פרשת וירא שפת אמת

הרב דר צבי אבינר

העקידה

 

תרסד

ברשי וירא אליו לבקר את החולה, דכתיב חולת אהבה אני. שכנסת ישראל יש להם אהבה והשתוקקות להתדבק בקבה כמש במד׳ צדיק כתמר יפרח מה תמר יש לה תאווה כך צדיקים מתאווים להקבה

הרב ממשיך כאן את מה שלימד בפ לך לך, שאברהם עלה במעלות שמוזכרות בשמע ישראל: מידיעה על ה׳ ויחוד שמו, לאהבה שהיא מסירות נפש, ואז שמע את קול ה׳ האומר לך לך. היות ולא כתוב לאן, עצם ההליכה בהשתוקקות ואהבה היא העיקר בעיני הקבה. ומה יעשה בדרך? יקיים ודברת בם. יש לדבר בם באהבה כלומר בדקדוקי מצוות.

עתה אומר הרב שכנסת ישראל חולת אהבה לקבה כמו אברהם. צדיק כתמר יפרח- כנראה הכוונה לתמר שהתאוותה ליהודה. כלומר אהבה פיזית ורוחנית

וכבר אמר הרב שאברהם השתוקק להדבק בקבה כפי שהופיע בסיפור גן עדן שכן כתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אותית אברהם. והפסוק ממשיך ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים.  מדובר בבריאה השניה. בראשונה עלה במחשבתו לברא במידת הדין ,כך

אלוקים א—ב—ג—-ד—–ה—–ו   יה וה שבת

אך מששיתף עמו מדה״ר ליצור ולעשות את העולם, הכתוב משתנה ונראה כך

הויה אלוקים א—ב—ג—-ד—-ה—-ו—-שבת

……………….אברהם…………….

גן העדן הוא מקום של אהבה , שבין הכרובים המביטים באהבה זה לזו, ואהבתם לילדם היחיד אדם. ועדן הוא מלשון עדנה, שאמרה שרה כשחזר אליה אורח הנשים. בית הדין הויה אלוקים הוא זה שאנו עומדים מולו בראש השנה ויו״כ ועשרת ימי תשובה. בית דין זה הוא שאברהם משתוקק אליו.  וה ה׳ שנוספה לשמו באה מה׳ האחרונה. שכלפיה הוא עומד. גם כנסת ישראל משתוקקת לבית הדין הזה.

שהרי עם הגירוש מגן העדן קיבל אדה״ר את ששת המצוות לקיימם בארץ, כדי שיתקן את חטאו ויחזור לטהרתו כפי שהייתה לפני החטא.  או אז תוכל האנושות להתקדם לשבת הנצחית כפי שאמורה הייתה לעשות מגן העדן

כי הנפש והרוח מתאווים אל השורש  רק שהם אסורים בגוף, ועל ידי המילה והסרת העורלה גוברת תאוות הרוח והנפש, כמ״ש אין צייר כאלוקינו

 

הרב הזכיר לעיל את המדרש כי בי-ה הויה צור עולמים, צייר עולמים, העה״ז והעה״ב. ורבי יהודה בר אילעי במנחות אמר איני יודע האם היוד ברא עוה״ז והה׳ עה״ב או להפך.  ומשום שכ׳ בהבראם הרי שעה״ז נברא בה׳ (האחרונה אומר הזוהר ) והיוד ברא עה״ב, וזה נראה בעליל מהציור שלעיל.  וזה מתאים רק לבריאה השנייה.  המונח צייר מתאים לעולם היצירה.

 

וכמו בגוף התאווה והתשוקה בזה האבר, כך הוא בפנימיות, ולכן צדיק כתמר יפרח (מלשון תאווה כתמר) כי הנר״נ באמת חפצים לעלות ככל עלול המשתוקק אל עילתו. רק כשהעורלה מכסה, הגוף (ותאוותו ) גוברים .  אין הרשעים יודעין כלל שהם במאסר הגוף. ואחרי המילה נעשה האדם בריה חדשה ונעשה חולה אהבה

 וכן בשבת קודש, דמתעברית (נכחד) הס״א (בערב שבת במעבר משישי) ומתגלה הארת הנר״נ וזהו בח׳ הנפש יתירה, שהרצון וההשתוקקות הנפש מתגלה בשבת קדש כמ״ש ויכולו השמים לשון חמדה  

ויכולו – מלשון כלות הנפש, כמו כלה שנפשך שוקקת לפגשה ולדבקה בה.  הפרוש הרגיל הוא שהאלוקים כביכול משתוקק לפגוש את השבת, כמו לך דודי לקראת כלה, והרב מעביר זאת לנר״נ שחפצה לדבוק בשורשה. והנה גם פרוש אחר לקריאה לאברהם לך לך – אל השכינה אהובתך[

וינפש וי-נפש, אבדה הנפש שבימי המעשה נאבד אותה התשוקה והרצון .  כמו מילה בנפש, כן השבת בזמן

 

 

 

תרסה

והוא יושב פתח האוהל – שכיוון שנפתח פתח על ידי המילה, ג׳ פעמים פ׳ (ג׳ שורות פתוחות בין לך לך לפ׳ וירא) שהוא פתח הגוף שמאיר בו הנשמה.

וכתיב לשקוד על דלתותי וכו׳ לשמור על מזוזות פתחי

אברהם ממשיך לעלות בדרכו אל הקבה.  מאהבה עלה לדבר ד״ת בדקדוק מצוות, ועתה מגיע כביכול ל״וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך.״  הוא עלה על ידי המילה, ועתה  יושב בפתח האוהל במקום שיש שם מזוזה

וכתב שם המדרש כשם שאין המזוזה זזה מן הפתח, כך לא תהיה זז מבתי כנסיות ומדרשות. (ששם לומדים תורה באהבה ובמסירות נפש ובדקדוקי מצוות.) כן שמר אאע״ה את הפתח ולא שכח לעולם מזה הברית לכן וירא אליו

כמו שכ׳ וכרות עמו הברית, עמו בשותפות, דכתיב פתחי לי  אחותי כלה.

הכניסה לפתח היא  בשותפות, הדוד מבחוץ והרעיה בפתח אצל המזוזה.

וכתיב פתחו לי שערי צדק, שיש לזה הפתח ב׳ מפתחות, א׳ בידו של הקבה ואחד ביד ישראל, וכן מי שיש בו תורה ואין בו יראה כאלו לא נמסרו לו מפתחות חיצוניות שהוא המפתח שביד איש ישראל. שנאמר מה ה׳אלוקיך שואל ממך כי אם ליראה, א״כ הוא ביד האדם

 

לאחר שעלה במעלות האהבה, עומד אברהם במבחן היראה וזה העקידה

והוא להסיר העורלה לפתוח פתח הגוף ואז הקבה פותח פתח פנימיות הנשמה

 

תרסב

במדרש המכסה אני  מאברהם. משל למלך שהיו לו ג׳ אוהבים…

אמר ר’ יודה בר’ סימון: למלך שהיה לו ג’ אוהבים ולא היה עושה דבר חוץ מדעתם. פעם אחת ביקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתם. נטל את הראשון וטרדו והוציאו חוץ לפלטין. שני, חבשו בבית האסורין ונתן סיפרגיס שלו עליו.¹² שלישי, שהיה חביב לו יותר מדיי, אמר: איני עושה דבר חוץ מדעתו. כך, אדם הראשון: “ויגרש את האדם” בראשית ג כד נח – סגרו בתיבה. אברהם, שהיה חביב עליו יותר מדיי, אמר: איני עושה דבר חוץ מדעתו.

פ׳ שהאבות תקנו חטא אדה״ר ונפתח להם שערי ג״ע ודרך עץ החיים, דכ׳ וישכון את הכרובים לשמור את דרך עץ החיים

 

כבר למדנו שמטרת התורה ושמירת מצוות היא  לשקם את מעמד האדם לטהרותו כפי שהייתה בג״ע לפני החטא.  האבות השיגו את הטהרה הזו  ועלו בדרך עץ החיים שבה יושבים הכרובים כלומר בית הדין הויה אלוקים. ואמרנו שאברהם דבק בבית הדין של הויה אלוקים  שנ׳ בהבראם.

