ש מ י נ י : באיזה לב תשכון השכינה ותבער האש – לפי שפת אמת

פרשת שמיני תשפג

שיחת סיכום  על פי שפת אמת

באיזה לב תשכון השינה ותבער האש

בלבבי משכן אבנה להדר כבודו

ובמשכן מזבח אשים לקרני הודו

ולנר תמיד  אקח לי מאש העקדה

ולקרבן בו אקריב את נפשי היחידה (הרב הוטנר זצל)

השיר הזה מתאר את כל מה שנאמר כאן בפ׳ שמיני

במשך שבעה ימי המילואים בנה משה את המשכן כל יום מחדש. כלומר בנה ופרק בו ביום ולמחרת בנה מחדש. ובכך נבנתה וגדלה גם צפיות בני ישראל לקראת ירידת השכינה.  ולא רק משכן חיצוני בנה אלא גם משכן פנימי בלבם על ידי הצפיות, כי מטרת השכינה היא לרדת ולשכון לא רק בבנין החיצוני אלא בלבותיהם שנאמר ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם- בלבם.

ואם היום השמיני היה ראשון בשבוע, הרי שהיום השביעי היה שבת קודש.  הצפיות עלו לשיא בסוף היום כלומר בזמן ס׳ שלישית, שהיא הזמן שבו ״עבודת יום השבת״ מגעת לשיא, שכן זעיר אנ׳ עולה לרצון הרצונות ( רעווא דרווין) ואתו חקל תפוחין (עבודת ששת ימי המעשה שבו האדם מעלה את הפנימיות והשורש של הוויה אל תוך עולם המעשה וזה הפרי שצומח בשדה) וגם עתיקא קדישא  עצמו. כלומר הסעודה השלישית מעלה את מה שהושג  בליל שבת וס׳ בוקר שבת לשיא.  והכל מוכן היה מבחינת ישראל להשראת השכינה למחרת שהוא ראשון לשבוע

כלומר כל יום שבת שלנו הקבה עורך מבחן האם האנושות תקנה עצמה  ועלתה מאדם הראשון שהיה טוב לאדם שבסוף היום השישי שהוא טוב מאד, שהוא הדפוס של האדם האידיאלי שהיה לקבה בראשו בבריאת האדם כפי שאומר רשי, אדם כזה שאליו חייב האדם להגיע כדי שיכנס לשבת כלומר ליום שכולו שבת שהיא השבת הנצחית. נעשה אדם – אני ואתה נעשה  ביחד אדם אידיאלי, ולכן האדם נעשה שותף למעשי בראשית בזה שהוא משפר ומעלה את עצמו

 שכן האדם מרכב מהבריאה , כפי שאומר המדרש שנמלך בששת ימי המעשה ועשה אדם

כלומר בס׳ שלישית נקבע שהאדם העלה את עצמו בז׳ מידות של עצמו – ששת ז״א ומלכות – כך שמוכן לקבל ברכה מלמעלה שהיא ג׳ הראשונות , הכתר, לשבוע הבא. שנאמר ויברך אלוקים את יום השביעי.  ולכן היו ישראל מוכנים לקבלת השכינה ולעלות דרגה חדשה לקראתה. עד כה ביצ״מ וקריעת י״ס נראתה המלכות בגלוי והשכינה קיבלה מעמד חדש של גואל, והשבת שלנו עלתה משבת בראשית לשבת שהיא גם זכר ליצ״מ, כלומר מס׳ ליל שבת לס׳ בוקר. ועתה מוכנה השכינה כביכול לחדור פנימה לעולמנו  ולשכון בין לכרובים והשבת שלנו תעלה לשבת המשכן שהיא שבת קודש. ובכך עלה העולם  צעד קדימה לקראת גאולתו   משישי לשבת.

