שפת אמת ר״ה ג בתי דין

שפת אמת ראש השנה

היום הרת עולם

שלושה בתי דין

עלה אלוקים בקול תרועה , יהו-ה בקול שופר. בר״ה – יום הרת עולם והולדת האדם –  בית הדין של מעלה עולה כמו בבריאה לשפוט את העולם והאדם.

  לפי ספר בראשית היו שלושה בתי דין שונים בבריאת  העולם:

 בסיפור הבריאה פרק א׳

 בסיפור גן  העדן -פרק ב׳

בסיפור לאחר הגרוש מעדן –

   איזה בית דין עולה בראש השנה ולאן? הרב שפת אמת דן בשלושתם

תרמ”א

מר”ה איתא בתחלה עלה במחשבה לבראו במדת הדין וראה שאינו מתקיים ושיתף עמה מדת הרחמים. וכל זה מתקיים בכל ראש השנה מתחלה דין ואח”כ ע”י התקיעות הופך מכסא דין לכסא רחמים. ובמ”א כתבנו כי לא הי’ ח”ו שינוי רצון רק שכך צריך להיות גם למטה שרצון ומחשבות הצדיקים לתקן הכל עפ”י דין ממש. רק שבלתי אפשר בלי רחמים ועזר עליון כמ”ש לולי הקב”ה עוזרו כו’ לכך צריכין לעורר רחמים ואז וכל זה מתקיים בכל ראש השנה מתחלה דין ואח”כ ע”י התקיעות הופך מכסא דין לכסא רחמים לכן צריכין לראות להיות עכ”פ הרצון כראוי. והרצון והשתוקקות בנ”י אליו ית’ מעורר רחמים בשמים כמ”ש מי שיש לו בן יגע בתורה מתמלא עליו רחמים וזהו היגיעה שמשתוקקין לתקן הכל כראוי הגם שאין יכולין לגמור בפועל זה מעורר רחמים כנ”ל:

 

1: בית הדין של פרק א׳

 

 

עלה במחשבתו לבראו  במידת הדין-וראה שאינו מתקיים– ויכל מלשון  ״כלה״  – לכן  שיתף עמה מידת הרחמים (ציטוט מרשי)

עלה במחשבתו

אלוקים -א—-ב—ג—-ד—-ה—-ו  אדם —

כלומר במשך ששת הימים ברא אלוקים  ״לבדו ימלוך נורא״ את העולם יום אחרי יום על ידי מאמרים  ופקודות.  לפי ס׳ בראשית אלוקים שפט כל יום  בסופו  בדרך של מיידה כנגד מידה. אבל כאשר (אין סוף) ראה שהאדם לא יעמד במשפט מידת הדין הקשה, לכן  (א״ס) שיתף עמה מדה״ר (רשי). כביכול ירד מכסא של השופט העליון שעליו ישב כשליט יחיד  ושיתף כלומר ישב גם על כסא רחמים. מעתה ואילך בית הדין של מעלה מורכב משתי המידות

פרק א׳ בנוי כך –

אלקים —א—-ב—-ג—–ד—–ה—–ו—אדם–יה/וה שבת

מידת הרחמים נכנסה ליום השישי (י-ום ה-שישי/-ויכולו ה-שמים) מהשבת  מקום מנוחתה

חציה י-ה  ביום השישי בעולם הזה וחציה ו-ה עדיין בשבת

ומאז היא  מחפשת מקום מנוחה בעולמנו –  – בשבת שלנו, במקדש בין הכרובים  ובלב

וכל זה מתקיים בכל ראש השנה, מתחלה דין ואח”כ ע”י התקיעות הופך מכסא דין לכסא רחמים

ראש השנה- יום הרת עולם – הוא יום שבו נערך המשפט שבו העולם והאדם נולד. סיפור הבריאה חוזר. בית הדין הראשון חוזר לשלוט.

  הקב״ה -הבורא-  עולה שוב בתרועה על  כיסא דין, כאלוקים, ועובר על ידי התקיעות לכיסא רחמים, יהו-ה.

במקדש התרועה היא בחצוצרות, והתקיעה היא בשופר באמצע.

