תשפ
הרב דר צבי אבינר
עקב: מה נתנה ליהדות יראת שמים
ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל ממך כי אם ליראה
פרשת היראה מודפסת בסידור לאמרה ב ס ו ף התפילה. ואנו גם פ ו ת ח י ם את היום ב”מודה אני….ראשית חכמה יראת השם.” היראה מקיפה את יומנו כמעגל, היא ראשית והיא תכלית. היא מפתח לכל התורה (מדרש). היראה היא דבר קל או כבד, תלוי בטון הפסוק. שכן המלים “ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את השם אלוקיך” נשמעות כדבר קל, פשוט שכל אדם יכול להשיגו, או כדבר קשה. ותכלית הכל. למשה הדבר קל, לנו קשה מאד. אין שווה יראת הילד ליראת אדם מבוגר, ואין היראה של שנות העבר מתאימה ליראה של ימינו. משמעות היראה תשתנה במדך הדורות, אך היא תפרה את רוח ישראל יותר מכל מידה אחרת. הבה ונראה כיצד.
שרשרת מצות
פרשת היראה באה ראשונה בתוך שרשרת של ארבע מצווה עשה: (ס’ החינוך) ם
א) את השם אלוקיך תירא: לירא תמיד מהא-ל יתברך (לפחד ממנו) ם
ב) אותו תעבוד : מצוות עשה להתפלל כל יום
ג) ובו תדבק: להתחבר ולהתיחד עם חברי התורה
ד) ובשמו תשבע: מצווה עשה להשבע בשמו ית’ בעת הצורך לקיים דבר מהדברים
ומאחר ואותה שרשרת מופיעה גם בפ’ ואתחנן : “את השם אלוקיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע” (ו יג) הרי שיש קשר הדוק בין המצוות, שהן חבילה אחת. אבן עזרא רואה כאן בפשטות : יראה היא שמירה על לא תעשה, עבודה היא קיום מצוות עשה, לדבוק בהשם היא מצווה הלב, ובו להשבע היא מצוות הפה. אך התלמוד רואה בשרשרת מעין סולם של מצווה שאדם עולה בם ביראתו- מתוך יראה הוא מתפלל, ואז דבק בהשם ונשבע בשמו . אך הדבר טעון ברור
.
מהי היראה
יראה מעונש
ועתה ישראל מה השם אלוקך שואל ממך כי אם ליראה את השם אלוקיך
לפי הרמבם בסםר המצוות היראה היא פחד מעונש
מצווה ד’ היא להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות לבם ובקרי אבל ביראת עונשו בכל עת וזה אומרו את השם אלוקיך תירא (סםר המצוות ד’) 0
וכך כמובן כותב גם החינוך. וכדי שיהיה ברור שמדובר בפחד פיזי כותב אברבנאל שהפחד הוא כמו פחדה של כבשה מהזאב, או של יעקב מעשיו. כלומר פחד ממש.
אם כך, ללפנינו פרדוכס עצום. כיצד זה “שואל” – מבקש – מאתנו הקבה לפחד ממנו? שיניף את חרבו ואז נפחד. שיאכל אדם אוכל לא כשר ויקבל בחילה מיד ובמקום. אלא שהכונה היא שהקבה שואל- מבקש – מאתנו לקיים את המצווה לירא ממנו לטוב לנו , כפי שאומר הפסוק “לטוב לך” (רמבן.) ומדוע הוא מבקש? משום שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. לא לטובתו הוא מבקש אלא לטובתנו.
