נ ח : בית דין של מעלה לפני המבול

פרשת נח  תשפא

הרב צבי אבינר

בית הדין של מעלה לפני המבול

וירא הויה כי רבה רעת האדם בארץ

וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום

וינחם הויה כי עשה את האדם בארץ

ויתעצב אל לבו

ויאמר הויה אמחה את  האדם אשר בראתיו מעל פני האדמה

מאדם ועד בהמה ועד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם

ונח מצא חן בעיני הויה

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמיו היה בדורותיו

את האלוקים התהלך נח

ויולד נח שלשת בנים את שם ואת חם ואת יפת

ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס

    א וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ

ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ  חמס מפניהם

הנני משחיתם את הארץ

לפנינו שני קטעים עוקבים , האחד מתאר את תגובת  הויה לדור המבול,  השני את  תגובת אלוקים.  העובדה שהאחד מסיים את פרשת בראשית והשני פותח את נח היא לא חשובה כי ההפרדה בין הפרשיות באה מהכנסיה. בספר התורה הקטעים מפרדים רק בשורה פתוחה אחת. אין שם של פרשת בראשית ופרשת נח.

   הקטעים סימטרים. בראשון מופיע שם הויה 4 פעמים ובשני מופיע שם אלוקים 4 פעמים,.בראשונה דן הויה קודם באנושות ואח”כ בנח, בשני דן האלוקים קודם בנח ואחר כך באנושות.  אפשר לאמר כי השני מתחיל במקום שהראשון נגמר,בנח, וחוזר ומדבר באנושות.  בכל כנף מופעי נח פעמיים (ראה להלן )

ונזכור כי הויה בכל מקום מיצגת את מידת רחמים, ואלוקים בכל מקום מיצג מידת דין

הסדר שבו המידות מופיעות מפתיע.  אילו היה השופט בן אנוש, היה עליו קודם כל לקבע את העובדות והאמת, בלי כל שיקול אחד. האדם הנאשם עשה את המעשה או לא? האדם רצח או לא? השופט יתעלם  מכל לחץ או שיקול אחד מלבד האמת. ולאחר שהגיע למסקנה וקבע מה העונש המתאים, הוא יכול לראות אם להפעיל שיקולי רחמים כלפי הנאשם שימתיקו או וחלישו את חומרת העונש. איזה אדם הוא הנאשם. מה עברו, מה אופי מעשיו וכדומה. רק אז יחבר השופט את הדין הראשון האמת עם שיקולי רחמים ויוציא את  פסק דינו הסופי.  קודם דין ואחר כך רחמים ל

אבל כאן בבית דין של מעלה הסדר הפוך- קודם רחמים ואחר כך דין.  הדבר לא מקרי. רשי בפסוק הראשון של פרק א” אומר שבתחילה עלה בראשו לברא במידת דין ואז, משראה שאין העולם חכול לעמוד בכף שיתף את מידת הרחמים.  ורשי מסיים: והקדים רחמים לדין, כפי שכתוב ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים. כלומר נתן כבוד כביכול למידת הרחמים. וזה מה שאנו רואים כאן לפני המבול שהויה דנה בראשונה ואחר כך מידת הדין אלוקים

הנה לנו הזדמנות לראות בכתוב כיצד בית הדין של מעלה פועל, ומה מצפה מאתנו מידת  הרחמים ומה מצפה מאתנו מידת הדין. זוהי הסיבה שמשה רבנו טרח לכתוב לנו את הקטע . שהרי המסר הוא לכל הדורות

 הויה 

נשים לב שהויה בוחנת את האנושות ואת נח מצד הלב.  רחמנה ליבה בעי.

