פרשת תצווה תשפג
לפי שפת אמת
הרב דר צבי אבינר
מסלול התורה, הנשמה והשכינה
תרלא
ואתה תצווה: במדרש וכי לאורה הוא צריך, אבל עכ״פ מבואר שבנ״י מאירין. ואין הקושיא איך יכולים להאיר, כי כן רצונו ית׳ שבני ישראל יוסיפו אור במעשיהם הטובים.
הרב עומד לבאר כיצד בנ״י מוסיפים אור למנורה. אמנם נר מצווה, ותורה אור, כלומר המצוות שבני ישראל עושים הם המאירים תורה לרשות הרבים כלומר לעולם. אך כיצד הופכים בני ישראל, בשר ודם, לנר?
ונזכור כי התורה מונחת בארון הקודש, בצדה המערבי של הפרוכת, ומעל הארון הכרובים שתחת כנפיהם שורה השכינה. השכינה היא הנותנת ודוחפת את התורה שבארון לישראל בצד המזרחי של הפרוכת. אין התורה מרחפת באויר אלא זקוקה לבני אדם שינשואה מהצד המערבי הקדוש אל הצד המזרחי. שם, בעולם המעשה כביכול, ישראל עושים מצוות, ועל ידי כך נהפכים כביכול לנר דולק במנורה העומדת בצד המזרחי של הפרוכת מצפון לדרום לפי שיטת הרמבם.
וכשישראל דולקים במעשים, בוערת התורה ומפיצה אור תורה לעולם. כי אנו הולכים בעולם המעשה מעשיית המצווה ללימוד תורה. ואור התורה לפי הפשט מאיר לעולם דרך החלונות הרחבות כלפי חוץ.
והרב מדייק שאור התורה הבוקע מהמנורה החוצה הוא תוספת אור שהוסיפו ישראל בעשיית המצוות על האור המקורי שיצא כביכול מהארון. כלומר התורה שבעל פה שנוצרה על ידי ישראל בעשיית המצוות, היא גדולה מאור התורה שבכתב שבארון.
מאין באה התורה לארון?0
נזכור כי הקבה נמלך בתורה כשברא את העולם, דהיינו התורה קדמה לעולם. כיצד הגיעה לעולמנו? היא ירדה לעולם דרך ״עץ החיים״ שמוזכרת בסוף סיפור גן העדן, עברה דרך הכרובים ובאה לעולם דרך הפתח של גן העדן המצוי כביכול מעל החלל של קודש הקודשים (רבנו בחיי) ומשם ירדה לשכון בארון הקודש מתחת לכרובים. (בדרך עברה על הר סיני ומשם למשכן.)
התורה הראשונית הזאת נמצאת בארון, והיא ״זורמת״ לישראל העושים מצוות, וכך נהפכים לנר שבמנורה, ואור חדש בוקע מהמנורה, שהוא אור תורה גדול, תוספת שהוסיפו ישראל במסירות נפש על עשיית המצוות בעולם העשייה
כיצד נעשים ישראל לנר דולק?0
״רק שישראל צריכין לדעת שאין האור (החדש) על ידי כח העצמיות שלהם רק שכן צווה השי״ת. וזה שהקדים ואתה תצווה למצוות הנרות להודיע כי כח תורה ומצוות שנתן השי״ת לבנ״י.
ואם תשאל מניין הכח הזה של ישראל להוסיף לתורה שקדמה לעולם ושנמצאת בארון? לכן הקדים ואתה תצווה , שעצם הצווי מוסיף כח לישראל לעשות את המצווה. משל למלך המוציא חוק לעמו, וכדי שיוכלו למלא את רצונו ואת החוק שלו, הוא מקנה לעמו זכויות וכח הדרוש למלא את המצווה. אחרת כיצד ימלאוה?
וכתוב נר מצווה וכו׳
עתה פונה הרב להסביר כיצד ישראל עצמם מאירים, כלומר כיצד הם הופכים לנר שדולק ומאיר תורה לעולם.
ובמדרש והזוהר הק׳ תריג מצוות כנגד רמח איברים ושסה גידים , ורמח עם אהבה ויראה הם נ״ר (250)
ועל ידי המצווה נעשה האבר כלי לאור החכמה שיש במח כל אחד ואחד מישראל
כלומר כל אדם מישראל יש בכוחו לעשות מצווה, כי הקבה עוזרו.
שהרי השכינה מעל הארון והיא הדוחפת כביכול את התורה לצד המזרחי של הפרוכת לעולם המעשה והיא זאת שמקנה לישראל כח לעשות את המצווה
ואתה תצווה – ויביאו לך, כלומר משה הוא חלק מהשרשרת של הדלקת הנר.
משה מכתת את הזיתים ומכין את השמן שבו תדלק האש
ישראל, אומר הרב להלן, הם הפתילה.
וזה שכ׳ ואתה תצווה מלשון צוותא, שבנ״י יהיו מחוברין אליו שהוא דעת התורה שבישראל
הכוונה לקשר- צוותא – אליו, למשה רבנו.
ומסכם הרב:
שאין בכח האדם רק ע״י שהשית׳ עוזר ונותן כח לקיים….וזה אשר קדשנו במצוותיו שעל ידי הצווי עוזר ונותן כח לקיים המצווה
צריך את דעת התורה של משה, והתרגשותו, שתרגש את העם,
וצריך את השכינה שתתן כח לישראל לעשות מצוות
תרלב
כתית למאור – על ידי ביטול להשי׳ת
כיצד משפיע משה? הקבה אמר למשה לצוות את בנ״י אודות שמן כתית למאור. הכנת השמן דרושה עבודה רבה כידוע. משה כמלך ישראל אמור היה לצוות אנשים שיעשו העבודה- שהיא מכשיר למכשיר למצוות הדלקת הנר. אך משה העניו מכל אדם צווה את ישראל על ידי הדגמה אישית, שכיתת והכין השמן בעצמו. ודבר זה ריגש את הנשיאים והסנהדרין שהפיצו זאת בכל ישראל – ראו עד כמה מחשיב משה רבנו את עשיית מכשיר למכשיר המצווה, על אחת כמה וכמה למצווה עצמה!
ובזה שביטל עצמו, אומר הרב, נעשה כלי נפלא לספיגת האור של התורה מארון הקודש כך שהוא עצמו נהיה נר דולק המפיץ תורה גדולה. וממנו ילמדו ישראל:
שכשמבטלין ישראל אל שורשם יוכלו לקיים אשר יגזר עליהם וזה אשר אתה תצווה
ומפרש המדרש איך יכולים בנ״י ליתן אור להשי״ת מכל הנבראים. ואמר שהוא על ידי הביטול והנדיבות (הנכונות) למסור נפשם להשי״ת
: ובפשטות: האני חוסם את זרימת התורה לנשמוצנו, כפי שאמר הקבה שהוא ואדם בעל גאווה אינם יכולים להיות בחדר אחד, באותו לב
הארה למטה ולמעלה
במדרש נר ה׳ נשמת אדם – השגחתו בתחתונים היא על ידי נשמות בנ״י.
הרב הופך כאן את הפשט. לפי הפ׳ הרגיל אין הקבה זקוק לאורה. אומר הרב שאפשר להבין אחרת, שהקבה אכן זקוק לאור שמפיצים נשמות ישראל הדולקות באור התורה, כדי למשוך השגחתו בעולם
שנאמר נר השם נשמת אדם
כי יש ב׳ מיני חושך : האחד הוא על ידי יצה״ר, והשני הוא על ידי הס״א.
יצר הרע הוא בתוך האדם, ס״א שורה בעולם כולו ומחשיכו.