לכך צריכין לעורר רחמים -כלומר בניגוד לסיפור הראשון, המעבר מדין  לרחמים לא קורה עתה מעצמו אלא על ידי ישראל והתקיעות  

המשך תרמא

בר”ה כל באי עולם עוברים לפניו כו’ ובגמ’ כולן נסקרין בסקירה אחת דכתיב היוצר יחד לבם כו’. הענין הוא האדם כולל כל הבריאה ונקרא עולם קטן והשגחת הבורא ית’ על האדם כולל כל הבריאה ועיקר האדם הוא ישראל דכ’ אדם אתם אתם קרויין אדם [*] וכתי’ ויצר ה’ אלקים מן האדמה כל חית כו’ ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו. ומה זה לראות. אך הפי’ כנ”ל ויבא אל האדם הוא ההתקשרות שיהי’ כל העולם מקושר אליו וזה הוא ענין קריאת שמות שקרא האדם לכולם שנתן לכל אחד מקומו וסידר כל אחד על ענינו. ולכן ע”י האדם חל השגחת הבורא ית’ על כל הבריאה. לכן בהשלמת הבריאה שהוא נעשה אדם נאמר אח”כ וירא אלקים כו’ כל אשר עשה והנה טוב מאוד והוא ע”י האדם מאד זה אדם שהוא כולל ומשלים כל הבריאה לכן נברא בסוף הכל וזהו אומרו לראות כלומר שיראה הקב”ה ע”י האדם כל הבריאה כנ”ל.

 

מהו המשפט של ר״ה ?

בר”ה כל באי עולם עוברים לפניו כו’ ובגמ’ כולן נסקרין בסקירה אחת

אפשר לראות את כל באי עולם רק מסוף יום השישי, מאחרית הימים , כפי  שנאמר וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד

כלומר בסוף היום השישי יהיה משפט על כל הבריאה- כל באי עולם עוברים לפניו, כולל האדם

והמטרה- האם העולם והאדם עלו לדרגה של טוב מאד ולהכנס לשבת?

ובכל שנה, בראש השנה, האלוקים שופט את כל באי עולם (ונתנה תוקף) האם התקדמו לקראת המטרה? ם

הרעיון של משפט  בסוף היום נובע מסיפור הבריאה. אלוקים, כבנאי ושופט, בורא את הטבע כבניין של שש קומות,

ובסוף כל יום שפט אותו היום, כבנאי. האם הוא טוב וחזק לתמוך קומה עליו? אם כן,  הוא  טוב.   טוב בעברית הוא גם חזק, עמיד.

אם לא היה היום יכול לתמוך ביום הבא , נחשב ״לא טוב״,  רע (ריש לקיש) והבורא  כילה והשמיד אותו (כמו הדינוזאורים ) ללא רחמים

יצור יכול להיות טוב ביום אחד ולתמוך ביום הבא, ואח״כ לא טוב כי אין בו צורך והוא מפריע. זה המשפט של אלוקים כבנאי.

וכך גם לגבי האדם. אם הוט טוב מאד ויכול להכנס ליום הבא, לשבת, הוא ישאר. אם לא מוכן לשבת אלוקים יכלה אותו מלשון כלה (ויכולו)

כל החיות צריכות להיות טוב כדי לשרוד. על האדם להתעלות ולהיות טוב מאד

אם כך הבנו מה תוכן המשפט שׁל האדם בר״ה – מוכן לשבת או לא?

כיצד כולם נשפטים בסקירה אחת?

בר”ה כל באי עולם עוברים לפניו כו’ ובגמ’ כולן נסקרין בסקירה אחת דכתיב היוצר יחד לבם כו’. הענין הוא האדם כולל כל הבריאה ונקרא עולם קטן והשגחת הבורא ית’ על האדם כולל כל הבריאה

 לכאורה משפט אחרית הימים כולל את כל העולם, כל ששׁת הימים. כיצד אומר המדרש שהקב״ה שופטם בסקירה אחת? אלא, אומר הרב, האדם הוא עצמו עולם קטן. כיצד?

ֿהנה סדר הפסוקים של בריאת האדם בסוף פרק א׳:

ששת הימים

ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו

וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד

ויהי ערב ויהי בוקר

י-ום ה-שישי/ ו-יכולו ה-שמים

 

במי נמלך אלוקים כאשר דבר בלשון רבים ״נעשה אדם״?- עם  ששת הימים (רמב״ן). כל יום מהבריאה תרם שכבה בגוף ורוח האדם.

לכן האדם עשוי מחומר ששת הימים – אור וחושך , מים, צמחיה, דגים, עופות, זוחלים, בהמות וחיות, כל האבולוציה

לכן משפט האדם  בסקירה אחת הוא גם  משפט ״כול אשר עשה״

הבריאה הזאת הביאה לאדם שלל תאוות גשמיות ורוחניות מהטבע. מצד אחד הם העשירו את חיי האדם, אך מצד שני הן משמשות בסיס ליצר הרע ולמשפט האדם. אלוקים נותן, אך גם דורש, מידה כנגד מידה. אין מתנת חינם על ידי אלוקים.

