שפת אמת משפטים: ישראל ממתיקים את הדינים

 

שפת אמת משפטים

הרב דר צבי אבינר

 

 

משפטים: תשים לפניהם להמתיק הדינים

 

 

 

 

תרנז

כח בני ישראל להמתיק הדינים בהלכה שבע״פ

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם –  מוסיף על הראשונים וכו –

התורה נעלמה בעיני כל חי וגם בעשרת הדברות כ׳ וירד הויה על הר סיני כי הי׳ בבח׳ ירידה זה שנתלבש אור התורה בעשרת הדברות

יהו״ה הופיעה בבית הדין של מעלה –  בפ׳ א׳   כשהיא חודרת לתוך יום השישי משבת, ובפ׳ ב׳ בסיפור גן עדן כשהיא  צד בצד עם אלוקים כשני כרובים שכנפיהם נושקות זו את זו.  ובדברי חווה היא מופיעה לבדה בלי אלוקים כאמא מלאת רחמים ואהבה –  וחמלה

עתה בסיני היא מופיעה בתוך העה״ז לראשונה,ונותנת את התורה לישראל -כך שהאורה כלומר הקדושה בתורה ובמצוות. אור התורה, ה/שלב שהייתה רק אור, התלבש בתורה ובמצוות

ואחר כך נתפשט עוד יותר באלה המשפטים אשר תשים לפניהם – שהוא המשפט  שבין אדם לחברו (לוח שמאלי) כי הכל בתורה נברא (הביט בתורה וברא עולם) וכמו כן צריך להמשיך אור התורה בכל הדברים כמו שכ׳ בזה״ק ודברת בם שהיו כל הדברים בם (שהרי האדם נברא להעלות את הבריאה מממצב של טוב. למצב של טוב מאד, וישראל הם בבח׳ אדם)

וזה הרמז במד׳ כל מקום שאמר ואלה פסל את הראשונים: אלה תולדות השמים והארץ (בריאה שניה) פסל תוהו ובוהו  (בריאה ראשונה) דכ׳ בראשית ברא אלוקים שמים וארץ שעלה במחשבה לברא במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים בדין וכו׳.  ….והעולם נשארו בו סיגים  ונתקן עתה (בסיני) , ובתורה כ׳ ג״כ  וידבר אלוקים׳ (מידת הדין, חוזר למצב של בראשית) , אף על פי כןן נתקן עתה המשפטים שהוא במדת הדין, על ידי התורה,  שהיא מה שהקדים מידת הרחמים ושתפה למידת הדין

שהרי כ׳  ביום עשות  יהו״ה אלוקים ארץ  ושמים,- הויה קודמת לדין, כך גם בסיני קדמה מידת רחמים לדין שהרי ירדה לפני כן על ההר

לכן כ׳ כאן ואלה מוסיף – שנתקן גם בח׳ תוהו ובבוהו

בפ׳ א׳ היה רק במחשבתו, בעוד שבסיני יצא הדבר מהכח אל הפועל , שדברי מידת הדין מוחלשים על ידי מידת הדין

ותשים לפניהם,- שבכח בני ישראל להמתיק. הדינים ,

את השפעת מידת הרחמים על הדין – רק ישראל עושים זאת. הרב משתמש כאן בצורה פיוטית במושג המתקת הדין.  ישראל הם הממתיקים את ההלכה, מהכתב אל התורה שבעל פה שהיא לפי הגמרא קרויה רחמנא, לא תאמר עין תחת עין ממש, אלא ממון

 

 וזה שכתוב  משפט וצדקה ביעקב אתה עשית -שבנ״י מחברים משפט וצדקה

הרנבם כותב במורה שמשפט הוא מה שאדם חייב לרעהו על פי השכל הישר  המקובל גם על כל אדם. למשל להחזיר חוב במלואו.  אין צורך כביכול  לתורה ללמדנו משפט.  לעומת זאת  צדקה הוא מה שאד ם עושה טוב לחברו מכח התורה, למשל החזרת משכון לעני בלילה. כתוב וצדקה תהיה לך.  הצדקה יש לה גבול הכתוב בתורה.  חסד לעומת זאת הוא מה שאדם עושה טוב לחברו ללא חיוב מהתורה וללא גבול קבוע .

