ת ר ו מ ה: מהו עיקר המקדש

פרשת תרומה

תשפג

 

מהו עיקר המקדש

 

 

 

 

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

מצוות עשה לבנות בית

 

 

מצוות עשה לבנות  בית הבחירה, אומר ס׳ החינוך. בכל זמן שיד ישראל משיגה זאת, אומר הרמב״ם, בלי תלות במשיח.

הבית הוא למען השראת השכינה, אומר הרמב״ן, כהמשך למעמד הר סיני.  הקורבנות עצמן אפשר להקריבן בלי הבית, שכן ״שמעתי שמקריבים שם אף על פי שאין בית ואוכלים שם קודשים אף על פי שאין שם מחיצות״ (רמב״ם הל׳ בית הבחירה).

ואם כי הבית שנבנה חייב להיות ״מוכן״ להקריב בו, כפי שאומר הרמב״ם, כלומר יש בו כל הכלים, הרי הקורבנות עצמן לפי הרמב״ם ורשי הן ויתור לישראל לאחר חטא העגל.  אם כך הבית עצמו הוא עיקר

משל המלך וביתו היחידה

 

לשם ציור העניין, אומר  מדרש תנחומא משל למלך  עצום ונורא שהייתה לו בת יחידה ואהובה. לימים עמדה להינשא  למלך קטן ממנו.  אמר המלך לחתן: אני אוהב את ביתי יחידתי וקשה לי להיפרד מממנה. אנא עשה עבורי  קיטון קטן בביתך כך שאוכל לבא לשם ולהיות ליד ביתי. אמנם לא תראני בבואי ובצאתי אך תדע שאני שם. וכל עוד שתאהב את ביתי , אני אוהב אותך.

 החתן הסכים כי קרבת המלך הגדול אליו יש בה תועלת עצומה עבורו.

 כך הקבה אמר לישראל עשו לי מקדש ואשכון שם קרוב לביתי, שהיא התורה שנתנה לישראל

זוהי אם כן  מטרת הבניין, קיטון  מנוחה למלך בקרב ישראל לאחר מתן תורה.

א״כ אמנם יש בקיטון שולחן ומנורה וריח טוב, למען המלך המבקר, אך התועלת שבביקור הוא למלך הקטן, לבעל ביתו של המלך, לזה שהתורה אצלו

ולפי זה יש גם בכלים חשיבות למארח, שכן הם מעידים על ביקור המלך הגדול ועל קירבתו למארח. ל ואכן אומר הרמב״ן שלכל כלי יש מצוות עשה נפרדת וחשיבות משלו. הבה נראה כיצד.

השולחן

 

ועשית שולחן עצי שיטים וציפית אותו זהב (כ״ה כ״ג)

השולחן הוא בסיס למצווה מפורשת של הנחת לחם הפנים ״תמיד לפני השם״.  שהיא אחת מתרי״ג. מהו תמיד?- שהקפידו הלווים שלא יהיה רגע קל בלי הלחם שעליו. והחליפוהו מדי שבת.  והלחם היה נאכל על ידי הלויים בשבת.

 השולחן הוא איפא מכשיר למצווה, מאפשר מצווה.  מהו החלם? הוא בסיס לקיום החומרי של עולם, אומר רבנו בחיי. העולם ניזון מהשולחן. והזהב שבו הוא מצופה מבפנים ומבחוץ מסמן עושר כלכלי.

 אור החיים הקדוש אומר: השולחן הוא בסיס לבסיס, יסוד קיום העולם

והזוהר אומר שהשולחן הוא מקור הלחם וכל הטוב החומרי שהגוף זקוק לו בעולם הזה

ולחם הפנים היה עשוי כידוע שש שכבות זו מעל זו  שכל אחת הכילה שתי לחמים במידה של עשרון אחד, שהוא המידה של המן שירד במדבר לכל אדם  מדי יום בשבוע.  ללמדנו שאנו אוכלים כל השבוע משולחן של מעלה, ומידתו קצובה,  אומר הרב משה פיינשטין זצ״ל.

  וזה עיקר המקדש, לדעתו .

 יוצא שאין השולחן משרת את המלך, אלא את המארח, אותנו.  השולחן הוא הכלי שבו זורמת ברכת המלך למארח, ולעולם כולו.

ולשולחן זר זהב סביב שהיא זר מלכות ישראל. עד שבא דוד והזר שלו ולא של זר.

ומאז בחורבן משמש שולחן השבת בבית היהודי כהמשך של השולחן שבמקדש, ולכן יש לדבר עליו דברי תורה. ורבנו בחיי אומר כי זהב הוא ר״ת של זן הארץ ובמונה ירושלים  כלומר ברכת המזון

והזוהר אומר:

יש שולחן ויש שולחן, שולחן שמסודר לפני הקבה למעלה יש לסדר עליו דברי תורה או להכליל בו אותיות של של דברי תורה, זוהי ברכת המזון שיש בה פסוקים ודברי תורה. על שולחן זה נאמר לפני השם. שולחן אחר  שאין לו חלק בתורה ובקדושת התורה , השולחן ההוא נקרא צואה…וזה השולחן של א-ל אחר ואין לאותו שולחן חלק בסוד א-ל עליון

מי חשוב השולחן או הלחם?0

הזוהר שואל מי חשוב יותר, הלחם או השולחן? ולכאורה הלחם הוא העיקר כי בו המצווה המפורשת. והשולחן הוא בחזקת מכשיר מצווה כפי שאמרנו . אך הזוהר אומר

אמנם לא כן, אלא השולחן הוא העיקר בנכונותו לקבל ברכות מלמעלה ומזון לעולם, ומן הסוד הזה יוצר השולחן מזון לעולם כמו שהושפע מלמעלה. הלחם הוא פרי והמזון שיוצא מהשולחן. להראות שמהשולחן יוצאים פירות ואיבים ומזונות לעולם

 יוצא שבכל השבוע אדם אוכל ממה שהוקצב לו, אך בשבת הוא אוכל ממה שהכין לה.