הרב מביא הוכחה : בגן העדן כל החיות באו לאדם שייתן להם שם – התקשרו אליו כי משפטו הוא משפטם:

 

כיצד יעלה האדם מעל שאר היצורים,  מטוב לטוב מאד?

(המשך תרמא)

 האדם נברא בסוף הכל וזהו אומרו לראות כלומר שיראה הקב”ה ע”י האדם כל הבריאה כנ”ל. והנה בריה שכל הבריאה מקבל חיות מחדש. לכן מתאספים כולם אל האדם שהוא שופרא דכולא כנ”ל. והאדם צריך להתבטל אל הבורא ית’. וזהו פי’ בכסה. והנה ר”ה ועשי”ת הוא מימות עולם. אבל לבנ”י נעשה הכל עפ”י התורה ומקודם הי’ בכח עשרה מאמרות. ולבנ”י הוא בכח עשרת הדברות והתורה.

ששת הימים, נבראו בכוח עשרה מאמרות. ואלו  מקיימות את כל החיות.  אבל אין בכוחם לעזור לאדם לעמוד במשפט סוף הימים ולהיות טוב מאד, מעל החיות. לכן נתן לישׁראל תורה ועשרת הדברות. דרכם יעלו ישראל ויהיו טוב מאד.

(המשך)

וזה שאמרו לפני מלכיות כו’ זכרונות כו’ שיעלה זיכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר. כלומר שיהי’ נעשה כל התקונים ביום הזה עפ”י התורה.

למעלה כתב הרב: ע“י התקיעות הופך מכסא דין לכסא רחמים.

תקיעת שופר באה  להזכיר מתן תורה  ועשרת הדברות, שנתנה בקול שופר גדול וחזק מאד. המעבר לכסא רחמים נעשה בזכות צדיקים תוקעי שופר, השומרים את עשרת הדברות

 

(המשך)

ביום הזה כל הברואים כפופים לבנ”י שהם שורש הכל כמ”ש בשביל ישראל שנקראו ראשית שהם השורש. ועליהם חל השגחת הבורא ית’ כמ”ש עיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה כו’ ובני ישראל מתבטלין אל הקב”ה וצריכין להכניס כחם בכלל כל הבריאה כדי להחיות כולם. וז”ש בכסה ליום חגינו. אם כי באמת בנ”י עיקר הכל. צריכין לכסות כחם ביום הזה. ועי”ז עצמו נזכרים לטובה ומתברכין כולם:

היות ורק ישראל מצווים בתקיעת שופר, יוצא שכל העמים תלויים בישראל. אבל יש להתייחס לשבח הזה במידת כסה כלומר לא להתפאר בכך בפני הגויים ועל כך יזכרו לטובה וכל העולם יתברך (ללא קנאה)

עד כה דנו בקצרה על בית הדין הראשון מהשלושה, שהוקם כפי שמתואר בפרק א׳.

2: בית הדין השני של  גן העדן

תרמ”ב

 עשרת ימי תשובה הם נגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם. ור”ה נגד בראשית כדאיתא בראשית נמי מאמר הוא. והוא כולל כולן. וע”ז אמרו והלא במאמר אחד. היה יכול להבראות שהוא מאמר האחדות שעלה במחשבה לפניו ית’. וכמו שיהי’ לעתיד כשיתוקן הכל. וע”ז אמרו חז”ל ג”כ עלה במחשבה לבראות במדה”ד ראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה”ר. והכלל כיקודם חטא אדה”ר הי’ מוכן להיות בחי’ מאמר אחד כנ”ל. אך ע”י התערובת נעשה בחי’ השיתוף מדת הרחמים והי’ הבריאה בעשרה מאמרות ליתן שכר ועונש כדאיתא במשנה.

הדיון עובר לבית הדין השני שהוקם למען יצירת גן העדן

 אומר הרב: עשרת ימי תשובה הן כנגד עשרת המאמרות שבהן נברא העולם בפרק א׳. יום כנגד מאמר-

ימי תשובה הם נגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם וכל יום מאיר מאמר ודיבור אחד (תרלג).

כלומר עשרה  ימים מר״ה עד יוה״כ הן כנגד עשרה מאמרות של הבריאה. . אבל ר״ה הוא רק כנגד מאמר אחד -בראשית- כפי אומר המדרש (להלן נלמד על שאר המאמרות)

ובאמת, אומר הרב, חזל שאלו הרי יכול היה לגמור את כל הבריאה ביום אחד?  ואכן, אומר הרב –

והכלל כי קודם חטא אדה”ר הי’ מוכן להיות בחי’ מאמר אחד כנ”ל.

