שפת אמת פ׳ אמור
ג׳ סעודות בשבת
תרמ״ז
ליל שבת. בוקר. מנחה (ס׳ שלישית)
ויכל אלוקים. ויברך אותו ויקדש אותו
יחוד (עונג הויה אלוקים) ברכה. קדושה
שבת בראשית. שבת מצרים (גאולה) שבת המשכן
שם הויה מלך העולם בהיסטוריה. אהיה
מזבח הקטורת. שולחן הזהב. מנורה
יחיי מזוני בני
חקל תפוחין. עתיקה קדישא. ז״א
כי ששת ימים עשה ה׳ וזכרת כי עבד היית אלה הדברים אשר צווה השם
את השמים והארץ בארץ מצרים ויוציאך ה׳. שבת שבתון יהיה לכם
וביום השביעי שבת וינפש. לא תבערו אש
א 35 אותיות בקידוש. מנוחה. ל״ט מלאכות המשכן
יום השישי ויכולו השמים
תרמא
בפסוק ולא תחללו את שם קדשי
ונקדשתי בתוך בני ישראל
כי קידוש השם היא מצווה גדולה וזוכין לה על ידי שנשמרים בעצמם מאד מחילול השם ח״ו שאין לזה שיעור …וכפי מה שנשמרים מזה זוכין לק״
המצווה היא לקדש שם שמים במסירות נפש ולא לעבור על קלה כחמורה בפני עשרה מישראל. אך חז״ל במס׳ סנהדרין ע״ב ראו שיש רבים מדי שמסרו נפשם ולכן דנו וקבעו שהשרשרת של המצוות פותחת במלים ״אלה המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״ ולמדו מכאן שהמצוות נתנו על מנת שיחיה בהם האדם ולא שימות על ידם, ולכן קבעו שעל כל מצווה אפשר לעבור ולא למות, מלבד שלושת הגדולים שהם ע״ז, ג״ע ושפ״ד, וגם אלו רק מתוך הסברה ולא מתוך ההלכה.
אם כך, כיצד נקדש שם שמים? אומר הרמב״ם שכתוב וחי בהם ונקדשתי, כלומר יש לחיות כך ששם שמים יתקדש. כאשר. אדם ידוע כירא השם ודבק בתורה ובמצוות, והוא גם מקפיד מאד על יחסי אדם לחברו, ומקפיד על יושר במסחר ועושה מעשי חסד וצדקה, אנשים ייחסו את התנהגותו היפה לתורה שלמד ובכך קידש שם שמים.
והנה אומר כאן השפת אמת שיש לחבר וחי בהם ללא תחללו את שם קדשי. יש לחיות חיים טובים ונורמלים ולשמור על האמונה בכל מחיר ובכל מצב. אדם העושה זאת הוא ממילא מקדש שם שמים. כתוב ונקדשתי, בצורה פסיבית. לא שישליך עצמו לים או לאש אלא מתוך שלא חילל הרי ממילא עמד במבחן הגדול של החיים ובכך קידש שם שמים
תרס
בעניין סמיכות נרות המנורה למועדים
לומר שכשם שבית המקדש מוציא אור לכל העולם כן משבתות ויוט יצא אור לכל הימים. והנה רומז לנשמה היתרה שזה מצוות נר שבת ויו״ט. וכמו כן במקדש קיבלו בני ישראל נשמה יתירה ולכן בשניהם נאמר עדות שהשכינה שורה בישראל. שעל ידי ישראל ירדה הקדושה בבית המקדש.
יש שיון בין השבת והמקדש. המקדש הוא מקום השראת השכינה במקום, והשבת היא השראת השכינה בזמן. כיום שאין לנו מקדש נשארה השבת בלבד.
תרנ״ט
סמיכות פרשת המנורה אל המועדים
כי כמו שז׳ נרות המנורה במקדש האירו לכל העולם, כך בזמן, יתכן כי השבת היא המנורה. (כיצד?) כי יש נ׳ שבתות בשנה, וכך גם מספר הפרחים והגביעים והכפתורים שבמנורה עם ז׳ הקנים. וכן ז׳ מועדות הן ז׳ הקנים.
כאשר אמרנו לעיל שהשבת מאירה לעולם כמו המשכן, יש לדייק ולומר כמו המנורה שבמשכן. ואור המנורה הוא אור התורה. כי נר מצווה ותורה אור.
ומתוך הדיאגרמה לעיל נראה כי אם נדייק יותר, אור השבת שהוא אור המנורה מאיר בס׳ שלישית שהיא כנגד המשכן.