שפת אמת
הרב צבי אבינר
לפרשת ויקהל
כהקדמה לדברי הרב נצטט כמה מקורות:
ויקהל משה:
(רשי) למחרת יום הכיפורים כשירד. מן ההר והוא לשון הפעיל שאינו אוסף אנשים אלא הן נאספים ע״פ דבריו ותרגומו ואכנש
( מדרש )
רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד
אמר הקבה עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך הדורות הבאים להקהיל קהילות גדולות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בהם
מכאן אמרו משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים בעניינו של יום , הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג. אמר להם משה לישראל אם אתם עושים בסדר הזה הקבה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולם שנאמר אתם עדי נאום ה׳.
וכן דוד הוא אומר בשרתי צדק בקהל רב. וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד הלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא שלמשיח, אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אוזן מעולם
דהיינו יש לזכור את הנקודות הבאות
א יום כיפור היה חמישי, הקהיל למחרת – שישי.
ב הקהיל את כל ישראל שבאו – לא כמצווים אלא מעצמם, מחובת הלב
ג יצר את הקהילה הראשונה – כנסת ישראל (אונקלוס כנישתא דישראל)
ד דרש עניין היום – הלכות ערב שבת , שבת שבתון, תוספת שבת ליום שישי
ה משה הוריד לוחות שניים
ו דרש הלכות יום כיפור
ז דרש דברי תורה שאוזן לא שמעתן – תורה שבעל פה
ח הורה על הקמת המשכן -על ידי תרומות וחובת הלב
כלומר
א לפי המסורת ירד משה עם לוחות שניים ובפיו בשורה סלחתי – ביום חמישי בשבוע. ויהי למחרת- בפ׳ יתרו – היה יום שישי בשבוע. יש לכך חשובות גדולה
ב ויקהל – לשון הפעיל, שלא צווה עליהם לבא אלא עמד, וישראל שראוהו התאספו מעצמם. כל העם מקטון ועד גדול. לא היה מי שחש שיכול לא לבא, ולא היה מי שמצווה ובא, אלא באו כולם מחובת הלב.
כל הדברים הקשורים ליום ששי למעבר בין שישי לשבת הם מבח׳ חובת הלב. כך הדלקת נרות שבת, לפי הרמב״ם. וכך יוצאת כלה לקראת חתן,. וכך התקהלו ישראל לשמוע את משה -ונולדה הקהילה הראשונה
ג הקהיל – יצר את הקהילה הראשונה. המניין הראשון נוצר על ידי אחי יוסף שירדו מצרימה לחפש את אחיהם ועמדו בתשובה. כעת מוצרת הקהילה – של שומרי שבת, כפי שנראה
ד משה דרש בעניין היום – כלומר במעבר של שישי לשבת. הוא גם למדם הלכות יום כיפור. שבת שבתון – מזכר במקום אחר גם לגבי יום כיפור. כאן הכוונה לתוספת השבת לשישי שהיא לא ממש שבת אלא שבתון. הוכחה: לא תבערו אש – האסור יצא מל״ט מלאכות ללמד על הכלל, שלא חייבים עליה מיתה בתוספת השבת, אלא עוברים על איסור לאו בלבד.
ה הוריד לוחות שניים כלומר מתן תורה שניה וסופית. הוא גם חידש דברי תורה שאוזן לא שמעתם וכך עשה דוד – כלומר תורה שבעל פה עם זו שבכתב. הפעם לא כפה עליהם כגיגית אלא קבלוה מחובת הלב
ו היות והיה זה למחרת יום כיפור , דרש גם הלכות יום כיפור. המדרש מביא דוגמא נפלאה – מה הדין שיום כיפור נופל בשישי? אמנם רבנן מסדרים את הלוח כך שזה לא יקרה, אך השאלה נשארת באופן תיאורטי. השאלה היא היות והצום נגמר עם צאת הכוכבים, הרי שבהכרח האוכל נעשה מוקצה לכל השבת כי אין מוקצה לשעות. אם כך האם יש חובה במקרה כזה לצום יומיים?
