שפת אמת פרשת קורח

הרב צבי אבינר

 קורח חלק על השלום והשבת

 

 

 

תרל”א[עריכה]

ב”ה קרח בזוה”ק קרח חלק על שלום ושבת ע”ש.

הזוהר קעו  ע״ב אומר

״קורת חלק על השלום. מי שחולק על השלום חולק על השם הקדוש משום שהשם הקדוש שלום נקרא. אין העולם עומד אלא על השלום. כאשר ברא הקב״ה את העולם לא יכול היה להתקיים עד שהשרה עליהם את השלום ומאי הוא – שבת״

נזכור שעלה במחשבתו לברא במידת דין בלבד וראה שאינו מתקיים שיתף עמו מידת הרחמים – יהו״ה – שהיא המולכת בשבת שלעתיד לבא

אלוקים – א–ב—ג—ד—ה– ו—-יה/וה שבת

השרה עליהם את השבת  – פרושו ששיתף בבריאה את מידת הרחמים המזוהה עם השבת.  השם הקדוש שלום נקרא ומאי הוא? שבת.

(המשך הזוהר) ״ומהי השבת? שהוא שלום על העליונים והתחתונים ואז התקיים העולם ומי שחולק על זה אובד מן העולם…

״רבי יוסי אומר כתוב שלום רב לאוהבי תורתך (תהילים)  התורה היא שלום שנאמר וכל נתיבותיה שלום . וקורח רצה לפגום בשלום של מעלה ושל מטה , משום כך נענש מלמעלה למטה״.״

הרב ממשיך:

דאיתא מהו שבת שמא דקוב”ה. כי הקב”ה נקרא שלום לאשר לכל הנבראים נמשך חיות מנקודה אחת שנק’ שלום ששלימות הכל בנקודה הנ”ל מהשי”ת המחי’ כל.

 

בפרק א׳ כתוב שלפני השבת ״וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״ – כל הבריאה הצטמצמה כביכול לנקודה אחת כאשר שפט אותה בסוף היום.  הנקודה הזאת אין בה מחלוקת ולא חלקים אלא היא אחת, והיא שלמות הכול שממנה נמשכה לפני כן חיות כל הנבראים שנא׳ כל אשר עשה.

 

ואיתא קוב”ה לא יתיב על כורסיא יקירא עד דאתעבידת ברזא דאחד והוא בשבת שכל הנבראים עולים ונכללים בנקודה זאת שנק’ רזא דאחד שהוא חיות פנימי שבכל הנבראים ובשורש הכל רק נקודה א’ ונק’ רזא דאחד

הקב״ה לא עולה כל כסא ממלכתו בשבת עד שכל הבריאה תתבטא בנקודה אחת שהיא כול אשר עשה.  השבת היא ממלכתו של יהו״ה בלבד כי האלוקים שובת.

פי’ דאתעבידת שנמשך האחדות תוך המעשה וימי העבודה ומלאכה. וכמ”ש לעשות את השבת למשוך הארת השבת לימי המעשה כמ”ש במ”א  

השבת והשלום והאחדות אינם רק בסוף יום השישי אלא הם נמשכים לתוך השבוע.  אנו מבטאים זאת בשמות הימים – ראשון בשבת, שני בשבת וכו׳. אבל הרעיון שמבטא הרב כאן ובמקום אחר הוא שהשבת איננה יום בריאה נוסף, קומה נוספת על הששה, אלא מציאות חדשה של כל הבניין.  לאמיתו של דבר היא כבר כאן בעומק הבריאה בהסתר.

כיצד?ם

פרק א  אומר כידוע

אלוקים –א—ב—ג—ד—ה—ו—יה/וה שבת

אבל פרק ב׳ אומר

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם

ביום עשות יהו״ה אלוקים ארץ ושמים

 יהו״ה אלוקים —א—ב—ג—-ד—-ה—ו—–יה/וה שבת

איך הגיעה יהו״ה מסוף הימים לתחילתם? הפסוק מפרט.  שתי  הכרובים עשו ארץ ושמים – בראו את העולם מחדש או יצבו אותו כאשר נגעו כנף בכנף וטסו כביכול על כל הבריאה בכוון הפוך – ארץ ושמים.  מיום שישי לחמישי  לרביעי ושלישי וכו׳. וכך נאמר תיכון תבל בל תימוט.  ובדרך ביום השלישי יצרו (בעולם היצירה) את גן העדן כפי שאומר רבי יוחנן על פי הכתוב שגן העדן נוצר כאשר אין עדיין צמחייה או גשם כלומר יום שלישי.

מכאן  אומר הרב שהשבת – יהו״ה – בעומק בכל יום ויום שהרי יהו״ה אלוקים בראו (מחדש כביכול) ארץ ושמים

ויש ללמוד מק”ו דלא יתיב כו’ מכש”כ ששום אחד מישראל לא יוכל לקרב עצמו בלי ביטול לכללות ישראל שעי”ז יוכל להבטל ולהכלל בשורש חיות הכל כנ”ל

כמו  שכול הבריאה צריכה להתרכז באחד – כל אשר עשה – על מנת להכנס לשבת, קל וחומר שישראל צריכים להתקשר לאחד – לכנסת ישראל – על מנת להכנס לקדושת השבת.  ויש לזכור שכנסת ישראל נולדה בהקהל כאשר הקהיל אותם משה והם באו מעצמם, לא משם שהיו מצווים ולא משום שאם רצו באו, אלא מתוך חובת הלב.  והיה זה ביום השישי לאחר יום הכיפורים שחל ביום חמישי בשבוע.

