ח ו ק ת שפת אמת : פי הבאר

פרשת חוקת

  שפת אמת: פי הבאר 

קלד תרלב

ברשי לפי שישראל וכו׳. החידוש כאן שבדרך כלל אנו  אומרים שאין ידוע לנו הטעם  ורק הקבה יודעו. כאן אומר הרב שגם אדם יכול להשיג הטעם – בתנאי שקודם יעשה בלי טעם, באמונה ורצון. כי הטעמים נסתרים , ועבודת האדם להביא הטעמים לידי גלוי

וכן  בשבת מתגלה יותר כי השבת היא בח׳ הטעמים של ימות החול –

 כמו שהטעם מובן לאחר עשייה ללא טעם, כך השבת היא הטעם שאדם מגיע אליה לאחר שבוע שעשה ללא טעם. וגם כאן קובעים  האמונה והרצון שבששת הימים את דרגת הטעם בשבת

וכן עבודת האדם בחול צריך להיות כדי שיוכלו  לעלות בש״ק

קלה תרלד

ואני תפילתי לך השם עת רצון

לפי הפשט  שעת המנחה היא עת רצון, מטבעה, ואנו מתפללים בשעה מיוחדת זאת. הרב מחדש שלהפך, בנ”י מעוררין בתפילתם עת רצון. כמו שדרשו חזל אימתי עת רצון כשציבור מתפללין. 

שהתפילה גורמת לרצון. רק שמ״מ יש עתים שהקבה משתוקק לרצון זה, כלומר בשעת המנחה משתוקק לכך שישראל  יעוררו את רצונו עוד יותר בתפילתם. וזה רעווא דרעוין, רצון הרצונות, שהקבה יש לו רצון ,שיעוררו בנ״י עת רצון.

וזה (קורה) בשבת קודש שיש לקבה נחת מהבריאה על ידי בני ישראל שמעידין שברא עולמו בששה ימים ונח ביום השביעי.

ולפיכך צריך האדם להשתוקק לקבה בסוף  יום השבת (מנחה) שלא יהיה נפרד (ממנו) על ידי  המעשים של חול וכמו מוסר מודעה קודם המעשה

היות וס׳ שלישית בסוף היום אנו מתענגים מול רעוא דרעווין, אנו מכריזים לפני ימי המעשה שנשאר דבוקים בקבה למרות השקיעה בחיי המעשה, וזה כאילו מסירת מודעה לפני המעשה, לפני מסירת הגט. ההקבלה לגט טובה כאן כי כביכול במוצ״ש אנו נפרדים משבת המלכה. מסירת מודעה מבטלת את הגט.

קמא תרמז

בעניין מי מריבה – שלא היה זה עונש (לסלק את משה) רק הוכחה וראייה שאין דור זה של באי הארץ נמשכים אחר הנהגתו  הגבוהה של מרע״ה.  כי משה עה מתנבא באספקלריה המאירה וכו׳. והוא בבחינת המלכות, דלית ליה מגרמיה כלום

משה היה בבח׳ אמת, ידע בוודאות, תורה שבכתב.  היה  והעם היה בח׳ אמונה שהיא פחותה בדרגה. ובמי מריבה  היה עליו לרדת בדרגה שכ׳ לעיניהם, לדרגתם. לכן נ׳ יען לא האמנתם בי להקדישני. ירד לדרגת מורה לאמונה, שיאמרו אמן, וקדיש שהוא מלא באמן, ולא אמן רפה אלא בכל כוחו

המטה שלקח מסמל מלכות, כלומר מלכות השם שירדה עקב מותה של מרים ומלכות משה שירדה לאחר שהוא ואהרון נפלו על פניהם מפני ההמון, דבר שאין כמותו בתורה (ראבע).

ולכן לא נזכר שם משה בבאר שהוא בח׳ אמונה

 

 

במחוקק במשענותם – כי לפי הבטחון שבנ״י בוטחין בתורה כך עושה חקיקה בלבם. עץ חיים היא למחזיקים בה, משל לטובע  בנהר ונותנין לו חבל ואומרים לו הזהר, אחוז בחבל. כי חייך  תלויים בו. כפי מה שאנו מחזיקים בו, כך נותן חיים. עוז לו בך.

וכ״כ  אסוף את העם ואתנה להם מים – שעל ידי התאספות ישראל נפתח פי הבאר, וזה מה שכ׳ שנברא פי הבאר בע״ש בה״ש כי בשבת מתאספין בנ״י ומתאחדים ברזא דאחד. וההתאספות היא כנסת ישראל, שהיא הכרחית לקראת שבת. וזה קבלת שבת (אומר הרב להלן)

   

עניין השירה זו שלא נזכר בה מרה״ש. כי שירה זו (עלי באר) היא הכנה לביאת הארץ ולמלחמות עם מלכי האומות – רוממות אל בגרונם  וחרב פפיות בידם , תשורנה מראש אמנה  – יש לאמר ששירה זאת שהייתה בעת מלחמות האמורי שהוא שניר וחרמון. ובודאי היו שירות אלה התעוררות בפיהם של בנ״י כד׳ אז ישיר, שבא להם הדברים בפיהם

• ושירת הים היתה הכנה לתורה שבכתב, וזהו לנטוע שמים (תורה משמים בכתב) וזו לתורה שבעל פה ולארץ ישראל ליסוד הארץ.   רמז שתורה שבעל פה כוחה מארץ ישראל. ואין לך בית דין יפה אלא בארץ ישראל, שההלכה כמותם

 

 

תרמה

בעניין  פי הבאר-

שנברא בע״ש בה״ש. כדכתיב אסוף את העם ואתנה להם מים. כי הקבה ב״ש לעולם חוכן כביכול להשפיע על התחתונים, מטובו,   אך שיהיו התחתונים כלים לקבל . וזה הכח הוא בבנ״י. שהם כלי המחזיק ברכה. והמה יכולים לאסוף את כל הפרטים (כנסת ישראל) ועל ידי זה נפתחת להפ הבאר והמעיין כמו שכ׳ באר חפרוה שרים – אבות וראשי שבטים וכל ישראל חפרו את הבאר הזאת שנבראה בע״ש בה״ש. והוציאו הפנימיות מכח אל הפועל,

ולכן בש״ק שמתעלין הברואים ומתאספים להיות מוכן לקבל את השפע –

בסוף יום השישי אלוקים ראה את כל אשר עשה, כל הבריאה עברה לפניו למשפט סוף הימים. אם הם  בבחינת טוב מאד , יקבלו את השפע האלוקי. וישראל מתכנסים ברגע זה לקבל את השפע לפני השבת. וזהו זמן משפט ראש השנה שהוא הולדת האדם, וזה משפט אחרית הימים – כולם בע״ש בה״ש.

וזה בקבלת שבת שמניחין כל המעשים (של ימי המעשה) ומבטלין עצמם לשורש. וכפי מה שמבררין זאת שהכל מה׳ והכל לה׳ אז נאמר וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ובודאי זה אמת לעולם כי הכלל הוא טוב מאד (הקבה לא  ישמיד את כלל ישראל כפי שהבטיח למשה במרגלים ). רק שלא בכל עת זוכין לאסוף את כל הבריאה (אלא בע״ש בה״ש כפי שכ׳ וירא אלוקים את כל אשר עשה). וכשבאין לזה, אז חל הברכה מן השמים. וזה נעשה בע״ש בה״ש וזוהי הנשמה היתרה שיורדת לתחתונים. ונמצא מפתיחת פי הבאר בכל שבת. ואכן הצדיקים וכ״ש האבות והשבטים המה חפרו הבאר בכח מעשיהם…שבת שיש בו לעולם הביטול וההתאספות לה׳.

וזה בכח האבות שורש ג׳ סעודות שבשבת…ג׳ סעודות בח׳ אברהם יצחק ויעקב

תרמח

בעניין השירה עלי באר , דרשו חזל ואת והב בסופה, אהבה בסופה. (ראינו קודם שלאחר ימי המעשה ללא טעם מגיעה השבת שהיא הטעם, היא הסוף של ימי המעשה). כי בכל מלחמות ה׳ (ספר מלחמות ה׳ מזכר לפני השירה) שהאדם נלחם עם הס״א לש״ש זוכה אחר כך למנוחה  (לשבת). והוא עניין המנוחה בשבת אחר ימי המעשה שהם בבח׳ עבודה ומלחמה לברר האמת מהתערובת של הס״א, ובשבת אהבה בסופה (השבת היא הסוף של ימי המעשה שאין בהם טעם גלוי, ובשבת עצמה הסוף הוא המנחה וס׳ שלישית).

 

וכן היה במצרים (ה׳ נלחם בהם ואתם תחרישון) מלחמת ה׳ הכנה לקבלת התורה . כדאיתא במד׳ ג׳ מתנות טובות נתן הקבה לבנ״י וכולם על ידי יסורין. ויסורי המדבר היו הכנה לארץ ישראל ונתקיים אהבה בסופה בזו השירה , כמו שהייתה  השירה בקי״ס אחר גלות מצריים. ושירת הים היא הכנה לתורה שבכתב, בח׳ משה רבנו ע״ה, תורה ולחם משמים. ושירה זו (באר)  הכנה לתורה שבע״פ שנקראת באר (הואיל משה לבאר) והיא התורה שנמצאת בתחתונים.  