והנה נתגלתה השכינה וירדה האש לבעור על המזבח מאות שנים, והעם נפעם ככתוב וירונו ויפלו על פניהם.  ככתוב גילו ברעדה.  אפשר לומר ששרו ואחר כך נפלו על פניהם, ואפשר שנפלו תוך כדי שירה.  מה שירה אמרו? י״א שירת הים.

אבל בדברי הימים כתוב שכאשר הקריב שלמה את ארון הקודש אל תוך המקדש הראשון, לאחר שאמר בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך, ירדה האש משמים, והעם נפל על פניו בשמחה עצומה ושרו בפעם הראשונה הלל דוד הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו.  זו הפעם הראשונה שמוזכר שיר ההלל דוד כחטיבה נפרדת. וכן הלויים נגנו בצליל ומצלתים וכל כלי שיר. והנה לפנינו פעם שניה ששרו ישראל ברננה וברעדה הלל בשכיבה אפרקדן על רצפת המשכן. דהיינו יש הלל שנאמר בעמידה, בישיבה כמו בליל פסח ובשכיבה על הרצפה עם ירידת השכינה והאש לבעור על המזבח.

ובכך גם התיסדה מלכות שלמה בשם דוד אביו, שכן השכינה הוכיחה לכל שהוא בן לגיטימי לדוד, ולכן בא העם לבית שלמה בשמיני עצרת לברכו ולקבל ממנו ברכת המלך. ומאז שונה שמיני עצרת מסוכות בפזר קשב, כאשר השין מורה על  שיר חדש שהוא ההלל שנולד אז, והב׳ מורה על ברכת המלך

ולכן בפרשתנו חשוב היה שיום השמיני הוא היום שבו הושלמה מלכות הקבה בגלוי שהרי היה כבר קריעת י״ס, ורק חסרה ירידת האש.

והנה מהשמחה העצומה שביום המיוחד הזה, במיוחד שמחתה של אלישבע אשת אהרון שזכתה לראות דבר שאין אנוש זוכה לו -בעלה כהן גדול, בניה סגנים, גיסה משה רבנו ואחיה נחשון נשיא יהודה.  משמחה  זו נפלה לתהום העצב עם מות נדב ואביהוא.  ובשעה זו של אבל בלב אהרון, נצטווה על ידי משה שלא להראות בגלוי את אבלותו, לא לקרוע ולא לפרום אלא להמשיך בעבודתו כראוי.  ומכאן למדים שכל אדם אחר חייב להראות זאת בגלוי (רמב״ם).

אך אהרון לא עשה כאשר צווה. במקום להקריב שעיר החודש בשמחה, שרף אותו מחוץ למחנה שלא כפי שצווה משה. וכאשר ראה זאת משה קצף על אחיו. ההלכה חשובה מאשר האבל שבלב אהרון – כך חשב משה. אך אהרון השיב ההפך מזה – אינני יכול להקריב בשמחה את החטאת. אמנם יכול אני להמנע מקריעה ופרימה, אך לא להתגבר על העצב שבלבי – והרי השכינה קשובה לנעשה בלב.

ומשה ״דרוש דרש״ – חצה את התורה לשנים, כדי להגיע אל האמת. ואכן מצא שאין אבלות אלא מה שבלב  -כפי שכותב הרמב״ם – ולכן הסכים לאחיו.  הדרשה הראשונה עקרה את מה שנאמר בכתוב וקבעה הלכה חדשה לפי הלב – היש לך מסר גדול מזה לתפקידה של ההלכה?

 וכל זה ללמדנו שאין השכינה שורה בלב אלא א״כ הלב מוכן לה. והיא קשובה יותר מכל אל מה שנעשה בלבנו . ואין היא נכנסת לשם אלא א״כ התגבר האדם על הנפש הבהמית שבו -אומר שפת אמת בפ׳ תזריע. ואין היא שורה בלב  אלא א״כ מוכן הוא אליה בגילה וברעדה, ביראה ובאהבה גם יחד.