  וירא הויה  כי רבה רעת האדםי בארץ ויצר מחשבות לבו רע כל היום

כ ל רע בתנך היא “בעיני הויה”. על מלכי ישראל נאמר “ויעש הרע  בעיני הויה” ועל אנשי סדום שהיו “רעים בעיני הויה“.  ועל ער בנו של יהודה כתוב “ויהיי ער רע בעיני הויה. אין  רע בעיני אלוקים.   “רע” הוא תגובה רגשית למשהוא שאתה שונא.  “אוהבי הויה שנאו רע”. אדם נחשב רע  בעיני לחהויה אם עשה ההפך מחסד ורחמים. אם הוא חסר לב, אכזר, לא  מתחשב בכאב של הזול. אדם “רע ” בעיני הויה הוא לא בהכרח מי שעובר על החוק.

נביאי ישראל ראו את המלך ושריו כעושי רע לא רק משום שעבדו עבודה זרה אלא משום שניצלו יתום ואלמנה, שמעמדם חלש.

הבה ונדון ברע הזה. לפנינו אלמנה  שיש ברשותה רכוש מסוים כמו בית או שדה. היא זקוקוה נואשות ללחם לעצמה ולילדיה.  אין לה ברירה אלא להציע את ביתה למכירה במחיר השוק, אך מחוסר קונים היא מורידה את המחיר ובכל זאת אין קונים. בלית ברירה היא ממשיכה להוריד מחיר.  ואז בא שכן שרואה את השלט  “בית למכירה בזול”ו קונה את הבית במחיר הנמוך המוצע ללא נקיפת מצפון למרות שהוא מודע על מצבה המדולדל.  הרי כך הוא משחק השוק, ואני  עוסק בביסנס.  הוא מתכון למכות את הבית בעצמו במחיר גבוה ולעשות כסץ על חשבנה. הוא שבע רצון כי הרי  עשיתי לה טובה והצלתי אותה מרעב. ואכן מבחינת החוק הוא נקי ואי אפשר לתבוע אותו בשום בית דין שבעולם.  גם מידת הדין של מעלה לא תתבע ממנו דבר כי לא עבר על כל חוק.  מי שחושב שהוא אדם רע היא מידת הרחמים. ר

וכן לגבי היתום. אדם רואה ילד בודד ורעב מסתובב ברחוב ללא דואג.  האיש מציע ליתום עבודה בשדהו תמורת פת לחם בסוף היום. הילד המסכן עובד קשה כל היום עבור פת לחם, כדי  לשרוד. האיש חושב שעשה נכון, שהרי הציל את  הילד ממות, ואמנם אי אפשר לתבוע אותו בבית דין של מטה (אלא אם כן היה חוק שאוסר זאת) וגם בעיני מידת הדין של מעלה אין הוא חוטא.  האיש נראה רע  רק בעיני מידת הרחמים שמצפה מאדם לעשות מעשה חסד מעל מה שנקבע בחוק או בתורה

כפי שהרמבם אומר מה ההבדל בין משפט צדקה וחסד? אם אנו מחזיר חוב, לא עשיתי זאת מטוב לבי אלא משום שזה המשפט ההגיוני שכל העולם מכיר גם בלי דת. (יש אומרים שהחזרת חוב היא מצווה כשלעצמה אך לא כך ההלכה). לעומת זאת אם באתי בלילה קר לתת ללוה את המשכון שהשאיר- כסות לילה- שישתמש בו עד הבוקר, הרי עשיתי זאת  משום שכך צוותה התורה, וזה נקרא צדקה שנאמר ולך תהיה צדקה.  אך אם אושיט ללוה המסכן יד ואלווה לו סכום כסף גדול ללא ריבית , על מנת שישקם את עצמו, הרי עשיתי גמילות חסדים שהיא מעל מה שתהתורה מצווה או מצפה ממני. אם לא פעלתי כך, אי אפשר לתבוע אותי בביתדין של מטה  או של מעלה כי הרי לאא עת