אך ע”י התערובת נעשה בחי’ השיתוף מדת הרחמים

 

 הרב עובר לסיפור עדן

סיפור עדן -לפי רשי – הוא המשך ישיר של פרק א. הבורא ראה שהאדם לא יעמד במשפט מידת הדין ולכן שיתף עמה מידת הרחמים כפי שראינו. על האדם יהיה להתגבר על כל תאוותיו שקיבל מששת הימים בדרך בריאתו. והדבר קשה עליו ומשפטו קשה. אלוקים מצד אחד, והויה מצד שני – שרק חלקה י-ה נמצא בבבית הדין וחלקה ו-ה עדיין בשבת שׁאין בו משפט.

לכן קרבו המידות זו לזו בהסכמה – יהו-ה אלוקים – וכך יצרו את גן העדן בעולם היצירה. שם הם יצרו את האדם מעפר בלי התהליך של פרק א׳ כי לא היו עדין חיות על האדמה.

שהרי  עדן נוצרה ביום שאין בו גשם או צמח, רק. אד יעלה מן הארץ, כלומר ביום השלישי – לפי רבי יוחנן (ילקוט)

עדיין לא היה  יצור חי על הארץ.  בעוד שבעדן נוצרו  עצים וחיות בעולם היצירה

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם

ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמי

מאמר אחד -בראשית:

יהו-ה אלוקים – א—ב—ג—-עדן —שבת

ם……………………………..אדם…..ם

 ומשם, מעדן, קודם חטא אדה״ר היה האדם מוכן להגיע מבראשית  לשבת מעדן, תחת מאמר אחד, ומשפט על מצווה אחת שהיא מפר׳ק א׳- עבודה זרה. כי כאשר תכננן האלוקים את האדם דבר בלשון רבים, מה שהביא את המלאכים לתהות – מלכנו, האם אינך פותח בכך פתח לעובדי ע״ז לומר שיש לך שותפים? והקב״ה ענה – אני מודע לכך אך מדבר בלשון רבים ללמד אדם ענווה, שהגדול יהיה נמלך בקטן. מכאן שפרק א׳ מסביר כי ספור הבריאה שׁל בראשית אומר כי האדם נברא לעמוד במשפט על מצווה אחת, איסור ע״ז, והאליל החשׁוב ביותר הוא האדם עצמו כאשר אין לו ענווה.

בגן העדן, אומר הרב, האדם חי תחת מאמר אחד מיום ראשון (יום שני אין בו משפט או מאמר) אך על ידי התערובת, כלומר אחרי החטא שבו השיג את הכרת טוב ורע, יש צורך ברחמים

הסבר:

קודם חטא אדה”ר הי’ מוכן להיות בחי’ מאמר אחד כנ”ל.

קודם לעדן היה רק מאמר אחד  של בראשית.  יום שני היה ללא משפט ולכן ללא מאמר חדש

אחרי עדן לא היו  ימים כי  האדם יכול היה להתקדם לשבת ישׁר מעדן – בעולם היצירה- בלי לחיות על הארץ ובלי ימים נוספים של הבריאה

כלומר מספיק היה לאדם  מאמר אחד של בראשית לחיות בעדן קיים  עד לשבת.

אילו לא חטא,  לפני שקבלו ״תערובת של טוב ורע״, אומר הרב, האדם ואשתו לא היו מודעים למידת הרחמים. לא מודעים לרע.

הרמב״ם אומר שלפני החטא ידעו אמת ושקר, ולא טוב ורע.  כלומר – אמת ושקר הם מצד אלוקים, טוב ורע הם מצד יהו-ה.

כך,

לפני החטא, היו  האדם  ואשתו במעמד  רוחני שווה לנחש שהיה ״חיית השׁדה״ – שלא יכול היה לדעת את יהו-ה.

י גם הנחש ידע שקר ואמת   אך לא טוב ורע.   ולכן הלכו ערומים ולא התבוששו.

חיית השדה לעולם לא יכולה לחוש ולהבין  את מידת הרחמים כי לא נוצרה על ידה.

רק אחרי החטא נפתחו עיניהם וכסו מערומיהם. הפרי של עץ הדעת טוב ורע העניק להם את התפיסה של טוב ורע מצד יהו-ה. ולכן התבוששו.- מהערום, ומהחטא עצמו. בכך  התעלו מעל חיית השדה- לקראת היותם טוב מאד.