אך יש מפרשים שהיראה היא לצורך גבוה כביכול, כי הקבה יכל לעשות את הכל חוץ מפחד מפני עצמו. היראה נפניו היא הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות והוא לא. הוא המקבל ואנו הנותנים (הרב יד סולוביציק זצל). אם כך הבעיה קשה עוד יותר- אם אנו הנותנים, כיצד נפחד ממנו באותו הזמן? עוד נחזור לשאלה המפלאה הזאת
שמירה מעבירה
אם כך, אם היראה היא פחד מעונש, אזי לא מדובר בפחד ישיר מהקבה אלא פחד מעבירה, כלומר שמירה על שלא נעשה עבירה. והיא מצווה מחשבתית הנוהגת כל היום (משנה ברורה). אדם יממלא מצווה זאת כל רגע במשך היום כאשר הוא נזכר בקבה. ולפי הרמבם יש ללמד כל אדם, מהילדות והלאה, לפחד מעונש. ובודאי שיש ללמדה לאלו שלא למדו תורה ולא יודעים שיש רמות גבוהות יותר של יראה.
שלא לשמה
ואם כי יראת העונש מביאה את האדם לקיים מצוות שלא לשמה, אלא כדי למנוע עונש, בכל זאת אין לזלזל בה. מצד אחד- יש לקוות שמתוך שלא לשמה יבא לשמה, ומצד שני האמת היא שרוב בני אדם שומרים מצוות ונמנעים מעביר מסיבה זו. אומר הזוהר שרוב בני האדם רוצים שיהיה להם יום מוצלח במסחר, יום מצלח ביחסים בבית עם האשה, יום ללא פגע ומזיקין, ולכן הם הולכים לבית הכנסת ומניחים תפילין ושומרים מצוות כדי לא להסתבך עם הקבה. אדם נותן צדקה כי הוא מקווה לקבל עשר פעמים יותר מהקבה. אם לא יתפלל ולא יניח תפילין, יהיה לו חס ושלום יום רע. יראה זאת היא שלא לשמה, אך היא פועלת להפליא.
ואומר הזוה שיש רמה קצת יותר גבוהה של יראה מעונש והיא פחד מעונש בעולם הבא. האדם חושב לא על עסקיו בעולם הזה אלא על חשבונו עם בית הדין של מעלה. אמנם עדיין הוא שומר מצוות שלא לשמה, כלומר יראה פגומה, אך ברמה גבוהה מהקודמת.
וואדם נבחן ביראה זאת בסתר כמו בגלוי. כלומר אדם הירא שמים באמת ימנע מלחטא אפילו באין רואים. ובעיקר נבחן בסתר בעניני ממון ומשא ומתן. אם מתגבר על יצרו באין כרואים הרר שהוא ירא שמים באמת.
וכנגד יראה בסיסית זאת מעונש אנו אומרים בהשכמה “ראשית חכמה יראת השם” 0
התנך כולו הוא יראה מעוונש
למעשה יראה בסיסית זאת מעומש היא חוט השדרה של כל התנך. ספר שופטים שכל ילד לומד בכיתות נמוכות, כולו מבוסס על הרעין שאם עם ישראל הולך בדרכי השם אזי טוב לו, ואם הוא חוטא הרי השם נותנו בידי זרים. כאשר עם יראל חוטא, השם נתונו ביד מדין, וכשהוא חוזר בתשובה השם שולח שופט שיציל את ישראל. ולאחר זמן שוב חוטא ישראל, והשם נותנו ביד סיסרא. וכשלך העם חוזר בתשובה על ייד דבורה, השם שולח ישועה ביד ברק. וחוזר חלילה. הילד לומד בברור שכל זמן שילך בדרך התורה השם ישמרנו מכל רע. טאם לא ילך, יהיה בכי רע. וכך לגבי שאר ספרי הנביאים. אם ישראל ילכו בדרך התורה אזי השם ירחיק את האויב, ואם יחטא אזי השם
ישלח את סנחריב ואת נבוכדנצאר. המסר ברור לעיני כל . ובבית ראשון הרי היתה השכינה בבית המקדש והיתה נבואה. העונש והשכר היו ממשים.
