פרשת יתרו תשפג
הרב דר צבי אבינר
שפת אמת על פרשת יתרו
הקדמת יתרו קודם קבלת התורה – נראה כי עמלק רצה להרוס מתן תורה, ועל ידי יתרו ניתקן מה שקלקל עמלק
עמלק החליש את שם הויה שנאמר כי יד על כס י-ה מלחמה ל-יקוק בעמלק מדור לדור. ואומר רשי שם כי ״כס, ולא נאמר כסא, ואף שם יקוק נחלק לחציו, נשבע הקבה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק״
כלומר בפרק א׳ בראשית מופיע שם יקוק בראשי תיבות בסוף הפרק : יום השישי ויכולו השמים״. שם הויה כאן חציו ביום השישי – הכוונה לי-ה, וחציו בשבת ו-ה. שם הויה מחבר את השישי לשבת. והנה הרע נולד לעולם במלים ״טוב מאד״ שריש לקיש קורא אותו ״טוב מוות״. אם הרע גודל, אם הטוב מוות גודל, אזי הוא יכול לשבור את שם הויה לשנים, חציו י-ה בעולמנו ביום השישי, וחציו בשבת הנצחית ו-ה.
ולזה התכוון הנביא יחזקאל שאמר כי כאשר הקבה ימחה את זכר עמלק, יתקיים ״והתגדלתי והתקדשתי״ כלומר זהו מקור הקדיש שאנו מתפללים ששמו יתגדל ויתקדש שוב.
ובעל השפת אמת מכוון לזה שיתרו, הגוי שהצטרף וקיבל עליו שבע מצוות , תיקן במעשהו את מה שקלקל עמלק הגוי. והזוהר ממשיך ואומר שבכך התחזק שם השם כך שהתורה נתנה לישראל. יוצא שאלמלא יתרו שתיקן, לא הייתה התורה ניתנת לישראל. קיומו של גוי אחד השומר שבע מצוות ומאמין בקבה, הספיק למתן תורה לישראל. וזה נכון כי במתן תורה ישראל מתמנים לממלכת כהנים וגוי קדוש, ואין מובן לכהן בלי הקהילה שאותה מייצג. הקהילה היא מחנה יתרו שהוא המחנה השביעי במסע במדבר. בשעה זאת הוא קטן ומכיל רק אדם אחד, יתרו, אך בעתיד יהיה מורכב מכל בני נח, כל האנושות.
״והנה מתן תורה היה לתקן מעשה בראשית״ – עשרת הדברות מתקנות את עשרת מאמרות שבפרק א׳ בראשית. כלומר משלימה אותם. כי בעשרת המאמרות נברא הטבע, ששת ימי הבריאה, והתורה נתנה בשבת שהיא השלמת ששת הימים. ובמובן זה ״עבור מתן תורה נברא העולם”.
“התורה היא עצה להתלבש חיות השם לתוך המעשים״ – התורה נתנה לעולם על ידי הויה – השכינה – שנכנסה לעולמנו מהשבת לשישי. שכן שם הויה בראשי תיבות נכנס ליום השישי כפי שאמרנו. היא נכנסה להשתתף בבית דין של מעלה כדי לברא אדם שנאמר נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו. אבל השכינה חפצה לשכון בתחתון ולכן נתנה תורה לישראל שדרכה היא תתלבש לתוך עולם המעשה של ששת הימים.
״וזוהי עצה שיוכל האדם להדבק בקבה גם בעולם הזה״ – התורה היא האמצעי שדרכו השכינה יורדת כביכול לעולם הזה של ששת הימים, כך שלאדם יש אפשרות להדבק בה. נשים לב שבעל השפת אמת לא מזכיר את התפילה כאמצעי אלא את התורה.
התורה יורדת לרמת הנפש שהיא הנמוכה ביותר מ״רנן״. השכינה יורדת לשכון בנפש האדם דרך התורה שלמד והמצוות שעושה.
התורה התעכבה למעלה – התורה הרי נבראה לפני הכל, והיכן היתה? היא התעכבה מלרדת לעולם עד שבא משה והורידה.
מי שרוצה להדבק בשכינה דרך התורה – מידת הדין פותחת לו פתח צר כחודו של מחט בתחילה. רק לאחר עמל בתורה ושלוב של יראה ואהבה האדם עולה עד שמידת הרחמים שורה עליו. וזה לפי פרק א׳ שמזכיר את שם מידת הדין אלוקים 32 פעם, ורק בסוף הפרק מופיעה מידת הרחמים בענווה ובראשי תיבות.
זכור את יום השבת לקדשו – לאדם מישראל יש כח להוסיף קדושה לשבת על ידי הזכרתה בפה. ונזכור כי פה הוא מלכות. על ידי הקידוש בפה האדם לא רק משמש כעד, אלא מעלה קדושה לשבת
איש את אביו ואימו תראו, את שבתותי תישמרו כי אני השם –
התורה עולה כאן בלוח הימני מהמצווה החמישית של כיבוד אב ואם, למצווה רביעית של שבת, ומשם לאנכי. השבת היא מעין מקווה טהרה שדרכו עולה אדם מישראל אל השכינה, אל האנכי שהוא אחדות
והנה צרפנו לשבת את המלכות ואת האחידות, שהיא סוד השבת, רזא דשבת.
– וינח ביום השביעי – כמו שנאמר על הארבה ״וינח בכל גבול מצרים״ שפרושו ירד לקרקע (בעהט י׳ יג) וזה מתאים לשכינה שחדרה לעולם מהשבת הנצחית . וגם הפרוש הרגיל מלשון מנוחה הוא נכון כי השכינה לא חפצה לברא כאן כמו האלוקים מידת הדין אלא לנוח במשכן ובלב של האדם ולהקרין משם אור של קודש, סליחה וכפרה ועונג שבת