ו י ר א : מה מלמדת העקידה

פרשת וירא תשפא

הרב דר צבי אבינר

מה מלמדת פרשת העקידה

מה עקר אברהם בעקידה והוציא מן העולם

 

 

פרשת העקידה בנויה כך  שיש בה שני כנפיים סימטריות, אחת תחת שם אלוקים והשנייה תחת שם מלאך הויה. ״שים לב למי שמדבר״ אומר רבנו בחיי ללא פירוט. הנה הכנפיים  :

הכנף של שם האלוקים

ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים(1)  ניסה את אברהם (1)

ויאמר אליו אברהם (2)  אברהם (3)  ויאמר הנניץ……

ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק………….

ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אמר אליך………………

וישכם אברהם (4)  בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני. נעריו אתו ואת יצחק בנו…………………

וילך אל המקום אשר אמר לו האלוקים (2)………………… .

…..ביום השלישי וישא אברהם (4)  את עיניו וירא את המקום מרחוק…………………….

….ויאמר אברהם (5)  אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה………………………

ונשתחווה ונשובה אליכם. ויקח אברהם (6)  את עצי העולה וישם על יצחק בנו……………………….

….ויקח את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדיו………………………….

ויאמר יצחק אל אברהם (7)  אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני…………………………..

ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. ויאמר אברהם (8)………………………………

אלוקים (3)  יראה לו השה לעולה בני וילכו שניהם יחדיו………………………………

.ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלוקים (4)  ויבן שם אברהם ( 9)  את……………………………..

ו המזבח ויערוך את העצים ויעקוד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל לעצים. ……………………………….

 

……………..הכנף של מלאך הויה

.ו………………………………………ו……………………………….וישלח אברהם (1)  את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו

ו…………………………………………………..ויקרא אליו מלאך הויה (1)  מן השמים ויאמר אברהם (2)  אברהם (3)  ויאמר ……………………………………………….הנני.ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה 

כ………………………………………….כי עתה ידעתי כי ירא האלוקים (5)  אתה ולא חשכת את  בנך את יחידך ממני…

 ו………………………………………..וישא אברהם (4)  את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו ך בקרניו וילך ו

 א…………………………………..אברהם (5)  ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת יצחק בנו

……….ו…………………………….ויקרא אברהם (6)  את המקום ההוא הויה (2)  יראה אשר יאמר היום בהר הויה (3)  יראה

ויקרא מלאך הויה (4)  אל אברהם (7)  שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי…………………………

נאום הויה (5)  כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך…………………….

כי  ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים……………………

וירש זרעך את שער אויביו, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי…………………..

וישב אברהם (8)   אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע, וישב אברהם (9) בבאר שבע…………..

הכנפיים סימטריות:

הדובר בכנף או בחלק הראשון  הוא האלוקים, ששמו מופיע 5 פעמים.  שם אברהם  מופיע 9 פעמים.

בכנף  השניה הדובר הוא מלאך הויה ששמו מופיע  5 פעמים, ושם אברהם 9 פעמים

יוצא מן הכלל הוא האמצע, בו אברהם עומד והמאכלת בידו מול מלאך הויה.אך שם האלוקים עדיין ממשיך.  כביכול הכנף של הויה נכנסת מעל הכנף של אלוקים. כביכול מלאך הויה גובר על האלוקים. (אפילו מלאך של הויה גובר על  האלוקים)  .  מכאן ואילך מופיע רק שם הויה

כדי להבין את המבנה המיוחד הזה של בית הדין של מעלה, שמולו עומד אברהם, הבה ונעזר בדברי הרב קוק זצ״ל בספרו עולת ראיה.  נעזרתי מאד בשיחה המוקלטת של הרב  אליהו בלומנצוויג ראש ישיבת ירוחם שנתן סדרת הרצאות על העקידה לפי שיטת הרב זצ״ל.  נביא כאן את עיקר הדברים שיעזרו לנו להבין את המבנה של הפרשה

 

הכנף של שם האלוקים

 

 

ויהי אחר  הדברים האלה

 