אך לפחד מעונש יש צד חלש והוא הרתיעה. אדם המפחד יכול לברוח או להסתגר בתוכו. לאחר חורבן בית ראשון באו הזקנים לנביא ואמרו אין אנו חפצים להשאר בברית הזאת בין ישראל להקבה. אנו רוצים לצאת ממנה ולהפסיקה. היחס של עונש ושכר לא מתאים לנו. שיבחר לו השם עם אחר. ואז ענה הנביא בשם השם: האם נתתילכם גט כריתות? אני עדיין בעלך. אני מלכך.
יראת הרוממות
,ואמנם אנשי כנסת הגדולה כשחזרו לארץ, יסדו מימד חדש של יראה והוא יראת השם כמלך המנהיג את ההסטוריה ואת העולם. יראת השם כפחד מעונש לא מספקה. אנו שומרים מצוותיו משום שהוא מלכנו. הרי הוא זה שהחזיר אותנו לארץ בדיוק לאחר שבעים שנה כפי שניבא ירמיהו. ויראה זאת מכנה אברמנאל בשם יראת הרוממות
ומתוך יראה זאת של המלך תקנו אנשי כנסת הגדולה מטבע ברכות : “ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם.” ולא עוד אלא שתקנו לברך לפחות מאה פעמים ביום שנאמר “מה השם אלוקיך שואל ממך” – אל תקרא מה אלא מאה. הם מצאו אסמכתא בפסוק שלנו.
ועוד תקנו אנשי כנסת הגדולה לאמר ברכות לפני ק”ש
ברכה ראשונה- יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע (הכל) 0
שהיא ברכה כנגד הרעיון שהקבה עושה טוב ורע, נותן שכר ומעניש.
וכנגד המלכות תקנו לומר ברכה שניה לפני קש
לא-ל ברוך נעימות יתנו, למלך א-ל חי וקים זמירות ישמיעו…כי הוא לבדו פועל גבורות עשה חדשות בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות…”
הרי הוא המלך המנהיג את ההסטוריה
השכינה אינה במקדש כפי שהיה בבית ראשון. ובמקומה באה המלכות. ומיהם המלכים בישראל אם לא רבנן ולכן ישראל נכנס לתקופה הסטורית חדשה שבה כתבו לא את התנך אלא את המשנה והתלמוד.
מלאכי שרת הממליכים ביראה
ואם קל היה לחכמים בבית שני לירא את השם ביראת רוממות, הדבר נעשה קשה יותר לאחר החורבן ולאחר מרד בר כוכבא. המלכות של מטה הועתקה למלכות של מעלה, לשמים. במשך שנים, מלאחר החורבן עד לגאונים התפתחה בישראל בפרות ההיכלות הדנה בהיכל המלך של מעלה, והדבר הביא מרפא לנפשם ישראל הכואבים. אם אנו משפלים כאן למטה, מלכנוהלמעלה שולט בכח. וספרות זאת מתארת את שירת השרפים וחיות הקודש הממליכים ומקדשים את שם המלך “כולם כאחד עונים ואומרים ב י ר א ה קדוש קדוש קדוש השם צבאות מלא כל הארץ כבודו” . ואין פלא שההגאונים צרפו את הקטע כולו לברכות שלפני ק”ש
הרמבם
.ומהגאונים נכנסה יראת הרוממות גם לכתבי הרמב”ם האומר במורה נבוכים (ח”ג פ”נב) 0
שישלימו השלמות האנוישת ויפחדו מהא-לה
אין ישיבת האדם ותנועתו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבת ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אניש ביתו וקרוביו כדיבור במושב המלך…יעור משנתו וידע שמלך הגדול המחפף עליו והדבק עמו תמיד הוא מלך גדול מכל בשר ודם, וכבר ידעת הזהירם מלכת בקומה זקופה משום מלא כל הארץ כבודו
ןחכמנו זל היו נמנעים מגילוי ראשם להיות השכינה חופפת על האדם ומסוככת אותו וכן היו ממעטים בדבריהם עד
והנה מזכיר הרמב”ם בפרוש את שירת המלאכים , והמלכות לפיו “חופפת על האדם” מלמעלה. ויראת הרוממות שינתה את הדרך שיהודי נוהג בכל יום- חובש כיפה או כובע, מדבר ללא גידוף, נמנע מללת ערום אפילו בביתו ועוד
.
