שפת אמת פ׳ במדבר תשפו
שבת מלכתא
שבת מלכתא – לפני מ״ת בשבועות. קוראים פ׳ במדבר
זו השבת של פ׳ א׳ בראשית, אלוקים הולך לקראת שבת המלכה
ברא אדם בשישי ללוות אותו לשבת. (אדם צ״ל טוב מאד)
(בלוחות שניים נתנה השבת עם ל״ט מלאכות ומשכן- שבת קודש)
מחנה ישראל נוסע במדבר לא״י. 6 אגפים
יתרו – אגף 7 – האנושות נוסעת לשבת המלכה
(רמב”ם) בלעם : ישראל בא״י -דוד, בן דוד -7 מצוות לאומו )
המחנה מביא ברכה לעולם – אברהם: ונברכו בך כול משפחות האדמה
כיצד?מי מביא הברכה? מי ישאר במסע הארוך?
תרמ 19
במד׳ צדיק כתמר יפרח וכ׳ ….
מה תמר יש לה תאווה אף צדיקים תאוותם לקב״ה
כבר כתבתי מזה שהגם רשעים מלאים תאווה אבל היא אהבה שתלויה בדבר ובטלה
לכן כל תאוותם בתחילה ואח״כ נמאס בעיניהם כמ״ש רשעים מלאים חרטה
אבל אהבת צדיקים בעצם הנפש ויש בצלו חמדתי וישבתי…
מד׳ תנחומא
וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני פקוד את בני לוי– זש״כ צדיק כתמר יפרח (תהילים צב)
מה התמרה הזו צלה רחוק , כך שכרן של צדיקים רחוק
מה התמרה הזו עושה תמרים ועושה נובלות, כך ישראל יש בהם בני תורה ובני עם הארץ
מה התמרה הזו אם נקצצה או נעקרה אין עולה תחתיה אחרת.
,
הרב מתרכז במדרש הזה כי הוא מתאר את הלויים כצדיקים
והצדיק יביא את המחנה לשבת מלכתא כפי שכתוב
מזמור שיר ליום השבת שבו היו הלויים אומרים בביה״ק
צדיק כתמר יפרח…שתולים בחצרות אלוקינו יפריחו
וכן –
מכל המחנה רק הלויים (ושבט יהודה) יגיעו לשבת (תמר-שכרן רחוק)
״אל תכריתו את משפ׳ הקהתי״ – יראו את המוות בטל (בה״ט) -יגיעו לשבת המלכא
מדע הלויים צדיקים
הרב מתעכב לתאר מדוע הלויים צדיקים
צדיק -לפי ההגדרה הקלסית של הרמבם – הוא אדם שזכה בדין -והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע
כלומר יש לו תאוות אבל התגבר עליהם, בניגוד לרשעים שמפסידים במשפט
הצדיקים יעמדו במשפט אחרית הימים כי הם טוב מאד
והרשעים ישרפו כמו עשב, להשמדם עדי עד
מה תמר יש לה תאווה אף צדיקים תאוותם לקב״ה
שהגם רשעים מלאים תאווה
הצדיק עומד במבחן ומתגבר , לכן נקרא צדיק בעיני האלוקים.
לכן הלויים זכאים ללוות את האלוקים -ללכת אתו לקראת שבת
כמו נח הצדיק שהתהלך עם האלוקים לקראת שבת, שכן זכה לראות
שתי שבתות, בבח׳ נח נח איש צדיק, השבת המלכה מולכת בתיבה
והשבת שלנו, כפי שא׳ המדרש
ואכן, צדיק כתמר יפרח – זהו נח (מדרש ילקוט)
אם אין לאדם תאוות, הוא כמלאך ואינו עומד במשפט. מלאך איננו צדיק.
הלויים עמדו במבחן הענווה -יש להם זכויות ובכל זאת קבלו על עצמם לעבוד את ה׳ בענווה
הכוהנים -בני אהרון, גדולה ותפארת וזהב
הלויים – ענווה, משרתים, מנקים, שומרים, שרים – קרויים בני משה
מכול השבטים, הלוויים היו בעלי זכויות, ובעלי גאווה וקנאות על כבודם
שמעון ולוי בשכם
הלויים במצרים-לא חטאו ולא עבדו את המצרים
הלויים בחטא העגל-מי לה׳ אלי
דווקא הם נבחרו לשרת במקדש, בניגוד לכהנים
בני אהרון -מברכים בגדולה ותפארת וזהב
הלויים – משרתים, נבחרו בטכס משפיל, רוחצים את הרצפה מהדם
דואגים לבהמות , מתקנים את הגדרות ומה שצריך, שומרים
על השערים אבל מבחוץ-
ומצד שני- מקבלים את פני הבאים למקדש בשמחה ואהבה, שירתם
מלווה את הנכנסים כשהמקהלה שרה פסוקי דזמרה
שירתם מלווה את הקורבנות
יש להם קשר עם הבאים להתפלל ולקבל ברכה יותר מהכוהנים
הם מעוררים את הבאים בהתלהבותם
ועל ידי כך מעוררים את הקבה לממש את הברכה
בלעדיהם הברכה לא תפעל
הצדיק הוא אדם שמכיר את בני האדם משום
שגם לו יש תאוות -אלא שהתגבר כליהם, לכן נקרא צדיק
ובאמת אהבה זו נמצאת בנפשות בני ישראל רק שצריכין להוציאה מהכח אל הפועל
והוא באמת על ידי מידת צדיק , אות ברית קודש, זה צדיק כתמר יפרח
הלויים -צדיקים – מעוררים אהבה לה׳ מהכוח אל הפועל,
והקבה מוריד השפע מהכוח אל הפועל, אל המלכות
מעוררים את ספירת הצדיק למלוך בעולם, להגשים את הברכה
הכהנים מברכים, אבל הלויים מביאים את הברכה לעולם
צדיק יסוד עולם
כתר
חכמה
בינה
חסד…………..גבורה
ת״ת
נצח………………הוד
יסוד (צדיק)
מלכות
הצדיק הוא הבריח המרכזי הקושר את השמים לארץ
כמ״ש מי יעלה לנו השמימה ר״ת מילה
בענווה, כמו אברהם, שקיבל עבדות על עצמו ומילה
מידת צדיק-יסוד היא הצינור הסופי שמנקז את השפע האלוקי מלמעלה אל המלכות שמוציאה אותו לפועל. אדם צדיק מעורר את מידת הצדיק של הקב״ה להשפיע טובה לעולם
הצדיק מתחבר לאדם, מבין אותו
לכן חייב שיהיו בו תאוות רעות, כמו התמר שנותנת פרי מתוק ופרי רע.
הוא צדיק משום שהתגבר עליהם.
התורה שלו שונה – יורדת ללב, מתחשבת בלב –
סנהדרין – 70 שפות, בלי מתורגמן, בעלי אומנויות, ללא שכר מהקהילה
המלכות היא הוצאה לפועל את השפע האלוקי, היא רק מקבלת הוראה מלמעלה
אין לה השפעה מעצמה
היסוד-צדיק מקבלת מלמעלה אבל משנה ומשפיעה ומתווכת בין מה שלמעלה (קודשא בריך הוא) והמלכות, השכינה
משל לנשיא ארה״ב שמקבל פקודה מהקונגרס, אבל צריך שתהא לו ידיעה והבנה של המציאות בחוץ כדי לכוון את התקציב למי שצריך
כך הצדיק יודע לכוון השפע והברכה של חיי בני ומזוני למי שצריך
תפקיד הלווים הוא כתפקיד היסוד-צדיק, לקשר את התורה שלמעלה אל האדם שלמטה
וזה עושה הצדיק (החסידי)
על ידי שירה, התקשרות אישית , משלים וסיפורים…
לכן הלוי צריך להיות כמו התמר- גבוה,
אבל מלא בתאוות ומכיר את העולם הזה, רק שמכוון את תאוותיו לקבה.
אם לא מכיר את העולם הזה ותאוותיו, אינו יכול להתקשר לבני אדם ולהשפיע
הוא ידע שבני ישראל יש בהם אנשים שונים כמו התמר, וכול ישראל צדיקים
אין אדם יכול ללמד אהבה להשם אלא א״כ הוא עצמו מלא התלהבות…
ולכן ערלה חופפת על זה והיא אהבת הרשעים שעל זה נאמר בפרוח רשעים כמו עשב , ואינו דבר של קיימא, …..ברית היא התקשרות אל שורש החיים והוא בכח הנשמה על ידי מידת צדיק נמשכים הנשמות מלמעלה והוא בעצם הדבקות בשורש העליון…
הצדיק מתקשר אל הכתר העליון ומשפיע על המלכות
הצדיק והשבת
ומידת הצדיק זה יש בעולם שנה נפש
לכן אמרו חזל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו, שגם בשבת מתגלה בח׳ צדיק
הצדיק מוביל לשבת
לאחר מזמור שיר, השבת נכנסת
הקשר בין עונג שבת, מנוחת השבת ומתן תורה בשבועות
וכמו כן בעולם, מקום כדאיתא כשבאו להר סיני נתאוו לדגלים שבאו מכח המקום לאהבה הפנימית כנ״ל וכן בית המקדש, והנה כתיב ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר פירוש שמצאו להם מקום מנוחה במדבר כש״כ מצאן מנוחה בית אישה…כי עיקר המנוחה של צדיקים כשמתבטלים אל השי״ת וזה בח׳ המדבר והיא מנוחת השבת
ישראל קבלו את שבת המלכא לפני שהגיעו לסיני
בח׳ מנוחה, ועדיין לא בח׳ קדושה
מכאן המנהג לקרא פ׳ במדבר בשבת שלפני שבועות והיא נקראת שבת מלכתא, ואין בה עדיין איסורי ל״ט מלאכות שנתנו בלוחות השניים
תרנח 18
בג׳ דברים נתנה תורה, באש במים במדבר,
אש-היא ההתלהבות האדם לעלות להתדבק בו ית׳ והוא בח׳ נר מצוה כי הנר שלהבת עולה
וכן על ידי המצוות מתדבק ומתחבר בשורשו למעלה
ומים – הוא הארת הקדושה הבאה מלמעלה והוא בח׳ תורה אור
ומדבר –הוא להיות נמשך אחר ה׳ ית׳ בכולו והוא דרך חיים
תוכחות מוסר להיות בטל אל הנהגת השי״ת (המלכות)
וזהו עיקר הכנה אל התורה והוא בח׳ השבת שניתנה קודם מתן תורה ….
וכשחטאו ויצאו ללקוט נאמר מאסתם לשמור כו׳ ותורותי
כי השבת הייתה הכנה להיות מוכנים על ידי זה לקבל התורה …
וכן. הוא בסדר שיר המעלות :נתן לנו את השבת וקרבנו להר סיני …
תרנו 18
צדיק כתמר יפרח-
צדיקים יש להם תאווה -ומה תאוותם? הקבה, נפשי אוותיך, והלא רשעים מלאים בתאווה? אך היא חיצונית, ובמקרה, והצדיקים באים לתאווה אמיתית בעצם. דאיתא קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם. שהן מידות שהנפש מתעוררת בהם, א״כ יש בהם פנימיות…
התכונות הללו אינם רעות כשלעצמן כי הן מעוררות כול נפש , אבל
כשם שהם מוציאין הרשעים מן העולם העליון, כך הצדיקים בתאוותם וקנאתם לכבוד השם מוציא אותם מהעולם הזה ועל ידי התשוקה מתדבקין בעולם העליון…
הרשעים כ׳ בהם בפרוח רשעים כמו עשב- שהוא תחילת צמיחת הקרקע – להשמדם עדי עד,
אבל הצדיקים מייגעין, עד שזוכין לעורר האהבה הגנוזה בנפשות, שהן נמשכות אחר מקורן ובוראם,
ובאמת זו מידת הצדיק יסוד עולם, ..
כי נפשי איויתיך בפועל יוצא ולא אותך ..
ולפי מה שהצדיק מייגע את עצמו למצא זאת התאווה, וזה איויתיך, שפעלתי להטות את הנפש לזו התאווה….ובגלות חולת אהבה אני…
שערי אורה
יש לך להתבונן כי הרוצה לירש ארץ החיים צריך להידבק במידת צדי”ק, כי כל הדבק במידת צדי”ק נקרא צדיק על שמו, ונוחל ארץ החיים, ועל זה נאמר: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיהו ס, כא), וכבר ידעת מה שדרשו בו חז”ל: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
בר זה אפשר להיות. דע כי מידת אל ח”י הנקראת צדי”ק עומדת להסתכל ולראות ולהשקיף על בני אדם, ובראותה בני אדם שהם עוסקים בתורה ובמצוות, והם חפצים לטהר עצמם ולהתנהג בטהרה ונקיות, אזי מידת צדיק מתפשטת ומתרחבת ומתמלאת מכל מיני שפע ואצילות מלמעלה, להריק על מידת אדנ”י, כדי לתת שכר טוב לאותם המחזיקים בתורה ובמצוות ומטהרים עצמם, ונמצא כל העולם מתברך על ידי אותם הצדיקים וגם מידת אדנ”י מתברכת על ידיהם,