לפי הפשט מדובר ב״הדברים״ המסופרים לעיל, כגון סיפור אבימלך. לפי הדרש מדובר ב״הדברים״ כלומר דברי השטן המקטרג. ומה אמר השטן לאלוקים?  הנה אברהם מהלך בארץ ומקים מצבות לשם הויה, הוא קורא בשם הויה, כולו מידת חסד ורחמים, הנה הקים אשל – אכילה שתיה ולינה ללא תשלום.  הוא בנה בתי חולים. הוא מכניס אורחים. והכל לשם הויה. האם נתן משהוא לך? הרי אתה נתת לו בן בנס, מעל הטבע, ומן הדין הוא שיאמר לך תודה. ולמרות זאת הוא כרוך אחר הויה.  האם אינו  חוטא כאנוש שקרא רק בשם הויה ושכח את האלוקים?  מדוע שלא תנסה אותו?

והשטן כידוע הוא קטיגור האומר דברי אמת. ולכן האלוקים הסכים לנסות את אברהם.  כך גם מסופר  בספר איוב שהאלוקים הסכים לקטרוגו של השטן.  ויש אומרים שאיוב הוא אברהם או שחי בזמן אברהם.

 אבל הרב קוק זצ״ל אומר ״ויהי אחר הדברים האלה״ מכוון לחיי אברהם עד כה.  כלומר כל שנות חיי אברהם היו כדי להגיע למעמד הנשגב הזה של העקידה.  ויתר על כן: ״הדברים האלה״ מכוון לכל התורה מבראשית עד כה. העקידה היא שלב רוחני חדש של כל האנושות.   ויש לכך רמז במלים ״אלה תולדות השמים והארץ בהבראם״ – אותיות אברהם. העקידה מצעידה את בריאת האדם קדימה קומה נוספת שלא הייתה ידועה עד כה.  שלב אחרון לפני מתן תורה – שנאמר יום השישי, יום שבו ניתנה תורה לישראל . הבה ונראה מהי הקומה הזאת שהוסיפה העקידה

 

והאלוקים ניסה את אברהם

 

ידועה המחלוקת האם הניסיון הוא  למען המנסה, המנוסה או למען הקורא. וכן ידועים הפרושים השונים למלה נס, האם זה נסיון או דגל?ם

אבל הרב זצל אומר: אין  כאן כותרת למה שבא אחריו בפסוק, אלא שלב ראשוני בפני עצמו.   כדי שהניסיון  יהיה  משמעותי, על המנוסה, אברהם, לעמוד בו בבחירה חופשית  מלאה.  ולבחירה חופשית יש גבול, אומר הרב. ״גבול יש לחופש הרצון.  כי בכל מקום שהוא נמצא, גם באותן התופעות שאנו חושבים אותן לחופשיות מצד הרצון הבחירי של האדם, יש בהם בעומק הווייתן דברים מכריחים שהם נסתרים ונעלמים מן העין.״  על כל אדם פועלים כוחות גלויים או נעלמים המשפיעים על בחירתו, כגון החברה שבה חי, יחסיו עם סביבתו, תולדות חייו וכדומה. אין לאדם בדרך כלל בחירה חופשית אמתית. ״אבל יודע תעלומות ב״ה  אשר לפניו נגלו כל מצפוני האדם, הנה הוא רצה להוציא לאור את כל אורות הקודש….הטמון וגנוז בנשמתו הטהורה של אברהם. ולצורך זה הופיע עליו רצון חפשי מחלט בלתי קשור בשום הכרח פנימי או חיצוני.״.

המילים ״והאלוקים ניסה את אברהם״ פרושם לפי הרב שהאלוקים השיר מאברהם כל השפעה חיצונית  או פנימית על בחירתו, כך שיפעל מתוך בחירה חופשית אמתית –  ״כדי שעצמיותו הפנימית הבלתי תלויה תופיע פה בהדר גאון עוזה״. אין זה ברור האם האלוקים עשה זאת בנס, או בעצם הצווי על עקידת יצחק בצורה כזאת שאין בה כל שכר חיצוני או פנימי.  זהו לכן השלב הראשון של ניסיון העקידה.

