ראש השנה שפת אמת
נכתב ר״ה תשפ״ד
לאן עולה בית הדין של מעלה בראש השנה? ם
תרלג
ראש השנה פ׳ קודם ההתחלקות של השפע להיות נשתנה. כי כשבא חיות השית לעהז תחת הזמן והטבע ונשתנה מרוחניות לגשמיות , וראש השנה הוא המקור וההתחלה קודם ההשתנות כי במקורו הוא בלי ציור גשמי
ר״ה הוא יום הרת עולם, והשאלה היא עד כמה אחורה אנו מכוונים. אפשר לחזור להתחלה ממש, לעולם של האלוקים כשעלתה במחשבתו לברא עולם במדת הדין (רשי) או לעולם היצירה כשהויה אלוקים יצר גן עדן ויצר בו אדם, או לעולם העשייה שבו אנו חיים ואשר נמצא תחת שלטונו של בית הדין הויה אלוקיך
ונזכור שיצירת גן העדן אירעה לפי רבי יוחנן ביום השלישי לפני שהושתלו חיים על הארץ. כי ג״ע נוצר ביום שבו לא היה עדיין עשב או עץ על כדור הארץ, ולא שום יצור חי, ואפילו לא גשם. כלומר גן עדן לא היה בעולם העשייה אלא בעולם היצירה, כמו על מחשב. כמו שמהנדס בימנו מעלה את הבניין שהוא מתכנן על המסך כדי לבדוק אם יעמוד יפה. כך יצר הבורא את ג״ע בשעה שעדיין לא היה כל עשב או עץ בעולם המעשה כאן על כדור הארץ.
ולכן כל מה שנוצר בג״ע היה בבחינת רוחניות בלבד. וכאשר נכשל האדם בג״ע ונגזר עליו להיווצר על כדור הארץ בעולם המעשה, ארעה ההשתנות מרוחניות לגשמיות. האדם שיעמוד ביום השישי על האדמה ממש הוא יהיה אדם גשמי בעולם גשמי. ומיום השלישי שבו נפלה ההחלטה לעשות אדם, והלאה, התקדם העולם בדרך גשמית מיום שלישי לרביעי לחמישי ושישי, וכך נעשו כל היצורים שבעולם הזה הגשמי. הרעיון הזה יוזכר בדברי הרב להלן
כלומר העולם נברא במחשבתו של הבורא כשהוא יושב על כסא דין
והעולם נוצר בגן העדן בשיתוף של הויה אלוקים כשני כרובים שכנפיהם נוגעות זו בזן ופניהם של נער ונערה באהבה, והם יצורים את הילד אדם, באהבה
תרלג
עשרת ימי תשובה כנגד עשרה מאמרות ועשרת הדברות. ג׳ עניינים אלו, עשר מאמרות ומכות ודברות, הכל אחד. ונראה שזה מלכויות, זכרונות ושופרות. וזה עצמו תקיעה, תשת, תקיעה. פ׳ הדברים שבריאת העולם היה לקבל מלכות שמים שהכל לכבודו ברא, ויש להשית כיבוד מכלל הקריאה בעולם. אבל בנ״י נבררו להיות במצרים בהסתתרות, ועל ידי צעקה חזרו להדבק בהשית. וקבלת מלכות שמים שאחר הגלות הוא באופן הראוי. כמו שהיה בקבלת התורה פנים בפנים …. וזה מלכויות כלל הבריאה, וזה התקיעה להתדבק בשורש העליון
עשר מאמרות מלכויות בריאה
עשר מכות. זכרונות יצ״מ
עשר הדברות שופרות מת״ת
יש סדר עולה של התגלות השם – מבריאה ליצ״מ למת״ת,
תרמא
איתא בתחילה עלה במחשבתו לבראו במידת הדין וראה שאינו מתקיים ושיתף עמו מידת הרחמים. וכל זה מתקיים בכל ר״ה , מתחילה דין ואח״כ על ידי התקיעות הופך מכיסא דין לרחמים
פרק א׳ מציג את הדברים בברור:
אלוקים. יה-וה
0—1—2—3—-4—5—6—-7
בר״ה שהוא יום הרת עולם, הסיפור חוזר אומר הרב, ואנו עוזרים כביכול להפך דין לרחמים
על ידי התקיעות בשופר
ובמקום אחר כתבנו כי לא היה ח״ו שינוי רצון רק שכך צריך להיות גם למטה , שרצון ומחשבת הצדיקים לתקן הכל על פי דין ממש, רק שבלתי אפשרי בלי רחמים ועזר עליון כמו שכ׳ לולא הקב״ה עזרו
הסיפור נכתב בתורה ללמדנו שדרך הצדיק היא לחפש תיקון לעולם בדרך של דין אלא שאין הדבר אפשרי בלי להתחשב ברחמים. גם הצדיק עולה במחשבתו להעמיד הכל לפי דין, אלא שעליו לדעת שאי אפשר ללא רחמים
לכך צריכין לעורר רחמים ואז הקבה מחשבה טובה מצרפה למעשה, וזה עצמו עניין שיתוף מדה״ר להיות דן המחשבה לצרפה למעשה
והרצון וההשתוקקות בנ״י אליו ית׳ מעורר רחמים בשמים…הגם שאין יכולים לגמור בפועל זה מעורר רחמים
המשך שם
איתא בג׳ בר״ה כל באי עולם עוברים לפניו וכו׳ ובג׳ כולן נסקרים בסקירה אחת דכ׳ היוצר יחד לבם. העניין הוא האדם כולל כל הבריאה ונקרא עולם קטן והשגחת הבורא ית׳ על האדם כולל את כל הבריאה
יש כאן רמז לאן הרב הולך. כתוב היוצר יחד לבם, בעולם היצירה.
מכל מקום, שואל הרב, בניגוד לנתנה תוקף האומר שכל יצורי עולם עוברים לפניך, אומר המדרש שכולם נסקרים בסקירה אחת, וזה – אומר הרב- נכון כי האדם מייצג את הבריאה ומשפטו הוא משפט העולם.
כיצד? בבריאת האדם אומר הקבה – האלוקים – נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו. עם מי נמלך? אומר המדרש כי בין שאר הנמלכים הוא נמלך בששת ימי המעשה. כלומר הבורא נמלך בכל יום ויום מהבריאה וכך עשה את האדם מורכב משכבות שכל שכבה נתרמת על ידי יום . כך מייצג האדם את כל האבולוציה. וזאת רואים בעליל בכל עובר שעובר ברחם משלב של תא אחד ליצור שלם של תינוק. כך שמשפטו של האדם שווה למשפט כל ששת הימים
אמנם בסוף פרק א׳ כתוב וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, כלומר המשפט שבסוף יום השישי, שהוא גם המשפט שחוזר בכל שנה ושנה, כולל את כל הבריאה שהיא צריכה להיות טוב מאד כדי להיכנס לשבת, אך רק האדם יכול להעלות את הבריאה מטוב לטוב מאד. שהרי לפני בריאת האדם שפט אלוקים את היום השישי ואמר כי טוב. לאחר האדם אמר טוב מאד. דהיינו האדם הוא שעושה את ההבדל בין עולם טוב לעולם טוב מאד. לכן כאשר הקבה שופט את האדם בסקירה אחת, הוא גם שופט את כל ששת הימים שמרכיבים את האדם
ועיקר האדם הוא ישראל שכן אתם קרואים אדם וכו׳.
וכ׳ וייצר הויה אלוקים מן האדמה כל חית השדה ויבא את האדם לראות מה יקרא להן. אך הפ׳ הוא ההתקשרות שיהיה כל העולם מקושר אליו (אל האדם) וזה הוא עניין קריאת שמות שקרא האדם לכולם שנתן לכל אחד מקומו וסידר כל אחד על עניינו
שכל האדם היה מפותח כדי להבין את כל החי ולסווג כל היצורים כמו שעושה איש מדע. וזה אפשרי רק משום שכך ברא הקב״ה את האדם ככלל כל חי (כפי שראינו כשנמלך בששת הימים ועשה אדם)
ולכן על ידי האדם חל השגחת הבורא על כל הבריאה (ומשפט האדם הוא משפט כל הבריאה) לכן בהשלמת הבריאה (בסוף יום השישי) שהוא נעשה אדם, נאמר אח״כ וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (האדם צריך להיות טוב מאד וזה יחשב שכל הבריאה היא טוב מאד, כלומר הבורא יאמר שאכן כל הנעשה היה מוצדק).
והנה בראש השנה שכל הבריאה מקבלת חיות מחדש, לכן מתאספין כולם אל האדם שהוא שופרא דכולא
הרב מחדש כאן רעיון עצום שר״ה הוא לא רק יום הרת עולם, לא רק יום משפט, אלא יום שהעולם מתחדש. כמו מרוץ שבו המשתתפים נחים מדי פעם על מנת לתגבר את הרכב ואת עצמם. בראש השנה העולם, והאדם, מחדש את עצמו , על ידי תשובה.
וזה נעשה לבנ״י על ידי התורה , ומקודם היה על פי עשרת המאמרות. ולבנ״י הוא בכח עשרת הדברות והתורה. וז״ש אמרו לפני מלכויות (שמזכירות את הבריאה) זכרונות (יצ״מ) ושופרות (מת״ת.)
לפני מת״ת היה העולם עומד ומתחדש על ידי עשרת המאמרות שהן מלכויות הבאות מסיפור הבריאה. לאחר מת״ת ישראל מתחדשים – על ידי זכרונות יצ״מ ששם הצעקה עיקר – וגם דרך מת״ת .