״ועל ידי המצוות מבטל זה החושך. כאילו מדליק נר לפני הקבה , פ׳ שמכין מקום לחול שם כבוד מלכותו ית׳. ועל ידי זה מחייה נפשו שנקראת נר וכו׳.פ׳ שגם אור העליון נקרא אצלנו חושך, שהוא גבוה מהשגתנו. לכן נקרא חושך
המצוות נספגו בגוף ישראל ומדליקים את הנשמה הבוערת באור תורה המופץ בעולם. הקבה כביכול זקוק לאור הזה המאיר את החושך שבאדם עצמו והחושך שבעולם בחוץ. וכל מקום שהחושך נעלם שם נפתח מקום לקבל מלכות שמים
להלן אומר הרב כי ישראל העושים מצוות הם הפתילה, ומשה הוא השמן, והאור הוא התורה
השכינה הרוכבת על התורה
אפשר להבין זאת כך: השכינה שעל הארון נוסעת כביכול בעולם. היא ״רוכבת על התורה״. מעל הארון. וכשישראל עושים מצוות ונשמותיהם בוערות, היא רוכבת על התורה שיוצאת מהנר החוצה לעולם שמואר על ידי ישראל. כלומר לא רק אור התורה מופץ בעולם אלא השכינה הרוכבת עליו, ולכן הוא זקוק לאורה, ולכן נר השם נשמת אדם
החושך שלמעלה
הנשמה הבוערת בתורה מאירה לא רק את החושך כאן למטה בעולם הזה,
אלא גם כשהיא עולה למעלה לגן העדן היא מסלקת את החושך שם!
האם יש שם חושך למעלה? אומר הרב שלגבינו כל מעלה מעל העולם הזה הוא בבחינת חושך
ולכן יש יתרון לנשמה שבוערת באור תורה כי היא מגרשת את החושך ועולה במעלות הידע והתורה
היש לך מסר גדול יותר שמשאיר משה רבנו בערוב ימיו, לשעה ולדורות?0
אדם עושה את עצמו
וכפי מה שהאדם מאיר בחושך הגשמי על ידי נרות המצוות, כמו כן זוכה להמשיך אור על נשמתו ונפשו מאור העליון
ו
ובגמרא – מי שמקיים המצווה כאילו עשאה, עשה את עצמו.
המצווה שנבלעה באבריו כביכול שינתה אותם ועשה אותו לאדם חדש. שנאמר נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו, ומפרש שם רשי בצלמנו- שהיה לו דפוס של אדם אידיאלי בראשו. אני ואתה, אדם, נעשה ביחד, דרך תורה ומצוות, אדם חדש שהוא טוב מאד, ולא רק טוב. והתורה שתצא מאדם חדש תהא תוספת טובה לעולם, ואור יותר גדול לקבה
כי משה מוסר לנו כאן צוואה לשעה ולדורות. שמו חסר בפרשה כי בז׳ באדר הוא נפטר מהעולם. הוא משאיר לנו מסר שימנע חורבן כתית של שני המקדשים.
המסר הוא:
ראשית הכל, הוא כתית למאור. בטל עצמך ותהיה שמן לנר ישראל
ואז תעשה מצוות כראוי ובהתבטלות, ותהיה פתילה לנר
ואז התורה שבארון תצא דרכך לעולם ותאיר לעולם
כלומר תאיר לשכינה שתרכב על התורה והאור שלך ותשכון במקום המואר על ידי נשמתך
ובהגיע העת ונשמתך תחזור למקורה, ראשיתה, תזכה נשמתנו לעלות חזרה לגן העדן דרך עץ החיים , לעבור את הכרובים ולהט החרב המתהפכת, ולהגיע לכסא הכבוד כשהיא בוערת ומאירה לשכינה גם למעלה כי לאורה הוא זקוק, ונר השם נשמת אדם
וזה הסוד של נר נשמה לנפטרים.
יוצא שכשם שהשולחן משרה ברכה לעולם הבאה מהשכינה שעל הארון
והמזבח מבטיח כפרה על ידי השכינה שמעל הארון
וכך המנרה מאירה תורה על ידי השכינה שבארון
אך בניגוד לשולחן והמזבח שמדובר רק בברכה
לגבי התורה – השכינה עצמה רוכבת עליה ודרך המנורה לעולם