להלן יאמר הרב שקורח חלק על כלל ישראל – כנסת ישראל.

כבר נודע כי מחלוקת קרח שרצה שכל אחד כפי מדריגתו וכוחו בעבודת השי”ת יזכה לו לעצמו. ולא כן הי’ רצונו ית’ רק להיות כלל ישראל ולהם כה”ג אחד מזבח א’ כו’ שיתקשרו הכלל ביחיד הדור. ועבודת כל אחד יהי’ בטל להכלל והכלל בפרט הנ”ל

האם רומז הרב על תורת הצדיק שקהל החסידים מתקשר אליו?ם

 

 

 

תרס”א[עריכה]

בפסוק כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה’ ומדוע תתנשאו. בודאי גם דברי קרח אלו אמת כי כל העדה קדושים. אבל איתא שנתן הקב”ה לישראל ב’ קדושות ע”ש במדרש קדושים. וקדושה זו של כלל ישראל היא קדושה אחת. אבל בקדושה שלמעלה לא הי’ חלק לקרח ועדתו ובזה כ’ ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים א”כ הם ב’ קדושות.

 יש שתי קדושות – של ישראל ושל הכוהן. הרב שולח אותנו למה שאמר בפרשת קדושים לגבי קדושת ישראל.  לפי דבריו שם ישראל יכולים לעלות על ז׳ מעלות קדושה והם: .

1 עם ישראל נפרד מהעמים ביציאת מצריים, וזו קדושה של הבדלה שנאמר אנוכי ה׳ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים

2 יכול אדם להתקדש בכול יום על ידי כך שיתקשר לפנימיות של כול דבר – במשך ששת ימי המעשה (חקל תפוחין)

3 אדם מתקדש על ידי שנקשר בכנסת ישראל כפי שאומר רשי בפרשת ויקהל

4 אדם מישראל מתקדש על ידי עשיית מצוות שנאמר וקדשנו במצוותיו

5 אדם מישראל  מתקדש במועדים שנאמר מועדי ה׳, שזו קדושה של ישראל והזמנים

6 אדם מישראל מתקדש בשמירת שבת קודש שנאמר את שבתותי תשמורו אני ה׳ מקדשכם

7 קדושת כוהנים השווה לקדושת  השבת ולקדושת המשכן היורדת מלמעלה . שנאמר ויבדל את אהרון להקדישו קודש קודשים

קדושת ישראל מהשבת שמורה לשומרי שבת והיא נרכשת על ידי שמירת שבת קודש.  לעומת זאת יש בשבת קדושה מלמעלה שאינה נרכשת והיא קדושת הכהן השווה לקדושת השבת והמשכן.

כל ישראל יש להם ששת הקדושות הראשונות,  וגם קדושה שביעית של שומרי שבת. אבל רק לכוהנים יש את הקדושה השביעית מלמעלה  שהיא קודש קודשים.

קורח חלק על השבת – כלומר לא רק על קדושת הכוהנים אלא גם על קדושת ישראל שומרי שבת, לפי הזוהר.

וכמו כן תרומת מעשר מעשר מן המעשר. העשירי קדש ממילא מעשר מן המעשר הוא קדש קדשים. וקדושה זו היא מתנה מן השמים. וזהו קדושת שבת דכתיב לדעת כי אני ה’ מקדשכם. ובעדת קרח כתיב קרואי מועד היא הקדושה שבישראל כמ”ש מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים. אבל קדושת השבת למעלה מזה.

קורח רצה להשאר בקדושה מס׳ 6 ברשימה שהיא קדושת קרואי מועד.  כדמגוג רצה להראות שהוא כמו כולם…

 

 ולכן איתא דקרח חלק על שבת. כי בשבת יש זה התוספות קדושה ויש עלי’ לבנ”י לעולם העליון. וקרח [* ועדתו] בודאי ידעו כי קדושת מרע”ה למעלה אבל אמרו לא נעלה ורצו להתדבק במדריגה שלמטה. וז”ש ומדוע תתנשאו מאחר שראו שהעדה אין יכולים להתמשך אחר מדריגות מרע”ה.

 

 אבל באמת הכל הי’ עפ”י הדיבור וכך רצונו ית”ש שיהי’ לבנ”י חלק והתקשרות גם בקדושה שלמעלה. הגם שאינו בשלימות לפי מעשה התחתונים. וע”ז נא’ הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים.

 החידוש של הרב הוא שקורח חלק על השבת במובן שלא רצה לעלות לרמה השביעית של שומרי שבת . וזה בנוסף שהבין שאי אפשר לעלות לקדושת השבת שמלמעלה שהיא לכוהן בלבד

 

 ונסמך פ’ ציצית קודם לפ’ קרח כי ציצית מדריגה שלמטה שהוא בחי’ לב טהור ל”ב נתיבות ולוי הוא טהור ובאמת כפי הטהרה זוכין אל הקדושה כמ”ש והייתם קדושים כו’ והוא קדושה תחתונה כמ”ש. אבל תפילין היא קדושה שלמעלה כעין אות דשבת. והוא בכח התורה כמ”ש במ”א כי הב’ קדושות הם קדושות המצות וקדושת התורה. והוא בחי’ מרע”ה ובזה פגם קרח ועדתו: