שפת אמת וירא
ושמי ה׳ לא נודעתי להם
תרנו
בעניין אל שדי אמרו חז״ל שאמר לעולמו די, פ׳ אל שדי אלוקות שהיא במדה…
המלה די באה ממדידה, קצבה. בדרך כלל אנו מפרשים מידה מלשון מידות טובות, הנהגות טובות או קווי אופי טוב. בבריאה קצב הבורא את הנהגתו בעולם על פי עשר מידות לפי הצורך. אלו הן הספירות שמספרות זו עם זו כלומר יש שיתוף פעולה כביכול בין ההנהגות השונות כמו בין גבורה לחסד.
כמו שאמרו חז״ל כי האבות היה לכול אחד מדה ידועה…
ספר בראשית מציג את המידות על פי האבות, החל מאברהם והלאה. כלומר מהמלים בהבראם אותיות אברהם והלאה.
והיא המשכת האלוקות…
הכוונה להנהגה ולא לאלוקות עצמה
כמו שכ׳ לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד לך ה׳ הממלכה..
כל זה בבח׳ שם שדי שאמר די, שיצר מידות, וכאן נגמר סיפור הבריאה. כלומר בסוף ספר בראשית נגמר הסיפור שהחל בפרק א – כי במהלך הספר הבורא הראה עצמו כשופט, רחמן, בית דין משלם שכר וכו׳ כפי שרואים בברכת אדון עולם שנכתבה על ידי אנשי כנסת הגדולה. משלם שכר טוב ליראיו למשל הוא בית הדין שמוצג לפני ואחרי המבול.
הספר מציג את ההנהגות וגם את שש מצוות אדם – ע״ז פרק א, ג״ע סיפור עדן, שפ״ד קין והבל והמבול, גזל שמוצג בסיפורי אברהם, דינים בסיפורי
יעקב, וחילול השם בסיפור מכירת יוסף. ספר בראשית מכסה את שש המצוות של אדם, פלוס אבר. מן החי שהיא השביעית של נח, מילה שהיא השמינית של אברהם וגיד הנשה שהיא התשיעית של יעקב-ישראל
ובתום הספר אוסף יעקב את בניו לאמר להם את אשר יקרה באחרית הימים. לא רק לאחר גלות מצריים אלא מה שיקרה בסוף הימים של פרק א שהוא התחלת הספר . והם אומרים את השמע, השכינה יורדת עליו והוא בוחר את יהודה למלכות ולמשיחיות.
יעקב חשב שבזה מיצה את הידוע לקראת המסע לאחרית הימים, אבל לכן נכתב ספר שמות ללמדנו שהמסע לא יקרה הלאה ללא גאולה. לא רק גאולת ישראל ממצרים אלא גאולת האדם –ולשם כך חייבת להיות התערבות של הקבה כגואל, מידה שלא הופיעה בספר בראשית. בברכת ברוך שאמר המידה הזאת מופיעה בסוף – ברוך פודה ומציל.
כל המדות שהופיעו בספר בראשית קרויות בשם הכולל שדי. ושמי ה׳- פודה ומציל, לא נודעתי להם, לאברהם יצחק ויעקב. מעתה והלאה פועל השם החדש בגלוי להביא גאולה לישראל ולאדם
כי האדם נברא לעלות מטוב לטוב מאוד.
לפני האדם, כול יום בטבע היה טוב. על האדם לגאול עצמו ממצב של יצור טבעי, תוצר של האבולוציה שמתוארת בדיוק רב בסיפור ששת הימים, לעלות משם ולהיות טוב מאוד-מעל המצב הטבעי. כיצד? על ידי קבלת השכינה ללבו ומחשבתו, כי היא בהגדרתה מעל הטבע. היא נכנסת לעולם מהשבת ליום השישי. והיא רוצה למלא את האדם.
המסע האנושי לקראת אחרית הימים מתחיל כאן בסוף ספר בראשית. עד כה יצב הקבה את הנהגתו בעולם לפי המידות ועכשיו אמר די, הבריאה היא בבחינת טוב. מעתה היא עולה לטוב מאוד.
ושמי היוה לא נודעתי להם- שם הויה כפודה ומציל היה קיים גם בזמן אברהם ושאר האבות אלא שהיה כמוס. מעתה יצא לגלוי. לכן עמו אנוכי בצרה. שם הויה יוצא כביכול לגאולה ולגלוי.
ול
המסע לעתיד לבא
ובחינת שם הויה שנודע למשה רע״ה היא התורה, והיא מים שאין להם סוף…
ההפך מהצמצום של המידות הוא שם הויה שאין לו סוף. יוצא שהשם פודה ומציל גבוה מכול המידות. לא שייך לזעיר אנפין.
והמידות הן נחלים וכלים שמקבלים את אור התורה, אבל עצם התורה היא שמותיו של הקבה אוריתא וקודשא בריך הוא חדא
לכן התורה היא חרות וגאולה….
השלב האחרון של ג׳ לשונות גאולה הוא וידעתם, כלומר מתן תורה, שהיא
הדבר שיגאל את ישראל והאדם. דרכה יכירו ישראל והאדם את הבורא ומידותיו.
ו
מתן תורה היא המשך תהליך הגאולה
והאבות נזדככו גם קודם קבלת התורה, ורק המילה שנתנה להם …ובכוח מצווה זאת תיקנו המידות להיות כלים והכנה לקבלת התורה אחר כך
על ישראל להגאל מעבודה קשה , לחזור בתשובה, להגאל מע״ז של מצרים, להגאל מעול פרעה בליל היציאה, כדי להיות כלי לקבלת התורה שהיא גואלת במסע לשבת
הדבר היחידי שנוסף לישראל בעשרת הדברות מעל מצוות בני נח היא מצווה הרביעית בלוח שהיא השבת. כלומר שמירת שבת בקדושה.
ואיתא כי שבת היא בח׳ משה כמ״ש ישמח משה במתנת חלקו ובו נתנה התורה
משה נשלח לגאול את העם , לתת לו תורה שבאמצעותה ימשיך לעלות מטוב לטוב מאוד ולשבת, כך גם יעשה המשיח שבלעם ראה אותו בנבואה באל שדי
תרנב
איתא בשם שדי – הוא בבחינת הצמצום והקטנות, שזו הייתה הנהגתו ית׳ קודם קבלת התורה דכ׳ שמש ומגן הויה אלוקים
עד סוף ספר בראשית הייתה הנהגתו בשם שדי, כלומר כאן אמר די, ויש מידות
מכאן ואילך יש הנהגה של פודה ומציל, גואל, המובילה לשבת
אספקלריה
המשך תרנו
וזה ההפרש….
האדם נברא בצלם ודמות, כלומר יש מראה שהקבה מצדה האחד והאדם הוא הדמות שבמראה. כלומר מצדה השני. האדם פונה לקבה אך המראה מבדילה ביניהם. האדם שומע קולות ונבואות מהמראה, אך אם הוא נביא שקר כל מה ששמע וראה הם השתקפות של עצמו במראה. ככול שהאני שלו חזק יותר, כך יפריע המראה שלו לראות א׳ הקבה, כי האני יחצוץ . אבל משה רבנו העניו מכול אדם אין לו אני שיחצוץ ולכן יכול היה להביט דרך המראה לצדה של הקבה ולראות את הקבה פנים אל פנים.