שפת אמת פ׳ נח

 נח: השבת של אדם, נח, אברהם ויעקב  

תרלא

בזוהר הק׳ נח הוא בחינת שבת.  שכ׳ בו וינח ביום השביעי

 

על המלים אלה תולדות נח, נח איש צדיק  תמים היה בדורותיו – אומר המדרש שכאן השם נח מופיע פעמים – נח נח – להראות שנח זכה לראות שתי פנים של השבת, השבת של מטה ושל מעלה. והפ׳ הפשוט הוא שזכה לראות את השבת שלנו,  ובתיבה חזה את מלכות יהו״ה במלא הדרה שכן בתיבה לא היה מוות וגם לא לידה, כלומר מעין השבת שלעתיד לבא. וכ׳ ויסגור יהו״ה בעדו. נח  ראה את המסלול של כל ההיסטוריה, מהשבתות שלנו עד לשבת הנצחית

וכאן אומר הרב שהשבת של נח הייתה מנוחה שכך שמו. ומהי המנוחה?0

פ׳ זה עניין המנוחה הוא במקום השורש כשהאדם דבוק בשורשו ששם מקום מנוחתו אין לו שום יגיעה כי כל מה שעובר עליו הכל אחד

 

נח היה קשור בתיבה לשבת הנצחית, כלומר לשורש הכל. וזוהי המנוחה.

וגם אצלו נמשך תמיד אחר יראת השי״ת אם כן יש לו מנוחה. כ״ש כל המקבל עליו עול מלכות שמים מעבירין ממנו  עול מל׳ בשר ודם.

וזה פ׳ נח איש צדיק היה בדורותיו – פ׳ צדיק כשיש התנגדות כמו במשפט יש מי  שצודק בדין

 

כדי לזכות לשבת הנצחית יש לעמוד בדין, שנא  ׳ וירא אלוקים את כל אשר עשה והינה טוב מאד.

 והמונח צדיק – לפי הרמב״ם – הוא צדיק במשפט, בדין. ורשע הוא זה שהורשע בדין.  המונחים הללו קשורים לאלוקים מדת הדין.  (המונחים טוב ורע קשורים להיבט של יהו״ה, מדה״ר).

נח היה איש צדיק תמים כי את האלוקים התהלך נח, שמר את כל ששת מצוות     אדם הראשון בעדן.

וכדי להיות צדיק – אומר הרב – על האדם להתגבר על צד מקטרג, או על יצה״ר.  זו הייתה עבודתו של נח כדי לזכות להיכנס לשבת

לעומת זאת –

 

וחסיד הוא שלבו חלל בקרבו שאין לו דין  ודברים כלל עם יצר הרע

 

מדרגת החסיד – אומר הרב –גבוהה מזו של הצדיק, כי היא  לאחר המלחמה הפנימית של הצדיק.  כלומר כשלבו חלל, דהיינו כשהתגבר לגמרי על יצה״ר, אזי יעשה חסד ללא מעצור.

אברהם הוא איש חסד, חסיד, כלומר מעל הצדיק.

וז״ש באברהם על  ידי שלא נזכר בו שמירת   שבת , ירש הארץ במדה, ויעקב שקבע תחומין כ׳ בו נחלה בלי מצרים ואין מובן

ופלא הוא שלמרות שאברהם היה איש חסד, גבוה מהצדיק, לא מוזכר בו כלל עניין שבת, בעוד שנח הצדיק  זכה לשתי שבתות!

ועוד – בניגוד לאברהם, ביעקב  נכדו מוזכר עניין השבת, שכן  בשכם גדר תחומי שבת, כפי שאומר המדרש.

 א״כ מדוע לא מזכרת השבת בסיפורי אברהם

והפ׳ כי בח׳ שבת שייך בימי המעשה  דייקא להיות אור השבת בימי המעשה וזה תמים היה בדורותיו – שהוא פנימיות החיות של הטבע , שהדורות נק׳ הנבראים בטבע נעשה בראשית

 

 

הרב מחדש שלמרות שהשבת היא בסוף כל הימים, כפי שרואים מפ׳ א׳, יש לה קיום בהסתר גם במשך השבוע, בפנימיות הכל.

כי לפי הסיפור של הבריאה השנייה, הרי שהעולם נברא על ידי יהו״ה אלוקים –

יהו״ה אלוקים – -א—ב—ג—ד—ה—ו—שבת

ה-ה׳ האחרונה כפי שראינו בפ בראשית היא שיצרה את העולם הזה.  ולכן השכינה שורה כביכול כבר עכשיו בעומק העולם, בפנימיות הכל, והיא תבצבץ כביכול לתוך העולם הזה על ידי האדם שומר המצוות.

במקום אחר כותב הרב שעל ידי המצוות אנו גורמים לשכינה לבצבץ כעץ תפוחים, חקל תפוחין.

 נח שמר שבת במשך השבוע על ידי כך שהיה קשור לפנימיות בכל דבר, ובזה זכה ודבק במנוחה.

וזה במדה, כי היה ה׳ אחד קודם בריאת העולם בלי גבול ותכלית, וברא עולמו להיות הארת חיותו שנותן לכל עולם ועולם במדה שיוכלו הנבראים לקבל

 

 

נוכחות יהו״ה  בעולם בעומק היא במידה ובעילום.  וזה המובן של המלה עולם.  ואין חשים בה.  ולפי המדרש קרא אדה״ר למידת הרחמים בשם הויה ללמד את בניו שלמרות ששם הויה הוא כה עלום – בפ׳ א׳ – הוא היה הווה ויהיה.

 

א״כ אפשר לכתוב את הבריאה כך:

יהו״ה אלוקים —-א—ב—-ג—ד—ה—ו  יה-וה שבת

אלוקים ״ממלא״ את העולם, וכך שמו בקבלה, יהו״ה סובב את כל העולמות.

שם אלוקים חוזר 32 – לב – בפ׳ א׳, כך שאלוקים נמצא כביכול בליבו של  הטבע ומזין אותו כמו שהלב מזין את הגוף. שם יהו״ה כביכול סובב וגם ממלא את העולם – דק יותר מאלוקים, בתוך תוכו של העולם

ועבודת ימי המעשה שהנקודה סגורה כמש״כ יהיה סגור , ואעפ״י כן נפתחת לאדם בשבת כפי עבודתו ודפיקתו בימי המעשה

 

 

הרב מתייחס לפ׳ ביחזקאל שאומר כי בכל השבוע יהיה השער הפנימי סגור, אך בשבת ובחודש יהיה  שער קדים  פתוח כלומר המזרחי.   כלומר נוכחות השי״ת בעולם היא עלומה, ולכן נקרא עולם, אך בשבת נפתח לאדם הפתח משער קדים ונוכחות השכינה בעולם הייתה מוחשת  בעליל.  אך גם נוכחות זו הייתה במידה, כלומר לא בלי גבול אלא רק לפי דרגת המקבל שהכין עצמו לשבת, כי אין אדם אוכל בשבת אלא מה שהכין מקודם השבת.  ואולי זה  המובן של שער קדים, שער הפתוח למי שהקדים והכין עצמו לקבלת אור השבת.  ונזכור שמדובר בשבתות שלנו, ולא בשבת שלעתיד לבא.

והנה למרות שחסד הוא ללא גבול, הרי יש כאן ויתור כביכול של השכינה למדת הדין  שרק מי שעמד בדין יזכה לשבת.

וכשבא אל הנקודה נקרא נח, נייחא לו, בעולם הזה ובעולם הבא כפי שכ׳ במדרש ובזה״ק.

 

עד כאן   הסביר הרב את השבת של נח.  פרושה מנוחה,  גם במשך השבוע.

ולזאת יעקב אבינו עליו השלום שכ׳ בו כי קבע תחומי שבת היינו שירד לתוך ההסתר ונתגלה לו הפנימיות כמו שהיא במדה. א״כ אין הסתר עוד וזכה לבח׳ שבת בלי מצרים

יעקב הוסיף דין גם לשבתות שלנו.

ראינו שכאשר השער הפנימי נפתח מצד קדים, כך שהשכינה מאירה לעולם בשבת, גם אז היא מכוסה כי היא באה בדין למי שהקדים והכין עצמו. כמו נח ששמר שבת במשך השבוע.

אבל יעקב הרחיב וקבע  תחומין בשבת כלומר שם גבול להשראת השכינה בשבת לפי דרגת המקבל מצד שער קדים.

אבל אברהם שהיה למעלה מהטבע כמניין אהבה מקלקלת את השורה, אהבה ג׳ אחד שהוא מיוחד , וכ׳ בהבראם באברהם א״כ הוא למעלה מהבריאה והוא דבוק תדיר בהנקודה

 

בניגוד ליעקב, היה אברהם איש חסד שעבד את השי״ת מאהבה,

במובן של יהו״ה שסובב כל העולמות, לפני הכל ואחרי הכל –  גם לאחר השבת.

יהו״ה אלוקים —בהבראם – -א—ב—ג—ד—ה—ו—-שבת

…………………..אותיות אברהם…..

אברהם קיבל את ה-ה׳ לשמו מה-ה׳ האחרונה של שם יהו״ה. שלפי פ׳ א׳ – בריאה ראשונה – פונה לעולם שמעבר לשבת

אלוקים —א—-ב—ג—-ד—ה—ו—יה/וה -שבת —שמיני

 .

אברהם – דרך ה-ה׳ האחרונה שבשמו –  קשור לדרגה השמינית, לעצמיות השי״ת מעל כל תחום וגדר.  עצמיות זו היא שסולחת ביו״כ שדוחה שבת, והיא זו ששורה על ישראל בשמיני עצרת.  ולכן קיבל אברהם מצוות מילה שהיא ביום השמיני, והיא מצווה שמינית מעל השבע של נח, לפי הרמב״ם בהלכות מלכים.

הרב מדגיש את האהבה של אברהם לקבה.

היות ואברהם קשור לבריאה השנייה,  הרי שקשור לגן העדן שהוא מקום אהבה.   כי עדן מלשון עדנה, וגן העדן מוצר על ידי שתי המידות שצמודות זו לזו -הויה אלוקים – כפי שלא מופיעות בשאר התורה. כאן הן מופיעות כשני כרובים – עם פני ילד וילדה המביטים זה בזו באהבה עליונה,   וזה אברהם אוהבי

אברהם  עבד את החסד מצד הה׳ האחרונה שהיא מעל השבת,  שפונה   לשמיני מעל שביעי.  ולכן לא היה כל גבול לחסד של אברהם, והוא לא קבע לה כל תחום.  ולכן השבת לא מזכרת כלל אצל השבת, לעומת יעקב

ולכן בח׳ השבת שייך רק ליעקב

 

 

יעקב לעומת אברהם גדר תחומין לחסד ,  כלומר החל לקבוע את דיני שמירת שבת.  שכן לפי אברהם היינו צריכים לשמור שבת בלי כל דין או גבול. אך יעקב הבין שאת אור השבת יש לכסות בדין, כפי שראינו שהשער הפנימי פתוח רק למי שמכין עצמו לכך כלומר בדין.  כי בכך אנו מכירים  שהחסד האין סופי של השי״ת בא אלינו בשבת, כאשר הפתח נפתח, לא בלי גבול.  ודווקא הגבול הזה מורה שמתחתיו יש אין סוף של חסד וקדושה שאין מח האדם מסוגל להבין.  ולכן נתנה השבת בעשרת הדברות מכוסה בל״ט מלאכות .  לכאורה היא מלאה איסורים. אך דווקא אלו מבטאים את גודל הקדושה שלה והחסד שהיא מביאה לכל העולם.  ולכן השבת קשורה ליעקב ולא לאברהם

יעקב הוא שנדר שאם יחזור ארצה בשלום, או אז והיה  יהו״ה לי לאלוקים.  כלומר אעשה את החסד בדין.  מדובר לגבי שבת וגם לגבי השבוע

לגבי השבוע, יעקב נדר שכאשר יחזור לארץ, ישמרו בניו מצוות חסד לא מתוך לב טוב, אלא מצד הדין.  הם ישמרו שמיטה שכל עני יוכל לאכל, ויהיו מתנות עניים ומעשרות עניים שהם מעשי חסד מצד הדין.

ולגבי שבת, תחם תחומין שתשרה השכינה בשבת לפי מי שמכין עצמו לכך.

 

 

 

 

 

 

 

.