הרב דר צבי אבימר
כי תצא
שפת אמת
שילוח הקן
כדי שנבין את הרב אודות שילוח הקן כדאי שנקרא את מדרש רבה:
בן עזאי אומר מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה , כיצד? כתיב למעלה כי תצא למלחמה וכו׳ וראית בשביה וכו׳ אמר הקבה אעפ״י שהתרתי אותה לך אמרתי לך וגלחה את ראשה ועשתה את צפורניה כדי שלא תמצא חן בעיניך ותשלח אותה, ואם לא עשית כן מה כתיב אח״כ כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, מתוך כך כי יהיה באיש משפט מוות, הרי עבירה גוררת עבירה, ומצווה גוררת מצווה מניין? תחילה כי יקרא קן צפור , מתוך כך כי תבנה בית חדש, מתוך כך לא תזרע כרמך כלאיים מתוך כך לא תחרוש בשור וחמור יחדיו מתוך כך גדילים תעשה לך הרי מצווה גוררת מצווה. ( וכנגד יפת תואר תשא אשה כשרה שנ׳ כי יקח איש אישה).
,
שילוח הקן איפא הוא נקודת המפנה בין השרשרת של עבירה גוררת עבירה, ומצוה גוררת מצווה. נרשום לפנינו את שתי השרשרות שבפרשה לפי בן עזאי:
בן עזאי אומר:
ירידה: עבירה גוררת עבירה. עליה: מצווה גוררת מצווה
יפת תואר. כי ייקח איש אישה
אישה שנואה גדילים…….
. בן סורר ומורה. שעטנז………….
. תלוי על עץ. לא תחרוש שור וחמור………………
שור אחיך נידחים כלאי הכרם………………..
כלי גבר על אישה. מעקה לגגך…………………….
. שילוח קן ציפור.
ואת הבנים תיקח לך.
למותר לציין שדוד חטא וירד לפי השרשרת היורדת: שבה אישה יפת תואר וממנה בא אבשלום שמרד באביו וסופו שנתלה על עץ בשערו כך שיואב פגע בו. וגם לאחר מותו של אבשלום לא חזרה הארץ לקדמותה ומלכותו של דוד התערערה, לפי הכתוב ״שור אחיך נדחים״.
ואפשר גם לאמר ששלמה עלה במעלה של מצווה גוררת מצווה שכן בנה את בית המקדש – שילח ציפור שהיא השכינה ובנה לה בית ועליו מעקה, ומשם התברך בכרמים ושדות ובהמות ובגדים יפים וזהב וכסף ואף נשא לא רק אישה אחת אלא אלף.
שילוח הקן היא איפא מצווה קלה, אך בכוחה לשנות את השרשרת מנפילה לעליה. מה המיוחד בה שיש בה כזה כוח?
(הערה: המבנה לעיל כשלעצמו מזכיר צפור שלה כנפיים: הכנף של ירידה , עבירה גוררת עבירה, והכנף של עליה – מצווה גוררת מצווה. הכנף של הירידה מייצג מידת דין , והכנף של עליה מייצג מידת הרחמים שמתחילה בשילוח הקן)
תרנה
המדרש אומר: למה התינוק נימול לשמונה ימים? שנתן הקבה עליו רחמים להמתין לו עד שיהא בו כוחו וכשם שרחמיו של הקבה על האדם כך רחמיו על הבהמה מניין? שנ׳ ומיום השמיני והלאה (יקחו קורבנות) ולא עוד אלא שאמר הקבה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, וכשם שנתן הקבה רחמים על הבהמה כך התמלא רחמים על העופות מניין? שנ׳ כי יקרא קן צפור לפניך.
ואומר הרב: ומקשין דאיתא במשנה האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתיקין אותו! ובגמרא שעושה מדותיו של הקבה רחמים ואינן אלא גזירות.
כלומר מדוע משתיקין אותו אם המדרש עצמו אומר ששילוח הקן היא רחמי הקבה על העוף? אלא
שכוונת הגמרא היא שגם הלכות שנראות שהן מצד מדה״ר, הן עצמן גזירה כלומר חוק של התורה.
