שפת אמת כי תבא
ביכורים
מהו הטוב בעיני התורה
הקדמה נחוצה להבנת דברי הרב
.
רמב״ם הלכות ביכורים: ביכורים טעונים שבעה דברים
1 הבאת מקום
2 כלי, טנא
3 קריאה
4 קורבן
5 שיר
6 תנופה
7 לינה
וביתר פירוט:
נוהגים מרגע כניסת בנ״י לא״י המערבית, ורק משם
לאחר חלוקה וישיבה, כדי שכול אדם יכיר חלקו. כי הרגשת הטוב היא אישית
מיטב הפירות בהרים ועמקים, כי ראשית פרושה גם הטוב ביותר
אדם יורד לשדה שלו, קושר בעצמו את הפרי, כי הכול כאן אישי
אין ערבוב בפירות שבטנא – אפילו הפירות כביכול אישית
הליכה בדרך בשלום ושירה ואחווה
ירושלים עומדת על תילה ומקבלת עולי הרגל באחווה ושירה
בית המקדש עומד ובו לויים וכוהנים
המביא הולך ברגל בעזרה בעצמו, הטנא על כתפו,
מלווה בשירת הלווים: ארוממך ה׳ כי דליתני – ושאר פסוקי דזימרה
אמירה לכוהן: הגדתי היום לה׳ אלוקיך כי באתי אל הארץ הזאת
הנפה, אמירת וידוי בלשון הקודש בלבד, ארמי אובד וכו׳
השתחוויה על הקרקע, כשהכוהנים אומרים את השם המפורש
ושמחת בכול הטוב, שהוא גם קרבן שמחה,
לינה
ביכום- מצב יפה כזה מאפשר לך לומר תודה להשם – בהשתחוויה ובשם המפורש. זהו המצב הקרוי טוב בעיני התורה
מקור שני חשוב כרקע לדברי הרב:
מדרש תנחומא
״היום הזה ה׳ אלקיך מצווך לעשות – זה שכ׳ בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה׳ עושנו (תהילים לה) והרי כריעה בכלל השתחוויה והשתחוויה בכלל כריעה, ומה תלמוד לומר נשתחווה ונכרעה נברכה? אלא צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד להיחרב והביכורים עתידין להיפסק, עמד והתקין להם לישראל שיהיו מתפללים ג׳ פעמים בכול יום, לפי שחביבה התפילה לפני הקבה מכול מעשים טובים ומכול הקורבנות שכך כתוב תיכון תפילתי קטורת לפניך, משאת כפי מנחת ערב״
משה חזה שהמקדש יחרב והביכורים יפסקו – ואין הרגשה של טוב. אם הן כיצד אפשר להגיע לטוב גם בזמן הזה? התשובה שהמדרש נותן – ג׳ תפילות (שמונה עשרה) ביום, שבהם אנו מתפללים להחזרת עטרה ליושנה, שיחזרו כול הצעדים הדרושים לקיום מצוות ביכורים והם קיבוץ גלויות, הקמת בית המשפט העליון, בניין ירושלים ובית המקדש ובית דוד. ואז נוכל להביא ביכורים על הטוב. אבל בינתיים, אנו מודים על הטוב – שבכול יום יום ועל נפלאותיך – על חיינו המסורים בידך וכו. ומסיימים בברכה הטוב שמך ולך נאה להודות. כאשר יבנה בית המקדש במהרה בימינו נביא גם ביכורים ונברך בשם המפורש את הקבה. ״וֹשם נעבדך כבשנים קדמוניות״
נעבור לדברי הרב בעל שפת אמת
תר נה 114
במדרש תנחומא..כי כשהיה בית המקדש קיים כשעלה איש ישראל לפני ה׳ בעזרה, נתבטל לגמרי ונדבק אח השורש, ועתה (שאין מקדש) צריכין למצא מעט דביקות על ידי ג׳ תפילות בכול יום כולי האי, ואולי וזה רמז כי ג׳ הלשונות נשתחווה נכרעה נברכה, כי בבוקר השתחוויה….
סיכום דברי הרב : מדוע ג׳ פעמים כול יום? כי כול תפילה יש לה צביון משלה
בבוקר מנחה ערבית
השתחוויה. כריעה נברכה
להיות מודה בטובת הבורא הרגשה להכניע נתבטל לגמרי תשוב הנפש אליו
ברכות השחר.
