וירא שפת אמת
העקידה
בפרשת לך לך ראינו שאברהם חידש באמונה כשקרא לקבה ״אדנ-י יהו-ה (קרי וניקוד אלוקים) מה תתן לי וכו׳.
יהו-ה
אלקם
אדנ-י
——
אברהם
אם הויה היא שמש, הרי אלוקים הוא ענן או מסך המגן על עיני האדם – כמו על אברהם – מלקבל טוב ואהבת חסד של הויה ללא תנאי. שם בפ׳ לך לך הנושא הוא המציאות שלא מאפשרת לאברהם לקבל את הבטחת הויה לילד. הרי הוא היה בן מאה ושרה בת תשעים. ואלוקים בורא הטבע הוא המציאות. אך אברהם ראה מעליו ״במחזה״ את הויה. עיניו ראו את הויה ופיו אמר שם אלוקים. כלומר הויה בניקוד אלוקים – מקרא הויה וקרי אלוקים. בכך הביע את אמונתו שאפשר שמהר״ח תעשה עבורו נס. כביכול דילג על האלוקים והביט במחזה אל הויה.
אבל אברהם לא עשה זאת בלי להקדים את שם אדנ-י בהכנעה, שאני עבדו משום שהוא – הויה – קונה הכול. כביכול אומר אקבל עלי כול פסק סופי.
יהו-ה אלקם —אברהם –א—ב—ג—ד—-ה—-ו—–יה/וה שבת
כאן בדיאגרמה של סיפור הבריאה השני,
אברהם כביכול רואה את יהו-ה דרך המסך של אלקם. אבל משום שדילג על האלוקים , נוצר טיעון לשטן לומר לאלוקים – האם נתן לך משהוא משלו?
לאור זה בא סיפור העקידה שבה נבחן אברהם האם ישמע לאלוקים ללא היסוס
לפני שנקרא את שפת אמת , נבחן את סיפור העקידה. הוא בנוי כשתי כנפיים סימטריות, אחת של אלוקים והשנייה של הויה
והאלוקים (1) נסה את אברהם (א)
ויאמר אליו אברהם (ב) וישכם אברהם (ג) בבוקר
אשר אמר לו האלוקים (2)
וישא אברהם (ד) את עיניו
ויאמר אברהם (ה) אל נעריו
ויקח אברהם (ו) את עצי העולה
ויאמר יצחק אל אברהם (ז) אביו
ויאמר אברהם (ח) אלוקים (3) יראה לו השה
אשר אמר לו האלוקים ( 4)
ויבן שם אברהם (ט) את המזבח
וישלח אברהם (א) את ידו ויקח את המאכלת
ויקרא מלאך יהו-ה (1) מן השמים
ויאמר אברהם (ב) אברהם (ג) ויאמר הנני
כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים (5) אתה
וישא אברהם (ד) את עיניו והנה איל אחד
וילך אברהם (ה) ויקח את האיל
ויקרא אברהם (ו) שם המקום ההוא
יהו-ה (2) יראה אשר יאמר היום
בהר יהו-ה (3) יראה ויקרא מלאך הויה (4)
אל אברהם (ז) בי נשבעתי נאום הויה (5)
וישב אברהם (ח ) וישב אברהם (ט) בבאר שבע
בכנף של מדה״ד
אלוקים 5 פעמים
אברהם 9 פעמים
הכנף של מדה״ר
הויה 5 פעמים
אברהם 9 פעמים
מסתבר שהכנפיים סימטריות כי משה רבנו רצה להראות כאן את מידת הדין – אלוקים- בכול תקפה מול מידת הרחמים. כך נראה הדבר בעיני אברהם – ובזה עמד בניסיון והראה שאין הוא מדלג כביכול על מידת הדין כפי שטען השטן. להפך –
נשים לב שבאמצע – בין שתי הכנפיים – רואים את שם ״אלוקים״ נכנס לכנף של הויה (אברהם נמצא כבר בכנף של הויה)
כאן ברגע שהרים את המאכל, נמצא אברהם תחת שתי המידות שאומרות לו דברים הפוכים. האלוקים לא חזר בו מהצו להעלות את בנו, ומלאך הויה אומר לו ההפך. אברהם התגבר על רחמי אב מתוך יראת אלוקים. והנה באה מדת הרחמים של הקבה ואמרה לו להגבר על מדה״ד. וזו התפילה של הכהן הגדול בכניסתו לקודש הקודשים ביום כיפור.
למעשה הכהן הגדול ביסס את כול תפילתו על הקטע הזה של העקידה.
ומשים לב שמידת אמרה בשמחה (אברהם אברהם) עתה ידעתי כי ירא האלוקים אתה. כפי שלמדנו, אין האלוקים אלא השתלשלות של הויה
נעבור לשפת אמת
77 תרנח
בפרשת העקידה …כי הנה אאע״ה היה איש חסד והמשיך החסדים לכל העולם ורצה לקרב את כל הברואים. אבל התחיל להתפשט החסד יותר מדי לכן אחר שכרת ברית עם אבימלך האלוקים נסה את אברהם. דאיתא מדת החסד היא להתפשט ומדת הגבורה היא להרים לשורשה כמש’כ …וכאן האלוקים נסה את אברהם לעצור רוב החסד, ולעכבו במידת הדין…והיא שורש מידת יעקב דכתיב תתן אמת ליעקב
דמידת הקבה הוא רב חסד ואמת, הגם כי חסד הוא לפנים משורת הדין, על כל זה הוא באמת, למי שזוכה באמת לחסד.
הרב רואה בעקידה נסיון המלמד את אברהם שלא להתפשט מדי בחסדו. לברואים. חיזוק האלוקים פרושו הגבלת החסד למי שזכאי לו, בדין. אצל אברהם לא היה הדין ברור, ולכן אברהם הוליד את יצחק שהוא גבורה מלאה, פחד יצחק. ויצחק יוליד את יעקב שבו התבססה החמלה של הויה בדין כפי שנדר ״והיה הויה לי לאלוקים״. יעקב יבסס את הצדקה מעל המשפט, כלומר חסד שנקבע בדין, בחוק, כמו שביעית שמזינה עינניחם שנה שלימה ויתר מתנות עניים וכסות לילה לעניים שהם חסד מצד התורה, הדין.
ולכן כשנעצב אברהם בשליחות ישמעאל השיב לו הקבה כי ביצחק יקרה לך זרע, פ׳ מידת החסד שלך צריכה להתברר עוד ביצחק, ומזה יצא יעקב שהוא החסד באמת
(יעקב נדר והיה הויה לי לאלוקים, אעשה חסד בדין, כמו מתנות עניים, כסות לעני, שביעית וכו)
ולכן כתיב אברהם אברהם, קדמה לא שלים בתראה שלים.
כי החסד נתברר ונתאמת, ובעקידה אז נתאמת החסד של אברהם בשלימות…שכול העקידה היה לברר מידת יעקב …