ויחי
תשעט
הרב דר צבי אבינר
למי כבוד המלכות
הפרשה ממשיכה בכל מה שראינו בפרשת ויגש, רק במימדים גדולים וברורים יותר
ראשית אפשר להתיחס לסיפור כשלעצמו, כתולדות משפחה אחת על תולאותיה. הדמויות המוצגות כאן מענינות מבחינה ספרותית והאירועים דרמתיים. אפשר גם להתרכז ברקע ההסטורי האפשרי של הסיפור- בפלישת ההיקסוס למצרים, שליטת החבירו, וכן השם יעקב שנתגלה בחפירות. מיהו פרעה של יוסף- ,מצרי או כובש שמי? 0
אבל אנו עוסקים כאן לא בספרות אלא בתורת השם וחז”ל הבחינו בסיפור כמה רבדים היורדים לעומק . הסיפור דן בהשגחה העליונה שהיא “מלכות השם בהסטוריה” הפרטית ,הלאומית והכלל אנושית. כאן – בד בבד עם הכרזת הקבה כמלך ההסטוריה – נולד עם ישראל ומיד עולה על במת ההסטוריה. הוא נולד לראשונה כמניין של עשרה אחים המבקשים אחר האח האבוד לצרפו למניינם. המניין עובר את הגלות הראשונה ועומד בתשובה וקידוש השם -סיום מתאים לספר בראשית. הבה ונתעכב על הנושאים הללו אחד לאחד
ההשגחה ומלכות
כבר אמרנו בפרשת ויגש שחז”ל הבחינו שהמיוחד בסיפור יוסף ואחיו הוא שאנו הקוראים יודעים את מהלך הענינים כלומר לאן ההסטוריה הולכת – להגשים את הגזירה משמים לאברהם שזרעו ישועבד במצרים. אנו יודעים שנגזר על יעקב לרדת למצרים כך או כך, והקב”ה ניצל את מעשי הנפשות שבסיפור להניע את המהלך למצרים. “ראובן עוסק בשלו, יהודה בשלו, יוסף בשלו והקבה בשלו”. אין הנפשות שבסיפור מודעות למהלך ההסטורי הכמוס מעיניהם, וכל אחד פועל בבחירה חפשית מחלטת. הכל צפוי והרשות נתונה. ובמובן זה הסיפור מיוחד ואין דומה לו בכל התורה, כי אין לך סיפור אחר שבו כה ברורה הכונה האלוקית מאחרי מעשי בני האדם
כלומר בסיפור יוסף ואחיו הקב”ה מתגלה כמלך העולם המתערב בממלכתו – בהסטוריה האנושית. ויש כאן חידוש גדול כי בתחילת ספר בראשית הקבה הופיע כאלוקים הבורא ושופט – ששפט כל יום ואמר כי טוב. ולנח נגלה כבית דין ולאברהם נגלה כקונה הכל -א-דוני . אך כאן בסוף ספר בראשית הקבה נגלה גם כמלך המושל והמניע את חיי האדם ברמה הפרטית, החברתית והאנושית.
ומלך כידוע דורש כבוד. ואמנם הנושא של “כבוד המלכות” הוא עיקר גדול בפרשת ויחי. בסופה ילמד יעקב את בניו לאמר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
“-
מידת הדין פועלת
אלוקים הוא מלך
ויש כאן בפרשת ויחי עדות ברורה להתערבות מידת הדין במהלך הסיפור. ומידת דין פועלת לפי העקרון של מידה כנגד מידה בדיוק נמרץ. כך מעיר המדרש על הפסוק “ויחי יעקב במצרים שבע עשרה שנה” שכנגד אותם שבע עשרה שנה שיעקב גידך את יוסף תמך הוא באביו במצרים שבע עשרה שנה. ובדומה לכך נאמר שחיי יעקב היו מאה וארבעים ושבע שנים – ל”ג שנה פחות משנות אביו יצחק כנגד רחל שמתה בגיל ל”ג שנה עקב קללת יעקב דהינו מידה כנגד מידה.