ואין גם לשאול מדוע האלוקים מנסה את האדם. כי הרי האלוקים – השופט,  מידת הדין – ברא את העולם על מנת לעמוד בדין. על כך מבוסס ראש השנה , שהוא יום הרת עולם וגם יום הדין העולמי.  כל חיינו הם מערך ושלשלת של ניסיונות הנבחנים על ידי הבורא האלוקים.

 

ויאמר אליו אברהם

לפי הפשט האלוקים קורא בשמו כדי להיכנס עמו בדברים. אך הרב זצ”ל אומר ״כאשר האלוקים קורא לאדם בשמו הרי זאת קריאה המטבעת את האדם בעצמיותו.״.  כביכול הקפיא האלוקים את אישיות אברהם ולא נתן לו לסגת ממנה באמתלה כל שהיא, כגון מענווה. אין הקבה חפץ שאברהם יעמוד במבחן כעבד לפני רבו,  כפי שאברהם ראה את עצמו, אלא דווקא במלא אישיותו של אברהם.  לא בביטול עצמי, אלא כאדם  בעל רצונות ושאיפות משלו.  לא שאברהם יבטל את רצונו מפני רצונו של הבורא, אלא לראות האם אברהם יתאים את רצונו החופשי לרצונו של הבורא .

 

ויאמר הנני

 לפי הפשט הכוונה ״אני מוכן״.  אבל הרב מסביר שאברהם הבין שעליו ״להיכנס פנימה״ אל רצונו האמתי.   וזה פרוש נכון כי האלוקים מידת הדין חותמו אמת. והוא דורש רק את האמת ללא משוא פנים וללא שיקולים אחרים למען הוציא משפט צדק מחלט.

והנה הדבר מתבטא יפה בכנף של האלוקים שבו שם אברהם חוזר 9 פעמים. אברהם מזדהה עם רצונו של האלוקים

 

ויאמר קח נא

אומר הרב ״נא – לשון בקשה״ כלומר האלוקים פונה לבחירה החופשית של אברהם. אין כאן צו מחלט של  מושל עריץ אלא דבר מלך הנמלך.  מלך השומע לדעת הנמלך.  וכל זה מתאים למשפט של ראש השנה שבו עולה המלך על כס המשפט.

 

את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק

ידוע המדרש המתאר את המסלול שבו עולה האלוקים  – מהרחב אל הצר.   בנך- הרי יש לו שני בנים.  יחידך – הרי כל בן יחיד לאמו.  אשר אהבת – הרי הוא אוהב את שניהם. את יצחק, ללא פשרות ותהיות. הקבה נקב שוב בשם. גם יצחק נבחן לפי עצמיותו.

 

ולך לך אל ארץ המוריה

אומר הרב זצ”ל: הנבואה עד כאן, היא בסימן עליה.  האלוקים מזכיר לאברהם את ״לך לך״ הראשוני שאז עזב אברהם את משפחתו וחברתו והלך לארץ אשר אראך ושם יעמוד אברהם בפני דברים גדולים שישפיעו על האנושות. שנאמר  ״ונברכו בך כל משפחות האדמה והיה ברכה״.   ועד כה, האלוקים נשמע כאילו הוא עומד לבשר לאברם דרגה נוספת של ״לך לך״ הראשוני, עליה רוחנית חדשה ומפוארת  שתיעשה על ידי הבן האהוב יצחק. כך מבין אברהם את דברי האלוקים עד כה

 

והעלהו שם לעול

והנה, במקום מהלך נוסף של עליה,  אומר האלוקים דבר נורא שהוא ההפך הגמור ממה שאברהם יכול היה לצפות. במקום עליה דרך יצחק, עליו להקריב את יצחק כעולה. ״כאן הגיע  אור הקודש של הניסיון למדרגתו הגבוהה הנפלאה״ כותב הרב, ״הפתעה תהומית, בדבר האלוקים״.

 ההפתעה הזאת מעצימה את גודל הניסיון. הבן האהוב, שעליו בנה אברהם את כל עתידו ועתיד  אמונתו,  את הבן הזה עליו להקריב.