חזל שואלים ועונים כי הצום במקרה כזה נגמר בעוד יום כלומר עם בא תוספת השבת.. שכן כתוב בפ׳ כיפור בו, ולא בו ובחברו. דהיינו השבת נצחה ודחפה את יום כיפור כך שמותר לאכול בעוד יום והאכל לא מוקצה.
ז נשים לב שמשה תיקן לדרות לדרוש הלכות היום ביומו ולא שלושים יום לפני החג. היה זה מעמד מופלא של הקהילה הגדולה שמתאספת מעצמה לשמוע פ לא רק הלכות היום שבשולחן ערוך אלא חידושי תורה שאוזן לא שמעתם, כלומר תורה שבעל פה
וכל זה להאדיר מלכותו ית׳ בקהילה.
ח מלבד הנ״ל צווה אותם להקים משכן בעיקר על ידי נדבת הלב כלומר מחובת הלב.
כעת נעבור לשפת אמת
תרלו
ויקהל משה – הקדים זה למשכן, כי מלאכת (הקמת) המשכן היא בכח הקהילה. ואז נ׳ ושכנתי בתוכם – לא בתוכו אלא בתוכם – עיין באלשיך פ׳ ת תרומה – וקהילה זו עניין שבת
אין זה מקרי שהקדים הקהילה לשבת, כי הקהילה – כנסת ישראל – נוצרה עבור הכניסה לשבת. זהו צעד לקראת חיבור העולם לנקודה אחת – כל אשר עשה
ואין השכינה שורה. על יחידים אלא על הקהילה. השכינה חפצה להכנס לעולמנו ולמלא אותו – וזה המובן של השבת הנצחית. צעד חשוב הוא הקהילה כי היא מקום להשראת השכינה – יותר טוב מהיחידים
ויש זהות בי ן קהילת קודש של ישראל ל/שמירת שבת שכן יותר מאשר שמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל
ובזה שהגיד להם עניין שבת ,בזה הקהילם.
גם נפרש אלה הדברים – על הקהילה, שהשם צווה שיקהילו את עצמם
ה׳ צווה את משה שירגש אותם ויבואו לשמוע על השבת מעצמם, מחובת הלב כי לשכינה חשוב מה שקורה בלב
וכל זה עניין אחד, שהוא התרוממות כלל ישראל. שגורם להשראת השכינה שקראוה חז״ל כנסת ישראל
התגובה של ישראל ל-סלחתי היא התרוממות הרוח וחובת הלב, שהיא תנאי להשראת השכינה
תרמג
ויקהל משה למחרת יוה״כ כשירד מההר. לשון רשי. כי בני ישראל היו מתאבלים (בעקבות חטא העגל) ועשיו שחזרו בתשובה (ונסלח להם) נתן להם הקבה מצוות נדבת המשכן לשמחם, כי הנדיבה בשמחה גדולה הביאו
ואיתא שכל המצוות שקיבלו עליהם בשמחה עדיין עושים בשמחה, לכן אחר שהתחילו מחדש לקבל עליהם עול תורה ומצוות שמחה נשארה (התורה) קבע בליבם
כאן דורש הרב חסידות טהורה שקבלת עול תורה חייבת להיות בשמחה כדי שתישאר לעולם בשמחה. הוא מזכיר שביום השישי הזה ניתנה תורה לישראל. והשמחה הייתה לא רק למשכן אלא גם לקבלת התורה
ויתכן לאמור שעל ידי שהתנדבו בשמחה זכו לדורות לתת להם שמחה בסוכות אחרי יום כיפור שנ׳ ולקחתם לכם וכו׳ ושמחתם לפני ה׳. כי מלאכת המשכן והסוכה הם עניין אחד
גובה הסוכה ששל י׳ טפחים בא מהחלל תחת כנפי הכרובים שסככו על הארון בגובה י׳ טפחים
תרמג
בפ׳ קחו מאתכם תרומה לה׳ – כי מקודם היה הכול בהתעוררות משמים ויצ״מ וקבלת התורה, ועתה צריכים התעוררות מלמטה. שזה עניין ההפרש שבין צדיקים גמורים לבעלי תשובות
ובמד׳ תרומה אני ישנה ולבי ער, קול דודי דופק פתחי לי רעייתי – פ׳ שרומז להם השי״ת שהפתיחה תלויה מעתה בהם
וזה עניין תורה שבעל פה דכ׳ וחיי עולם נטע בתוכנו שעל ידי שהתורה בתוכנו קרוב לאדם והחטא שלו גדול יותר לכן עשה הקבה נטיעה עולמית שלא יכול לפסוק מבני ישראל
כל הדברים שעליהם דיבר משה באותו יום שישי קשורים זה בזה. התרומה היא התעוררות הלב גם לקבלת התורה בשמחה. ומה שקורה בלב הוא חשוב כי והתורה שבעל פה יש לה קיום רק בתוך האדם – במוחו ולבו שהרי לא כותבים אותה.