יראת ההתפעלות
אך יש ויראת הרוממות לא מספקת לאדם . יש להוסיף מימד חדש, לכן משה ממשיך ואומר
הן להשם אלוקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה (י’ יד) ם
ובכך הוא מציג את מה שאברבנאל מכנה “יראת ההתפעלות”. אנו יראים מהשם עקב גדולתו כבורא העולם.
הגיעה תקוםה לישראל שיראת השם עמדה תחת התקפה. תרבות יון לימדה את העולם להכיר במדע ולכבדו. ולכאורה עמדה שיטת המדע כנגד האמונה בשכר ועונש או במלכות השם. המתיונים בישראל שכה אהבו את יון – מרדו בתורה. וגם הצדוקים שאהבו את רומא מרדו בתורה שבעל פה, דחו את חכמי התורה.
וכנגד זה עמד ופעל פילון האלכסנדוני. אך בסוף תקופת הגאונים התפשטה הפילוסופיה היונית על העולם – במיוחד בעולם האסלם- וגרמה למאבק פנימי ביהדות. הדבר ממבטא בכתבי סעדיה גאון, והרמבם כותב (הלכות יסודי התורה פ” יא) ם
והיאך היא הדרך לאהבתו וליראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים וראה מהם את חכמתו שאין לה ערך ולא קץ וכשמחשב הוא בדברים האלה מיד נרתע הוא לאחוריו ויפחד וידע שהוא בריה שפלה …כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך מה אנוש כי תדרשנו “
\
הרמבם מראה שהמדע דוקא יכול לחזק את יראת השם. ודרגה זו מכנה אברבמאל יראת ההתפעלות.
אבל אפשר לאמר כי כל פסוקי דזמרה מטרתם היא לעורר בנו יראת ההתפעלות מהבורא. וגם בברכת ילאל ברוך נעימות יתנו” שתקנו אנשי כנסת הגדולה אנו אומרים “הממחדש בטובו כל יום מעשי בראשית כי לעולם חסדו “, שהיא יראת ההתפעלות בנוסף ליראת הרוממות
עלינו עד כה בשלש מדרגות יראה : מיראת העונש, ליראת הרוממות וליראת ההתפעלות. אך לעיתים אין זה מספיק . לכן עולה משה ומגיש לנו דרגה נוספת של יראה
יראת האוהב
הן רק באבותיך חשק השם לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם…”
אומר אברבנאל: השם אוהב אותנו, ולכן אנו אוהבים אותו. והיראה האמיתית היא יראת האוהב מלהקציף או לאכזב את אהובו. זוהי היראה לשמה. ויראה זאת גורמת לנו גם להיתבייש מהחטא.
“וגם בסידור התפילה תקנו אנשי כנסת הגדולה לאמר בברכה האחרונה לפני קש
אהבה רבה אהבתנו השם אלוקינו…ויחד לבבנו לאהבה ו ל י ר א ה את שמך…..
אנו כורכים אהבה ויראת האוהב וכך מקבלים עול מלכות שמים עלינו.
שלבים בהתפתחות הילד
יראה תלויה איפא בתחושת האדם המשתנית בהסטוריה. יראת העונש של בית ראשון התחזקה על ידי יראת הרוממות והמלכות של בית שני. ויראת הרוננות התחזקה ביראת התפעלות מהטבע וזו התחזקה על ידי יראת האוהב.
אך כל אדם עולה בחייו בדרגות הללו לפי שלבי התפתחותו וגילו. כך
ילד רך ירא מהשם רק בדרך של פחד מעונש פיזי.
ילד ההולך לבית הספר, נשמע למרותו – של המורה, המנהל, המלך.
ילד בן עשר , כל הויתו מופנית החוצה לטבע. ילדים בגיל זה בולעים אנציקלופדיות. ילד כזה מבין מהי יראת התפעלות .
נער או נערה בגיל ההתבגרות , שכל מעינם במין השני, מסוגלים להבין יראת האוהב מהי.
משמעות החטא
יחד עם ההתפתחות ביראת החטא, יש גם התפתחות במובן החטא עצמו. כך –
לילד רך – חטא הוא לא להשמע לעצה של אבא ואמא (כולל אבינו שבשמים) 0
לילד גדול יותר ההולך לבית הספר- חטא הוא לא להשמע לחוק (מצות המלך) 0
לילד מבוגר יותר- חטא הוא דבר לא לוגי, טפשי, שתוצאותיו רעים
לנער ונערה – חטא הוא דבר המביא בושה (אכזבתה של השכינה האוהבת אותנו ) 0
אבל יש בעיה ביראת האוהב. אומר הזוהר שקל לבני אדם שהחיים טובים להם, שהשם אוהב אותם, לירא את השם באהבה. אבל לבני אדם שהחייםמרים אליהם אין הדבר קל. הזוהר מחלק את בני האדם לשלושה סוגים –
בינוני- זה שנשמר מעבירה כשטוב לו. שהרי אין הוא חפץ שהטוב ילקח ממנו, וגם שברצונו להחזיר לקבה אהבה ולעשות רצונו
רשע– שאינו ירא אלוקים כלל
צדיק– זה שירא את השם בין אם טוב לו או רע לו.
רוב בני האדם הרי הם בינוניים. בעל התניא יחזור וישתמש בדרגות הללו. מכל מקום הנה פגשנו לראשונה את המונח צדיק
אותו תעבוד
מצווה להתפלל שלשה פעמים ביום (חינוך) שתים חובה ואחת רשות
מה הקשר בין יראה לתפילה? אומר הרמבם
אין עומדים בתפילה אלא אם לבו מלא מורא יראה ופחד (הלכות תפילה ) ם
הפחד הוא פיזי מהמאכלת שעמדה מעל יצחק, היראה היא יראת אברהם שנאמר עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, והיא יראת כניעה לקונה שמים וארץ. כי אין אברהם מפחד מעונש . וכן כתוב ש ייב אדם לראות את עצמו בתפילת שמנה עשרה כאילו הוא עקוד שם על המזבח. התמיד היה עקוד כיצחק.
ולכן קבעו אנשי כנסת הגדולה שיש לקבל עול מ”ש עם ברכותיה, לפני שנעמוד בתפילה. נעלה במעלות היראה לפני התפילה, שכן בלעדי היראה התפילה לא תעלה למעלה.
ומי הוא שתפילתו תעלה מעלה ללא היסוס?.0
ובו תדבק
וכי אפשר להדבק בשכינה שהיא אש אכלה? אלא אומר הרמבם מצווה להתחבר עם תלמידי חכמים ולהשתדך להם, וכך כותב החינוך. ואמנם התנהגות האדם תלויה בחברה שאליה מתשייך. יטוב לך אם תשתייך ותתחבר לתלמידי חכמים. חיבור זה יביאך ליראת השם – שלא לשמה בתחילה ואחר כך לשמה
בטחון וקרש הצלה
אך הרמבן מפרש, קודם כל, את הדבקות במובן בטחון בהשם כפי שיעץ יהושוע לעם בסוף ימיו : “כי אם בהשם אלוקיכם תדבקו”. אדם עלול למצא עצמו מוקף בנחשולים של צרות מכל הצדדים, צונמי של צרות המאיימות על חיו . כך היה בזמן הרמבן, בסוף תור הזהב של ישראל בספרד. צרות כלכליות ופוליטיות ודתיות תקפו את היהודי מכל עבר. ולכן מפרש הרבמן שדבקות בהשם פרושה שעל היהודי להחזיק בהשם כפי שדבק בקרש הצלה לצוף על המים הגועשים.
