פרשת יתרו תשפב
הרב דר צבי אבינר
משפט מלך
וישמע יתרו
חזל חולקים מתי בא: אחרי או לפני מתן תורה, ולכל שיטה מסקנות שונות
בא לאחר מתן תורה
רשי וראבע סוברים שבא לאחר מת״ת . בספר במדבר פר׳ בעלותך מסופר שמשה אמר לחובב בן רעואל חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום וכו׳ ושם אומרים רשי וראבע שחובב הוא יתרו (א״כ אפשר שהיה חובב אחיה של צפורה ואביו היה יתרו). א ״כ בא לאחר מת״ת . אם התגייר הרי שבסופו של דבר הצטרף לישראל ועלה לארץ. אם קבל על עצמו שבע מצוות בני נח הרי שחזר למקומו כפי שכתוב שם ״לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך״ . וגם כאן בפ׳ יתרו נאמר ״וישלח את חותנו וילך לו אל ארצו״ ואומר רשי : לגייר בני משפחתו״ והכוונה לגייר לשבע מצוות. אך מקובל שבניו היו גרי צדק ועלו ארצה והתיישבו ביריחו ומהם שמשו בסנהדרין במשך דורות רבים. גם יעל הייתה אשת חבר הקיני וכן אנשים שונים כמו יונתן בן רכב.
אם כן, מדוע התורה כותבת את פרשת בואו כאן לפני מת״ת? אפשר לאמר כמו רשי – לחבר את בואו לפרשת עמלק להודיע לעולם שלא כל העמים הם בגדר עמלק אלא יש ביניהם רבים וטובים כמו יתרו שמקבלים שבע מצוות. או לבאר מדוע בא: ששמע כיצד התגבר יהושוע על עמלק שהיה גוי חזק מבחינה צבאית, וזה הרשים אותו. והדבר נכון עד ימינו שכאשר מדינת ישראל גוברת על אויביה יש תנועה חזקה של עניין וקשר לישראל בין הגויים. או שבא לאחר ששמע על קריעת ים סוף והדין שעשה האלוקים בפרעה שנאמר ״וישמע יתרו. את אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו ואשר הוציא הויה את ישראל ממצרים״. ומסביר הכלי יקר ששמע שני דברים: את הדין שעשה האלוקים בפרעה בקריעת הים , ואת יציאת מצריים שעשה הקבה הויה . מה מיוחד בקריעת הים? שכן פרעה נענש ״מידה כנגד מידה״ שזו דרכה של מידת הדין. והרמב״ן מסביר שיתרו ראה שפרעה שהטביע ילדי ישראל נענש בטביעה בים שנאמר ״כי בדבר אשר הזידו עליהם״ (יח יא)
א״כ לפי שיטה זאת המערכת המשפטית שהקים משה בעקבות דברי יתרו היא מערכת משפט התורה ודיניה הם דיני התורה. יתרו תרם רק למסגרת הניהולית.
ושם בפרשת בעלותך יתרו מופיע במסגרת נסיעת ישראל במדבר ותאור המחנות. היו לישראל ארבע מחנות כלפי ארבע רוחות העולם, ועוד מחנה לוויה ומחנה שכינה באמצע כלומר שש מחנות. ויתרו ששמר שבע מצוות מהווה או מייצג מחנה שביעי של בני נח המקיף את שש מחנות ישראל . בזמן יציאת מצריים היה המחנה השביעי הזה בנוי רק על איש אחד, יתרו, אך בעתיד לבא יהיה המחנה השביעי הגדול ביותר מכל המחנות שכן יהיה מרכב מכל האנושות.
והמספר שבע חוזר אצל יתרו.
א שמר שבע מצוות,
ב והווה את המחנה השביעי,
ג היו לו שבע שמות כמו חובב ורעואל שכולם מראים על כך שחיבב את התורה והיה חבר לישראל.
ד היו לו שבע בנות כפי שמסופר בפ׳ שמות, צפורה אשת משה ואחותה שנשאה לאלעזר הכהן ובנה פנחס.
ה בדבריו אל משה הוא ממליץ על אנשים ״אנשי חיל. יראי אלוקים, אנשי אמת, שנאי בצע״ ובספר דברים הוא מוסיף ״חכמים ונבונים וידועים״ כלומר שבע תכונות
ו בדבריו למשה חוזר שם האלוקים שבע פעמים (יג- כז) 0
והדבר מתקבל על הדעת שכן מערכת המשפט מיצגת את האלוקים מידת הדין ואומרים חזל כאן שכל שופט צדק מעלה עליו הכתוב כאילו היה שותף לקבה בבריאה
בא לפני מתן תורה
יש הגיון לאמר לפי הפשט שיתרו בא לפני מת״ת . אומר הזהר דבר מדהים, שיתרו אפשר את מתן תורה לישראל שכן הקבה ראה שיש באומות לפחות אדם אחד ששומר שבע מצוות.
השאלה שעולה מייד היא אם אכן יתרו בא לפני מתן תורה, מהם המשפטים שלפיהם שפט משה? הווה אומר ששפט לפי שבע מצוות או לפי דעתו כ״מלך״. 0
ואכן אומר המדרש שמשה ״ישב״ כמלך. וספורנו מציין ששפט ״עסקי הרבים״ כלומר בין אדם לחברו שזה התוכן של משפט מלך.
וגם המערכת שהקים לפי יתרו היתה מרכבת משרי אלפים, שרי מאות, שרי עשרות כלומר מערכת ״צבאית״ שונה לחלוטין ממערכת משפט התורה של ג, ה, ז , כג, עב שופטים.
מתברר (דר איתמר ורהפטיג תחומין טו 143 ) שלאורך בית ראשון פעלה מערכת משפטית בישראל של מלך במקביל למשפט התורה של הסנהדרין. כך למשל באו שתי הנשים לפני שלמה, בעוד שהסנהדרין יושבת במבנה אחר. וגם המשפט שאמר המלך – לגזור את הילד לשניים – אינו לפי התורה שכן אסור להונות את הנשפטים.
האם אפשר ללמוד. מכאן שגם כנסת ישראל בימנו יש לה דין של משפט מלך? מצד אחד קובעת ההלכה שהמלך שבו מדובר הוא ירא שמיים , כמו שמשה היה. גם בימי הביניים שבחרו שבעת טובי העיר לנהל את עסקי הציבור, בחרו רק אנשים יראי שמיים. (הרב נריה תחומין ב׳ 213) וגם הרב קוק זצל שאמר כי בימינו ״מנהיג ה אומה המתמנה על פי דעת הקהל ובית דין הוא העומד במקום מלך״ (הרב צבי רייכמן תחומין ז 523) ולפי זה עדיין נשארה פתוחה השאלה לגבי יראת שמיים של הנבחרים
מוסר טבעי
אם נניח שמשה רבנו – מלכנו שפט מדעתו, אפשר להניח ששפט לפי ״המוסר הטבעי״ המשותף לכל בני אדם. האם יש דבר כזה? ם
אפשר לאמר שהיות ושש מצוות אדה״ר בגן העדן – ע״ז, ג״ע, שפ״ד, דינים וחילול השם – הן נטבעו בנפש האדם וכשגורש לארץ נהפכו למוסר טבעי המצוי בלב כל איש ואשה בעולם. ולכן אין אדם יכול לטעון שלא מכיר באיסור של רצח או ניאוף, או שלא ידע שהדבר אסור.