אין צורך  להסביר שהאלוקים לא התכוון באמת שאברהם יקריב וישחט את בנו אלא רק שיעלהו לעולה. ״כי לא עלה על לבי״.  האלוקים מידת הדין רשאית לדרוש מהאדם דבר נורא שכזה כי האלוקים מידת הדין בהגדרתה אינה יודעת רחמים אלא צדק מחלט. האלוקים נותן חיים לכל חי ורשאי  לקחתם. הוא ברא דינוזאורים והשמידם, ברא עולמות והשמידם. מידת הדין הקשה רשאית לומר לאברהם נתתי לך בן ואני דורשו חזרה.  המלים ״אשר לא עלה על לבי״ נאמרו על ידי הויה.

 ועוד אומר הרב זצ”ל: יש השואלים מה ההבדל בין עובד אלילים המקריב את ילדיו למולך ובין אברהם המקריב בנו לאלוקים? יש המפרשים שההבדל הוא שעובד אלילים המקריב ילדיו מצפה לשכר ,  כגון הצלחה במלחמה או שירדו גשמים ויהיה יבול טוב וכדומה. אברהם לעומת זאת לא מצפה לשום שכר לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ואין כל שכר בעולם כנגד המעשה הנורא הזה שאדם זקן יקריב את בנו היחידי האהוב למען שכר כלשהוא, כפי שכותב הרמב”ם.

 

אבל הרב קוק זצ”ל כותב: (מצוטט מאגרות ראיה כרך ב עמוד מג  על ידי נחמה ליבוביץ)

״אותה התמכרות עמוקה של עבודה זרה שראה בה האדם הפרא חזות הכל, עד שניצחה את רחמי ההורים, ותשים את האכזריות על הבנים ובנות למידה קבועה בעבודת המולך, הוא תוצאה ערפילית

של ההכרה הגנוזה בעומק לב האדם שהעניין האלוקי יקר הוא מכל וכל נחמד ואהוב הוא כאין כנגדו.״  אין לזלזל בעבודת האלילים של הקרבת הבנים מכיוון שגם היא נובעת ממקור עמוק וקדוש של חיפוש הבורא.

 

ומוסיף הרב:״ וכאשר הוצרכה ההארה האלוקית להופיע בטהרתה, נתגלתה בעוז התלהבותה בניסיון העקידה, שהראתה לדעת שאותה התמכרות והתלהבות לעניין האלוקי  אינו צריך דווקא שתהא כה מעורפלת במלבושים בזויים כאותם העבודות האליליות.״ כלומר אמנם גם עובדי אלילים מקריבים בניהם, אך אברהם יעשה זאת מתוך אמונה טהורה ודעה צלולה על האלוקים ומשפטו ודרכיו.

 

על  אחד ההרים אשר אומר אלי

אומר הרב שהאלוקים מקשה עליו עוד יותר באמרו שעליו להיות מוכן להוראה נוספת, על המקום. אלוקים מצפה מאברהם שלא יברח וימשיך בדרכ

וישכם אברהם בבוקר

אומר הרב:״ מנוחת הנפש של הנשמה הקדושה של האב הקדוש איתן האזרחי לא נשבתה.  שנתו לא נדדה עליו. מתוך ידיעה ברורה הבאה לו בדבר האלוקים. ושום רגש של כהות של רישול ושל דכאון לא נתערב בהמיית נפשו

המטוהרת. שנת ישרים במנוחה ועליזות קודש של העבודה וזמן ההשכמה באה כסדרה ועז האלוקים המשווה רגליו כאילות לרוץ כצבי ולהיות גבור כארי לעשות רצונו של מקום ב״ה סמכהו כי השכים בבוקר , וישכם אברהם בבוקר״

 

ויחבוש את חמור

אברהם ממשיך בדבקותו לעשות ״מכשירי מצווה״ לרתום את החומריות לעבודת האלוקים.  והוא עושה מעשה רגיל של יום יום כאילו לא נאמר לו דבר נורא

 

ויקח את שני נעריו אתו

לעשות את המצווה ברחבות לב, אומר הרב.  שלא נפל ברוחו.