למשל כאשר נדר יעקב ״והויה יהו״ה לי לאלוקים, פרושו שכאשר אחזור ארצה בשלום, אנהיג בארץ ישראל מצוות של רחמים בתורת דין, כגון מעשרות ושמיטה ושאר מתנות אביונים. אדם מישראל המשאיר את שדהו שנה שלימה לעניים, אינו עושה כך משום שיש לו לב טוב אלא משום שכך גזרה התורה בדרך שסלל יעקב אבינו.
וגם הרמב״ם מחלק כידוע בין משפט צדקה וחסד. משפט הוא כאשר האדם פועל מתוך השכל הישר והגינות, כגון להחזיר חוב. אך כאשר אדם נותן כותונת שבידו כמשכון לבעליו למשך הלילה כי אין לו כסות אחרת, הרי הוא עושה כך לא מתוך לב טוב אלא משום שכך צוותה התורה, שנאמר ולך תהא צדקה. הרחמים הם בדין. לעומת זאת כאשר האדם משפיע על חברו הנזקק מעבר למה שהתורה פוסקת, הרי הוא עושה מעשה חסד, מצד מדה״ר.
לפי זה כאשר אדם מבצע מצוות שילוח הקן הרי הוא עושה חסד אך מתוך גזירת הכתוב, ולכן אין להתפלל על קן צפור יגיעו רחמיך, אלא – כפי שרשי אומר – צ״ל מצוותיך. גזירותיך
והרב ממשיך:
אכן נראה שכוונת המדרש שנתן רחמיו בכל הברואים כדכתיב רחמיו על כל מעשיו. פ׳ העניין כי האדם מרחם על האדם, ולא על הבהמות כי אין האדם יודע ומשיג דעת הבהמה כלל. לכן אין בו רחמנות עליה.
כי אין עניין דעת רחמיה של הבהמה משגת לאדם….והשי״ת יודע כי רחמנות של האם על האפרוחים בעניין זה אם תלקח האם על הבנים
המצווה, אומר הרב, אינה מצד לעורר באדם רחמים על הציפור או על השור וחמור ובנו, אלא מתוך כך שהקב״ה יודע שיש רחמים בלב הציפור כאשר היא מרחפת על האפרוחים להצילם. והרי המצווה נוהגת רק כאשר הציפור דוגרת.
ובאמת זה עצמו שהטביע הקבה עניין רחמים בכל ברייה במידה ידועה. ואדרבא מחמת אלה המצוות שנתן הקבה בבהמה ובעוף….
כאשר משלחים את הצפור הדוגרת, נוצר מראה מרשים ביותר של רחמים שבציפור. זוהי עדות לכך שהקבה, מדה״ר, אכן מצוויה בטבע . לפי סיפור הבריאה שלטה בו מדה״ד בלבד, האלוקים. אך כאשר ״הויה אלוקים״ חזרו כאחד וכוננו ארץ ושמים, ״עשו״ ארץ ושמים, הרי שמאז הויה משתתפת גם בטבע. כיצד רואים זאת בעליל? בריחוף הצפור מעל אפרוחיה.
ואכן בסולם האבולוציה, הדגים – היצור הנע הראשון – שנעשו בתחילת יום החמישי, אין בהם רחמים גלויים שכן הם טורפים את צאצאיהם ללא היסוס. השלב הבא, העוף, כבר יש בהם גילוי רחמים כפי שמתבטא בשילוח הקן. התנינים שאחרי העוף ביום החמישי, יש בנקבה מדה מסוימת של רחמים כלפי צאצאיה אך הזכרים טורפים את בניהם בתאווה. רק בבהמות והחיות של היום השישי יש רחמי אם ואב על הבנים. אמנם לשם שימור הגזע. וכל זה נגמר באדם שיש באם רחמים על עוברה. (לא נכון הוא מה שהמלומדים אומרים שרחמי אם באים מהיונקים בלבד. התורה מדייקת יותר ואומרת שהרחמים בטבע מופיעים כבר בצפור, ובאורח דרמתי)
מצוות שילוח הקן לפי הרב היא לא כדי ללמד אותנו רחמים, או לשימור המין, כפי שכותבים כל המפרשים למיניהם כולל ס׳ החינוך, אלא כדי להוציא החוצה- להדגים – בצורה דרמתית את מדה״ר שבטבע הצפור. והיא נבחרה על ידי התורה משום שהיא הראשונה באבולוציה שמראה זאת בעלי
ובאמת כל קיום הבריאה הוא ברחמים כמו שכתוב המנהג וכ׳ ברחמים לכן נמצא הרחמים בכל בריאה ובני ישראל הם רחמנים ביותר. אך בכל בריאה יש מן הרחמים כפי גזירתו.