מה היה החטא? לא שמעו בקול ה׳ – מרידה במלכותו.  לא חזרו בתשובה ולכן גורשו

החטא הקדמון שׁל האדם, שאותו אנו מתקנים בראש השנה, יום הולדת האדם, הוא מרידה במלכות ה׳.

ראש השנה הוא יום מקדש למלכות ה׳.  שהיא מצווה ראשונה של אדם . לשאר העברות  נוצר בית הדין השלישי.

3: בית הדין השלישי של עשרה מאמרות

אומר הרב –

אך ע”י התערובת נעשה בחי’ השיתוף מדת הרחמים והי’ הבריאה בעשרה מאמרות ליתן שכר ועונש כדאיתא במשנה

התערובת טוב ורע נודעה לאדם עקב  החטא. הם גורשׁו מעדן, כדי להופיע על הארץ מאוחר יותר באופן טבעי ביום השישי.

קודם צמחים, אח״כ מאורות ביום הרביעי, אח״כ דגים ועופות ותנינים ביום החמישי, אח״כ ביום השישי בהמות וחיות ונחשים גדולים – בדרך האבולוציה –

עד לאדם שיופיע בהר המוריה  בסוף יום שישי.  כל זה על פי עשרה מאמרות כפי שמתואר בפרק א׳:

 האדם הראשון נוצר בעדן מעפר. בעוד שהאדם של פרק א׳ הופיע על הארץ -הר המוריה- באופן ״טבעי״ בדרך האבולוציה המתוארת בדיוק מפלא בפרק א.

בעוד שבעדן היה עליהם לשמור מצווה אחת (רשי), בארץ יהיה עליהם לשמור כל ששת המצוות שנתנו לאדם בעדן לפני שגורש. ״ז, ג״ע, שפ״ד, גזל, דינים, חילול ה׳

המצוות הלל מכסות את כל התאוות האפשריות של האדם שרכש מהחיות שלפניו, פלוס עבודה זרה שנובעת מהאגו העצום שלו ובעיקרה היא מרידה במלכות ה׳.

מדוע עשרה מאמרות ולא אחד? אומר הרב:  לתת שכר ועונש (מדרש)

לשם. כך  נתן הקב״ה לאדם ואשתו את ששת המצוות שׁעל פיהם יחייה ויעמוד במשפט על הארץ.

 ודבר נוסף עשה ה׳ עבור האדם במעבר לארץ – אומר הרב –בית הדין של מעלה הגביר כוחה של מידת הרחמים

כיצד?

מייד  לאחר הגרוש מעדן חווה יולדת את קין ואומרת ״קניתי איש את יהו-ה״.

 אומר רבנו בחיי: כאן בלידה  ראתה לראשונה את מידת הרחמים לבדה בלי האלוקים לצדה כפי שהיה בעדן.

בעדן שלט  יהו-ה אלוקים צד בצד, כמו כנפי הכרובים.

בעולם הזה מאז גן העדן – אלקים לחוד והויה לחוד – ה׳ אלוקינו

כמו בפרק א, אבל עם השכינה קרובה יותר לאדם

ובראש השנה-

עלה אלוקים בתרועה, יהו-ה בקול שופר. שתי המידות של בית הדין  נפרדות זו מזו בעולם הזה והן עולות. לאן?

 לבית הדין של עדן הקרוב ביותר לאדם. כאן המידות יושבות זו בצד זו.  וזו הזמנות לתקן את החטא של אדה״ר, לעמוד  בתשובה שנתנה לראשונה בעדן

ולקבל עלינו עול מלכות שמים, של שתי המידות הויה אלוקים, דבר שחטאו בו אדם ואשתו.

ראש השנה מבקשין על כלל העולם תן פחדך כו’ כל הברואים כו’ ובגמ’ איתא כדי שתמליכוני עליכם.(תרלד)

בית הדין של עדן יושב  באהבה  כלפינו                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               מיותר מבית דין אחר

בית הדין שמעלינו עולה לזה שׁבפרק א, ואנו מתפללים שירד לזה של גן העדן.  ובעשרת ימי תשובה הקב״ה פתוח לבקשה כזאת – על ידי תקיעת השופר

בעשרת ימי תשובה

עשרת ימי תשובה הם נגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם וכל יום מאיר מאמר ודיבור אחד (תרלג).

בעשרת ימי תשובה הם כנגד שאר המצוות שנתנו בעולם הזה תחת עשרה מאמרות (שש של אדה״ר)  ועשׁרה דברות של מ״ת

בית הדין של אברהם בעקדה

אלוקים שומע להגר, וליונה. זו האמת שבשלוש עשרה מידות

: