שפת אמת פ׳ נח
נח: השבת של אדם, נח, אברהם ויעקב
תרלא
בזוהר הק׳ נח הוא בחינת שבת. שכ׳ בו וינח ביום השביעי
על המלים אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו – אומר המדרש שכאן השם נח מופיע פעמים – נח נח – להראות שנח זכה לראות שתי פנים של השבת, השבת של מטה ושל מעלה. והפ׳ הפשוט הוא שזכה לראות את השבת שלנו, ובתיבה חזה את מלכות יהו״ה במלא הדרה שכן בתיבה לא היה מוות וגם לא לידה, כלומר מעין השבת שלעתיד לבא. וכ׳ ויסגור יהו״ה בעדו. נח ראה את המסלול של כל ההיסטוריה, מהשבתות שלנו עד לשבת הנצחית
וכאן אומר הרב שהשבת של נח הייתה מנוחה שכך שמו. ומהי המנוחה?0
פ׳ זה עניין המנוחה הוא במקום השורש כשהאדם דבוק בשורשו ששם מקום מנוחתו אין לו שום יגיעה כי כל מה שעובר עליו הכל אחד
נח היה קשור בתיבה לשבת הנצחית, כלומר לשורש הכל. וזוהי המנוחה.
לשבת יש מימדים שונים -כגון קדושה, מקור לברכה, וגם מנוחה. נח קשור למימד של מנוחה. וזה חשוב למשל לבני נח כלומר לאומות העולם שעליהם לשמור את השבת במומן של מנוחה – ולא של קדושה הקשורה עם יעקב כפי שנראה. ת
וגם אצלו נמשך תמיד אחר יראת השי״ת אם כן יש לו מנוחה. כ״ש כל המקבל עליו עול מלכות שמים מעבירין ממנו עול מל׳ בשר ודם.
וזה פ׳ נח איש צדיק היה בדורותיו – פ׳ צדיק כשיש התנגדות כמו במשפט יש מי שצודק בדין
כדי לזכות לשבת הנצחית יש לעמוד בדין, שנא ׳ וירא אלוקים את כל אשר עשה והינה טוב מאד.
והמונח צדיק – לפי הרמב״ם – הוא צדיק במשפט, בדין. ורשע הוא זה שהורשע בדין. המונחים הללו קשורים לאלוקים מדת הדין. (המונחים טוב ורע קשורים להיבט של יהו״ה, מדה״ר).
נח היה איש צדיק תמים כי את האלוקים התהלך נח, שמר את כל ששת מצוות אדם הראשון שנתנו בעדן
וכדי להיות צדיק – אומר הרב – על האדם להתגבר על צד מקטרג, או על יצה״ר. זו הייתה עבודתו של נח כדי לזכות להיכנס לשבת
לעומת זאת –
וחסיד הוא שלבו חלל בקרבו שאין לו דין ודברים כלל עם יצר הרע
מדרגת החסיד – אומר הרב –גבוהה מזו של הצדיק, כי היא לאחר המלחמה הפנימית של הצדיק. כלומר כשלבו חלל, דהיינו כשהתגבר לגמרי על יצה״ר, אזי יעשה חסד ללא מעצור.
אברהם הוא איש חסד, חסיד, כלומר מעל הצדיק.
אברהם לא היה זקוק למבחן של מעשי חסד. הוא עשה חסד די והותר למשל כשנטע אשל אברהם. הוא לא עמד בדין ולכן לא כתוב עליו שהיה צדיק
וז״ש באברהם על ידי שלא נזכר בו שמירת שבת , ירש הארץ במדה, ויעקב שקבע תחומין כ׳ בו נחלה בלי מצרים ואין מובן
ופלא הוא שלמרות שאברהם היה איש חסד, גבוה מהצדיק, לא מוזכר בו כלל עניין שבת, בעוד שנח הצדיק זכה לשתי שבתות!