 

ואת יצחק בנ

הבן המפלא המלא חיים

 

ויבקע עצי עול

אומר הרב: ״יכול היה אברהם לבקע את העצים שם בהר המוריה אך הוא הקדים בזריזותו לעבוד את האלקים. כדי להראות שאור האלוקים אלוקי אמת בעולם עומד מעל כל מה שיוכל לב האדם מטבעיותו לחשוב. ולהעריך. ומזה בא הקשר של הופעת כל הניסים בעולם למען דעת כי האלוקים אלוקי עולם הוא רם ונשא מעל כל קשר של טבע רוחני או חמרי, ובשכר זה זכה שיבקע הים לפני ישראל״

הרב זצ”ל מכוון כאן לדעה הרווחת בתקופתו כגון סרן קירקגור שכתב ספר על העקידה ובו הוא מחלק את העולם המוסרי של האדם לשלוש דרגות או היבטים- ההבט האסטטי, שבו החטא נראה לא יפה, כתם אסטטי, והדרגה האתית שבו החטא נראה לא מוסרי מצד האתיקה הטבעית של האדם, וההיבט הדתי שבו החטא הוא   מצד הדת מעל המוסר והאתיקה והאסתטיקה

וגם גדולי ישראל כגון פרופ׳ ישעיהו ליבוביץ זצל  לימדו  שהדרגה הגבוהה שהראה  אברהם כאן היא  קיום  תורה לשמה.

 

ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלוקים

אומר הרב : ״לא בכפיפת קומה ולא בכשלון כח הלך הישיש הקדוש הזה לקראת העבודה המפליאה הזאת שהוא ההפך מכל  אורחות טבע נפשו של האדם כי אם במלא הקומה ואזירת חיל, כל המשך הליכתו הייתה תכונת הכח המושך של מלא אהבה הרוממה העליונה אשר כלתה נפשו להגיע לאותו מחוז חפצו שכל ציור של מפעל  פרטי ומה יעשה שמה נמחק כליל מלבו , שנאמר וילך אל המקום אשר אמר לו האלוקים״.

 

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחו

״סתומים וחתומים הם הדברים והמאורעות הנפשיים הנפלאים אשר עברו על  האב הקדוש במשך הזמן של שלשת ימי ההליכה , אי אפשר. שיבוארו ויפורשו ויתבטאו מצפוני הנפש של קודש הקודשים הללו״

 וביום השלישי אברהם רואה את המקום, לא משום שנאמר לו אלא משום שהגיע לרמה כה גבוהה של הזדהות עם האלוקים עד שראה בעצמו את המקום

 

ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם עם החמור

הנערים לא ראו מאומה ממה שראה אברהם אלא נשארו עם החמור, עם החומריו

 

ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו

אותם גזרי עצים שדברנו עליהם מקודם.  לגבי הנצרות הרמז הוא לאותו אדם שנשא את הצלב על גבו, אבל המדרש אומר שאלפי יהודים הלכו למוות עם הצלב על גבם

 

ויאמר יצחק אבי ויאמר בני

אין כאן רמאות והסתרה כלפי יצחק כי אברהם אומר אלוקים יראה לו את השה לעולה ואכן כך אמנם קרה

 

ויקם את המזבח

המזבח הידוע, מאדם וקין והבל ונח.  המזבח שהקים  נח היה ריבוע אבנים ממולא בעפר ועליו כבש כלומר עליה משופעת מדרום לצפון, בדיוק כפי שעשה שלמה לאחר מכן. גם תפילתו השקטה של נח ליד המזבח היא הדוגמא לכל התפילות שלאחריו.  הוא הקריב עולה וגם אברהם הצטווה להעלות עולה. בעולה מעלה אדם את מחשבות לבו הכמוסות אל הקבה, וכך עשה נח. מה העלה אברהם שם על המזבח?  אין הכתוב מדבר או רומז. אולי אמר הנני מזדהה עם מצוותך בכל לבי. הנני מכוון רצוני לרצונך.

 

 

הכנף של מלאך הויה

 

 

וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו

ויקרא אליו מלאך הויה מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני

ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ועל תעש לו מאומה

 

אנו עוברים לכנף של מלאך הויה, שבה שם אברהם חוזר שוב 9 פעמים ושם הויה חוזר 5 פעמים בצורה מקבילה לכנף  הקודם של האלוקים.

