פרשת תרומה לפי שפת אמת

הרב דר צבי אבינר

תשפג

כיצד יחוש אדם את קרבת הויה

 

 

ויתנו לי תרומה – כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (מדרש)

הרב זצל מסביר את המדרש. כל מלה כאן חשובה

לקח- מלשון קיחה שהיא קניין, כמו   כי יקח איש אישה או לקיחת שדה עפרון.

 

 

משל המתווך 

משונה לקיחה זאת מכל הקניות שבעולם, אומר המדרש, שבעוד שבקניין רגיל יודע הקונה בדיוק מה קנה ומה הערך של קניינו, הרי בקניין התורה אין האדם יודע מה קנה, וכל מה שבידו לעשות הוא להסתמך על הסרסור – המתווך, השדכן – ולאמר לעצמו אם הסרסור החשוב הזה הקדיש זמנו וכוחו למען הקניין סימן שהקניין חשוב. כך ישראל סומכים על משה רבנו.

אבל , אומר הרב, משה יודע שהקונה עשוי להתייאש ולכן מייעץ לו – זה לקח טוב, ואל תחזרו בכם. תמשיכו ותחזיקו בקניין והעניין יתבאר לכם

 

משל למלך ובתו היחידה האהובה

וכאן מביא הרב משל אחר מהמדרש. משל למלך שבתו היחידה שאהב עמדה להנשא למלך אחר. אמר האב לחתן היות ואני אוהב את ביתי היחידה אני חפץ לבקרה. אנא עשה לי קיטון בביתך כך שאוכל לבא ולהיות בקרבתה. כך הקבה ביקש מישראל שיבנו לו מקדש כדי שיבא לשרות שם ולבקר את תורתו שנתנה לישראל

אם יעלה אדם בלימוד תורה, ירגיש קרבה למלך שבא לבקר את ביתו, תורתו, שנתנה לנו. התורה היא דרך להתקשר למלך ולהיות בקרבתו. כלומר משה אומר לישראל הלקח -קנין הבת – שעשיתם הוא טוב מאד כי דרכה תתקרבו למלך עצמו.

 

משל למוכר שמכר את עצמו עם הסחורה

אבל יכול אדם להתייאש כאן ולאמר אינני מרגיש כל קרבה, לכן ממשיך הרב ואומר שיש דרגה חדשה, משל חדש.  בכל הקניינים שבעולם המוכר נעלם ומסתלק ממה שמכר. כאן בקניין התורה לא רק שהמלך בא לבקר את ביתו, אלא שהמוכר כביכול מכר את עצמו. מתברר ללומד התורה שהוא קנה את התורה, שהיא שלו – ואתה קנה את המלך!

כיצד? האם יכול אדם לקנות את הקבה? הרי אברהם קרא לקבה – להוייה – א-ל עליון קונה שמיים וארץ. הקבה קנה את העולם בתוקף זה שעשה אותו, כלומר מזכות היוצרים. זאת למד אברהם מאביו תרח שמכר פסלים שעשה – בזכות זה שעשה אותם, כפי שהסביר לאברהם.  יוצר הבירה – הטירה- שהיא העולם, הוא גם הבעלים שלו,  א-דני, הבעל שלי שאני עבדו.

אם כך, כיצד יכולים אנו לאמר שלומד התורה קונה לא רק את התורה שלמד אלא גם את מי שנתן לו אותה?0

 

האם יכול אדם לקנות את הקבה (הויה) 

יש לאמר שהדבר בא מחווה אמנו שקראה לבנה קיין כי קניתי איש את הויה.   אומר רבנו בחיי כי כאן בדברי חווה אמנו מופיע שם הויה לבדה  בלי שם האלוקים לצדה, כי לפני כן בסיפור גן העדן מופיע הבורא בשם הויה אלוקים כמו שני כרובים שכנפיהם נוגעות זו  בזו ללא הפסק ביניהם.  למשל בעשרת הדברות כתוב אנכי הויה אלוקיך, ולא אלוקים. ובשמע ישראל כתוב הויה אלוקינו ולא אלוקים.  הכרובים מופיעים זה בצד זה. אבל בדברי חוה מופיע שם הוייה לבד בפעם הראשונה.

מדוע? כי חווה חוותה את מידת הרחמים מתוך מה שקרה לרחמה. לאחר הלידה הקשה שעמדה מול מלאך המוות, עתה היא מחבקת את הולד בחיקה כשבלבה שטף עצום של אהבה וחיבה וחמלה ותקווה טוב לאין סוף,כפי שרק האם היולדת מסוגלת לחוש. לכן חווה קנתה את הוייה יחד עם קניין הילד. את הילד היא קנתה בזכות היוצר, ואת תחושת הויה קנתה עם הלידה. לכן אפשרי לאדם לקנות את נותן התורה, הויה

כי אדם אוהב את מה שקנה, זוהי אמי, אומר הפעוט באהבה כשהוא אוחז בשמלתה.