ואמנם כפי שכבר למדנו כל סיפור יוסף ואחיו נכתב תחת שם האלוקים – מידת הדין- ושם הויה מופיע שלש פעמים בלבד (בקשר חיהודה, יוסף ושמשון שמסרו נפשם על קידוש השם בסיפור תמר, אשת פוטיפר ומות גיבורים של שמשון) ואם מידת רחמים הויה נעלמת ונאלמת דום הרי הרשות נתונה כביכול למידת הדין לבצע את הגזירה מיד וללא רחמים .
ובכך מקביל סיום ספר ברא/שית לפתיחתו. שכן גם בסיפור הבריאה מופיע שם אלוקים (32 פעמים בששת הימים) ושם הויה רק פעם אחת בסןף הפרק הראשון (בראשי תיבות יום השישי ויכולו השמים). אך הסיפור שלפנינו גם משליפ את סיפור הבריאה שכן מעתה ואילך הקבה הוא לא רק בורא ושופט אלא גם מלך העולם המנהיג את ההסטוריה .
ולכן ראש השנה – יום בריאת העולם – הוא יום של משפט ומלכות. כלומר ראש השנה מכיל את כל ספר בראשית מהתחלתו (משפט ) ועד סופו (מלכות) 0
נסתם מעיננו
ואם מלכות השם מתגלה כאן בסיפור לעיני כל, הרי בדרך כלל היא סמויה ונסתרת מעינינו. הדבר נכון למשל לגבי הנפשות הפועלות בסיפור. רק במבט אחור מתגלית האמת. ולכן פשרתנו ‘סתומה’ כלומר אין הפסק של שלוש שורות פתוחות בין ויגש לויחי. וכן ביקש יעקב לגלות את הקץ אך היא נסתרה ממנו – ואומר השפת אמת שיעקב ביקש לדעת את הקץ משום שאז יש מובן לכל הצעדים והאירועים . רק במבט לאחור מתוך הקץ אפשר לראות את האמת. והרי יעקב ביקש את האמת שנאמר תתן אמת ליעקב.
ונזכור כי כל אדם נתון תחת מלכות השם הסמוייה כך שכל אדם חי במעגלו בבחירה חפשית למרות שחייו מנוהלים על ידי מלך המלכים
אזהרה לגלות
– בד בבד עם הכרזת הקב”ה כמלך ההסטוריה מתחילה היא לסבוב סביב ישראל שזה עתה נולד בפרשת מקץ. ועם ישראל מופיע על במת ההסטוריה דוקא כמניין ראשון- המרכב מעשרה אחים המחפשית את אחיהם האובד לצרפו אליהם. והדבר מהווה גם לקח לכל הדורות – תמיד נשאף להחזיר אחים אבודים ולעולם נעמוד בתשובה ובתפילה להחזיר עטרה ליושנה
והגלות הראשונה היא לקח ואב טיפוס לכל הגלויות שאחריה. כיצד? אומר ספר החשמונאים ב’ שבראשונה התאהבו הדורות הראשונים במצרים ותרבותה. עדות לכך מוצא ספר הזוהר שטוב בגמטריה הוא 17, כמספר השנים שחי שם יעקב. בני יעקב סברו שטוב יהיה להם אם יתערבו במצרים. האם באמת עשו טוב? הם חשבו כך אך אנו ממרחק ההסטוריה יודעים שלמעשה עשו בחירה לא טובה. רק אחד משמונים יצאו ממצרים והשאר נשארו והתבוללו. ולכאורה עשו מעשה נכון וטוב היה להם, אך היכן נמצאים צאצאיהם אם לא ברחובות קהיר המאובקת והמסואבת? בעוד הם וילדיהם שוקעים בבוץ מצרים, משה וההולכים עמו בנו מקדשים והעמידו מלכים ונביאים וחכמים וכתבו את התנך, את המשנה ואת התלמוד והפוסקים. במרחק ההסטוריה כשאנו יודעם את הקץ, אנו יכולים לאמר בברור מי עשה את ההחלטה הטובה באמת.
