שבועות תשפג
שפת אמת
תרנא
בעניין שתי הלחם מה ששמעתי על הפ׳ את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמורו וכו׳
ופ׳ כי הקבה משפיע שפע פרנסה וקיום לכל בריותיו אבל יש השפעה מיוחדת שנתוספת על ידי העלאת ריח ניחוח מבנ״י ושפע זה היא תוספת מרובה על העיקר. נמצא שיש ב׳ מיני לחם- מן השמים. ומן הארץ. פ׳ מן הארץ מה שנשפע על ידי עבודת התחתונים.
ובאמת נתחדש זה בקבלת התורה, לכן כתיב העשויה בהר סיני. ולכן כתבו חזל שיש כ״ו פעמים כי לעולם חסדו בהלל הגדול, שכ״ו דורות קודפ שניתנה תורה היו ניזונים בחסדו של מקום בלבד, ולכן כתוב בעשרת הדברות וידבר אלוקים, שהתחיל להיות הנהגה שיזכו התחתונים על פי דין להשפיע לחם משמים בכל העלאת ריח ניחוח כנ״ל
השאלה שמתעוררת למקרא דברי הרב היא שהרי נח הביא עולה לאחר המבול ״ריח ניחוח להויה״ (בראשית ח׳ כא׳). וגם שם התגלה אליו האלוקים בגלוי הקשת, וצווה על נח את הלכות שפ״ד לפרטן. אם כך אין כביכול שינוי בעשרת הדברות!
אלא שיש לאמר כפי שמפרש המדרש שהקשת באה להבדיל בין מידה״ד הקשה למעלה, והרפה למטה. כלומר שהמבול לא יחזור מהר כ״כ כפי שהיה קודם לכן. א״כ כאן בעשרת הדברות אכן חזר האלוקים ודיבר לישראל במידת הדין המלאה, כך שמעתה יזכו להעלות ריח ניחוח מעצמם בדין. ויש לאמר זאת לכל בן נח החפץ להתגייר שידע כי מעתה יהיה נידון לא בחסד אלא גם בדין מלא.
תרנב
בעניין שתי הלחם דכתיב לכו לחמו בלחמי וכו׳. שכתוב וידבר אלוקים וכו׳ ואיתא שהיו עונין על הן הן.
והשאלה היא באיזו סמכות ענו לאלוקים הן על כל הן שאמר?
ויובן על פי מה שכ׳ וזאת התורה אדם כי ימות באהל – שאין התורה מתקיימת אלא על ידי מי שממית עצמו עליה. ועל זה זאת התורה אדם כזה נעשה בעצם תורה.
האדם נברא לשפר עצמו שנאמר נעשה אדם, וע״י התורה אדם עולה מטוב לטוב מאד בכוון לשבת הנצחית
ועיין שם במד׳ תנחומא פ׳ כי תבא על ר״ע שדרשו עליו חלקם בחיים, שיש לו חלק בעצם התורה שנקראת עץ חיים
ראינו בפ׳ בהר שהלומד תורה מגיע למעלה כזו שהתורה היא שלו, כלומר יש לו חלק ממש בתורה, ועל זה אנו מתפ׳ ותן חלקנו בתורתך.
וכמו כן בקבלת התורה שהיה במעמד הר סיני כמו שכ׳ נפשי יצאה בדברו ונעשו בנ״י בעצמם עצם התורה
יש מתן תורה, ויש קבלת התורה מצד המקבל שהוא סופגה ונעשית עצם מעצמותיו
וזהו מה שאמרו הן ועל בחינה זאת אמרו ישקני מנשיקות פיהו
ומתוך כך שהיו בעלי התורה היה בהם הכחל אמר הן או לא. כמו שלאחר שבע שמיטות באה היובל כשכר, שבית הדין בלבד קובע ומקדש את היובל
ואיתא במשנה כל שמעשיו מרובים מחכמתו דומה לאילן ששורשיו מרובין שנאמר והיה כעץ וכו׳ ועל יובל ישלח שורשיו….ואיך יתכן להיות מעשה מרובה מחכמה? רק בכח ה׳ שנאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ והיה ה׳ מבטחו. וכ׳ בטח בה׳ ועשה טוב. כי בנ״י יש להם חלק ושורש בתורה, וע״י הבטחון ומס״נ לשמו, מתדבק בכח שורש חלקו בתורה….ועל ידי זה נתוסף לו הויה חדשה ומקבל כח אלוקותו ית׳.