ויש בכך יתרון וחסרון. החיסרון הוא שהיא קרובה ללב שיש בו יצר רע והאדם יכול לכפור בה. ויש לה יתרון שהרי כל קיומה הוא לשנות את לב האדם להיות טוב מאד
תרמב
המדרש ראו קראתי בשם בצלאל – כי השגת הי״ת שהיא מצד העצם, היא איננה אפשרית, רק על ידי הנהגתו את העולם להביט בפעולתו שנ׳ שאו עיניכם מרום – מי ברא אלה
הדברה הראשונה בעשרת הדברות מציגה את הקבה כך:
עצמיות אנוכי
מידות יהו״ה אלוקיך
מלכות אשר הוצאתיך מארץ מצריו
כאשר ישראל חפצים להגביר כבודו של הקבה בעולם אין אנו פונים אל העצם, אנוכי, כי הוא מעל השגתנו. ואין אנו מגדילים את המידות כי גם הם מעל השגתנו. אבל אנחנו יכולים להגביר הכרה במלכות הקבה -בפעולתו בבריאה ובהיסטוריה
ולשם כך נוצרה הקהילה הגדולה – שעל ידי דברי התורה אנו מגדילים כבוד הקבה בעולם כפי שאומר המדרש לעיל.
והמשכן שעשה בצלאל הרי מזכיר את כל היסודות הטבעיים בעולם המעשה כך שהמשכן מכוון להגדלת כבוד השם
שהוא הצמצום או ההסתר מאחדות הנעלם בהתפשטות הנגלה, ונקרא אלה, ועל זה נאמר עם זו יצרתי גדולתי יספרו לברר מלכותו ית׳ ולקרב עולם בעולם
לקשור עולם בעולם
אלוקים —א—ב—ג—-ד—ה—-ו—-יה/וה שבת
…………………………………………. אדם
…………………………………………..ישראל
כשם שהמשכן מחבר את כל האלמנטים הטבעיים בעולם לאחד
כך ישראל מחברים עולם הזה, ששת הימים, לשבת.
האדם – כנסת ישראל – נוצרה להביא את העולם לשבת, להיות טוב מאד ולהיכנס לשבת
הפרטים בהכלל.
לפני כניסת השבת יש משפט שבו כל הבריאה צריכה לעלות לדרגה של טוב מאד. כל הבריאה כביכול מתרכזת לנקודה אחת שקרויה כל . וזהו המשפט שבמעבר משישי לשבת
שהבריאה על ידי עבודת בני ישראל יש להם דביקות והתקשרות – כולם בבני ישראל, ובני ישראל בתורה, והתורה בקבה.