וכך גם עשרת השבטים שגלו בבית ראשון- הם הצטרפו לכנענים והאשורים בחשבם שכך יביאו על עצמם רק טוב. אבל ממרחק ההסטוריה אנו יודעים שכיום נמצאים צאצאיהם בין לוחמי הטלאבאן שבהרי החושך. ולעומתם שבט יהודה שערב לישראל “ערבות קבלן” חיי ם עם יעקב עד היום.
אבל הלקח הגדול שלומד ספר המכבים ב’ מסיפור יציאת מצרים הוא שאותם מצרים שישראל כה אהבו במשך דורות, הפכו את עורם ונהיו לשונאי ישראל מושבעים . והדבר לא הגיוני, אומר ספר המכבים. שכן אין אנו רואים השתלשלות כזו בהסטוריה של עמים אחרים. בדרך כלל עם הפולש לעם אחר יקבל ויאמץ בסופו של דבר את תרבות העם שאליו התווסף. כך התבוללו המונגולים בסין והנורמנדים לאנגלים משבעים. אך גורל ישראל בגלות שונה- התרבות שלתוכה הם שואפים כל כך להתבולל היא הופכת להם לאויב משבע כאילו שיש קללה והיהודי המתבולל הופך את לב הגוי לשונא
והמהלך ההסטורי הלא טבעי הזה אינו אלא גילוי של יד השם בהסטוריה – אומר מחבר ספר המכבים ב’. כך היה במצרים, וכך היה בזמנו של המחבר שישראל ואהבו כל כך את יוון ואמצו את שפתה וןתרבותה ואפילו את שמותם ואמונתם. וראה המחבר שהיונים שישראל אהבום הפכו עורם ונהיו לאויבי ישראל ששאפו להשמידם. ולשם כך כתב את ספר המכבים ב’ – אומר המחבר- להזהיר את ישראל בעתיד. נס החנוכה וגילוי ההשגחה בהסטוריה לפי המחבר היה לא בנס פח השמן או בנצחונות הצבאיים אלא בעצם העובדה שהיונים הפכו לשונאינו
מדוע הדבר קורה? אפשר לאמר שהסיבה נעוצה כבר בדברי הקב”ה ליעקב “אל תירא לרדת למצרים כי ארד עמך”. מצד אחד יש במלים הללו נחמה והבטחה שישראל שישרדו בגולה ובהסטורי באורח לא טבעי . אך מצד שני יש כאן גם אזהרה שאם יבגדו בשכינה ויתבוללו בעמים- תהפוך השכינה את לב הגוים הללו לשונאי ישראל.
אך ישראל לא למדו את ספר המכבים ב’ וחזרו על טעותם שבמצרים ובכל פעם שגלו למקום ששם חפשו “טוב” ואמצו את תרבות העם שלתוכו גלו- סופם היה שאותם הגויים הפכו לשונאים. כך קרה בהונגריה ובגרמניה של ימינו. למעשה לא היתה בעולם תרבות שכה משכה את לב ישראל כמו תרבות גרמניה. ובכל זאת דוקא הגרמנים נהפכו שלא בדרך הטבע לשונאינו האיומים ביותר.
היש לכם הוכחה יותר ברורה לשליטת השכינה בהסטוריה העולמית? ם
.
מלכות יוסף
יעקב יודע שעל בניו לחפש טוב במקום אחר והיות מונהגים לא על ידי פרעה אלא מלך משלהם. וברגע זה המלך המנהיג את ישראל הוא יוסף. ולכן לאחר שיוסף נשבע להחזירו ארצה נאמר “וישתחו ישראל על ראש המיטה” כלומר נתן כבוד לבנו המלך שבידיו היכולת לבצע. אך לפי רשי הוא גם הוסיף והסתובב והשתחווה לשכינה שמעל למטתו. שכן אין לברך מלך בשר ודם ללא כיבוד המלך האמיתי הקבה–שאחרת יכולים להתבלבל ביניהם ולחשוב שהם אחד.