וכאן מגיע החידוש הגדול של דברי הרב זצ”ל. כל המפרשים למיניהם רואים את נכונות אברהם להקריב כפסגת הקטע.  אברהם עובד את האלוקים ״לשמה״. הוא מוכן להקריב את היקר לו ובזה עמד בניסיון והנבואה הסתיימה. בא מלאך הויה וויתר לאברהם על הביצוע, אבל העיקר הוא עצם נכונותו להקריב.

מכאן ואילך יש ירידה במחח.

אך לא כן אומר הרב קוק זצ”ל.  אברהם ממשיך לעלות.  ״לא ירד אברהם ממעלתו אפילו כחוט השערה.״ מלאך הויה לא ״מוותר״ לו או מכיר את הרחמים שבלב אברהם״ אלא מצווה עליו מצד מידת הרחמים העליונה , מן השמים.

כלומר אברהם עדיין נמצא מעל טבעו ולבו. דברי המלאך הם גילוי הויה מן השמים. ואברהם עומד  מולה באותה דבקות ומסירות כפי שעמד בפני מידת הדין.

וראיה לכך היא הכנף של הויה שמכילה אף היא את שם אברהם  9 פעמים, ושם הויה 5 פעמים בצורה מקבילה וסימטרית לכנף של האלוקים.

אלוקים לא ויתר על עמדתו. אלוקים לעולם לא חוזר בו מדבריו. אברהם עדיין שומע את צו האלוקים באותו החוזק כפי ששמע לפני כן, ולכן שם האלוקים חודר כאן  לכנף של הויה.   אברהם שומע שווה בשווה את שתי המידות דוברות אליו, והן מנוגדות.  למי מהן ישמע אברהם?ם

מעולם לא עמד אדם במבחן הזה  אופן כה ישיר. לפני המבול אנו רואים בתורה את בית הדין בישיבה של מעלה שבה כל מידה אומרת את דעתה על דור המבול ועל נח. ושתי המידות, דין ורחמים, אלוקים והויה, מסכימות ביניהן שעל המבול לבא.

אבל כאן מידת הרחמים במלא עוזה מתייצבת מול מידת הדין ואומרת לאברהם ההפך מצוו של האלוקים – אל תשלח ידך אל הנער. ואברהם עומד באותה עוצמה לפני כל מידה, שכן שמו מוזכר 9 פעמים בכל כנף.

אומר הרב זצל: ״הופעת מלאך הויה היא מן ההכרח שתבא לאחר הגבורה. לאחר שהתמסר כולו לאלוקי האמת, שוב באה ומוכרחה לבא הופעת אלוקית כזאת המתפשטת ביופיה בכל העולמים״

והכוונה להויה מידת הרחמים . היא מוכרחה לבא כי כך היה בסיפור בראשית. קודם הופיע האלוקים שברא את העולם בששה ימים ורק ביום השישי נאמר ״יום השישי ויכולו השמים״ שהם ראשי תיבות הויה החודרת לעולמו של האלוקים מכוון השבת.

 גם כאן בעקידה עומד אברהם מול האלוקים ועתה גם  מול הויה, אלא שיש הבדל גדול בהשוואה לסיפור הבריאה. שם בבריאה היא הופיעה בענווה ובראשי תיבות, בעוד שלאברהם היא מופיעה במלא עוזה,  בהרחבה, שמה מוזכר 5 פעמים כנגד 5 פעמים של שם האלוקים.

אין זה פלא שאנו קוראים את העקידה בראש השנה ומריעים בחצוצרות כסף לשם האלוקים ובשופר לשם הויה. העקידה ממשיכה את סיפור הבריאה ומרחיבה אותו  .

 

עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה

ולא חשכת את בנך את יחידך ממני

 

והרי זה פלא.  מדוע הויה  ״שמחה״ לדעת שאברהם ירא את האלוקים, מידת הדין? ומדוע אמרה ״ממני״ בעוד שהוא עמד להקריב את יצחק לשם האלוקים?ם

אלא שיש כאן חידו בהבנת שם הויה . הויה היא לא רק מידה אחרת  מהאלוקים, היא כוללת את שם האלוקים, היא גדולה ממנו ומכילה אותו.  האלוקים אינו אלא בבחינת התגבשות של מידת הרחמים הויה.  חסד הוא לעולם שיש דין ויש דיין.  העולם חסד יבנה, מכיוון שהאלוקים בעצמו הוא התגבשות של החסד.  יש הויה לפני הבריאה, ויש הויה  המתגבשת לאלוקים בזמן הבריאה, ויש הויה המושלת בעולם יחד עם האלוקים ומעליו, ויש הויה של עתיד לבא לאחר סיום יום השישי כאשר יכנס העולם לשבת הנצחית, האלוקים ישבות, והויה תשלוט בעולם לבדה

והדבר מתבטא יפה בציור של הכנפיים.  מלאך הויה כאילו קופץ מעל האלוקים.  בעוד אברהם עומד עם המאכלת.  אברהם עומד מול בית הדין של מעלה כאשר הויה מעל הכל וגם מעל האלוקים. ולכן היא אומרת עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חסכת את בנך יחידך ממני.

ומכיוון  כשכך, שומע אברהם שומע להויה מול הצו הנגדי של האלוקים. אברהם מבין יפה את יחסי הכוחות כביכול בין חסד לגבורה והוא שומע לחסד. כי גם הגבורה היא , בעומקה, גילוי של חסד

  לכן הויה נקראת ״סובב כל העולמות״ בעוד שהגבורה  נקראת  ״ממלא כל העולמות״.

 מדוע אלוקים ״ממל כל העולמות״? כי שם האלוקים חוזר בסיפור הבריאה 32 פעמים כמספר של לב, רמז לכך שהאלוקים תומך בעולם כמו הלב והדם שממלא את הגוף .

ומדוע הויה נקראת ״סובבת את כל העולמות״? כי בסיפור הבריאה הויה מופיעה רק בסוף יום השישי,  ולכאורה באה מאוחר לסיפור  . אך אדם הראשון רצה ללמדנו שזו טעות ולכן קרא למידת החסד הויה שהם ראשי תיבות ״היה הווה ויהיה״ להראות שהיא הייתה כאן לפני הכל, גם לפני האלוקים כביכול, והיא כאן עכשיו מעל האלוקים בעולמנו, ובשבת שלעתיד לבא היא תהיה שוב לבדה כאשר האלוקים ישבות.

כלומר המלאך הקופץ כביכול מעל האלוקים מייצג את עולמנו, עולמו של אברהם.  המלאך מראה שעתה אנו תחת שלטונה של הויה הסובבת כביכול גם את האלוקים מידת הדין והגבורה.

סיפור העקידה בנוי על יחסי הכוחות ההיסטוריים  בין חסד וגבורה.  הסיפור מתחיל באלוקים השולט לכאורה בכל. לאחר שאברהם עלה  בסולם היראה מול האלוקים, הוא עומד גם מול מלאך הויה העומד מעל האלוקים.  אברהם עמד מול בית הדין של הויה אלוקים

רק לאחר מכן עומד אברהם לפני מלאך הויה לבד, שנאמר ״ויקרא מלאך הויה לאברהם שנית מן השמים״ – כאן לא מזכר שם  אלוקים כלל.

כפי שנאמר שמע ישראל הויה אלוקינו, הויה אחד. כעת אנו תחת ״הויה אלוקינו״ כלומר שתי המידות גם יחד, ובעתיד לבא יהיה ״הויה אחד״ – בשבת הנצחית

הנכון הוא שלמידת הרחמים יש משמעות של חסד ורחמים רק מול האלוקים. רק מול גזר דין ראשוני קשה אך צודק אפשר וצריך להפעיל רחמים. כאשר הויה לבדה, אם לפני הבריאה או לאחריה באחרית הימים, אין לה יותר משמעות של חסד ורחמים וסליחה. אז מתגלה אור הויה האמיתי של קדושה ועונג ללא משפט וללא דין.

 

אבל אין התורה מביאה כאן סיפור מעניין בלבד אלא מסלול רוחני שבו אברהם  עולה,  מיראת אלוקים לאהבת  הויה אלוקים ולאחריו הויה בלבד.