על ידי קבלת התורה לעצמותנו נוסף בנו חלק מהקבה כביכול ויש לנו הויה חדשה וכח לעשות מעשה מעל החכמה הראשונית שהייתה לנו
וזה עניין מגילת רות בעצרת. דכתיב אשרי אדם עוז לו בך, על ידי קבלת התורה שנקראת עוז. שמקבל האדם דברי תורה להיות מסילות בלבבו, שישאר אצלו רשימות להיות מסילות בלבבו וחקיקות בתורה
התורה נקראת עוז לפי מזמור תה׳ שנאמר הבו לה׳ בני אלים, שם יש שבע קולות ששמעו האומות בקבלת התורה כלפי שבע מצוות בני נח. יתרו שמען ואמר השם עוז לעמו יתן, כלומר קיבל באהבה את העובדה שישראל שמעו עשר דברות והוא שמע שבע קולות. וירמיה אומר ה׳ עוזי ומעוזי…אליך גויים יבואו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל, והפרוש שם הוא שירמיה כוון אל רחב ויתרו שאשרו את העוז, התורה שקבלו ישראל (על כך מדבר הרב בפ׳ יתרו)
והתורה שנספגת בלומד סוללת בו מסילות להבין ולעשות מעל מה שחשב קודם
וזהו מה שנקרא עוז לו בך, שנעשה בעצם בן תורה וכל מעשיו תורה. וכן היה בבועז (בו עז). …שצדיקים כאלה בכל מקום שעוברין, אפילו במקומות מסוכנים ומרוחקים מן הקדושה, בכח התורה שבלבם מוציאים משם מעיין נובע וזה מעיין ישיתוהו.
וכן אלימלך שהיה אדם גדול בתורה וכפי הנראה היה במעמד הר זיני, לכן אעפ״י שחטא ביציאתו לחוץ לארץ, מ״מ היה סיבה להוליד משיח צדקנו. ומכל מעשיהם (של רות ובועז) נעשית תורה, וכך כ׳ בלשון המדרש רות שאמר שנתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית וכו׳
התורה שהייתה בבועז נתנה לו עוז, כח (״חוצפה״) לעשות מעשה ולחדש הלכה. כך שהתורה גודלת ומתרחבת על ידי אלו שלמדו וספגו תורה ועתה היא שלהם ולכן נוכחות הקבה בלבם סלל שם מסלולים ויש בידם לעשות מעשה יותר גדול מחוכמתם הקודמת ומכך יוצאת הלכה גדולה חדשה .
ולהלן יאמר הרב שזה הסוד של נעשה ונשמע, נעשה מעשה גדול ומזה נשמע הלכה חדשה
תרנא
קריאת רות בשבועות, להודיע שלא המדרש עיקר אלא המעשה. וזה שכ׳ אשרי אדם עוז לו בך, שתהיה התורה נבלעת בדמו, מסילות בלבבם לעשות חקיקה ורשימות בלב. וכן היה מעשה ״בועז ורות״ תורה. ולכן נקרא בועז , בו עז, שהיא תורה. ובנ״י הבינו את זה ולכן הקדימו נעשה לנשמע. לומר שעיקר המעשה.
תרנו
ועניין קריאת רות בשבועות כי מצוות יבום היא חסד שעושים עם המת, והוא בכח התורה שנקראת עץ חיים ויש בה טל של תחיית המתים….החסד הזה אי אפשר לעשות אלא בכח התורה שנקראת אמת
המלים חסד ואמת הן שתי הפכים, כי אמת שייכת למדה״ד בעוד שחסד היא ממדה״ר. היה זה יעקב אבינו שנדר שאם יחזור לארץ, יהיה הויה לי לאלוקים, כלומר שם בארץ אעשה חסד מתוך דין. אביא מעשר עני ופאה ושמיטה, שהן חסד מבהק אך כאן בארץ אעשה אותם מצד הדין. אין לך אומה ולשון בכל העולם שישאירו שדות שנה שלמה לעניים, וכן מעשי צדקה בכלל לא אעשה מטוב לב וחסד אלא מדין. ודוגמא נפלאה לכך היא מעשה חסד של אמת שאנו עושים למת מצד הדין דווקא
ואנו חוזרים למה שאמר הרב למעלה שהדובר בעשרת הדברות הוא האלוקים מידת הדין , ומעתה ואילך יונהגו ישראל מצד הדין בעוד שכל העולם ימשיך במדת חסד (ודין רפה כפי שמורה הקשת לנח)