קידוש השם בהסטוריה
מדוע דוקא יוסף? וכאן אנו מתקדמים בפרשה וויורדים לרובד עמוק יותר והוא קידוש השם. הבה ונחשוב מהו המרכיב של קידוש השם בסיפור. כאשר ירדו ישראל למצרים מן הראוי היה שיהפכו את לב המצרים לאמונתם בהשם ובזה היו מקדשים שמו. ואכן יוסף כבר החל בתהליך הזה של קידוש השם כשלימד את פוטיפר את שם הויה שנאמר :”וירא אדוניו כי הויה עמו” שכן בכל מקום שהלך הזכיר שם הויה ולכן הצליח והיה לו טוב. וגם את פרעה לימד את שם האלוקים כאשר פתר לו את חלומותיו. ולאחר מכן כשביקשו המצרים לחם אמר להם פרעה כל אשר יאמר אליכם יוסף עשו ואומר רשי שאפילו אם יאמר לכם לימול. כלומר יוסף ניצל את מעמדו הרם ולימד את המצרים את שבע מצוות בני נח כולל מילה שנתנה לאברהם. ובכך קידש שם שמים. וההוכחה לכך היא ששם הויה מופיע עם שמו שבע פעמים בסיפור עם אשת פוטיפר בעוד שכל הפרשיות כתובות בשפ האלוקים כאמור.
כך עשה יוסף וכך אמורים היו לעשות אחיו וצאצאיהם. אך הם עשו להפך ובמקול ללמד את המצרים הם נאחזו בתרבותם ואמונתם. ובכך לא רק שכשלו לקדש שם שמים אלא שחיללו שם שמיםץ כי כאשר משפחה מלכותית כזן של ישראל הולכים ומתפעלים מאמונת הגויים הרי הם מחללים את שם שמים. .
ויעקב חש כך וחשב שאת חילול שם השמים אפשר להפוך על ידי הנהגה שמקדשת שם שמים – כמו זו של יוסף. ולכן התשתחווה ליוסף
.
מלכות יהודה
והנה לפני מותו יעקב חשב שיוכך לגלות שת הקץ ולכן קרא לבניו לבשר להם מה יהיה “באחרית הימים”. אפשר לפרש את הקץ ביציאת מצרים, או בארץ ישראל או באחרית הימים של האנושות כולה כלומר בקצו של היום השישי לבריאה. ולכן יש כאן סיום נאות לספר בראשית
אך מהכתוב נראה שאמנם ביקש שוב, אך הקץ נסתם ממנו. וחזל אומרים שהדבר אירע משום שנשמע גאותן כשאמר “האספו ואגידה לכעם את אשר יקרה אתכם בא חרית הימים” כביכול הקבה בכיסו. ואין זה מכבודו של המלך – הקבה- לאמר כך. ועניין הכבוד הוא נושא עיקרי בפרשה.
חלכן ממשיכים חזל ואומרים שכאשר ראה שהקץ נעלם ממנו שאל את בניו האם יש בהם חסרי אמונה? והם ענו לו “שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד”. ועל כך ענה להם “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” כשהדגש על כבוד המלכות.
ולאחר שהזכיר כבוד מלכות השם פנה לבניו ואמר “הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם” ללא שהזכיר את אחרית הימים. מכאן ואילך הוא מדשיך ובוחן את האחים אחד לאחדמי מהם יהיה המלך בשר ודם שינהיג את ישראל לכוון של טוב מאד.
ובעידן של חילול השם יוכל להציל את ישראל מכליון רק זה שיקדש שם שמים. אמנם יוסף הוא בעל הכח שהיכולת בידו והוא קידש שם שמים, אך החיסרון ביוסף היה שהוא “בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור” כלומר מלכות יפהפיה יוסף היה יפה תואר שסלסל בשערו ובנות פצעו ידיהן בהביטן בו. קסמו היה רב כמפרנס עשיר וחכם. והוא גם ראה עצמו כשליח השם שנשלח להציל את אחיו. .
אך יעקב אינו רואה את יוסף ומלכותו כמודל לאורך ימים. מי שיקדש את שם שמים בהסטוריה הוא זה שערב לאחיו בנפשו כלפי יעקב. יעקב בחר בן משום שאחיו כבר חשו בגדולתו ובחרו בו שנאמר יהודה אתה יודוך אחיך.