אברהם : קונה הכול. יצחק ן יעקב
עקידה. עולם חסד יבנה. גבורה דין
וכן חיי האדם
נעורים. בא בימים ימי זקנה
להכניע עצמו מבין ומכריעה עצמו מתבלטים לגמרי אליו
להודות ולהכיר בחסדו .
וכן ג׳ עולמים
נפש רוח נשמה
בטבע הגוף, הכרעה. להתבטל לגמרי
בעשייה שרובו רע. לגבור הטוב על הרע
להכריע עצמו
תרנה 114
טוב העיני התורה הוא גם שהתגברנו על הרע של הס״א)
המשך מצוות ביכורים למחיית עמלק, דכ׳ ראשית גויים עמלק, ואחריתו עדי אובד, כמ״ש בפרוח רשעים כמו עשב להשמידם עדי עד. כי עמלק הוא חלק הסט״א מוץ ותבן שנתערב על ידי החטא כמ״ש ארורה האדמה וכו׳ בעצבון תאכלנה וכו׳ קוץ ודרדר תצמיח – רמז למלחמת השם בעמלק מדור דור. שלעולם צריכין מלחמה להעביר הפסולת מהתערובת, מחלק הסט״א
לכן עשיו…ועל ידי מצוות הביכורים שמביאים הראשית מ לבהמ״ק מוציאים הפירות מארור לברוך
יצר הרע של הסטרא אחרא מושך אותנו להשתמש בראשית, בחלק הטוב שבתבואה והפירות לעצמנו. זהו טוב מצד האדם. אבל זה רע בעיני השם. לכן כאשר האדם מביא את הראשית בהשתחויה והכנעה הוא כבר התגבר על הס״א ונשאר בו רק יצר הטוה
הביכורים בררו לכול שהאדם הוא טוב ואין יותר ערבוב
כי עם הגרוש מגן העדן, הטוב והרע היו מעורבבים. ולכן אמר הקבה בעצבון תאכל לחם.
עתה המצב ברור. ולכן בטנא יש להפריד בין כל מין ומין.
תרמט 110
ישראל ראשית ובסיס לכול בניין העמים
בעניין מצוות ביכורים ובמד׳ שתיקן להם משה ג׳ תפילות במקום ביכורים, כי מצוות ביכורים היא להביא הראשית למקדש ועל ידי זה לחדש הפנימיות, כי בראשית ברא, ודרשו חזל בשביל ישראל שנק׳ בראשית.
המביא ביכורים – שהם ראשית – קושר את כנסת ישראל , הקרויה ראשית, לרגע ה-בראשית של בריאת העולם
ולמה התכנו כאן בשם בראשית? ועוד קשה, ובשביל ישראל נבראו כול האומות? אך הפ׳ שכך ברא הקבה את העולם הזה להיות לו בו ראשית, וחלק, וכמ״ש עשיר ושמח בחלקו
עם ישראל נקרא ראשית כי כל העמים נבראו עבורו
כל האבולוציה נגמרה בעם ישראל, שלמענו נבראו ששת הימים וכול מין האדם
אדם נברא בשישי בין השמשות להכנס לשבת. גם כנסת ישראל נוסדה בפרשת ויקהל שאירע ביום השישי במעבר לשבת, לאחר יום הכיפורים הראשון שהיה ביום החמישי. משה הקהיל את העם – איתכנס, אומר אונקלוס, יצר את כנסת ישראל
אבל התוכנית והרצון לברא את כנסת ישראל כבר עלה על מחשבתו ב-בראשית
כי בוודאי יכול השי״ת לברא את העולם באופן שהכול יכירו בו ובכבוד מלכותו, אך הלא יש לו אלפים ורבבות עולמות, ורק רצה הקבה שתהיה עדות בעולם שהוא ית׳ בראו, וזה הראשית מקיים את העולם, אפילו שיש בו רשעים וכופרים מתקיים הכול על ידי הראשית,
ולכן הכול תלוי בעבודת ישראל , שעל ידם מתעוררת הפנימיות חיות העולם
הראשית היא מעין אבן היסוד של כל הבניין, של כול העולם , והיא עומדת למרות שהקומות העליונות נחרבות
ולכן איתא במשנה כשהביאו ביכורים פתחו הלויים בשיר ארוממך השם כי דיליתני וכו׳
כי היה (הביכורים) כמו חנוכת הבית
וכ״כ בכול יום אומרים שיר חנוכת הבית ,פ׳ חנוכת הבית אינו דווקא על חנוכת בית המקדש רק כל מעשה בראשית. (חוזרים לראש השנה שהוא יום בריאת העולם)שהוא ביתו של הקבה, ועל ידי עבודת בנ״י בתורה ובתפילה מתחנך מחדש הבניין כי הכול בכ״ב אתון נברא (ס׳ יצירה) ויש חינוך במעשה כמו שהיה בביכורים ויש בדיבור ובתפילה
אנו מחנכים את העולם כל יום על ידי תפילה, תורה ומעשים טובים
חנוכת העולם נעשית על ידי מעשה, ביכורים, ודיבור – תפילה, ואולי יש כאן יסוד
לברית המעור והלשון. בביכורים יש גם מעשה וגם דיבור (קריאה)
ביכורים וחנוכת הבית
ביכורי ם מביאים משבועת עד לסוף סוכות כלומר עד שמיני עצרת
וכאשר חנך שלמה את בית-המקדש היה זה סוף ביכורים והתקיימו כל התנאים והעם השתחווה בעזרה והלווים שרו הלל דוד הודו להשם (המפורש) כי טוב.
שמעתי מפי מורי – כי דיליתני הוא לשון שפלות, ולשון הגבהה, ורוממות, כי על ידי זה משבחין , שעל ידי זה שהשם ית׳ ברא אותנו בעולם הזה השפל, באין תמיד להתחדשות
וזה עניין מזמור שיר חנוכת הבית. כי בעוה״ז יש תמיד עליה וירידה, והיא ירידה לצורך עליה,
קשר לארץ ישראל
וכ׳ והיה כי תבא – פ׳ להיות עיקר שמחת בנ״י בכניסתם לארץ כדי שיביאו ביכורים ושיבררו כבוד מלכותו בעולם.
ביכורים ומלכות שלמה
ההשתחוויה היא קבלת עול מלכות שמים שהכול שלו והוא קונה הכול. לשם הכרזה זאת נכנסו בני ישראל לארץ ישראל ועברו את כול השלבים של השמונה עשרה – עד להקמת בית המקדש ומלכות בית דוד. במלכות שלמה התקיימו בפעם הראשונה והאחרונה כל הצעדים הדרושים למצווה ביכורים. אחר כך היה פיצול בעם והשלום ברח. אפשר לומר שיציאת מצרים נגמרה במלכות שלמה.
והוא עצמו מצוות ביכורים – להיות ראשית כל דבר לשמו, לכן תפילות במקום ביכורים, בראשית היום, שניעור האדם משנתו יזכור מיד את השי״ח, שתהיה לו השמחה בהחזרת נשמתו בעולם (אלוקי נשמה שנתת בי ) כדי לעבוד אותו ית׳ כול היום כולו
תרלח 103
….ועל ידי זה שזוכרין התחלת הכוח מהבורא ית׳ לכן מזכירים יצ״מ בביכורים לזכור מה שהיה בהתחלה…
הביכורים בימי שלמה הם סוף יציאת מצריים וזמן ראוי להודות כי טוב. ואכן בשמיני עצרת כשהכניסו הארון למנוחתו כרע הקהל והשתחווה והלווים שרו בפעם הראשונה את הלל דוד הודו לה׳ כי טוב
תרלט 103
עיקר חביבות מצווות ביכורים הראשונים שהביאו בנ״י בכניסתם לארץ…לאחר מחיית עמלק שהוא ראשית גויים, שהפריד את עצמו משורש החיים, ובני ישראל מייד כשנכנסו לארץ ישראל נחלתם, הביאו ביכורים , להתדבק בשורש העליון
החיבור של ישראל לארץ ישראל נחוץ להבאת טוב לעולם
109 תרמח
במדרש תנ׳ דרשו חזל אמונה סדר זרעים, כי על ידי הפרשת מצוות התלויות בארץ הייתה כול אכילתם בקדושה כי כול החטאים כמשפט התערובת טוב ורע, ועל ידי הפרשת הבראשית היה ניתקן ונתברר הטוב
כוח המעשרות להכשיר את כלל התבואה
כוח החלה להכשיר את כול העיסהֿ
כוח הביכורים להכשיר את כול הפירות
כוח ישראל להכשיר את כול האומות
כוח הבירור שבביקורים להוציא בברור את הטוב מהרע
כוח התפילה והשמחה
ועתה שאין לנו מקדש ומצווה זאת, צריכים אנו להדבק בעתות הזמנים (ג׳ זמנים ביום) אבל כשהיה מקדש קיים היתה (הדביקות) למעלה מהזמן
ולא מצינו מצוות תפילה בפרטות בתורה רק כאן
ובשעת הבאת הביכורים היה בבח׳ סידור שבחו (שלפני התפילה) ובסוף בווידוי המעשר הייתה בקשת צרכינו
דאיתא אין עומדים לתפילה אלא רק מתוך שמחה של מצווה דכ׳ והיה כי תבוא – והיה לשון שמחה
כול פרשת ביכורים הם הכנה לתפילה – של וידוי מעשר.
