שפת אמת תצווה: להאיר באור הגנוז

שפת אמת תצווה

הרב צבי אבינר

להאיר באור הגנוז

הקדמה

כדי להבין את תרומת הרב לפרשה נקרא קודם כל את הפס׳ הראשונים ונבארם לפי הפשט והמדרש

ואתה תצווה – שמו של משה חסר בפרשה משום כמה סיבות:

שאמר מחני נא מספרך

שנתן כבוד לאהרון

תצווה – כמלך ישראל. להלן יזכיר הפס׳ את אהרון ובניו, ללא התואר כהנים, כי הכבוד הוא לאהרון כאיש פרטי. הדלקת הנרות כשרה בזר, ואהרון זוכה בה משום שהוא שם. משה מתכבד בהבאת השמן שישראל יכינו עבורו, ואהרון מתכבד בהטבת הנרות והדלקתם בבוקר ובערב כפי שאומר הרמבם

היות והדלקת הנרות ריגשה את הקהל, פיצלו אותה חזל להטבת חמש לפני התמיד והטבת שתיים לאחר התמיד. מדוע הקהל התרגש כל כך נראה להלן

אמנם משה הצטווה לצוות להכין השמן הזך עבורו, הוא טרח בכך בעצמו. נשים לב שאם המצווה היא להדליק, הרי השמן הוא מכשיר למצווה, והכנתו היא מכשיר למכשיר מצווה, ובכל זאת הקפיד משה לעשותה בעצמו בענווה. הוא למד כתית על עצמו, לכתת את האגו שלו. ובגלל זה זכה להשראת השכינה.

הקבה אומר למשה ששלך יהיה לדורות כלומר יחזיק את בית המקדש לדורות. ואכן כתית הוא כי שני שעמד בית ראשון ו-כת שנים שעמד בית שני

שמן זית מזכיר גם את היונה שחזרה לתיבת נח ועלה זית בפיה. היונה מסמנת את השכינה והתיבה את המקדש שכן בתיבה לא היה מוות וצער. כלומר השבת שלטה בה – השבת שלעתיד לבא והשבת שלנו. לכן כתוב נח נח שזכה לראות שתי סוגי שבת

וכשראו הסנהדרין שמשה עצמו טורח במצווה התרגשו ובאו לחזות בו. והדבר הביא את נשיאי השבטים לבא ולחזות במשה, וזה ריגש את כל עם ישראל. מכאן שהכנת השמן והטבת הנרות והדלקתם כרוכים בריגוש של ישראל

חזל אומרים שהנר הוא מצווה והאור הוא אור התורה. קודם יעשה אדם מצווה ומתוך כך יבא גם ללימוד תורה

עד כאן הרקע הנחוץ לדברי הרב.

תרלא

במדרש כ׳ וכי לאורה הוא צריך וכו׳ אבל עכ״פ מבואר שבני ישראל מאירים.

הרב הפך את הפרוש המקובל על פניו. כאשר המד׳ אומר שבני ישראל מאירים הכוונה שהם מחזיקים את הנר, אך הרב מפרש שהם עצמם הנר. כל איש ישראל הוא נר לקבה

ואין הקושיה איך יכולים להאיר כי כן רצונו ית׳ שבני ישראל יוסיפו אור במעשיהם הטובים

כדי להבין את הרב כראוי עלינו לזכור כי הבריאה החלה כאשר עלה הרצון לבראה אצל אין סוף. וצעד שני היה ההארה

מהו אור לפי הקבלה? למשל כאשר אני מתייחס לאדם כל שהוא אני רואה קודם כל גוף. אבל הנכון הוא שלאדם הזה יש צורה בעיני, כלומר האישיות שלו , הנשמה שלו, וכו׳ שאליהם אני מתייחס. מלבד גוף וצורה יש לאדם אור שהוא השתקפותו בעיני האחר. כלומר מלבד לצורה של האדם אני – הרואה – מתייחס גם למה שהאדם עשה לזולתו בחברה.

כאשר אנו אומרים שאין סוף האיר – הרי שאנו מתיחים להארתו על הזולת, שיש משהוא מחוץ לאין סוף. לפני כן כאשר היה רק אין סוף ללא גבול , לא היה גם אור. כאשר. אין סוף צמצם עצמו לברא את העולם הזה, נוצר האור כלומר התייחסות האין סוף לעולם . לא נכנס כאן לקבלת הארי שמתארת את המעבר מאין סוף לקו שבתוכו כביכול נאצלו כל העולמות

הרצון הוליד את עשר המידות שבהם יברא העולם. עדיין אין להם צורה וסדר ולכן הן לא נוגעות זו בזו אלא יוצרות עולם של תוהו ובוהו. הן קרויות כלים לגבי האור של אין סוף. היות והמידות בשלב זה קרובות מדי לאור האין סוף הרי שנשברו הכלים וניצוצות הקדושה התפזרו, מלמד הארי. עתה, בשלב מתקדם יותר ונמוך יותר בקדושה, נוצר סדר במידות כך שהן מהוות בית דין של מעלה. כי העולם הזה נברא לעמוד בדין. האין סוף יכול היה כמובן לברא עולמות אחרים שלא יעמדו בדין, אבל הרצון היה שהפעם העולם הזה יברא לעמוד בדין ולכן הסתדרו המידות כבית דין -קטגור וסנגור ופסק דין ומלכות שמבצעת את הדין.

לבית הדין המסודר הזה קוראים זעיר אנפין של שש קצוות

רצון עליון

אור

…………..

כלים

עולם של תוהו ובוהו

עשר מידות ללא סדר

חכמה חסד מלכות בינה גבורה תפארת נצח דעת הוד יסוד

שבירת הכלים

ניצוצות

………………..

מידות בסדר של בית דין של מעלה – זעיר אנפין

…….חכמה

……בינה

…..דעת

חסד ….גבורה

…תפארת

נצח …..הוד

….. יסוד

……מלכות

רצונו של הקבה הוא שישראל יוסיפו אור לעולם על ידי מעשים טובים. הוא שופע אור טוב לעולם, וישראל ככלי טוב – לא רק שיחזירו אור טוב אלא יוסיפו עליו, כדי שהמעגל נותן ומקבל יהיה סגור ויעיל ומתמיד. והרי נר תמיד הוא הפוקוס של הפרשה

מה יכולים ישראל להוסיף ? -אהבה ויראה.

וזה שהקדים ואתה תצווה למצוות הנרות להודיע כי כח התורה ומצוות שנתן השי״ת לישראל, וכ׳ נר מצווה . ובזה״ק שתרי״ג מצוות כנגד רמח איברי האדם ועל ידי מצווה נעשה האבר כלי לאור החכמה שיש במח כל אחד מישראל על ידי אור התורה

ואתה תצווה – מצוות – ויביאו אליך שמן וכו׳, נר. המצווה היא נר. כיצד? עשיית מצווה הופכת את האבר המסוים לכלי המסוגל לקבל את אור החכמה, מהספירה העליונה שבכתר. וזה אור התורה.

גם לתורה יש גוף, צורה ואור. חוקרים למשל רואים את הגוף והצורה אבל לא את האורה אלא אם כן הם עצמם מהווים כלי לקבל את האור.

ורמח מצוות עם אהבה ויראה עולין נר

נר בגמטריה 250

רמח בגמטריה 248 פלוס אהבה ויראה שווה 250

מכאן שישראל העושים מצוות הופכים לנרות המאירים לקבה

תרלב

ואתה תצווה פ׳ במד׳ כי לא לאורה הוא צריך, כי בוודאי הרצון מבני ישראל אשר ימשכו כל הנבראים אחר שורשם בשמים ועל ידי זה יאירו בעולם

ישראל חפצים שכל באי עולם יכירו במלכות שדי

כי שי נקודת חיות מאירה בכל נברא. להעלות נר תמיד. פ׳ תמיד הוא בכל דבר ובכל עשייה יהיה רק כיד להיות עלייה להשי״ת. וזה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פ׳׳ הפשוט הוא אור הצפון הוא ממעשי בראשית שנגנז ונסתם בעוה״ז

האור שהואר מאין סוף נגנז ונסתר, אך ניצוץ ממנו מצוי בכל נברא. וישראל מוציאים את הניצוץ לעולם

תרלה

….ויש ב׳ מיני חושך – א׳ על ידי יצה״ר וסט״א, ב׳ חוסר דעת להבין מה שלמעלה מאתנו. ישראל מאירים את ב׳ מיני החושך הזה

אור התורה שיוצא מחלונות בית המקדש מאירים את העולם להסתכל על המקדש בצורה שונה ממקדשים של ע״ז. מצד הגוף וגם מצד הצורה קשה להבדילם ולכן חוקרים ומדענים טועים בהשוואה של המקדש למקדשים אחרים. רק מי שרואה את אור התורה מבין שהמקדש של הקבה שונה לחלוטין. זה מקום תפילה וכפרה ווידוי ותשובה. מקום שממנו יוצאת קדושה לישראל ולעולם. מקום להשראת השכינה ונבואה הבאה לאדם שעושה נפשו כתית