שפת אמת וארא: משה, הגאולה והשבת

שפת אמת פרשת  וארא

הרב דר צבי אבינר

 וארא: משה, הגאולה והשבת

  תרלו

וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני הויה…במדרש התחיל במידת הדין וראה שבשביל צער ישראל דיבר חזר למידת הרחמים, אשר חכמים יגידו ושמענו מרבותינו זל כי יצ:מ הייתה תיקון כל מעשה בראשית, .

 

 יש סימטריה בין התחלת ספר שמות להתחלת ספר בראשית, ללמדנו שיצ״מ היא תיקון סיפור הבריאה.  וכפי שפרק א׳ בראשית פותח באלוקים ומסתיים ב-יהו״ה, כך גם ההתגלות לגאולה כאן פותחת באלוקים -דין, וממשיכה במה״ר

ד

וכלל הדברים שבאמצעות עשר המכות נתקנו עשרה מאמרות ונעשה אח״כ עשרת הדברות. אשר על כן כמו שמצינו בראשית הבריאה עלה במחשבתו לפניו לבראותו במדה״ד וראה שאינו. מתקיים חזר ושיתף עמו מדה״ר. כמו כן נעשה בגאולה זו התחיל במדה״ד ושיתף מדה״ר.

 

 

 הסימטריה מחזירה אותנו לפרק א׳ בראשית שהוא סיפור הבריאה הראשון (השני הוא בהתחלת סיפור  ג״ע) שם כתוב

1

אלוקים א—ב—ג—ד—ה—–ו—יה/וה שבת

 

כזכור, לפי תורת השמיטות בראה כל מידה עולם על פיה לללא שיתוף של מידות אחרות. עולמות אלו נבראו וכנראה גם נחרבו.  הפעם חשבה מידת הדין – אלוקים –  לברא עולם לבדה, כולו דין.  לפי רשי ברא האלוקים עולמות דומים שאותם החריב.  הפעם, כשעלה במחשבתו לברא את עולמנו לפי דין בלבד, כלתה נפשו הפעם להכנס לעולם השבת הנצחית,  שהיא תחת שלטונה של מידת הרחמים יהו״ה לבדה.  האלוקים ישבות מכל מלאכתו ויכנס לשבת עם הבריאה.

כיצד יעשה זאת? אין מעבר חד  בין המידות, בין אלוקים להויה. אם אלוקים  יברא אדם לפי  תכונותיו של האלוקים בלבד, למשל אדם שהוא המשך ישיר של כל החיות שלפניו, כל היצורים של האבולוציה, הרי אדם כזה לא יוכל להיות בשבת כי אין לא כל קשר להויה. אלוקים יעשה כלה באדם כזה כחלק משאר הבריאה שתעלם.

לכן פנה האלוקים אל מידה״ר השולטת בשבת והזמינה כביכול להשתתף עמו בבית הדין של מעלה ולשלוט עמו את עולמנו. נוכחותה כאן תאפשר לעולמנו לעבור לשבת.

מידת הרחמים הויה הסכימה ונכנסה לעולמנו מיום השבת לתוך יום השישי כפי שרואים בדיאגרמה 1 לעיל. היא השקיפה  כביכול על עולמנו, ככלה הנכנסת לבית בעלה בפעם הראשונה, ובחנה האם תוכל לנוח כאן ולשכון כאן בעולמנו. הויה בשבת היא נחה, וכולה עונג וקדושה. האם יש לה מקום כאן בעולמו של האלוקים?

ואכן ברור היה שאין לה מקום בעולמו של האלוקים . שכן האלוקים ומדה״ר הם מידות הפוכות לגמרי. האלוקים פועל לפי מידה כנגד מידה בדיוק נמרץ ללא סטיה, בעוד שמדה״ר פועלת לפי חסד ורחמים.  האם תמצא לה מנוח כאן בלבו של איזה יצור שהוא? האם הנחש או העכביש או הנמלה או התנין יוכלו להכניסה ללבם באיזו צורה כלשהיא? בודאי שלא, אפילו אם יתפתחו בעתיד ליצורים בעלי תבונה.