כלומר הרגשת הטוב והשמחה מכשירים אותנו לתפילה
והנה לפנינו יסוד של החסידות
102 תרלה
מצוות ביכורים הכנה לראש השנה…
תרמב 105
במדרש תנחומא לכו וכו׳
ונראה שזה היה כנתינת שכר שעל ידי הביכורים זכה כול אחד להיות מוכן להשתחוויה לפני ה׳. ..שבאו להכנעה אמיתית , מה שעתה צריכים להגיע בהרבה יגיעות בשר ג׳ פעמים ביום, נשתחווה נכרעה נברכה וכולי האי אולי יזכו להכנעה אמיתית. ובבית המקדש על ידי הביכורים פעם אחת בשנה נתבטל כול האדם אליו, וכנראה שמצוות ביכורים הייתה הכנה לראש השנה , כי רובם הביאו מסתמא קודם ראש השנה
זה דבר טבעי ושכיח שאדם מצליח מביא תודה לא-ל. מה א״כ המיוחד בביכורים?
התשובה- ההגדרה מהו הטוב וההצלחה האמיתית בעיני התורה
כלומר על מה אדם מישראל מודה לה׳
אם הייתי מרוויח מליון דולר, לא היה זה מכשיר אותי לומר תודה להשם תוך שמיעת השם המפורש בעזרה. רק אם קיימתי את כל הצעדים הדרושים ויש מקדש ויש צבא יהודי בארץ השומר שיבואו עולי הרגל בשלום, רק אז אני יכול לומר תודה בשם המפורש ובהשתחויה
ועתה צריכים לעבוד על ידי ייסורים כמסיים ועבדת את אויביך בעירום ובחוסר כול, וחלילה שיהיה רק עונש רק הפ׳ שעתה באה עבודת השם באמצעות ייסורים והרדיפות מהאויבים
תרלח 103
….על ידי זה (ביכורים) נמשך הכול ויש בו ברכה, לכן אחר כך ושמחת בכול הטוב, כיוון שקיים המצווה בהתחלת העניין…
הבאת ביכורים מביאה ברכה, ולכן אחריה שמחה. ומכאן הולכים לוידוי מעשרות שהיא תפילה.
אין מביאים ביכורים כתודה על הטוב אלא להפך, היא גורמת לברכה ולטוב ולשמחה שמהם עולים לתפילה
נספח שיחה תשפה
המושג טוב – כמו רע – הוא יחסי, אישי. מה שטוב לי לא בהכרח טוב לך. מה שטוב לי לא בהכרח טוב בעיני השם. יש רק דבר אחד בעולם שטוב גם חי וגם לקבה.
כשאני אומר טוב, הכוונה שכל כך טוב הדבר בעיני השם שמותר לך לבוא לבית המקדש להודות על כך להשם, תוך שהלווים שרים כשאתה הולך, ושהכוהן יקבל את מתנתך בזרועות פתוחות וכשאתה משתחווה בהודיה, הכהן משמיע את השם המפורש – עבורך, אישית. זה צריך להיות מצב טוב גדול במיוחד
נחשוב לרגע. נניח שקרה לך נס גדול ועברת ניתוח קשה בהצלחה. אתה רוצה להודות להשם. אתה בא לבית המקדש ומביא קורבן תודה. אתה רוצה לברך ולהודות להשם, לברך הגומל שעשה לי כול טוב. אומרים לך – לך לכניסה לעזרה שם יש בית כנסת עם מניין, שם תברך בשם א-דני. בלי שירת הלווים ובלי השם המפורש. וזה רק מצד רבנן ולא מצד התורה
נניח שיצאת מבית האסורים או שעברת מדבריות , שוב, ברכת הגומל על הסם היא בבית הכנסת ולא בבית המקדש עם השתחוויה ושירה והשם המפורש
וכן אם קרה לך דבר טוב גדול אחר כגון שהרווחת מיליון דולר בהגרלה – אתה יכול לתרום ולהודות להשם, אבל לא בשם המפורש ובמקדש
מהו הטוב הגדול שמקנה לך את האפשרות והחובה לבא להודות להשם על כך בהשתחוויה ושירת הלויים והשמעת השם המפורש מפי הכוהן? יש רק מצב אחד בעולם שמזכה אותך לעשות כך והוא המצב של הבאת הביכורים
אם יש לך אדמה משלך בארץ ישראל האידיאלית ממערב לירדן,
ואתה יודע שהיא שלך, ולא אדמה שאתה שוכר
ויש לך פירות נהדרים הצומחים על אדמתך ולא שקנית אותם בשוק
ואתה בעצמך ירדת לאדמה ובחרת בפרי הטוב ביותר וסימנת אותו בגומי בעצמך
וביום שנקבע לכך התאספת בכיכר העיר עם עוד אנשים כמוך וכולכם עולים ברגל לירושלים ואתה לא חושש לעזוב את ביתך ללא שמירה כי אין פורץ ושודד בעירך אם מחמת המשטרה היהודית או משום שבעיר יש אחווה
ואתה עולה ברגל לירושלים בשירה ושמחה בעוד שכול הישובים שבדרך – והם ישובים יהודים – מלווים אותך בפרחים ושירה ואחווה, ואין פחד מאויבים ומחמס ומאירן ומתימן, כי אתה שולט במרחב בלי מיצרים וגם משום שכול העמים מסביב מזדהים אתך ללא איבה
ואתה מגיע לירושלים הבנויה שתושביה מקבלים אותך באהבה ומזמינים אותך ללון ולהתארח אצלם, וכולם באהבת אחים
ואתה בא למקדש עם מתנתך, והמקדש טהור ועומד ומתפקד והשכינה שורה בו
ויש בו לויים וכוהנים,
ואתה מביא את מתנתך ומברך עליה בעברית ולא שום שפה אחרת
ואז אתה מבין שאכן יש כאן מצב שהוא נס עצום, שהטוב שלך הוא גם הטוב שבעיני השם ולכן מותר לך ללכת קדימה כששירת הלווים ארוממך השם כי דיליתני היא שירה לכבודך אישית, ואתה משתחווה בפיסוק רגלים וידים על הקרגקע להודות להשם על המצב הטוב שלך ושל השם. והכוהן מקבל בחיוך את מתנתך ושניכם מניפים אותה להשם כשהכוהן משמיע את ברכתך תוך כדי השמעת השם המפורש
עבורך אישית
כי אכן יש כאן נס גדול טוב מאד שהוא נדיר ביותר, וקרה רק פעם אחת בהסטוריה בימי שלמה
אז, לאחר סיום הבאת הביכורים בשמיני עצרת, חנך שלמה את בית המקדש, והאש ירדה משמים כלומר השכינה ירדה לשכון בין הכרובים. ואז כרע העם בהשתחוויה והלויים פתתו בשיר הלל דוד הודו להשם כי טוב. עתה התקיימו כל המרכיבים המהווים טוב בעיני השם. וכל איש ידע את אדמתו שלו כפי שנאמר שישראל ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו. זו הפעם הראשונה ששרו את הלל דוד-בהשתחוויה ושירה על חנוכת הבית
לאחר שלמה התפרקה הממלכה ומאז אין לנו מצב דומה שאפשר לברך עליו על הטוב מהתורה. משה רבנו תיקן ג׳ תפילות כל יום ובתוכם ברכת מודים – אבל לא על בית המקדש והשלום אלא על ניסיך וטובותיך שבכול יום ויום
וכשיבנה המקדש נזכה לברך שוב על הטוב בעיני הקבה ואדם כאחד