ואברהם שנאמר בו אשר יצווה את בניו וכו׳ ושמרו את דרך ה׳ (זו הדרך לעץ החיים וזו גם הדרך של לך לך) א״כ הוא עצמו השומר ולכן נפתח לו השער (הוא היושב בפתח כנ״ל)

ובשבת יש פתיחת השער והארת עץ החיים לכן יש בו זכור ושמור מצוות עשה ול״ת…

 

תרסה

 

אברהם אבינו היה מכניס אורחים והאכילם והשקה אותם ועל ידי זה קירב אותם למקום ב״ה. דאיתא במדרש ובו תדבק – וכי אפשר להתדבק בשכינה ? רק המשיא בתו לתלמיד חכם והמהנהו מנכסיו, שעל ידי שיש לו התקרבות אל הצדיק (״תלמיד חכם״) יש לו דביקות בשכינה. וזה מידת הצדיק להעלות הנדבקים אליו

אבל אאע״ה נקרא חסיד, לפנים משורת הדין. והאכילם והשקה אותם ומהנה אותם מנכסיו  לכל באי עולם וכמו שיש התקרבות מהנותן אל המקבל, כך יש מן המקבל לנותן, ועל ידי זה קירב אותם לפי שנהנו ממנו

 

דרכו של הצדיק (למשל צדיק של קהילה חסידית) היא לתת לחסידיו להנות אותו מהונם, כמו שנ׳ שיש להדבק בשכינה על ידי כך שמהנים צדיק, וכתמורה כביכול הוא מדבקם בקבה.

אבל אברהם  הוא ״חסיד״ שמהנה לא צדיקים אלא כל אדם. כך  נטע אשל אברהם שהוא אכילה שתיה ולינה ללא תשלום, ובבוקר כשרצו להודות לו אמר להם לברך את מי שהכל שלו – קונה שמים וארץ.   וכך נטע את יסוד ברכות הנהנין.

והוא באמת מדת הקבה יתברך שמו שגודלו וטובו מלא עולם והכל לכבודו ברא ורצה לזכות את הברואים שיהיה להם התקרבות אצלו על ידי קבלת הטובה. והרי הכ׳ אומר ואהבת. ומהראוי היה שאדם יעשה מעשים שיזכה שהקבה יאהב אותו אבל מי יכול לזכות לזה, רק ההתקרבות על ידי קבלת הטובה ממנו

באהבה

 

 

מן הראוי היה שאדם יזכה לחסדי ה׳ על ידי כך שיעשה מעשי חסד וימצא חן בעיני ה׳ (כמו נח). כלומר חסד בדין, שמגיע לו.  אבל רוב בני אדם לא מגיעים לרמה כזו, ולכן הלך הקבה בדרך אחרת: להשפיע מטובו ללא דין, לכל אדם, לפנים משורת הדין. והמקבל, אם מכיר בכך שקיבל, יברך את הקבה ויתקרב אליו. כלומר בדרך ההפוכה: קודם הקבה משפיע מעצמו, ומצפה שיהנו אותו בברכה ויראה

תרסא

 

….כי העורלה הוא אחר החטא כי האלוקים עשה את האדם ישר והעורלה חלק מהס״א ועל ידי הסרת העורלה נקרא זרע אמת

תרנח

 

בפרשת העקידה ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם..

השאלה מדוע דווקא מדה״ד ניסתה את אברהם?ם

כי הנה אאע״ה היה איש חסד  והמשיך את החסדים לכל העולם (כפי שראינו לעיל שהונה מאשל אברהם לכל עוברים ושבים ) ורצה לקרב כל הברואים (לקבה שהכל שלו) אבל התחיל להתפשט החסד יותר מדי לכן אחר שכרת ברית עם אבימלך האלוקים נסה. דאיתא מדת החסד הוא להתפשט ללא גבול ומדת הגבורה (אלוקים) להרים לשורשה (לצמצמה) כמש״כ בזוהר …

וכאן האלוקים נסה, והרים את אברהם לעצור את רוב החסד ולעכבו במידת הדין

 

 

כפי שהמדרש אומר אחר הדברים האלה – דברי השטן שטען לפני האלוקים מדוע אברהם לא עשה דבר עבורך, אלא רק למדת החסד ללא גבול

 

וזה מה שכ׳ נתת ליראיך נס,  מפני קושט, לקשט את מדה״ד בעולם. הוא שורש מדת יעקב דכתיב תתן אמת ליעקב, דמדת הקבה רב חסד ואמת הגם כי חסד הוא לפנים משורת הדין על כל פנים הוא אמת

מטרת העקידה היא להרים ולקשט את מדה״ד. כיצד?ם

לפנינו פרשת העקידה  במלואה כפי שמופיעה בכתוב.  היא מחולקת לשני כנפיים – כנף ראשון שבו מופיעה מדה״ד אלוקים לבדה, 5 פעמים, ולאחריה כנף של מלאך הויה שבו מופיע שם הויה ג״כ 5 פעמים. אברהם מופיע  בכל כנף תשע פעמים, כך שהכנפיים סימטריות לגמרי, ונוגעות זו בזו כפי שהיה בג״ע – הויה אלוקים ללא הפרדה.

 

והנה אלוקים אומר לאברהם להעלות את בנו, ולא חזר בו מהוראתו. האלוקים לעולם לא חוזר מדבריו. לעומתו אומר מלאך הויה בברור את ההפך -אל תשלח ידך אל הנער. אין לך מקום אחר בתורה המראה התנגשות כזו בכל הכח של המידות.   למי ישמע אברהם?ם

 

 אלא שמהדיאגרמה רואים בקטע של ההתנגשות  – אל תשלח ידך וכו׳ – שהכנף של האלוקים,  ששמו מופיע בפעם החמישית – נכנסת לתוך הכנף של הויה מדה״ר.  דין בתוך רחמים.

 

אומר הרב:  אלוקים מצמצם את מידת החסד של מלאך הויה. ולכן אברהם לא מתעלם מהצו שלו.  הצמצום הזה מופיע בי״ג מדות שנאמר שם רב חסד ואמת, כאשר אמת היא חותמו של מדה״ד.  וזה כוחה של מדת הדין

 

 

ונוסף לזה: הרב מתייחס ליעקב שנדר והיה הויה לי לאלוקים. כאשר אחזור לארץ בשלום, אנהיג חסד מצד הדין, כחוק התורה. כלומר מתנות עניים,  מעשרות ושביעית, כפי שיעקב אומר.  אין לך עם בעולם שהחסד אצלו בחוק, בדין. אין לך עם שיפקיר שדותיו שנה שלמה לעניים. וזו האמת של יעקב

 

 

עד כה ראינו שהגבורה מצמצמת את החסד שבלי גבול שאברהם חשב לעשות. ובכך  קישט אברהם את מדת הדין.

 

אבל יש גם כוון הפוך – שמדת הדין התכופפה ונחלשה ונבלעה בתוך מדת הרחמים, כלומר אלוקים תובע לא בכל כוחו.   לפנים משורת הדין. אלוקים ויתר על כוחו האבסולוטי לטובת מדת הרחמים, כחתן המוותר לכלתו. ובמובן זה, כאן כוחו. כאן הקישוט שלו.

 

ולכן אנו קוראים ביום כיפור שהאלוקים שמע בקול הנער באשר הוא שם. האלוקים לא העניש את ישמעאל על פי עתידו, וזו מידה נחלשת  של דין. ואצל יונה הרי האלוקים נחם על הרעה אשר  חשב לעשות,  ושוב זו מדת הדין שמתכופפת בתוך מדת הרחמים ולכן קוראים גם את יונה ביום כיפור

 

 

 

 

 

 

 

אבל יש גם כוון הפוך – שמדת הדין התכופפה ונחלשה ונבלעה בתוך מדת הרחמים, כלומר אלוקים תובע לא בכל כוחו.

ולכן אנו קוראים ביום כיפור שהאלוקים שמע בקול הנער באשר הוא שם. האלוקים לא העניש את ישמעאל על פי עתידו, וזו מידה נחלשת  של דין. ואצל יונה הרי האלוקים נחם על הרעה אשר  חשב לעשות,  ושוב זו מדת הדין שמתכופפת בתוך מדת הרחמים ולכן קוראים גם את יונה ביום כיפור

תרנד

שמעתי מפי מורי זל הגם שלעולם היה אאע״ה גומל חסד, לא נכתב בתורה רק לאחר המילה שקיים המצווה בדרך התורה ומצוות שהם לבני ישראל ולא כמו בני נח

 

כפי שראינו לעיל למד אברהם שיש לצמצם חסד על ידי גבורה ולכן עשה חסד מתוך שכך כתוב בתורה, כביכול, כלומר מצד הדין. ויעקב הוא זה שקבע את החסד בחוק התורה ולא מתוך טוב הלב

תרנג

וישקיפו – כל השקפה לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שנא בוידוי מתנות עניים. שמהפך מדה״ד לרחמים, ומה עניינו לכאן?  ונראה כי מדת אברהם הוא עמוד הצדקה וגמ״ח והוא מהפך מדה״ד לרחמים

 

אברהם למד שיש לצמצם חסד ולא לעשותו ללא גבול מצד טוב הלב, אלא מתוך שזו מצווה מהתורה, שכך רוצה הקבה.

משפט הוא מה שהאדם עושה מתוך חוש הצדק שיש לכל אדם. למשל להחזיר חוב

חסד הוא מה שאברהם חשב לעשות ללא גבול

צדקה הוא מעשה חסד מצד התורה, ולא מצד טוב הלב.

ויעקב למד לקבוע חסד ומתנות עניים ומעשרות עניים ושמיטה כחוק לישראל שעושים חסד מצד המצווה

 העקידה

ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים(1)  ניסה את אברהם (1)

ויאמר אליו אברהם (2)  אברהם (3)  ויאמר הננני……

ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק………….

ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אמר אליך………………

וישכם אברהם 3)  בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני. נעריו אתו ואת יצחק בנו…………………

וילך אל המקום אשר אמר לו האלוקים (2)………………… .

…..ביום השלישי וישא אברהם (4)  את עיניו וירא את המקום מרחוק…………………….

….ויאמר אברהם (5)  אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה………………………

ונשתחווה ונשובה אליכם. ויקח אברהם (6)  את עצי העולה וישם על יצחק בנו……………………….

….ויקח את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדיו………………………….

ויאמר יצחק אל אברהם (7)  אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני…………………………..

ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. ויאמר אברהם (8)………………………………

אלוקים (3)  יראה לו השה לעולה בני וילכו שניהם יחדיו………………………………

 ו……………………………………….ויבן שם אברהם 9 את המזבח ויערוך את העצים ם. 

  י………………………………………………..ויבואו אל המקום אשר אמר. לו האלוקים… ……………………………………… ……………. ויעקוד את יצחק בנו וישם אותו ע…………………………………………………………על המזבח ממעל לעצים,

 

 ו ……………………………………וישלח אברהם  1 את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו  

ו……………………………………..ויקרא אליו מלאך הויה 1  מן השמים ויאמר אברהם 2 אברהם 3  …………………………………..ויאמר הנני ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש. לו. מאומה

    כ ………………………………כי י עתה ידעתי כי ירא אלוקים 5 אתה ולא חשכת את בנך יחידך

.

…….מ…………………………ממני וישא אברהם 4 את עיניו והנה איל אחד נאחז בסבך בקרניו

…………………………..וילך אברהם 5 ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו ויקרא……………………..

………………………..א ……………..אברהם 6 שם המקום ההוא הויה  2 יראה אשר יאמר היום

……………………..ב…………בהר הויה 3 יראה ויקרא. מלאך  יהו״ה  4 אל אברהם  7 שנית מן

……………………ה………השמים ויאמר בי נשבעתי נאום הויה 5 יען כי עשית את הדבר

………………….ה…….הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרבה את זרעך

……………….ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו

…………….והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי וישב אברהם 8 7

………….אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם 9 בבאר שבע