ובגמרא הפ׳ מי שאומר שטעם המצווה לפי שהשי״ת מרחם על הקן צפור, וזה אינו נכון כי אדרבא במצווה זאת נתן השי״ת רחמים בצפור עצמה
מהצפור ולמעלה בטבע מופיעה הרחמים באם, ומגיעה לחווה אמנו. כאשר ילדה את קיין אמרה ״קניתי איש את יהו״ה״ – וכאן היא רואה לראשונה את מידת הרחמים לבדה ללא אלוקים לצדה כפי שהיה בגן העדן. הייתה לה לידה קשה שנאמר בעצב תלדי בנים, וכבר עמדה בפני מלאך המוות, אך כאשר החזיקה את בנה הבכור בחיקה, כשהורמונים שוטפים וזורמים בדמה, לבה התמלא רחמים וחסד ואהבה לעובר – וכך הכירה לראשונה מהי מידת הרחמים וכיצד היא אהבת הבורא כלפינו. כמו הצפור – האם שנשתלחה מעל האפרוחים כך הרגישה חווה, ואולי ביתר שאת.
וזה שכתוב שאינם אלא גזירות שגזר להיות מלא רחמים בכל בריה במידה ידועה כנ״ל״
קשר למילה
תרנא
במדרש הנולד מהול וכו׳.
המדרש אומר הלכה תינוק שנולד מהול מהו שיהא מותר למול אותו? כך שנו חכמים תינוק שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית …ומניין אתה למד? מן התורה שנאמר המול המול…ד״א המול ימול אל תהא קורא בו אלא שתי מילות, מילה ופריעה.
אמר רבי יודין בן פזי מה כתיב בצפורה אשת משה אז אמרה חתן דמים למולות? למילה לא כתיב כאן אלא למולות, שתי מילות, מכאן למילה ומכאן לפריעה. ולמה התינוק נימול לשמונה? שנתן עליו הקבה רחמים להמתין לו עד שיהא בו כוחו …וכך לעופות שנאמר כי יקרא קן ציפור לפניך.
שוב, צפורה האם ראתה את המלאך, כשם שחווה ראתה את יהו’ה בלידת קין, ולכן היא זאת שפעלה להציל הילד במילה ופריעה.
והרב מבאר: בהמשך הקטע
רק מילה נקראת ברית של כל התרייג (קשורים בה) שהיא המצווה הראשונה המיוחדת לעם השי״ת. …ולכן מצווה גוררת מצווה...
צפורה עשתה מעשה שדומה לשילוח הציפור
המילה פותחת את השרשרת של מצווה גוררת מצווה, שמתחילה ברחמי האם.
(הערה: אפשר לאמר שבלק בן צפור פתח את השרשרת העולה . מזיק של קדושה בבת הבכורה של לוט לבלק עצמו שהקריב לקבה, וממנו לעגלון שמת על קידוש השם כאשר אמר לו אהוד דבר האלוקים לי אליך והוא עמד ממקומו , וממנו לרות שבה כבר דלקה הקדושה בחזקה וממנה לדוד . )
כידוע עזב אחר את התורה כאשר ראה בן שאמר לו אביו לעלות בסלם ולשלח הקן. הבן נפל ונהרג. שאל אחר איה אריכות ימים של זה?
הג׳ סוף חולין אומרת כי רבי יעקב אמר אלו הייתי שם ליד אחר הייתי אומר לו שיש שכר לעה״ב.
מיהו רבי יעקב זה שמשנתו תמיד נקייה והלכה כמוהו? הג׳ מספרת (במ״א) כי לימים פגש רבי הקדוש אישה צעירה לבושת סחבות ותינוק בידה והיא פנתה אליו בבקשה רבי פרנסני. מצבה היה ירוד ביותר. חרד רבי ושאלה בת מי את? ענתה לו אני בתו של אחר (שירד מנכסיו כליל). חרד רבי וזעק: בתו של אחר? הייתי בטוח שלא השאיר אחריו מאומה שעבר עליו כרת! אך מייד ירד עמוד אש משמים ועמד לשרפו, לכן פנה רבי לבת וכנראה שילח אותה ואת התינוק גידל כבנו, וזה רבי יעקב, שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך