
בתי הכנסת – גם בזמן הבית השני – נבנו במטרה לתת למתפלל הרגשה שהוא נמצא בעזרה, במקדש מעט, כשפניו אל המדרגות והעמודים של שער ניקנור
ספרי התורה היו מונחים בארון נפרד בקיר הדרומי או הצפוני, רק בתקופה מאוחרת העבירו את ספרי התורה קדימה אל ״קודש הקודשים״ שבו היה ארון הברית וספר התורה שמשה כתב
תרל”ח
במדרש תנחומא ראה מרע”ה שהביכורים עתידין ליבטל תיקן ג’ תפלות בכל יום. כי מצות ביכורים הוא לתת הראשית להבורא ית’ ועי”ז נמשך הכל אחר השורש ויש בו ברכה לכן כ’ אח”כ ושמחת בכל הטוב כו’ כיון שקיים המצוה בהתחלת הענין. ועיקר השמחה היא באדם כשכל מעשיו דבקים בשורשן והעמדת כל דבר על מקומו מביא שמחה. וכמו כן עתה ע”י התפלות בשינוי זמנים מביא התחדשות בהזמן וז”ש היום הזה ה”א מצוך לעשות שיעוררו בנ”י ההתחדשות בהעשי’. ועי”ז שזוכרין התחלת הכח מהבורא ית’ לכן מזכירין יצ”מ בביכורים לזכור מה שהי’ בהתחלה ארמי אובד כו’. וכמו כן בכל יום קודם התפלה מזכירין יצ”מ וקי”ס ועי”ז מעוררין ההתחדשו
שלוש תפילות
תרנה
מדרש תנחומא נשתחוה ונכרעה נברכה והלא כריעה בכלל השתחוי’ כו’ אלא שראה משה שבהמ”ק עתיד ליחרב וביכורים להתבטל ותיקן ג’ תפלות כו’. דביקות ע”י ג’ תפלות בכל יום, ואולי וזה רמז ג’ הלשונות נשתחוה ונכרעה נברכה. כי בבוקר השתחואה להיות עכ”פ מודה בטובת הבורא ית’ ענין ברכת השחר. ובמנחה כריעה היא הרגשה ביותר להכניע ולהכריע עצמו אליו ית”ש עד שבערב נתבטל לגמרי אל השורש. וזה ת’ ערבית השבת הנפש אליו ית”ש וזה נברכה להיות נרכב ונברך אל השורש.
בוקר ……………מנחה……..ערבית
השתחוויה……כריעה………נברכה
מהו הטוב שעליו מודים במצוות בכורים במקדש?
אדם יכול להודות לה׳ על מקרה טוב שאירע לו – ניצל מסכנה, הבריא ממחלה, יצא מבית האסורים – על ידי ברכה בפה בכול מקום. בזמן המקדש יכול היה גם להביא קרבן תודה, או לנדור קרבן עולה. ומדובר בטוב בעיני האדם. לא בהכרח טוב בעיני ה׳
אבל בכורים מביאים עבור מצב שגם התורה קוראת לו טוב. טוב בעיני האדם ובעיני ה׳ גם יחד. וזה מצב נדיר ומיוחד שאין כמוהו בכל התורה. מהו המצב הזה?
רק שהכין אל הדורות שראה בתפלה א”י כמו שהי’ רואה ע”י ביאת בהמ”ק במעשה כך זכה לראות בכח הדיבור ותפלה.
כדי שנבין את המצב הטוב, נראה כיצד ראה משה את הביצוע של הבכורים למעשה
רמב״ם הלכות ביכורים: ביכורים טעונים שבעה דברים
1 הבאת מקום
2 כלי, טנא
3 קריאה
4 קורבן
5 שיר
6 תנופה
7 לינה
במעשה, בזמן שבית המקדש עמד, היה אדם מישראל יורד לשדהו, שהגיע אליו ממשפחתו מזמן יהושוע שחילק את הארץ
הוא בוחר בראשית הפרי הטוב ביותר שלו, וקושר גומי סביבו. ולא תמרים בהרים וגפנים בעמקים. ביום העלייה לרגל היו מתקבצים לכיכר העיר ועולים לירושלים ברגל בשמחה, שירה, נגינת החליל כשאנשי הסביבה עומדים בדרכים ומברכים אותם. יש שלום בדרכים והממשלה יהודית. ירושלים בנויה ותושביה מקבלים פניהם בשמחה ונותנים מקום ללון. למחרת עולה בעל השדה עצמו לביה״ק כשהטנא על כתפו והוא עולה בעזרה כשהלווים מלווים אותו בשירה ״ארוממך ה׳״-בית המקדש עומד ובו לויים וכוהנים. הווידוי רק בעברית. האדם חוזר על ההסטוריה מארמי אובד אבי עד היום הזה, ספר יהושוע, שופטים, שמואל ומלכים. -כיבוש הארץ וישיבה של כל איש על אדמתו, בניין ירושלים ובית המקדש- ועכשיו אני כאן מביא את מיטב הפרי אליך, שהכל שלך.
מצב אידיאלי זה מצדיק – מחייב- בעיני התורה ברכה על הטוב
הטוב חייב להיות הרגשה אישית של בעל הביכורים. לכן לא יכול שליח הצבור לומר מודים בשם הציבור
במקדש שלמה התקיימו בראשונה כל השלבים וכשירדה האש השתחוו העם בשמחה והודו לה׳ כי טוב. ולכן פתחו הלויים בשירת הלל דוד הודו לה׳ כי טוב- כביכול מעתה אפשר לקיים מצוות בכורים.