ניקח דוגמא נוספת מימנו כדי לחדד את הענין.  זוג צעיר בשכונתנו – אנשים יקרים דבקים בתורה ומצוות-  השקיעו כספם בבוטיק בגדים ליד הנהר.  לאכזבתם העסק כשל והם הגיעו לפשיטת רגל.  ביאושם לקחו את הסחורה לביתם בשכונה והכריזו על מכירת חיסול במכירים נמוכים.  מיד  הופיעו שכניהם- יהודים טובים אף הם ושומרי מצוות- ומדדו את הבגדים בשמחה וקנו אותם במחיר המוזל. שח לי הבעל על  הכאב הקשה שהיה בלבו. אין האנשים הללו מבינים שאני שופך כאן את דמי, שאני מפסיד כאן כסף עתק ללא אפשרות לשקם את עצמי? ואמנם השכנים צודקים כלפי החוק. זהו המשחק הקפיטליסטי.  כשנכסת לביזנס  הרי ידעת שיש אפשרות שתפסיד. אנו עוזרים לך כאשר אנו קונים בזול כי אחרת איך תעמוד בפני הנושים.  גם מידת הדין של מעלה לא תתבע אותם כי לא עברו  על חוק.  היחידי שבעיניו הם רעים הוא הויה, מידת הרחמים. היא מתרשמת מהכאב.

 ניקח דוגמא נוספת מעולם המניות.  למרות שבשוק המניות אחד מרויח על חשבון השני שהפסיד, לא נדון כאן  במעמד המניות עצמן אלא במקרה הפרטי של המליונר י. ר. מורה בבית ספר יהודי שהפך להיות מולטי מליונר בשנות השבעים של המאה שעברה, תוך שימוש חוקי במניות.  י.ר. עקב בבורסה  אחר חברות  שערך מניותם  היה בירידה. הוא נסע לשטח ובחן את הנכסים הריאלים של החברות, את הבנינים, המחסנים, הציוד, המכוניות, ושאר המטלטלים. הוא ידע שכאשר חברה פושטת רגל ועומדת בפני פרוק, היא משלמת קודם כל לנושיה ואחר כך ממה שנשאר משלמת גם לבעלי המניות.  אלא שבשלב אחרון זה בעלי המניות הופכים להיות בעליה החוקיים של החברה ובכוחם לפטר את ההנהלה או לפעול מעליהם כרצונם.  זה חלק מזכויות בעלי מניות בכל חברה לםי חוקי היסוד של החברה עצמה. י.ר. קנה את כל מניות החברה הכושלת– אנשים שמחו להפטר ממניותיהם שאין להם ערך בשוק המניות- – וכך נעשה בעל המניות היחידי או העיקרי בחברה.  בדרך כלל כאשר חברה אחת משתלטת על חברה אחרת הדבר נעשה  בתקווה לשפר  את החברה הכושלת על ידי יעול וכדומה. כאן להפך  י.ר קנה את המניות על מנת להשתלט עליה להיות בעליה ולנפץ אותה לרסיסים.  ואז פנה ומכר את הרכוש הריאלי של החברה- הבית, המשרד, המכוניות, המחסנים לכל דורש במחיר גבוה בהרבה ממה שהשקיע קודם במניות הנופלות.  את עובדי ההחברה הותיקים  והחדשים זרק לגורלם ללא רחם.  בכך הרויח הון עתק.  ואמנם אי אפשר לתבוע אותו בדין כי לא עבר על חוק.  גם מידת דין של מעלה אינה תובעת ממנו דבר כי לא עבר על חוק התורה.  היחידי שבעיניה מעשיו הם רעים היא מידת הרחמים הכואבת את כאב האלמנה. .

כל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום

שוב הדכש מצד מידת הרחמים הוא על הנעשה בלב האדם, כי שם היא חפצה  לשכון. התאור מזכיר את משורר התהילים שמתאר את חורשי  רעתו ללא עוול בכפיו. הם תוקעים לו סכין בגב, מקנאים בהצלחתו, וחושבים כל כל היום  כיצד להפילו.

וינחם הויה כי עשה את האדם בארץ

רבים תוהים על התאור האנושי.  השם התנחם, התחרט, התעצב אל לבו. אונקלוס  מסרס את הכתוב  למנוע האנשה, ורשי הולך בעקבותיו, אך הספורנו מעדיף את הפשט.  ואין פלא לתאור הרגשי שכן  מדובר במידת הרחמים ואנו שומעים מה תגובתה למראה לב האדם שכולו רע.

.וינחם השם – לפי הזוהר ננעלו שערי תשובה.  כאשר מידת הרחמים מתתנחמת הרי זה סוף פסןק,  מכאן שתשובה סליחה ומחילה מוצעים לאדם רק מצד מידת הרחמים. אין אלוקים מוחל (בספר יונה האלוקים קיבל את תשובת אנשי ננוה וניחם על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה.  שם הצטרף האלוקים כביכול למידת הרחמים וזהו “אמת” שביג מידות רחמים לפי הרב יד סולביציק זצל בהרי קדם ) לכן יונה לא האמין שזה הסוף ופנה את מידת הרחמים, וישב לראות מה קורה לעיר)

היכן עשתה מידת הרחמים את האדם? בסוף פרק א’ כאשר פנה כביכול האלוקים למידת הרחמים ואמר בלשון רבים נעשה אדם. היא השתתפה אך על תנאי שישראל יקבלו את התורה כפי שאומר רשי על המלים יום השישי. אם בני האדם לא יעמדו בתנאי היא תתנחם, תיעצב  ותסתלק מבית הדין ותשאיר אותנו בידי מידת הדין ללא הגנה. כמה מדאיג הוא מצבו של האדם כאשר אפילו ההגנה בבית הדין נעצבת ממעשי

נשים לב שמידת  החרחמים כאן אינה כועסת. לא כך לגבי אנשי סדום , ששם היא תכעס והתוצאה היא אש וגפרית ומהפכה . כמה גדולה כוחה של רעת האדם שהופכת רחמים לדין (רשי) ם .

ונח מצא חן בעיני הויה

מהערכת הדור עוברת  מידת הרחמים להערכת נח. ושוב, התגובה היא רגשית.   נח מצא חן בעיניה.   לא כך יהיה בעיני האלוקים.  אנו יכולים לתאר  לעצמנו מדוע  נח מצא חן בעיני הויה, מידת החסד והרחמים. או שהיה רחמן ומלא חסד בעצמו, וגם שדאג לחיות, ומשום כך נבחר להשרד בתיבה, שם טיפלו הוא אשתו ובניו במסירות בחיות.

כדור שביעי לאנוש, הוא דבק בהויה שהרי על אנוש נאמר “אז הוחל לקרא בשם הויה”. אמנם אנוש שגה והחל עבודה זרה בעולם כפי שאומר הרמבם, אבל נח קרא בשם הויה בכל לבו ולא שגה בדרכי סבו הגדול.

הויה דנה קודם את הדור ואחר כך את נח. עתה עובר הכתוב להערכתו של האלוקים- קודם את נח ואחר כך את הדור

אלוקים

נח איש צדיק היה בתולדותיו, את האלוקים התהתלך נח

הרמבן מעיר כי מדובר במידת הדין. גם המונח צדיק  לדבריו הוא בעיני המשפט, שנאמר והצדיקו את הצדיק  והרשיעו את  הרשע.  וכך סבר הרמבם לפניו.  בעוד שהמונח “רע ” הוא תמיד בעיני הויה, המונחים צדיק ורשע הם בעיני השופט, אלוקים.  ואלוקים דן את האדם לא לפי מה שבלבו  של האדם אלא רק על פי מעשיו, רק אם עבר על החוק.

באיזה חוקים מדובר?

 בשש מצוות של אדם הראשןו שנאמרו לו בעדן והן  עבודה זרה, גילוי ערויות, שפיכות דמים, גזל, אי צדק, וחילול.השם..כמובן שכל אחת היא כותרת לתת מצוות ועקרונות שהן ביסוד התורה.

 

ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס  –

מהו ותשחת הארץ?

כלומר עברו על מצווה ראשונה ושניה של אדם הראשון.    אומר רשי לשון ערוווה ועבודה זרה.  “

מהו ותמלא הארץ חמס?  המדרש אומר שפיכות דמים ורשי כותב לא מחתם דינם אלא על הגזל. כלומר עברו על מצווה שלישיל ורביעית של אדם הראשון. וכאן, בגזל, שהיה כה רב (נזבור את כנופיות טובל קין) מחתם דינם בעיני מידת הדין.

 נשים לב שהאלוקים כמידת דין לא בוחן את הדור אלא מצד החוק, אין כאן רמז לשפיטה על מה שבלבם. וזה ב ניגוד להויה שדנה  את האדם לפי הלב

א וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ

אלוקים בורא הטבע ראה שאפילו החיות לא שומעות ךחוק הטבע, ומזדוגות שלא מין במינו (רשי) א

ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ  חמס מפניהם

הנני משחיתם את הארץ

לאחר שדן את נח ולאחריו את הדור (בסדר ההפוך מהויה)  אלוקים מביע את פסק דינו. ולפנינו הדרך של מידת הדין. הארץ נשחתה, ואני אשחית את הארץ, בבחינת מידה כנגד מידה. . 

 

בית הדין בישיבה של מעלה

  .

לפנינו מראה מרהיב של בית הדין של מעלה בישיבה הקובעת את גורל הדור. המבנה הוא של שתי כנפים סימטריות כמו של פרפר, המתחברות באמצע לגבי נח

   .

וירא הויה כי רבה רעת האדם בארץ  וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום

וינחם הויה כי עשה את האדם בארץ  ויתעצב אל לבו  ויאמר הויה

אמחה את  האדם אשר בראתיו  מעל פני האדמה מאדם

ועד בהמה  ועד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי

כי עשיתם ונח מצא חן בעיני הויה

אלה תולדות נח

 

 נח איש צדיק תמים

היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח ויולד

נח שלשת בנים את שם ואת חם ואת יפת ותשחת הארץ

לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס  וירא  אלוקים את הארץ והנה נשחת

ה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר בא לפני

כי מלאה הארץ  חמס מפניהם  הנני משחיתם את הארץ

כאשר הכנפים מתקפלות , נח בכנף של אלוקים מופיע מול נח שבכנף הויה. ודור המבול בכנף של האלוקים מופיע מול הדור שבכנף הויה.

כל מידה נושאת את נח מהצד שלה. שתיהן מרימות את נח מעל מים רבים.

מצד שני, נח הוא שמחזיק את הכנפים יחדיו. הוא הדבק בין המידות. הוא היחידי בדרו שהאמין שהויה ואלוקים הם אחד.  שאר בני דורו הפרידו בין הדבקים.  תלמידי אנוש הלכו אחר הויה בלבד, מידת החסד בלבד, שנאמר על אנוש אז הוחל לקרא בשם הויה, וחזל קראו הוחל משלון חילל.  מצד שני צאצאיו של קין שנקראו בני האלוקים (זוהר) הלכו רק אחרי האלוקים מידת הדין הקשה, כאילו לכפר על פשעי אביהם קין. שני הפלגים של האנושת שגו לכן באמונת היחיד ושקעו בעבודה זרה, ומשם התגלגלו במדרון החלקלק לעבור על שאר העבירות לפי הסדר.  ומאחר ונח בא מאנוש, ונעמה מקין, הרי שבנישואיהם איחדו הויה ואלוקים לאחד.  ולכן ניצלו.

המסר ברור- כדי להשרדומהמבול יש צורך לשמור על הדבקים, על שתי הכנפים יחד.  שמירה על כנף אחד  לא  תעלה אותנו מעל המים השוטפים.

אם האנושות לא תעבור לאמונה באחד, אלא תמשיך להיות מפורדים כיום בין אלו שעובדים את אלוקים (אללה) לבין אלו שעובידם את הרחמים בלבד, הרי נקבל את המבול מחדש.

,