לכן מידת הרחמים הססה, כביכול.  כדי שתשאר כאן, חייב להיות לה מקום להניח את כנפה. לכן אמר לה האלוקים בלשון רבים – נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו , והוא ישכן אותך בלבו. האדם יהיה היצור היחידי בעולמנו שיוכל לשכן את הויה וערכיה בלבו.  האלוקים יעשה אדם בצלמו, כפי שכתוב אח״כ,  כהמשך האבולוציה, אך יכין חדר בלבו של האדם שבו תוכל השכינה לשכון, אם האדם יזמין אותה לשם.  האלוקים לא יעשה אדם שבו יש רפלקס טבעי של רחמים, כי האלוקים לא פועל כלל ברחמים. אבל האדם שנברא על ידי שתי המידות, יוכל להיות בו חדר בלב המסוגל לקבל את השכינה ולהמשיך להתפתח להיות טוב מאד, כלומר להיות האדם האידיאלי שעלה בדפוסו של האלוקים כפי שרשי אומר.  האדם יקבל ללבו את השכינה, דרך תורה ומצוות, וכך ישתנה ויתפתח להיות טוב מאד וכך להכנס לשבת. ללא האדם העולם לא יתקדם לשבת הנצחית. האלוקים עשה את האדם לצורך גבוה, להשיג דבר שהאלוקים לא יעשה לבדו. האדם הוא השושבין בית השבת המלכה לבעלה ההולך לקראתה.

הדיאגרמה לעיל מראה את השכינה, הויה, חודרת ליום השישי במעבר משישי לשבת.  חלק ממנה- י״ה – בשישי, וחלק ממנה, ו״ה, עדיין  בשבת הנצחית שלעתיד לבא. היא שואפת להכנס לעולמנו עם שם שלם. לכן בקדיש אנו מתפללים ששנו של הויה יתגדל ויתקדש בעולמנו שברא. כאשר שם הויה ימלא את העולם -הרי אז נהיה בשבת.

 ואומר השפת אמת במקום אחר שהיות והאדם הוא עולם קטן, הרי שאם האדם יהיה טוב מאד יהיה זה כאילו כל העולם הוא טוב מאד. ואכן בשעת בריאת האדם נמלך האלוקים בששת הימים ועשה לפיהם את האדם. יש בנו את כל האבולוציה, כפי שכל עובר חוזר ועובר ברחם ומתפתח מתא אחד ליצור שלם שעבר את כל השלבים שלפניו באבולוציה.  כאשר האדם הוא טוב מאד, הרי יצג כראוי את כל העולם ולכן כל אשר עשה יהיה טוב מאד והעולם יכנס לשבת המלכה.

עד כה דנו בציור הבריאה שבפ׳ א׳ בראשית. והנה אומר הרב שבשורת הגאולה שבפ׳ וארא היא תיקון של פ׳ א׳. הבה ונראה את בשורת הגאולה כולה בשלמות:

ו

2

וידבר אלוקים אל משה

……………………………………………………………… אני הויה

…………………………………………..  …….אבות

………………………..………………….ארץ כנען

………………………………מצרים

……………..אני הויה.

 …………………..………….והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי  

 ……………………………אני הויה ..

……………………………..מצרים

……………………………….. ……………ארץ כנען

……………………………………………..…….אבות.

…………………………………………………… ……אני הויה

כפי שאומר הרב, בשורת הגאולה מתחילה בשם אלוקים, וממשיכה בשם הויה כמו בפרק א׳ בראשית.  אלא שבשורת מדה״ר מופיעה כאן כפרפר בעל שתי כנפים, הנושא את ארבעת לשונות גאולה, או ארבעת גאולות בין הכנפיים.  מציין ששם אלוקים לא משתתף בכנפים אלא מקדימם.

כלומר הפעם יש תיקון של פרק א׳ כפי שהרב אומר, השכינה יהו״ה מתגלית כאן בשיעור קומה גדול מכל מה שהכרנו בספר בראשית . היא מופיעה כגואל, מושיע.

3

 כניסת השכינה לעולמנו בהדרגה

א בעדן לפני החטא – חסד, מתעבת  ע״ז

ב עדן לאחר החטא – סליחה וכפרה, מתעבת ערום וניאוף

ג בדברי חווה לאחר לידת קין – אמא אוהבת

ד בבית הדין לפני המבול – שונאת אכזריות ושפ״ד

ה במאבק יעקב במלאך – רחמים בדין, מסלקת את הדין למען השלום

ו  בגאולת מצרים- גואל, מושיע ופודה

ז  במשכן – שכינה במקום ומשם ללב

דיאגרמה 2 מראה את המצב הבסיסי של אלוקים, שאליו מצטרפת רחמים, היינו.    רחמים  בדין. בפ׳ שמות ראינו את הכנף העולה שבבנה שהוא רחמים בדין, כלומר שהקבה בישר למשה שכך תהיה הגאולה. והנה אנו. רואים זאת כאן לפנינו בברור

וגם התורה בסיני תנתן   לפי המתקון של רחמים בדין. שכן האלוקים ידבר את עשרת הדברות בבח׳ דין, כמו עין תחת עין, אבל תורה שבעל פה תאמר ממון, דהיינו רחמים פולשים לדין, רחמים בדין.

ובזה צדק הרב באמרו שעשר מאמרות ועשר המכות ועשר הדברות קשורים זה בזה כי כולם רחמים בדין.  עצם כניסת יהו״ה לעולמו של האלוקים משבת לשישי היא רחמים הפולשים לדין

ולהבין דבריהם זל כי חו שמחשבת השית לא נתקיימה, אכן פ׳ דבריהם כי מעשה בראשית בפועל א״א להתקיים במה״ד פ׳ שיתנהגו כל הברואים (בני  אדם) במשפט השי״ת. אך נתקיימה מחשבתו בבנ״י אשר הם עלו במחשבה לפניו ואנחנו בנ״י צריכים בודאי לקיים  הכל על פי התורה

הבריאה נעשתה בפועל לפי סיפור הבריאה השני שבו נוצר גן העדן.  זהו העולם בפועל, בעולם המעשה, בניגוד לעולם שעלה במחשבתו שהוא בבריאה.

 וישראל  הם המשך של העולם שעלה במחשבתו, הם אלו המובילים את האדם לשבת כפי פ׳ א׳.  ואין כאן עניין גזעי כי כל המצטרף לישראל, נשמתו נקשרת לסיפור הבריאה הראשון

 ….וישראל הם קיום העולם –

ישראל הם שיעשו את האדם טוב מאד בשמרם את התורה והמצוות

לכן קיבלו בנ״י את התורה בשבת ,כי א״א בימי המעשה רק ביום המחשבה

שראינו שישראל נושאים את הבריאה הראשונה שעלתה במחשבתו וכך יגיעו לשבת הנצחית שהיא ג״כ בבח׳ מחשבתו

לכן אמרו חזל כל האומר ויכולו נעשה שותף לקבה במעשי בראשית

 

וזה לצורך גבוה כי הקבה זקוק כביכול לישראל להשתפר ולהיות טוב מאד כדי שהוא -עם הבריאה כולה -יכנס לשבת. שהדוד יפגש עם הכלה

ובאמת כל הגאולה ממצרים נעשתה על פי דין. כי מצד שבנ״י ויזכו בדין יכולים הם לגבור על שונאיהם ….כי מצד החסד גם הרשעים זוכין כי רחמיו על כל מעשיוי

רק ישועת בנ״י רק במידת הדין  אכן לא הייתה אפשרות להתקיים בפועל בדין, לכן גם עתה שיתף מדה״ר עמו …

המצב הבסיסי בגאולה היה שישראל נגאלין בדין, כמו שכ׳ וישמע אלוקים וידע אלוקים וכו׳. אבל בדומה לספור הבריאה צירף עמו מידת הרחמים. אלא שהיא מתגלית כאן בכל הדרה כפרפר הנושא את ארבעת לשונות גאולה כאמור, כלומר בדרך של רחמים  בדין

 

תרנו

בעניין שם אל שדי אמרו חזל שאמר לעולמו די, פ׳ אל שדי אלוקות שהוא במדה. כמו שאמרו חזל כי האבות היה לכל אחד מידה ידועה והוא המשכת האלוקות, כמו שכ׳ לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד…לך ה׳ הממלכה…

ובח׳ שם הויה שנודע למשה רע״ה הוא התורה, והוא מים חיים שאין להם סוף, (שאינם במידה) אבל עצם התורה הוא שמותיו של הקבה -אוריתא וקודשא בריך הוא חד

ראינו שמתוך התורה, דרך סיפורי אברהם, יצחק , יעקב ויוסף אפשר לבנות את ז״א שהוא קודשא בריך הוא ושכינתיה

והנה שם משה חסר שם! וכן שם הויה!

אלא –

ואיתא כי שבת היא בבח׳ משה כמ״ש ישמח משה במתנת חלקו

 

כמו ישראל, משה הוא בבח׳ סיפור הבריאה הראשון שקשור לשבת.  נשים לב שסיפור הבריאה השני – המוביל לקודש אבריך הוא ושכינתיה – לא מזכיר את השבת.

התורה נתנה דרך משה לישראל בשבת, ובה מייסדת התורה את השבתות שלנו שהן כזכר למעשי בראשית וזכר לשבת שלעתיד לבא.  השבתות שלנו, אומר הרב כאן ובהרבה  מקומות, קדושתן תלויה בנו.  ובכל שבוע ובכל פעם עלינו להרים את השבת שלנו לגובה חדש של קדושה, עד שלעתיד לבא תתמזג השבת שלנו עם הנצחית. אלא שהשבת  הנצחית נמשכת ללא סוף כים שאין לו סוף