ויקרא: עשה רצוני כרצונך ם

 פרשת ויקרא

תשפד

הרב דר צבי אבינר

שיחה לבני נח

עשה רצוני כרצונך

א הקשר המוכח שבין  חמשת הספרים

אם עד היום היו מבקרי המקרא מסוגלים לטעון שספר ויקרא – תורת כהנים – נכתב בנפרד מהמקורות של שאר הספרים,בא המחשב והראה שכל חמשת  הספרים נכתבו על ידי סופר אחד,

שכן המלה תורה מופיעה  כידוע בדילוג של מט אותיות בראש  ספר בראשית, שמות, במדבר ודברים בעוד ששם יהו״ה מופיע בדילוג ז׳ אותיות  בראש ויקרא.   ברור שיש כאן מחבר אחד

מחבר אחד – שידע שאת המבנה המפלא הזה שבראש כל הספרים אי אפשר לגלות אלא על ידי מחשב.  כנראה שידע שיום יבא ובני אדם יפקפקו באחידות הספרים ולכן הצפין   את המבנה הזה- עבורנו

ב ענינו קורבנות

ספר ויקרא כמובן עוסק בקורבנות. פרשת ויקרא מציגה חמישה סוגי קורבנות, שלשה של נדבה – עולה, מנחה ושלמים, ושתם של חובה – חטאת ואשם

  לכאורה היה מספיק קורבן אחד ,שהרי הקורבנות הן ויתור של הקבה לישראל אחרי חטא העגל, לפי הרמב״ם. אבל הקבה רוצה שכאשר נעמוד בתשובה לכפר על חטאנו , נחטט בנפשנו אודות החטא ונברר פרטיו.

למשל כאשר אדם חילל שבת שעונשה חמור, הרי הוא בא לבית המקדש לבית הדין שבשער ושם הם מבררים חטאו – היה זה בשגגה או לא? אם כן הרי אין לו כפרה בקורבן. ואם היה זה בשגגה, האם ידע את החוק לפני כן ושכח, או שלא ידע בכלל? בכל מקרה כזה הקורבן שונה. ואם אכל חלב שעונשו חמור, האם בטוח הוא במעשה או לא? אם לא הרי  מביא אשם, וכו’׳. שם בבית הדין הוא מברר את החטא לפרטיו. ולאחר מכן בעזרה הוא סומך ידיו על הקורבן ומתוודה באוזני הכהן.  בלידגבו הוא מתחרט  לא רק על מעשיו אלא גם על כוונותיו ורצונותיו בשעת החטא.

כל זה כשעבר על מצוות שבין אדם למקום. אך עבירה על מצוות שבין אדם לחברו אין עליו להביא קורבן. לשם כך ניתנה פרשת עולה.  יש עולת חובה , אבל רוב העולות הן נדבה.  עולת נדבה יכולה לכפר על חטא קל יחסית, כגון שלא קיים מצוות עשה, או על  עבירה שבין אדם לחברו.  אך אין המביא  מפרט הדבר בפיו – אפילו לא  בבית הדין, וגם בעזרה הוא רק סומך ידיו על הקורבן ללא וידוי.   כאן הוא חושף  מה שבליבו בפני הקב״ה בלבד ללא מילים, כפי שעשה נח בהר המוריה  לא שהקריב עולה ללא מילים. האדם שופך   כל מה שעולה על לבו לפני הקבה.  לא רק על מעשיו אלא על כוונותיו ורצונותיו.

עד כמה הוא צריך  לצלול לליבו בשעה זאת? נראה להלן

  ג האם בני נח מביאים חטאת ואשם?0

בני נח –  וגויים בכלל –  מביאי עולת נדבה, ומתפללים דרכו  כל מה שבליבם כפי שאמר שלמה המלך בחנוכת הבית.

השאלה היא האם בני נח מביאים גם  חטאת ואשם, כמו ישראל?

חולקים על כך תנאים (מנחות עג עמוד ב׳.)  למעשה הם דנים בעובדי עבודה זרה שבאים למקדש.