שיש תורה שזוכין להמשיך  מן השמים, ויש שזוכין למצא תורה הגנוזה למטה וזה חפירת הבאר על ידי יגיעה ומלחמה, עם הס״א, ובסופה כתוב עלי באר , אחר שנתעורר הקדושה הגנוזה.

ויש לכל בנ״י חלק בבאר זו – חפרוה שרים וכו׳. במשענותם – דורות השפלים , שבא חבקוק והעמידן על אחד, וצדיק באמונתו יחי׳.

 

ובש״ק מתעוררות כל הג׳ מתנות – מן, באר, וענני הכבוד. והן  ג׳ ס׳ בשבת.

אברהם יצחק יעקב

באר מן ענני כבוד

ע״ש צהרים ומנחה

בליל שבת קודש הוא חקל תפוחין, וכתיב והנה באר בשדה (יעקב) כפי שכ׳ פי הבאר נברא בע״ש בה״ש

וביומא שבתא ישמח משה, הוא לחם מן השמים, מן,

ובמנחה בח׳ ענני כבוד שהם כוללים כל הששה קצוות (ז״א) שהיו עננים מקיפים אותם (סוכה) . המן מן השמים, הבאר מן הארץ, וענני הכבוד באמצע.

 

 

 

תרנז

וזהו בח׳ הבאר – כי בור הוא מה שמכניס שם האדם, ובאר היא התגלות שורש המעיין והמקור, וזה בח׳ מתנה.

ומעין זה ימי המעשה הם בח׳ בור, וש״ק שנקראת מתנה טובה הוא בח׳ הבאר.

וזה שכ׳ פי הבאר נברא בע״ש כי לעולם זה הבאר משקה לכל הברואים, (בור משקה לכל העולם בששת ימי המעשה) אבל בשבת נפתח פי הבאר שורש המעיין.

 

תרנח

שירת הבאר ענו לה – כי פתיחת הבאר תליא בהתעוררות בנ״י, כי בור מים מכונסים הוא רמז להנהגת הטבע, שכבר הוכן במעשי בראשית להתנהג כל דבר לפי הטבע. אבל נוזלים מתוך באר הוא פתיחת המקור והשורש לכל הברכות, והוא ההפרש שבין בור לבאר.

 

פי הבאר,  פי האתון,  משיח, תשוב, כל אלו נבראו לפני הבריאה וכולם כאן בפ׳ חוקת ובלק

   פי הבאר ופי האתון – ברור

משיח – פרשת בלק דרך כוכב מיעקב

תשובה – כיצד התגלגל ניצוץ של קדושה ביצאנית שלסדום לבלק ולעגלון ולרות ולדוד – היש לך תשובה גדולה מזו? ם

 

 

 

 

לפרשת חוקת שפת אמת

 —

ששת ימי מעשה.

 

ששת ימי המעשה …….      ע״ש בה״ש………   שבת—-

   ערבית                  צהרים               מנחה…………………………………………………………..  

עבודת האדם ללא טעם                                      הטעם מתגלה                                                                                                                                                                  עת רצון.                                                        .

                                                             רצון הרצונות ….                                                                                                         .

                                               את והב בסופה ………………….                                                                .       .     .

              אהבה………………………………………………………………………………………..

בורות מים                                     פי הבאר

                                                                    ישראל נאספים……………………………………….

                                                                    כנסת ישראל……………………………………

                                                                    אחד מול אחד………………………………….

תורה משמים בכתב………..    תורה שבע״פ מהמעיין

                                                                    וירא והנה טוב מאד………………………………….

                                                                    משפט כל שישי בה״ש……………………………….

                                                                    משפט כל ראש השנה………………………………..

                                                                    משפט אחרית הימים………………………………..

מלחמה בס״א……………   הרע (טוב מאד- מוות) נשרף כקש

שירת ים סוף לפני מת״ת …… שירת הבאר לפני תורה שבע״פ וא״י (בלי משה)

(עם משה) שירה לאחר מלחמה…………..שירה לפני מלחמה

 ידיעה, אמת                                                    אמונה

חקל תפוחין                                                    באר (ישראל)                      מן (משה)           ענני כבוד (באמצע)

                                                                    נשמה יתירה

                                                 שבת המלכה………………..  עתיקא קדישא ………….. ז״א……………………………………………….  .

                                                                   קבלת שבת (נפתח פי הבאר)………………………………………………..

      מסירת מודעה לשבוע הבא……………………………………………………………………………………………………