ועוד – בניגוד לאברהם, השבת מוזכרת ביעקב נכדו, שכן בשכם גדר תחומי שבת, כפי שאומר המדרש.
א״כ מדוע לא מזכרת השבת בסיפורי אברהם
והפ׳ כי בח׳ שבת שייך בימי המעשה דייקא להיות אור השבת בימי המעשה וזה תמים היה בדורותיו – שהוא פנימיות החיות של הטבע , שהדורות נק׳ הנבראים בטבע נעשה בראשית
השבת היא לא רק תכלית לששת ימי המעשה, אלא היה כאן בתוך ימי המעשה בצורה כמוסה. בפנימיות הכל.
כיצד? 0
כי לפי סיפור הבריאה הראשון, השבת כלומר מקום מלכות הוויה, היא רק בסוף הימי/-אלוקים א-ב-ג-ד-ה-ו-יה-וה
כי לפי הסיפור של הבריאה השנייה, הרי שהעולם נברא על ידי יהו״ה אלוקים –
יהו״ה אלוקים – -א—ב—ג—ד—ה—ו—/יה-וה שבת
כדי לעבר מבריאה ראשונה לשניה , הכרובים הוויה אלוקים ״טסו״ עברו על כל הבריאה מיום שישי אחורנית כפי שכתוב
ביום עשות הוויה לאלוקים ארץ ושמים, – קודם כל ארץ ואחר כך שמים כלומר בכוון הפוך לבריאה הראשונה. ובדרך הם כוננו כל יום ויום – משישי לחמישי לרביעי ושלישי ושני וראשון. עתה מצויה הוויה בעומק ובפנימיות של כל יום ויום מהבריאה והיא שואפת לצאת החוצה כלומר לתוך הבריאה ואז היקום כולו יהיה יום שכולו שבת. אנו בני אדם נממש את השאיפה הזאת. אם נצליח העולם יהי ה טוב מאד. אם לא – האלוקים יחזיר את העולם לתוהו ובבואו
במקום אחר כותב הרב שעל ידי המצוות אנו גורמים לשכינה לבצבץ כעץ תפוחים, חקל תפוחין.
נח שמר שבת במשך השבוע על ידי כך שהיה קשור לפנימיות בכל דבר, ובזה זכה ודבק במנוחה.
הדרך שלו להתקשר להוויה הייתה טיפול מסור בחיות. שכן לא היו לו מצוות חיוביות מלבד דינים וכל הייתר הן שליליות – לא לעבור על ע״ז וג״ע ושפ״ד וגזל ואין מתקשרים לשכינה רק על ידי מצוות שליליות של לא תעשה. אבל בתמיכה בחיות עשה מעשה חסד טהור הקושר אותו להוויה ולפנימיות שבכל דבר
וזה במדה, כי היה ה׳ אחד קודם בריאת העולם בלי גבול ותכלית, וברא עולמו להיות הארת חיותו שנותן לכל עולם ועולם במדה שיוכלו הנבראים לקבל
נוכחות יהו״ה בעולם בעומק היא במידה ובעילום. וזה המובן של המלה עולם. ואין חשים בה. ולפי המדרש קרא אדה״ר למידת הרחמים בשם הויה ללמד את בניו שלמרות ששם הויה הוא כה עלום – בפ׳ א׳ – הוא היה הווה ויהיה.
ועבודת ימי המעשה שהנקודה סגורה כמש״כ יהיה סגור , ואעפ״י כן נפתחת לאדם בשבת כפי עבודתו ודפיקתו בימי המעשה
הרב מזכיר את הזוהר פרשת נח שמתייחסת לפ׳ ביחזקאל שאומר כי בכל השבוע יהיה השער הפנימי סגור, אך בשבת ובחודש יהיה שער קדים פתוח כלומר המזרחי. כלומר נוכחות השי״ת בעולם היא עלומה, ולכן נקרא עולם, אך בשבת נפתח לאדם הפתח משער קדים ונוכחות השכינה בעולם הייתה מוחשת בעליל. אך גם נוכחות זו הייתה במידה, כלומר לא בלי גבול אלא רק לפי דרגת המקבל שהכין עצמו לשבת, כי אין אדם אוכל בשבת אלא מה שהכין מקודם השבת. ואולי זה המובן של שער קדים, שער הפתוח למי שהקדים והכין עצמו לקבלת אור השבת. ונזכור שמדובר בשבתות שלנו, ולא בשבת שלעתיד לבא
וכשבא אל הנקודה נקרא נח, נייחא לו, בעולם הזה ובעולם הבא כפי שכ׳ במדרש ובזה״ק.
ולזאת יעקב אבינו עליו השלום שכ׳ בו כי קבע תחומי שבת היינו שירד לתוך ההסתר ונתגלה לו הפנימיות כמו שהיא במדה. א״כ אין הסתר עוד וזכה לבח׳ שבת בלי מצרים
היות וזכה לראות את הפניות שבכל יום, הרי שיש לו שבת בלי מיצרים ובלי גבול כי גם ימי החול הם שבת עבורו
.
אבל אברהם שהיה למעלה מהטבע כמניין אהבה מקלקלת את השורה, אהבה ג׳ אחד שהוא מיוחד , וכ׳ בהבראם באברהם א״כ הוא למעלה מהבריאה והוא דבוק תדיר בהנקודה
בניגוד ליעקב, היה אברהם איש חסד שעבד את השי״ת מאהבה,
במובן של יהו״ה שסובב כל העולמות, לפני הכל ואחרי הכל – גם לאחר השבת.
יהו״ה אלוקים —בהבראם – -א—ב—ג—ד—ה—ו—-שבת
…………………..אותיות אברהם…..
אברהם קיבל את ה-ה׳ לשמו מה-ה׳ האחרונה של שם יהו״ה. שלפי פ׳ א׳ – בריאה ראשונה – פונה לעולם שמעבר לשבת
אלוקים —א—-ב—ג—-ד—ה—ו—יה/וה -שבת —שמיני
.
אברהם – דרך ה-ה׳ האחרונה שבשמו – קשור לדרגה השמינית, לעצמיות השי״ת מעל כל תחום וגדר. . ולכן קיבל אברהם מצוות מילה שהיא ביום השמיני, והיא מצווה שמינית מעל השבע של נח, לפי הרמב״ם בהלכות מלכים.
הרב מדגיש את האהבה של אברהם לקבה.
היות ואברהם קשור לבריאה השנייה, הרי שקשור לגן העדן שהוא מקום אהבה. כי עדן מלשון עדנה, וגן העדן מוצר על ידי שתי המידות שצמודות זו לזו -הויה אלוקים – כפי שלא מופיעות בשאר התורה. כאן הן מופיעות כשני כרובים – עם פני ילד וילדה המביטים זה בזו באהבה עליונה, וזה אברהם אוהבי
אפשר לומר שאברהם היה קשור לבינה שהיא כולה טוב ואהבה
אברהם עבד את החסד מצד הה׳ האחרונה שהיא מעל השבת, שפונה לשמיני מעל שביעי. ולכן לא היה כל גבול לחסד של אברהם, והוא לא קבע לה כל תחום. ולכן השבת לא מזכרת כלל אצל השבת, לעומת יעקב
ולכן בח׳ השבת שייך רק ליעקב
יעקב לעומת אברהם גדר תחומין לחסד , כלומר החל לקבוע את דיני שמירת שבת. שכן לפי אברהם היינו צריכים לשמור שבת בלי כל דין או גבול. אך יעקב הבין שאת אור השבת יש לכסות בדין, ולכן נתנה השבת בעשרת הדברות מכוסה בל״ט מלאכות . לכאורה היא מלאה איסורים. ובכך קיבל את השבת בקדושה ולא רק במנוחה.
וזה נקרא והיה הוויה לי לאלוקים – שאכניס תחומין וגדרות לשבת
.