רבי עקיבא אומר שלא מביאים.

רבי יוסי הגלילי אומר שמביאים , אם לבם שלם, חוץ מקורבנות נזיר

ורבי עובדיה מברטנורא פוסק כמו רבי יוסי הגלילי

אם כך יש סברה בהלכה שמקבלים חטאת ואשם גם מגויים עובדי אלילים  , כל שכן מבני נח שעזבו ע״ז.  אמנם  כיום אין לנו בית מקדש והדיון הוא תיאורטי  אך הדבר חשוב מבחינה עקרונית

 בן נח המבקר במקדש אינו רק צופה אלא יכול לקחת חלק במה שקורה שם

נזכור כי בני נח יכולים לעשות כל מצווה שהיא – לא מתוך שהם מצווים על כך אלא מחובת הלב.

 ד ויקרא – מי קרא?ם

נעבור לפרשה:

ויקרא אל משה  וידבר יהו״ה  אליו לאמר

לפי רשי הקורא הוא יקוק – כהקדמה לדיבור.  בסוף ספר שמות כתוב שירד הענן על המשכן ומשה לא היה יכול להיכנס. עתה קורא לו הקבה להיכנס.  משל למלך שאוהבו בנה לו טרקלין ועל כל דבר ודבר בו קבע את שם המלך. כאשר נכנס המלך לטרקלין וראה זאת, קרא לאוהבו להיכנס עמו.

בא אלי לתפילה –

ובכך גם קרא לכל ישראל לבא לתפילה דווקא קרוב אליו במשכן. עד כה הייתה השכינה כביכול בבית הדין של מעלה, אך משירדה על ההר ונכנסה למשכן בין הכרובים, מעתה ואילך מסתבר שהמתפלל יתקרב אליה כפי שרשאי ויכול.

כך גם התקרב נח מאררט למוריה כדי להתפלל ולעלות שם את עולתו.

ועתה שאין לנו מקדש , אנו מתקרבים אל הקבה  בבית הכנסת בתפילתנו בפסוקי הזמרה שהם שירת הלווים שנשמעה בעזרה. וכך גם בני נח יכולים לעשות בתפילתם כל בוקר.

ה מי קרא? זה שאין לו שם, שהרצון שלו

אבל לפי הקבלה, קרא למשה מי שאין לו שם, שהוא מעל תפיסת אדם – מעל עשר ספירות, אומר רבנו בחיי. משה הגיע כאן לשיא נבואתו, מעל מה שראה בהר סיני . כיצד קרא לו? משה משה, כמו נח נח.  כביכול היו שני נח – נח ששמר את השבת שלנו, ונח שראה את השבת שלעתיד לבא בתוך התיבה.  כך גם היו שני משה – משה על הר סיני, ומשה שראה את האין סוף ושמע שקורא לו להיכנס.

רמז לכך – הוכחה לכך – היא המלים לרצונו יקריבנו. רצונו של מי? של המקריב, שצריך להביא מחובת הלב ולא כמצווה ועושה  הלב .     אבל מתפרש גם שהכוונה לרצונו של הקבה.

הדבר חשוב, כי העולם נברא כאשר עלה  הדבר ברצונו – והכוונה לרצון העליון הראשוני שבגללו הצטמצם האין סוף ליצור את זעיר אנפין , שהוא בורא ומושל בעולמנו.  הישות העליונה הזאת שאין לה שם ותפיסת מחשבת אדם, היא זאת שקראה למשה לבא למשכן. וזאת כדי ללמד את ישראל – וכל העולם – כיצד לעלות ולהתקרב אליה.  היא התקרבה לאדם, ועל האדם להתקרב אליה.

המדרש אומר שבסוף ספר שמות ישב משה וחשב שגמר את תפקידו. הוציא את ישראל ממצרים, נתן להם את התורה, שמעו את הקבה מדבר, ועתה בנה את המשכן. עוד מספר חודשים יגיעו לארץ ישראל.

 אך הקבה פנה אליו ועוררו- קום עמוד, כי אני מלמדך פרק חדש בתורה ובנבואה. עתה אנו מבינים מהו הפרק החדש הזה.