זהו בני , אומרת האם המאושרת באחזה בכף הקטנה של בנה הנולד

כי מהו התחושה של קרבת הויה? הווה אומר אותה תחושה של אהבה וחיבה וחמלה אין סופית שחשה האם היולדת מתוך רחמה המדמם.

אם כן כיצד יחוש אדם – זכר – את הויה?0

רק בדרך אחת – ילמד תורה!ם

 

 

מהו הטוב שבלקח טוב

 

 

 

הרב זצל ממשיך ללמד את  המדרש – כי לקח טוב וכו׳. מהו הטוב?

בפרשת בראשית נאמר כי האלוקים שפט כל יום בסופו ואמר כי טוב. יש הרבה פרושים לכך, אבל הרב מתעכב על הפרוש שראה בכל יום את התורה שבו הקרויה טוב. יש לכן בכל יום בריאה, בכל רבד שהוא בטבע, טוב שהוא התורה השייכת ליום הזה. יש ששה ימים שהם ששה מסלולים לתורה, אומר הרב במקום אחר. הקבה הרי הביט בתורה וברא עולם.

וכשהאדם עושה מצווה בטבע , הרי הוא מוציא את התורה החבויה בו לאור שנאמר נר מצווה תורה אור

אבל בסוף יום השישי, בסוף הימים, נאמר שהאלוקים ראה את כל מה שברא, כל ששת הימים והנה טוב מאד. רק אז יתקדם הוא והעולם אתו לשבת הנצחית שלעתיד לבא

כיצד שופט האלוקים את כל העולם? דרך משפט האדם, כי האדם הוא עולם קטן. כיצד? שהרי בבריאת האדם אמר אלוקים בלשון רבים נעשה אדם וכו׳. במי נמלך? אומרים חזל נמלך בששת הימים ועשה אדם. כך נמלך ביום הראשון ועשה אדם, לכן אנו עשויים מחומרים שכל הכוכבים עשוים ממנו. נמלך ביום השני, במים, ועשה שכבה נוספת באדם ולכן אנו עשויים שבעים אחוז מים. נמלך בצמחים שביום השלישי ועשה שכבה נוספת באדם ולכן אנו רואים דרך הרישתית שבעיננו שהיא תרומה של ממלכת הצמחים לגופנו. וכך לגבי רשת כלי הדם והלימפה שבגופנו הלקוחה מעולם הצומח.  וכן נמלך ביום הרביעי ועשה שכבה חשובה במערכת העצבים השולטת בגופנו היודעת להבדיל בין יום ולילה והיכולה לעבור משינה לקימה. וכך גם לגבי יום החמישי והשישי שתרמו כל אחד לגופנו. ולכן כל עובר אנושי עובר בגופו את כל האבולוציה מתא אחד עד לאדם מושלם.

ולכן ברור שמשפט האדם הוא גם משפט העולם

ומשפט האדם בראש השנה הוא גם משפט העולם

אלא שלפי פרשת בראשית האדם יזכה בסוף הימים רק אם הוא טוב מאד, ולא רק טוב כמו בשאר הימים.

לכן התורה נתנה לאדם בשבת, כדי לעזור לו להגיע לשבת כלומר להיות טוב מאד.

אבל משה אומר כאן כי לקח טוב נתתי לכם! לא מזכיר טוב מאד!0

מסביר הרב זצל כי משה רבנו עלה בארבעים היום למעלת אדם שכולו תורה, כלומר טוב מאד. אלא כשירד מההר וראה מה שראה, הבין שדי לאדם להיות טוב. הוא הבין שדי לאדם להגיע לדרגה הנמוכה יחסית (דברי הרב).  ולכן אפשר לקרא זאת ״טוב אדם״ שכן מאד אותיות אדם

מה פרוש? אומר הרב הרבה ניסו לעשות כמו רבי שמעון בר יוחאי שהיה כולו תורה וכולו טוב מאד. אבל לא עלה בידם לעומת זאת אלו שעשו כרבן גמליאל ונהגו בדברי חול דברי תורה, עלה בידם- כלומר ההלכה כמותם. כמו רבי הקדוש שערבב תורה עם דרך ארץ, ורבא ורב אשי שהיו עשירים ועסקיו בדיום העולם ויחד עם זאת היו גדולי תורה. ההלכה כמותם. די לאדם להיות טוב ולראות בטבע ובחיים היום יומים את התורה שהיא לקח טוב.