כאשר. יעקב  ברח לחרן הוא  נדר שאם יחזור בשלום ״והיה הויה לי לאלוקים’  כלומר אעשה חסד כדין. כלומר אנהיג בארץ ישראל מתנות עניים  ושמיטה שהם מצד הצדקה . אין לך אומה בעולם שעושה רחמים בדין.

וזה שכ׳ במד׳ הוסיף על הראשונים, מוסיף על מה שכ׳ שם שם לו חוק ומשפט – דשם כ׳ ויורהו עץ להמתיק מר במר – וזה הפ׳ שם לו.

להמתיק מר במר – להנהיג רחמים כדין,   שימתיקו את הדין בדין

 תרלז

במד׳ מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל – פ׳ דבריו הן עשרת הדברות, והוא הנהגתו ית׳  את כל הבריאה, כמ״ש בעשרה מאמרות נברא העולם, ובעשרת הדברות מתקיים  העולם, שהקבה מנהיג העולם במצוות ופקודות שמסר לישראל

הדברה הראשונה מציגה מלכות – אנוכי הוא עצמיות, הויה אלוקים הם המידות, אשר הוצאתיך מארץ מצרים זו שורה המבטאת את מה שהקבה עושה בהסטוריה דהיינו מלכות.

והמלכות מתבטאת בפ׳ א׳ כמנהיג את האדם לעבר השבת. זו המלכות העליונה המבטאת את מטרת בריאת האדם,  בעשרת הדברות התרכזה המלכות בהוצאת בני ישראל ממצרים, וזו מלכות חזקה הנראית לעין ישראל , ואת סעודת היום בשבת אנו מקדישים לה – אומר שפת אמת בדרשותיו על פסח

.

והיות ויש מלכות, יש מובן  למלה מצווה.  ולכן הופעת המלכות בהדרה בסיני מתבטאת במצוות ופקודות.  והרב מוסיף שפקודות ומצוות אלו הן אותם שהקבה בעצמו כביכול נוהג בהם בהנהלת העולם.

יוצא שעשרה מאמרות בראו את העולם, אבל עשרה הדברות מקיימות את העולם שכן הקבה נוהג לפיהם כביכול

המלכות בבריאה היא המלכה שלמענה אנו סועדים בליל שבת, אבל הסעודה נערכת על ידי חקל תפוחין שעליו ידבר הרב להלן

ובכל דבר יש מצווה מיוחדת, והם מקיימים הכל ‘וכפי שמירת בנ״י המצוות כך מתנהג העולםף נמצא שבמה שנתן המצות לבני ישראל מסר הנהגת העולם בידינו

כאשר עושים מצווה בחפץ כל שהוא, ממליכים את הקבה על העולם הגשמי

ומשפטיו לישראל – היא מעלה גדולה מזו, שגם המשפט מסר לבני ישראל כאשר מצינו כשיצא מבית דין זכאי אין מחזירים אותו.  נמצא שהקבה מסר המשפטים לישראל

מצוות דינים היא  החמישית לבני נח, אבל בישראל המצווה מקבלת ממד של קדושה שכן אלוקים הוא שופט , ומעלה זו גבוהה מאלוקים כבורא.

…רק שהקבה אינו כבשר ודם,  והוא בעצמו מקיים את המשפט העליון על ידי בית דין שלמטה שכך מסר משפטיו לישראל

שהוא כעצמו גזר שלא בשמים היא וההלכה היא לא כפי שבכתב אלא כפי שהיא בעל פה על ידי חכמי ישראל

ואמנם הם ב׳ בחינות זה אחר זה, שבנ״י קיבלו מקודם את הדברות, שהוא קבלת עול מלכות שמים, ועול מצוות, אף בלי הטעמים (כגזירת מלך) רק לקיים גזירת מלך, להיות  העולם מתנהג ברצון הבורא על ידי שמירת המצוות …ועל ידי זה זכו אחר כך אל המשפטים שהיא השגת הכל על פי השכל

הקדמת פ׳ יתרו למשפטים באה ללמדנו שיש קודם לשמוע למצוות ולקיימן כגזירת מלך בלי לחפש טעם שכלי, ורק אז  נזכה שנגלה הטעם, וגם שנוסיף משפטים לפי שכלנו

שהרי יש  משפט מלך ומשפט התורה.  יתרו שקדם לסיני לפי הפשט לימד את משה רע״ה משפט מלך, וגם למדו להקים מערכת משפטית של  מלך הדומה לצבא ולא למערכת המקובלת של משפט הסנהדרין.  ויש צורך בשניהם.

שלמה המלך ישב כשופט על כסא מלכותו כאשר הסנהדרין ישבו   באולם אחר .  המלך עלה על כסאו בשבעה מעלות שעל כל אחת היה כתוב פסוק מפרשת שופטים, והכרוז הכריז אותם בקול כדי שהמלך ישמע.

אומר הרב כאן שבניגוד לעשרת הדברות,  שהן צו המלך ללא ערעור, באה פ משפטים המייצגת טעם ושכל למשפט – אם זה לגבי המצוות שאפשר למצא להם טעם, או למשפטי מלך שבאים מתוקף  השכל הישר

וכפי הסכמת דעת בנ״י שלמטה, מסכים הקבה עמהם. …וזה רק לאחר קבלת הדב.  רות

תרלו

במדרש ואלו מוסיף על הראשונות  עשרת הדברות – דאיתא מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל – זה המשפטים. והם ב׳ מדרגות זו למעלה מזו, כעניין יעקב וישראל. כי מקודם צריך אדם לקיים מצוות הבורא בלי חקירת  השכל, והוא עניין הדברות, להיות נמשך אחר הנהגת הבורא , מגיד דבריו שזה סדר הנהגתו, כמו שכ׳ דבר מלך שלטון

ראינו שעשרת הדברות נאמרו על ידי המלכות ,שהיא שלטון שיש לקבלו ללא בחינת השכל,

אחר כך זוכין להשיג טעמי המצוות והם המשפטים על פי השכל. והתחכמות האדם על ידי התורה צריך ג״כ שמירה, ולכן אין יכולים לבא לזה עד שיקבלו מקודם עול מלכות שמים ביראה …

תרנג

ואלה מוסיף על הראשונות – דכתיב המשפט לאלוקים הוא

ואלוקים דבר את עשרת הדברות

אך בקבלת התורה בסיני קבלו ישראל אלוקות כמש״כ אנוכי ה׳ אלוקיך לכן ע״י היגיעה בתורה זוכין בנ״י למצא כח אלוקי ולכן נקראו הדינים אלוקים

הרב מפרש שהדברה הראשונה היא נוכחות הויה בסיני – כניסה לעולם מעבר לבראשית – ויותר מזה : נוכחותה כביכול בתורה עצמה.  שהרי אנוכי ה׳ אלוקיך הוא חלק מהתורה

ולכן יש כח לתלמידי חכמים להורות , ולישראל לכוון אל הפנימיות שבכל דבר דרך קיום מצוות

כמו שכ׳ אלוקים נצב בעדת אל, מלשון ויתייצב הויה, שהדיינים המומחים מתלבשים ברוח הקודש.

ולא זו  (בלבד)  בדין שבין אדם לחברו, רק לזכות לשפוט את עצמו, בדרך המשפט, צדיקים יצר הטוב שופטם. וכל זה זוכין בכח התורה…..