ואכן מכל השבטים ישאר רק יהודה נאמן ליעקב. רק הוא יקדש שם שמים בהסטוריה
.
ליום שכולו טוב
לאן יצעיד יהודה את ישראל? כותב בעל השפת אמת שיש בסיפור עומק גדול יוצר לכל האנושות. שהרי האנושות צועדת לכוון השבת הנצחית שהוא היום שלאחר השישי שבו אנו חיים. ובסוף היום השישי באחרית הימים יחול משפט כולל שבו יראה האלוקים אם אכן הכבראיה היא טוב מאד. או אז ישרף הרע ויבער מו העולם והשבת תכנס. ומי שינהיג את האנושות לשם יהיה יהודה-ישראל ואז יהיה הקץ ונדע מהו יום שכולו טוב – וזה סיום נהדר לספר בראשית
סיכום ספר בראשית
ספר בראשית עובר על שבעת המצוות לבני נח אחת לאחת
נזכור כי לפי הרמבם בהלכות מלכים סדר המצוות הוא כדלקמן
ששה מצוות נתנו לאדם הראשון בגן העדן שנאמר ויצו השם אלוקים על האדם לאמר – נתן לו ששה מצוות שהן עז, גע שפד גזל דינים וחילול השם. הוסיף עליהם נח את המצווה השביעית שהיא איסור אכילת דם ואבר מן החי. הוסיף עליהם אברהם את המילה שהיא המצווה השמינית ביום השמיני, והוסיף עליהם יעקב את מצוות גיד הנשה שהיא התשיעית.
לפי זה אפשר לראות את מהלך ספר בראשית כדלקמן
עבודה זרה
פרק א מציג את הבורא אלוקים ומעשיו ודרכיו. וכן את שם הויה המופיעה בראשי תיבות בין יום השישי לשבת. וכן מתאר כיצד פתח הקבה פתח לעבודה זרה בזה שאמר בלשון רבים נעשה אדם
. .גילוי עריות
קמכאן מתקדמת התורה בסיפור גן עדן על יצירת האדם בעולם היצירה מעפר וכיצד נוצרה האשה. ומיד אומרת התורה על כן יעזב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד ובכך היא מכריזה בפרוא על דיני גילוי עריות וששת האיסורים על כל בני האדם (אשת אביו, אם אביו ואם אמו, אחותו מאמו, בתו ובתה וכלתו. וכן אשת איש ואיסור משכב זכר ובהמה. הסיפור כולו סובב על ציר גיולי עריות כשהאשה עוברת על כך עם הנחש הערום . כתוצאה מכך הם מכסים מערומיהם אך מאבדים את גן העדן
שפיכות דמים
יד לאחר הגירוש מגן העדן נכשלת משפחת האדם בשפיכות דמים כאשר קין קם על אחיו הבל והורגו. מכאן ואילך נכשלים הדורות בשפיכות דמים (וגזל) שהסתיימה במבול. לאחר המבול נכנס נח בברית הקשת בענן עם הקבה שבה הוא מתחייב לא לאכל דם ואבר מן החי- מצווה שביעית לאחר ששת המצוות הראשונות של אדם בגן העדן. ברית הקשת נתנה עם דיני שפד לפרטיהן (כגון שופך דם האדם באדם דמו ישפך)
גזל
אמנם דורו של נח חטא בגזל אך היה זה ברמה האישית כגון כנופיותיו של תובל קין. אך בדורו של אברהם התדרדרה האנושות לגזל מסוג חדש – אמפריות המבוססות על עבדות בכח וגזל מאיורגם על ידי צבאות ומדינות. בכך נלחם אברהם שהכיריז כי הקבה הוא קונה הכל שהכל שלו, ולכן גזל לא רק עבירה על החוק והסדר האנושי אלא פגיעה בבעלות הקבה בעולם. אברהם גם כינה את הבורא בשם החדש א-דני שאני עבדו. ובתמורה קיבל את המצווה השמינית המילה שמבטיאת את הרעיון שחותם האדון בבשרנו