כל הבריאה מתרכזת לנקודה אחת על ידי ישראל -ועל ידי זה נכנסת לשבת
וזה הטעם שבערב שבת הכל עולה לאחד, כפי שכתוב ברזא דשבת
והדגש שם הוא על המלכות שעולה, לכן נוצרה כגסת ישראל
לקשור כל הנבראים לנקודה אחת- עם כניסת השבת (רזא דשבת)
אלוקים —א—-ב—ג—-ד—-ה—-ו—-ישראל—יה/וה שבת..
……………………………………………את כל אשר עשה
תרמט
בפ׳ אלה הדברים אשר צווה ה׳ לעשות אותם
הנה כבר נתנה שבת זכור ושמור ומה עניין מצוות השבת שנית? ויתכן כי השבת יש לה כמה מדרגות זו למעלה מזן כפי תיקון ועמידת בני ישראל, ויש בה בח׳ מעשה דבור ומחשבה: זכור ושמור – זכירה בפה ושמירה בלב, ועתה הוא במעשה כמ״ש לעשות
בפ׳ ויקהל מוצגת השבת באור חדש – לעולם המעשה
כי בשעת קבלת התורה כתיב אמרתי אלוהים אתם – ולא כמות בני אדם תמותון, ויהיו למעלה מעשייה גשמית, ואחר החטא כ׳ אך את שבתותי תשמורו אך הוא לשון מעוט שהוא מדרגה למטה ממה שהיה להם קודם החטא
בסיני נתנה השבת לישראל ללא ל״ט מלאכות, אלא כמושג רוחני הקשור לזכור ושמור. עתה עם הלוחות השניים מוגשת השבת עם ל״ט מלאכות כנגד עולם העשייה שהוא נמוך מהעולם של גילוי סיני
וכ׳ בשבת אות היא לעולם , ביני ובין בני ישראל אות היא לעלם – פ׳ בכל מקום מצב בני ישראל אור השבת כביכול יורד עליהם
האור יורד עליהם בכל מצב שהם שם, אבל
כיון שירדו ישראל בעשייה גשמית ניתן להם גם השבת בעשייה
חטא העגל היה נסיון להגשים את הקבה. משום שדרגתם הייתה שלא הסתפקו בשבת ואמונה רוחנית וחפשו גשמיות– כמו כל העמים – ולכן התיקון הוא לתת להם שבת הכרוכה במעשים, כלומר עם ל״ט מלאכות , שהגימטריה שלהם קשורה במלים אלה הדברים. והמשכן עצמו היה ויתור לישראל שיקריבו לקבה, אך במקום אחד
….רק בזה הדרך מדה במדה…
משה התפלל והקבה נענה לו שמוחל על ההגשמה. וכדי להראות לו זאת , הראה הקבה את עצמו בהגשמה כפי שרואים בגילוי על הצור, ושמתי כפי אחריך ותראה את אחורי ופני לא יראו….
תרנז
בעניין המסווה – וסמוך ליה ויקהל משה ומצוות השבת. לרמוז כי בשבת מחזיר משה רע״ה לבני ישראל העדות, כי כוחו של מרע״ה מתגלה בשבת, ובימי המעשה יש מסווה שהוא התלבשות אור התורה במעשי בראשית, ובשבת מתגלה אור התורה בעצם..
בשבת הסיר משה את המסווה מעל פניו. ובמשך השבוע יש מסווה של עוה״ז ומעשי בראשית על אור התורה הגנוז פנימה בכל דבר
ויקהל – היא התעוררות הבאה מלמעלה, שאמר הקבה למשה עשה לך קהילות גדולות לומר הלכות בשבת, מכאן שתיקן לישראל לדרוש ענייני פסח בפסח, דכ׳ תורה צווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב, הוא הקהילה שכולם מתאספים ובזה מעוררים המשכה מלמעלה …
הרב ממשיך להזכיר גם את מחיית עמלק ועשיו שהוא ביעור הרע לפני כניסת השבת, שכן כתוב טוב מאד, תקרא טוב מוות, רע. ואכן בקבלת שבת אנו שרים שיר של יום השבת שבו כתוב שהרשעים יכלו כקש. ואז נכנסת השבת