שפת אמת וישב
164 תר׳לו
ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף, בוודאי לא. רצה לישב בשלווה עד שיתקן עצמו לגמרי ולא היה לו חשש מזה, אך רצון הקבה שאיש ישראל שר יהיה כל ימיו ביגיעה יוסיף בעבודתו כי עניין התוספת אין לו שיעור
178 תרנז
וישב יעקב בארץ מגורי אביו….קפץ עליו רוגזו של יוסף. פ׳….בארץ מגורי אביו בבח׳ מידת הדין להיות נתקן גם במידת הדין (שפרץ על ידי עשיו)
אכן זה יהיה מתוקן על ידי משיח בן דוד שנקרא פרץ….
מגור – פחד.
הרב מתייחס לדברי הרמב”ן שמפרשת וישב ואילך אנו רואים את מידת הדין שולטת בעוד ששם הויה נזכר רק פעמיים (מלבד בברכה האחרונה)
הרמב״ן מסביר כי מכאן ואילך פועלת הגזירה – דין – להוריד את יעקב ובניו למצריים כפי שנ׳ לאברהם, אך המניע לחלות הגזירה היה שיעקב ביקש לשבת בשלוה שלא כדרך הצדיקים
׳
168 תרמג
וישב וכו׳, כי האבות היה לכול אחד עניין מיוחד, אברהם היה בבח׳ אהבה חסד, ויצחק היה בבח׳ יראה ודין, ויעקב היה כלול בב׳ הבחינות (רחמים)
עד עתה (עד וישב) היה תהלוכת (הליכת) יעקב אברהם, לך לך, כי התפשטות הקדושה היא לקרב רחוקים הוא בבח׳ אהבה וחסד לפנים משורת הדין כך עשה לתושבי שכם ואחרים ) כמו שכ׳ ואהבת שיהיה שם שמים מתאהב על ידך
עד כה עסקו יעקב ובניו בהפצת התורה (ויחן על פני העיר שכם) ואפילו תתם להם תחומי שבת, ובכך קידשו שם שמים. אבל משישב ואילך נפלו ללשון הרע והתרדו עד למכירת יוסף שזה חלול השם, ולכן ״ברחה״ מהם השכינה ומידת הדין יכלה להפעיל את הגזירה
חילול. השם יהיה מתוקן על ידי קידוש השם של יהודה (ותמר) ויוסף (ואשת פטוטיפר) שהחזירו שם הויה לסיפור (יהודה שלוש פעמים הויה, יוסף שמונה פעמים) וזה הגרעין למשיח בן יוסף ומשיח בן דוד
מבחינת הספירות –
הספירה יעקב-ישראל קשורה בקו ישר לאנוכי, ויעקב חשב שדי בכך אך הקבה ידע שעל יעקב לעלות בדרגה ולהוסיף. וזה שם יוסף
162 תרלב חנוכה
ביקש וכו׳ ….כי הצדיק ל מגמתו להמשיך הקדושה לעולם הזה והטבע , ומקודם צריך לתקן את עצמו כדי לגעת בע״ז. וזה שכתוב כשהצדיקים יושבים בשלווה דביקים בשורשם בעולם הפרודח״ו…בשלווה גם בעולם הזה
מה היה חסר ליעקב כשביקש לישב בשלווה? קידוש השם בעולם. לפני כן בפרשת וישלח עלה שמו לישראל – שר עם אל, מקהלת מלאכי אל, קדוש קדוש קדוש. אבל הקדושה הזאת אינה על קרקע המציאות שבעולם הזה. לכן היה עליו לקדש שם שמים בהתנהגותו. בכך ימשיך קדושה לעולם הזה שהוא עולם הפרוד שנברא בדין.