אומר הרב זצל: ״אהבה לקבה  צריכה להיות נצרפת באש היראה העליונה״ 0

 בעודו עומד והמאכלת מורמת בידו, שומע אברהם את מלאר הויה, מידת הרחמים, הזועקת אליו מן השמים אל תשלח ידך אל הנער.  שם הויה חוזר באורח סימטרי 5 פעמים, ושם אברהם 9 פעמים. הכנפיים של בית הדין של מעלה הן סימטריות לחלוטין. אברהם שומע באותה עוצמה את שתי המידות. והוא עומד בפניהן שווה בשווה.

למי מהמידות ישמע אברהם?0

האלוקים לא חזר בו מהצוו. אלוקים לעולם לא שב מדבריו.  אברהם ממשיך לשמוע את הצוו הזה שלא נפסק.

מצד שני שומע אברהם קול חדש של מלאך הויה. גם הקול הזה הוא בעל עוצמה ואברהם עומד תחתיו באותו קשב. כי שמו חוזר 9 פעמים.

אברהם לא חוטא בהפרדת הרשויות כפי שעשה אנוש שהעדיף בגלוי את הויה על פני אלוקים. אברהם מאמין כי השם אחד, ויש לשמוע לשתי המידות גם יחד.

אין לך מקום אחר בתורה שבו מופיעות המידות זו מול זו בהתנגשות גלויה, ראש בראש. האלוקים אומר להקריב, ומלאך הויה אומר אל תשלח ידך אל הנער. בית הדין של.  מעלה בהתגוששות גלויה לפני אברהם.

 

 

למי אברהם יקשיב?ם

וירא והנה איל נאחז בקרניו

 

ללא שנצטווה, מבחירתו החופשית, בחר אברהם להקריב את האיל במקום יצחק, ובזה נענה לשתי המידות גם יחד

 והפתרון הזה של בחירת האיל הוא היסוד של ה תורה שבעל פה

שכן  התורה שבכתב, שנכתבה בידי אצבע אלוקים מצד הדין הקשה, אומרת לאדם ״עין תחת עין.״ זה הביטוי הנאות ביותר למשפט צדק ללא רחמים

אך באותו הזמן אנו שומעים גם את מלאך הויה קורא אלינו לא מתוך לבנו אלא מהשמים ואומר אל תשלח ידך, אל תעקור עיני אדם כלשהוא

 והפתרון הוא האיל, כלומר פשרה בין המידות, שכן אנו פוסקים פיצוי כספי בלבד

אומרת הגמרא בתחילה אמת ולבסוף רב חסד (ראש השנה יז עב) ם

 

כלומר אברהם הניח כאן מרצונו החופשי את היסוד לתורה שבעל פה,

צעד הכרחי לפני מתן תורה, קומה חדשה מעל נח לפני מתן תורה

 זוהי הקומה החדשה שעליה דיבר הרב קוק זצל.

 

וירש זרעך את שער אויביו

 

אומר הרב זצל: ״הופעת ישראל בעולם בראשונה בצד הגלוי,  כעם בין העמים, עם מוקף שונאים, החפצים לבלעו והוא מנצח את כולם, זאת היא הברכה הגלויה לישראל. אבל כל זה הוא רק מעבר והכנה לעתיד הגדול אשר אור השם הגנוז  יתגלה על ישראל. וכל העמים יכירו כי לא עם פשוט בין העמים הוא עם ישראל אלא הופעת דבר השם באנושות כולה.  ואז יתברכו בזרעך כל גויי הארץ״.

ואכן ההבטחה הזאת לישראל מופיעה בכנף של הויה ללא אלוקים. ישראל מובילה את האנושות  לעולם שכולו שבת, לחיי העולמים

 מכאן ואילך אין לעובדי האלילים טענה שהם  לא פחות קרובים לקבה בשקיקה להתקרב אליו.  גם אברהם היה מוכן להקריב את בנו אך מאברהם ואליך הדבר נאסר עקב פקודתה של הויה מידת הרחמים – לא מתוך רחמי אב אלא מתוך רחמי שמים.  אברהם עקד את התאווה להקריב אדם ועקר אותה מן העולם לתמיד