תרנ

תשים לפניהם –

התורה והמשפט משנים את הדיינים

תרנב

אלה מוסיף על הראשונים

הקבה  פוקח עיני חכמי ישראל להוציא משפט אמת

לעניין שבת

תרמט (118)

בפ ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי תשבות – פ כי כל  ימי המעשה נבראו ע״ז כדי לשבות מהם בבא יום השבת, וזה היה תכלית מכוון הבריאה

הרב הופך את מה שמקובל ללמד.  לא שהשבת היא מנוחה ממה שחשוב כלומר ימי המעשה, אלא להפך – כדי שיהיה לשבת מובן, יש צורך בימי המעשה לשבות מהם

דהיינו אלוקים ברא את ששת הימים כדי לשבות מהם, ששאיפתו היא לשבות.  ואכן ויכולו מלשון כלה, שכלתה נפשי לשבות.  לא רק שאין מלחמה כביכול בין המידות, אלא שאלוקים שואף מלכתילה לשבות בשבת שהיא מלכות יהו״ה.

וזה ביטול של המעשים על ידי השבת, הוא קיום כל המעשים

יוצא פרדוקס, שהביטול הסופי של הבריאה בכניסה לשבת שלעתיד לבא היא סיבת הקיום שלהם.

למען ינוח שורך וחמורך

השור והחמור הם הגשמיות של העה״ז

כי השבת היא מעין עוה״ב

השבת שלנו היא מעין השבת שלעתיד לבא, וזו היא מעין עוה״ב

ואיך אפשר לקבל בעולם הזה הארה מעה״ב שזה היפוך מזה

ורק על ידי הביטול עוה״ז בבא ההארה מהעולם העליון על ידי זו השביתה

והיה הכל הכנה שיוכל גם הגוף ונפש הבהמית לקבל הארת הנשמה

עבודת ששת הימים היא להכין לשבת, כלומר את הנשמה שתכנס לעה״ב.  השבתות שלנו מכינות לשבת שלעתיד לבא והיא הכנה לעוה״ב

ובכח ימי המעשה זוכין אל השבת. דכתיב כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות. כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו וכו׳

רק ישראל מוכנים למסע ההיסטורי הזה  אל השבת שלעתיד לבא.

פ שבימי המעשה הם שושנה בין החוחים המייגעים עצמם למצא קדושה גם בימי המעשה וזוכין אחר כך בשבת למה שכ׳ כתפוח בין עצי היער כן דודי וכו

ודרשו חזל מה תפוח אין לו צל, וכל בורחים מצלו של הקבה, רק בנ״י אמרו נעשה ונשמע

חקל תפוחין הוא  השדה שבני ישראל מטפחים כביכול בימי השבוע לקראת השבת, והוא מורכב מהפנימיות שפרחה לה החוצה במשך השבוע על ידי קיום התורה והמצוות

 סעודת ערב שבת

  כ……כתר

חסד……..גבורה

נצח …..  הוד

….מלכות – בבריאה

חקל תפוחין

בערב שבת עורך הסעודה היא חקל תפוחין   עם המלכה (שבת הבריאה)

והמלך (הויה ביצ״מ) וזעיר אנפין (הקבה בסוף הבריאה) מבקרים

״המלכות״ צמודה לחקל ת׳

סעודת היום

כ…….כתר

חסד……..גבורה

נצח …..  הוד

 

….מלכות –  יצ״מ (יהודה, יוסף)

…..מלכות – בריאה

חקל תפוחין

עורך הסעודה הוא המלך (יצ״מ), והאורחים הם חקל  ת׳ וזעיר אנ׳

.

סעודה שלישית

כ………… כתר

חסד……..גבורה  מלכות

נצח …..  הוד  –  מלכות

….מלכות

חקל תפוחין

בס׳ שלישית  העורך הוא זעיר אנפין שלבסוף ממלא את העולם, ואורחיו – המלך והמלכה  וחקל ת׳ – באים להתענג על הניצחון המחלט ושאכן, כל הבריאה עלתה לדרגת טוב מאד