ו בזכות הענווה

 

 מדוע זכה משה לנבואה כה גדולה? אומרים חזל משום ענוותנותו.  הוא כתב על עצמו  ויקר, כמו הנבואה לבלעם, אך הקבה הוסיף אלף. ענווה היא תנאי הכרחי לנבואה.

שכן זה שיש לו אגו גדול, הרי כשיסתכל במראה כלפי השם (שמעבר למראה) אין הוא רואה ושומע אלא את השתקפותו שלו מן המראה.  ככל שהאגו שלו גדול יותר, כך יקשה עליו לראות לצד השני של המראה. אך משה רבנו שהאגו שלו היה קטן ודק ביותר, לא היה לו כל קושי להביט דרך המראה לצדה השני כלומר אל הקבה.   ענוותנותו של משה  אפשרה לו  לראות ולשמוע את הישות האלוקית שמעל המידות ומעל העצמיות.

מכאן שגם המביא עולה חייב לבטל את האגו שלו בשעה שהוא שוטח לבו לפני הבורא. אחרת, האגו שלו יפריע לו לצלול לעומק הלב

  ז כיצד יעלה אדם לעמוד מול הרצון העליון?0

אומרת התורה – אדם כי יקריב מכם – מעצמותו, שמקריב את הרצון שלו לרצון הקבה.

 בזמן העלאת העולה האדם שוטח את עצמו לפני הקבה בלי אומר. קח אותי כפי שאני. כמו שעשה נח, האדם שופך את כל מה שעולה על לבו – בלי אומר ודברים.

אומר רבי שמעון בר יוחאי- האדם שופך לבבו כולל העבירות שחשב לעשות.  כולל מחשבה של עבודה זרה.   כדי שהדבר יצליח עלין לבטל את האנוכי שלו.

 

אדם צולל לתוך הרצון הפנימי שלו, עמוק מהאנוכי, ומעלה אותו לרצון השם.

הדיאגרמה מראה את הרצון הפנימי שלנו מול הרצון העליון

גרצון העליון

 עצמיות – אנכי

 מידות – ה׳ אלוקיך

מלכות – אשר הוצאתיך מארץ מצרים

——————כדמותנו וכצלמנו———–

 מלכות שלי

מידות שלי

עצמיות שלי

הרצון הפנימי

היות והאדם נברא כצלם ודמות של הקבה, הרי האדם הוא השתקפות של הבורא במראה. הוא למעלה ואנו למטה מהצד הזה של המראה באופן הפוך

הרצון העליון של הבורא הוא מעל המידות, מעל יקוק ומעל האלוקים, אפילו מעל האנוכי, העצמיות.

הרצון הפנימי של האדם הוא עמוק מההכרה ההגיונית שלנו, עמוק מהמידות שלנו ועמוק מהאני שלנו.

וכשם שהרצון העליון הביא את בריאת העולם

כך גם הרצון הפנימי שלנו מכתיב את חיינו בלי שנהיה מודעים לכך

זה מה שפרויד כינה סופר- אגו.

 ח כמה עמוק?ם

 כאן בקורבן עולה שוטח האדם את לבו – כמה עמוק? עד רצונו הפנימי ביותר.

האדם צולל לעומק הרצון הפנימי שלו ומעלה אותו אל רצונו של הבורא.

אין לך ״מדיטציה״ גדולה מזו.

המביא עולה אומר לקבה – אני כאן לפניך עם כל עוונותי וכל חיי שמוכתבים על ידי הרצון העמוק שלי.   הריני מתפלל תפילה אחת בלבד – עשה רצוני כרצונך, שהרצון הפנימי שלי יהיה מתאים ושווה לשלך

כלומר יהי רצון מלפניך שהרצון הפנימי שלי ידחוף אותי לעשות טוב מעצמי, לא כמצווה ועושה אלא מתוך חובת הלב

וכאשר הדבר יקרה והאנושות תעשה טוב מעצמנו ללא מצוות, הרי שכל האנושות תהא בגדר  בני נח