פרק א עלה במחשבתו לברא בדין
אלוקים- א—ב—ג—ד—ה—-ו— יה/וה שבת
תפקיד הצדיק להמשיך הקדושה של יהו-ה לתוך עולם הפרוד של אלוקים, לייחד שם י-ה ב ו-
והנה יעקב היה למעלה מהטבע (מעל הסולם של ששת הימים) ולא יכול היה בכוחו להמשיך הקדושה גם בעולם הזה כלל. והיה צריך להיות על ידי יוסף הצדיק, וזה אלא תולדות יעקב יוסף, שבאמצעות יוסף נמשכת ההארה של הקדושה מיעקב לכל השבטים ולכול. העולמות
את המשכת הקדושה לעולם הזה יעשה יוסף
תרלג 162
תולדות וכו׳ והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה, יעקב הוא התורה כה דברי כאש, והוא למעלה מהטבע, רק העצה להיות התורה נכנסת לנפש האדם הוא על ידי החשק וההתלהבות והוא בבחינת יוסף הצדיק
פועלו של יוסף – לקשור את יעקב-ישראל-קדושה-תורה לעולם הזה – לנפש האדם
יוסף הוא התוספת של חשק וההתלהבות על התורה. היא הלהבה היוצאת מהאש .
בלעדיה לא יהיה חיבור בין י-ה ל וה,
ובין הקבה לשכינתיה
פרק ב עדן – ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים
אנוכי
חבד.
יהו-ה אלוקים א—ב—ג—ד—-ה—–ו—-יה/וה שבת
חסד גבורה
אברהם יצחק
יעקב ………….ישראל, תורה, דיבור , אנטלקט, ברית הלשון.
—————–
(נצח) (הוד)
יוסף
צדיק
חיבור ורטיקלי של יעקב – יוסף הוא חיבור הלב, רגש והתלהבות….ברית המעור
חיבור הקבה (חגי ) עם השכינה (נהי)
הצדיק – יוסף – מחבר את הקבה לששת הימים
לכן הנביאים התנבאו בשיר וכינור, כפי שעשה אלישע, וכפי שקרה ליונה בשמחת בית השואבה
(ברית הלשון הוא קיפול על ציר ורטיקלי למעלה למטה, כך שהספירות מימין מספרות עם אלו שמשמאל
ברית המעור הוא הקיפול על ציר אופקי כך ש- ״אנוכי״ נקשר ליוסף)
תרמג המשך
אבל יצחק שהיה יראה ופחד וכו׳
ובעוד שהיה ליעקב רדיפה מעשיו היה מתדבק בבח׳ אברהם ועתה התחיל להדק בבח׳ מגודי אביו (מידת הדין) לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף.ץרק להיות
מוכן להשתתפות מידת הרחמים
תרמג
במדרש אנכי ידעתי את המחשבות…
המדרש אומר ראובן. בשלו, יהודה בשלו, והקבה בשלו ובמחשבתו.. להוריד את יעקב ובניו למצרים על פי הגזירה שנאמרה לאברהם.
(אבל) הקבה
היה עסוק לברא אורו של משיח. העניין הוא דאיתא משיח בא בהיסח הדעת
כול אדם מישראל יהיה עסוק בשלו. והרמב״ם אומר שלא נכיר אותו עד שיעשה כל המעשים. אין אדם בא וטוען אני המשיח ואתם תלכו אחרי…
פרוש שגאולה אחרונה היא בישועת השי״ת בלי השגת שכל אנושי. וכמו כן לידת משיח יה׳ בהיסח הדעת שיהיו כולם טרודים בצערם
ויש להבין….לכן תתקיים שיש משיח בן יוסף ובן דוד וכול אחד יהיה תופס לפי דעתו כי המלכות מגיע או ליהודה או ליוסף, וצריך להיות ב׳ הבחינות, משיח בן יוסף מתחיל ומשיח בן דוד גומר
כל אחד מהמשיחים מייצג דעה נפרדת על אודות המשיח. והמלכות מגעת לשניהם
מלכות השם נראית בפרשה בברור, כמושך מאחרי הקלעים
וכשדנים במלכות השם, דנים גם במלכות בשר ודם – יוסף או יהודה
הלכן היה הסדר הזה …והקבה יודע המחשבות ראה דעת כולם למצא האמת
…וברא אורו של משיח..
יפקוד השם א-ל אלוקי הרוחות לכול בשר איש על העדה – הזה משיח
…ועל זה נתקן בתפילת שמונה עשרה, האבות הם ג׳ תשבחות (מגן אברהם, אתה גבור -יצחק, אתה קדוש – יעקב) ויב בקשות כנגד יב שבטים.
….והנה יהודה בבח׳ שמע קולנו….
משיח בן דוד בא – קודם בית דוד ואחר כך צמח דוד.