אומר הרב: משה ראה והבין שעל ידי השתחוויה וכריעה והברכה בתפילה, וצעידה בעזרה בתפילה, מגיעים להארת המקדש גם בימנו
כמו שזכו הראשונים בהשתוקקות לבם לבהמ”ק למצא הארת בהמ”ק כמו אבות ומשה רבינו ע”ה. כמו כן עתה בדורות שלנו ע”י זכירת בהמ”ק יכולין להתדבק בהארת בהמ”ק.
לאחר החורבן שאין מקדש, קבעו אנשי כנסת הגדולה בזמן עזרא להתפלל 18 בעקבות הבכורים – חלקה בקשה, וחלקה הודאה על הטוב
בחלק של ההודאה אנו מודים על ״חיינו המסורים בידך ועל ניסך שבכול יום ויום״ ועל ״הטוב שמך ולך נאה להודות״
והחלק של התפילה אנו מבקשים שהקב״ה יחזיר עטרה ליושנה, יבנה את ירושלים ובית דוד ובית המקדש וחזרת השכינה -וצמח דוד –
ואז נוכל לברך על הטוב כמו בבכורים בעבר
צמח דוד בא -על פי ה 18 – רק כשישראל בארץ ישראל, קיבוץ גלויות, שופטים וסנהדרין חזרו, ירושלים בנויה ובית המקדש עומד
(בלעם, לפי הרמבם)
לכן חשוב להזכיר את כל השׁלבים. טוב לאדם וטוב לעולם.
מהו הטוב בעיני ה׳?
תרמ”ט
בענין מצות ביכורים ובמד’ שתיקן משה רבינו ע”ה תפלות במקום ביכורים ע”ש בתנחומא. כי מצות ביכורים היא להביא הראשית למקדש ועי”ז נתחדש הפנימיות דכ’ בראשית ברא ודרשו חז”ל בשביל ישראל שנק’ ראשית. ולמה נתכנו כאן בשם ראשית. ועוד קשה ובשביל ישראל נבראו כל האומות. אך הפי’ שכן ברא הש”י עוה”ז להיות לו בו ראשית וחלק ….ולכן הכל תלוי בעבודת בנ”י שע”י מתעורר פנימיות חיות העולם. ולכן איתא במשנה כשהביאו ביכורים דיברו הלווים בשיר ארוממך ה’ כי דליתני כו’. כי הי’ כמו חנוכת הבית. וכמו כן בכל יום אומרים מזמור שיר חנוכת. פי’ חנוכת הבית אינו דוקא על בהמ”ק רק כל מעשה בראשית בנין ביתו של הקב”ה. וע”י עבודת בנ”י בתורה ותפלה מתחנך ומתחדש הבנין כי הכל בכ”ב אתוון נברא ויש חינוך במעשה כמו שהי’ בביכורים ויש בדיבור בתפלה.
הרב מחדש כאן שבכורים הן גם כנגד הבריאה, ביתו של הקבה. האדם בעל השדה נפגש עם הקבה שהוא בעל הבית. והשמחה והרגשת הטוב של האדם מתחברים עם השמחה והרגשת הטוב של הקבה, כביכול.
לכן הכהן שׁם ידו מתחת לידו של בעל הביכורים ושניהם מניפים, טוב לאדם וטוב בעיני שמים
תרל”ד
במדרש תנחומא כי מרע”ה ראה שלא יהי’ מצות ביכורים בגלות תיקן ג’ תפלות בכל יום. ופי’ מו”ז ז”ל כי מצות ביכורים היא ליתן את הראשית מהכל להש”י וכן התפלות בשינוי הזמנים ערב ובוקר וצהרים כו’. כי הכל תלוי בהראשית כמ”ש ז”ל טוב אחרית ד’ כשהוא מראשיתו טוב. וכן מראשית השנה נידון מה יהי’ בסופה אינו דווקא בר”ה רק כל שינוי ודבר חדש נמשך הכל אחר הראשית. וכל דבר בראשיתו צריך שמירה. כי בתחילת שבא הדבר מן השורש אל האדם עומד לחסרון. וגם כי כל המקבל צריך שמירה שלא יבא לידי גבהות לכן כל מי שיש בו בחי’ ראש צריך שמירה. והעצה היא קבלת מלכותו ית’ להתדבק בו ולהחזיר אליו הראשית לזכור כי הכל שלו. לכן מיד שבאו לארץ הי’ המצוה ביכורים. וכן בפרט בכ”ד שע”ז כ’ בראשית ברא פירשו ז”ל בשביל תורה וחלה כו’ כ”ד שנקרא ראשית שזה קיום העולם כנ”ל. לכן נסמכה פרשת ביכורים לזכירת עמלק דכ’ ראשית גוים עמלק לכך א’ עדי אובד כנ”ל שמהראשית עומד להיות אובד [כמ”ש נגד שמי’ אבד שמי’ כשאינו בטל לשמו ית’ ולכבודו כמ”ש על עמלק שאין שמו ית’ שלם עד שימחה שם עמלק שמתנגד לשמו ית’ כנ”ל]. אבל בנ”י ע”י שנותנין הראשית להשי”ת יש להם אחרית כנ”ל.
עמלק שבר את שם ה׳ יה-וה (כי יד על כס י-ה)
ולכן נסמכה פרשת בכורים לזכירת עמלק, כי צמח דוד יביא למחיית עמלק ושם ה׳ יתגדל ויתקדש, והעולם יתקדם לשבת
אלוקים -א—ב—ג—-ד—-ה—ו—–יה/וה שבת
עמלק……………………………………….