וכך לגבי השבת  הנצחית שלעתיד לבא שאין בה יצירה ועשייה ואדם אוכל ממה שהכין,

וכך גם לחיי העולם הבא שאין אדם מחדש בה אלא קיים לפי מה שהכין בחייו

אבל מול השולחן שבצפון עמד הארון במערב ויש קשר ביניהם

הארון

 

השולחן משלים את הארון.  שניהם  מצופים מבית ומבחוץ בזהב, אלא שבשולחן הזהב עיקר ובלעדיו היא לשולחן קיום, ובארון העץ הוא העיקר.  השולחן מקיים חומריות ולכן הזהב עיקר, בעוד שהארון מקיים רוחניות ותורה ולכן העץ חשוב בו כי התורה היא  עץ החיים

והקשר ברור שכן אם אין קמח אין תורה , ואם אין תורה אין קמח.

אם בתו של המלך חסרה, או פגועה,  אין למארח כבוד.

לשולחן יש מימדים שאפשר למדוד אותם. הארון לא תפס כל מימד וכן היה מעל הזמן ושום דבר לא נרקב בו.

את השולחן הוציאו ברגלים להמון החוגג, אך את הארון הוציאו רק למלחמה או למסעות במדבר

הארון קיים לעולם, ולכן אין מצווה לעשותו מחדש, וכך נהגו בבית שני

שני הבדים הקבועים שבארון נראו דרך הפרוכת כדדי אישה, רמז לשכינה השורה כביכול מעל כפורת הזהב מתחת לכנפי הכרובים.

והכרובים הם לפי רבנו בחיי מידת  דין ורחמים שכנפיהם נוגעות זו בזו כפי שהיה בגן העדן שנוצר על ידי הויה אלוקים ללא חייץ ביניהם, ללא כל מילה המפרידה בינם.  כך הם כוננו ארץ ושמים.  (כל מקום אחר בתורה המידות מופיעות בנפרד זה מזו).

והכפורת היא מקשה להראות שהויה אלוקים הם אחד

והשכינה השורה בין הכרובים היא המדברת אלינו דרך התורה שבארון. המלך הגדול מתקשר למארח רק דרך הבת היחידה שהוא אוהב.   והכרובים שעליו  הם מקור הנבואה ומקור הברכה היורדת לעולם.

ולכן הארון הוא עיקר המשכן, אומר הרמב״ן,  ולכן גם התורה פותחת בו

אם  השולחן הוא בסיס לקיומו החמרי של העולם, הרי הארון והתורה שבו הם הבסיס לקיום השולחן שכן הקבה הביט בתורה וברא את העולם

כלומר התורה הוא הבסיס של הבסיס לקיום העולם

מלכות בית דוד – קשורה לתורה שכן אין המלך זז ארבע אמות בלי ספר תורה על ידו ומול לבו

 אבל בהיכל היה גם מזבח זהב שגם בלעדיו אין קיום למקדש

מזבח הזהב

 

 

 

 

לכאורה המזבח הפיץ קטורת לכבוד המלך הגדול המבקר את ביתו  ושוכן שם

אבל הריח הרע שהמזבח תיקן הוא ריח לשון הרע של ישראל, כלומר של המארח

ומול המזבח בחוץ עמד מזבח הנחושת שהוא עבור כפרה לישראל, לא רק על לשון הרע אלא על כל החטאים שבעולם. ואחת בשנה השתתף מזבח הזהב בקורבנות ביום כיפור

והרי המשכן הוקם עבור כפרה לישראל, כאשר ירד משה מההר ואמר סלחתי וזה היה יום הכיפורים הראשון

ולכן ברור שעיקר המקדש הוא המזבח והכפרה

 אבל מלבד הכלים הנ״ל עמדה המנורה. מה טיבה?

מנורת הזהב

 

 

 

לפי האומר שעמדה מצפון לדרום בצדה המזרחי של הכפורת, וגם לפי האומר שעמדה  בקיר הדרומי ממזרח למערב, כולם מסכימים שתפקידה להפיץ אור -לא למלך המבקר אלא למארח ולכל סביבתו שכן החלונות היו צרים מבפנים ורחבים בחוץ.

וששת הקנים אומר רבנו בחיי הם כנגד ששת ימי השבוע או ששת ימי הבריאה, והקנה שבאמצע הוא כנגד השבת. ובכל קנה שלושה גביעים ובאמצע ארבעה גביעים כלומר שבע, סך הכל כב גביעים כנגד כב אותיות שבהם ברא את העולם (שפת אמת)

והנר החומרי הוא מצווה, והאור היא התורה. כי אדם מישראל הולך מהמצווה לתורה, מהנר לאור.

והנה הסתיים התהליך – התורה היוצאת מהארון – ביתו של המלך – היא הבסיס לשולחן שהוא הבסיס לקיום החומרי של העולם . התורה חבויה כביכול בתוכו.  אבל העושה מצווה מוציא את התורה  מהנעלם לאור העולם.

בכך ששותל וזורע תוך עשיית מצווה, הוא  מעלה את התורה לחיי המעשה והמנורה מפיצה את התורה לעולם

הווה אומר שעיקר המשכן היא התורה, האור שהמנורה מפיצה בעולם