וביום הזה כל הברואים כפופים לבנ״י שהם שורש הכל
דין העולם נקבע על ידי ישראל
תרמב
עשרת ימי תשובה הם כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם. ור״ה נגד בראשית ברא כדאיתא בראשית נמי מאמר הוא. והוא כולל את כולן. ועל זה אמרו חז״ל עלה במחשבה לבראו במדה״ד ראה. שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה״ר. והכלל הוא כי קודם חטא אדה״ר היה מוכן להיות בבחינת מאמר אחד כנ״ל. אך על ידי התערובת נעשה השיתוף מדה״ר והיתה הבריאה בעשרה מאמרות ליתן שכר ועונש כדאיתא במשנה..
הלשון של רשי שלאחר שראה שאין העולם מתקיים רק אז שיתף עמו מדה״ר, מורה שבתחילה עלה במחשבתו לברא במידת הדחן ולגמור את הבריאה במאמר אחד, יתכן שזה המאמר הכולל בפ׳ א׳ בראשית ברא וכו׳.
ויתכן לפרש ׳מאמר אחד׳, כלומר יום אחד שנאמר בו כי טוב. ביום שני לא היה משפט אך ביום שלישי לפי רבי יוחנן היה משפט – לאחר הפרדת היבשה מהים ולפני שנזרעה חיים על כדור הארץ. המשפט הזה הוא משפט גן העדן שנערך על ידי הויה אלוקים. שם ראה שאין העולם – האדם – יכול להתקיים לאורך ימים ללא מדה״ר, לכן שיתף אותה עמו להקים בי״ד של הויה ואלוקים לעשות אדם בעולם הזה של עשייה והוא בית הדין המולך על הארץ גם בימנו.
בגן העדן היה בית הדין מורכב מיהו״ה אלוקים, ללא הפרדה ביניהם, כמו שתי כרובים שכנפיהם נוגעות זו בזו באהבה, כמו ילד שאוהב ילדה. בית דין אוהב כזה יצר את האדם בגן העדן.
אך משגורש האדם לחיות על הארץ העולם, הוא נשלט על ידי בית הדין הויה ואלוקים כל אחד בנפרד אך דנים ביחד. כך נעשה העולם -יום שלישי, רביעי, חמישי ושישי –על ידי ביה״ד של הויה אלוקיך שבו המידות נפרדות אך נמלכות זו בזו להוציא פסק.
כלומר עשרת המאמרות מתייחסות לכל ששת ימי המעשה, תחת ביה״ד של ״אנכי יהו״ה אלוקיך״ שהוא נקרא מלך כי המידות נמלכות בו זו בזו
החטא הביא כידוע ערבוב של טוב ורע. ערבוב זה חל על עוה״ז וזוקק לביה״ד של הויה אלוקיך לשלוט בו
כיצד איפא יחזור העולם לקדמותו, בר״ה?
ומ״מ אחר החטא נאמר אין צדיק בארץ אשר לא יחטא. על ידי התערובת. והעצה היא רק בתשובה שעל זה רומז השופר להיות מבוקש כל אחד לחזור העולם לתיקונו להתקיים כמו שעלה לפניו ית׳ במחשבה הקדומה
בית הדין שואף לחזור לקדמותו כאשר חשב האלקים לברא עולם בדין לבד. להלן יאמר הרב שבית הדין עולה למצב של גן העדן שנשלט על ידי הויה אלוקים – לא לבד אלא להפך, כשני כרובים הנוגעים זה בזה באהבה
בית הדין הזה שופט את האדם האם חזר להיות טהור כמו לפני החטא הראשוני, כי כאשר זה יקרה אזי יוכל האדם להמשיך דרכו לשבת שלעתיד לבא ישר כמו מגן העדן, כלומר להיות טוב מאד ולהכנס לשבת.
הדרך לחזור ולהיות טהור כמו לפני החטא הראשון היא דרך התשובה והתורה, ששניהם נתנו לאדם כבר בגן העדן.
התשובה נתנה לאדם בגן העדן כאשר קרא יהו״ה אלוקים לאדם אייכה.
התורה נתנה לאדם בגן העדן כאשר צווה הויה אלוקים על האדם אל תאכל מפרי העץ. המלה צווה מורה על שש מצוות אדם הראשון: ע״ז, ג״ע, שפ״ד, גזל, דינים וחילול השם. מששת המצוות הללו אדם יכול היה לעבור בגן העדן רק על ע״ז בכך שימרה את פי ״האב המלך״ ויאכל . (כאשר נוספה האשה היא יכלה לעבור גם על ג״ע כלומר ניאוף עם הנחש. ) הקבה נתן את המצוות בג״ע כתרופה למכה אם יגורש האדם משם.
ולכן כאן בעולם העשייה אנו יכולים להטהר ולחזיר עטרה ליושנה ולהיות זכאים כמו אדה״ר לפני החטא, על ידי התורה והתשובה
ששת המצוות של אדה״ר נעשו שבע של נח, שמונה של אברהם, תשע של יעקב ועשרת הדברות של ישראל.
כל התוספות הללו נתנו כדי לחזק את ששת הקדמוניות של אדם
שביעית של נח ניתנה לחזק את מעמדו כלפי שפ״ד שכן ברית הקשת בנויה על דיני שפ״ד
שמינית של אברה, המילה, מחזקת את מעמדו כנגד גזל מאורגן של ממלכות, שכן קרא לקבה א-דני קונה שמים וארץ שהכל שלו
תשיעית של יעקב באה לחזקו בחיפוש אחר האמת והמשפט שהיא דינים, אומר הרמב״ן בפ׳ דינה
ועשרת הדברות מחזקות קדושה בעולם שחוללה על ידי מכירת יוסף שאין לך חילול השם גדול מזה
וכך מבין הרב שהדרך לחזור לטהרת גן העדן היא לשמור על התורה שהיא במהותה ששת המצוות של אדה״ר שנתנו בגן העדן כתרופה אפשרית במקרה שהאדם יגורש
וכמו שהיה מוכן בשעת קבלת התורה לולי החטא שהיה אח״כ.
לולי חטא העגל, היו ישראל יכולים מייד לחזור, על ידי התורה, לטהרה של אדה״ר שלפני החטא בג״ע. ומשם היו יכולים להיות טוב מאד ולהכנס לשבת שלעתיד לבא
לכן גם בכל ר״ה שמתחדשת הבריאה כפי מה שבנ״י ישראל מכינם בדעתם ורצונם לקבל עליהם מלכותו ית׳ ומשתוקקים להחזיר את העולם לכמו שהיה קודם החטא כנ״ל כך עולה בידם.
והנה אדה״ר חזר בתשובה באותו היום וכתיב אח״כ וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. והיה זה בכח התשובה ,חזר ועלה עליו אותו החן
אדה״ר חזר בתשובה בעולם היצירה וזה הראה שאכן יכול האדם לחזור בתשובה גם כאן על פני האדמה בעולם העשייה. ולכן המשיך הקבה ונטע חיים על האדמה ביום השלישי שהם יביאו אדם על האדמה ביום השישי שבו אנו חיים
ומזה נעשה שבת קודש שהוא התאחדות הבריאה ואין בה תערובת טוב ורע כמו שכתוב ויברך ויקדש
כל שבוע במעבר משישי לשבת נערך המשפט במתכונת של ר״ה. שהרי השבת שלנו היא זכר לשבת שלעתיד לבא
ולכן בשבת אין צורך לתקוע כי האחדות (של הבריאה עם הבורא) מתעורר מעצמו. והתקיעות הן לעורר את האחדות כמו שכ׳ עשה לך וכו׳ ל ועל ידי התשובה מעוררים כח ההתאחדות הנ״ל
ועל זה נאמר קחו עמכם דברים ושובו אל השית כי הקבה ברא את הכל בכח. התורה כמש״כ בראשית,
בשביל התורה שנקראת בראשית, כי היא שורש הכל. ובנ״י צריכין להחזיר כל הבריאה לעשו אין מיש
ובכל ר״ה נתקן קצת חטא האדם (תרמג)
לאן אם כן עולה בית הדין בראש השנה? אלוקים בתרועת חצוצרות ויהו״ה בשופר, שנאמר עלה אלוקים בתרועה (של חצוצרות) יהו״ה בקול שופר?
התשובה היא : למצב בג״ע כפי שהיה לפני החטא. כלומר לבית הדין של ״יהו״ה אלוקים״ ללא הפרדה בין המידות. בית הדין הזה הוא של אהבה, כמו אהבת אב לבנו, או של מלך לאוהביו. שכן הוא אבינו מלכנו. בית הדין הזה פתוח יותר לבקשותינו ותפילותינו , מאשר ביה״ד הרגיל של כל השנה. המלכות כביכול עלתה מבית הדין הרגיל, אל בית הדין של גן עדן שלפני החטא. בית הדין יושב ודן האם כל אדם ואדם בפרט, והמין האנושי בכלל, עשו צעדים לקראת המטרה של טוב מאד? לפי זה נגזר דיננו בספר החיים…
והיות והזמן קצוב, ומיד לאחר יוכ״פ בית הדין חוזר ויורד למצב הרגיל, עלינו לנצל את הזמן שהוא קרוב אלינו ולחזור בתשובה, כך שנוכל להתחיל את השנה החדשה ממצב טוב יותר.