אך הבטחון חל גם בכוון הפך- כאשר מציעים ליהודי כל טוב שבעולם, משרות בחצר המלכות וכדומה בתנאי שייעזב דתו ויתנצר או יתאסלם . כמה רבים הם שהתפתו לכך בספרד ובשאר מקומות. והנה באה מצוות הדבקות בהשם לאמר לך שאל תתפתה, שתהא בטוח שדוקא אלה שידבקו בהשם יעשו עסק טוב. דוגמא טובה היא עשרת השבטים שעבדו אלילי אשור וכנעו כדי להשתלב יפה במרחב ומה היה סופם? שהוגלו והפכו לטאלאבאן. לך ותשווה את חיי הטלבאן לחיי היהדי שבחמו. מי עשה עסק טוב יותר, אם לא זה שירא את השם ודבק בו? ם
זה פרוש יפה אך הרמבן לא מסתפק בהבט הזה של דבקות. יתכן, הוא אומר, שאפשר לדבוק בקבה לא רק כפי שהרמבם כותב, על ידי שידוכים ותמיכה בתלמידי חכמים, אלא באופן אישי רוחני, כגון זה שכל מחשבותיו בקב”ה כל היום ללא הפסקה. אכן זו דרגה גבוהה של יראת שמים. .
מעון לשכינה
.אך הרמבן לא מסתפק גם בפרוש הזה של דבקות והולך לדרך קיצונית יותר. ובזה הוא מטיל פצצה ששינתה את פני היהדות .
שכן להלן בפרק יא כב הוא אומר
ולדבקה בו- ויתכן שתכלול ההדבקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו….ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם צרורה בצרור החים כי הם בעצמם מעון לשכינה
הנה משמיע לנו הרמבן שאדם יכול להגיע לקרבת השם מעל תלמיד חכם, להיות איש המעלה שהוא מעון לשכינה.
יש הרוא ים כאן מהפכה. מהתלמיד חכם של הרמבם לאדם מיסטי קריזמטי. אך הנכיון הוא שהרבמן ממשיך את דברי חז”ל שדרשו את הפסוק “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” – “בתוכם בלבם”. השכינה אמנם צותה את משה לבנות משכן שבו תשכון בין הכרובים, אך מטרתה לשכון משם ללב האדם.
המהפכה היא שבזמן המקדש שהשכינה היתה קרובה , במיוחד בבית ראשון, היתה גם נבואה. השכינה דיברה לאדם . אך לאחר החורבן מיהו זה שיזכה להיות מעון לשכינה? במשך דורות לא היה אדם בישראל שטען כי זכה לנבואה.
והנה כותב הרמבן שגם בזמננו יתכן שאדם יגיע להיות מעון לשכינה. והיות והדבקות היא מצווה, הרי שכל אדם יכול להגיע לרמה הזאת
הרבמן כתב את דבריו במאה ה 13 (נפטר 1270) והשפעתו היתה עצומה.
רבנו בחיי בן אשר שהיה כבן עשרים כאשר הרמבן נפטר, הכיר והעריץ את כתביו. לאחר שהוא מצטט את דברי הרמבן על האדם שהוא מעון לשכינה, עובר רבנו בחיי לתאר את האלקות במונחי הקבלה ,אותו תירא, אותו תעבוד ובשמו תשבע – חבויים כאן עשרת הספרות הידועות
את השם אלוקיך תירא- היא היראה מה שאין המחשבה משגת. ואותו תעבוד היא החכמה, ובו תדבק היא אוצר הנשמות והיא הבינה, ובו תשבע היא שבע המידות ,של “גדולה והגבורה והתפארת והמצח וההוד מלכות ויסוד” – הכל רמוז בפסוק הזה” 0
הדרך נפתחה למקובלים להמשיך ולפתח את תפיסת האלוקות מחד, ואת הגדרת האדם כמעון לשכינה מצד שני. ספירת הצדיק של מעלה נפגשת עם הצדיק של מטה. הארי הקדוש תאר את האלוקות לפרטיה, ואור החיים תאר את האדם העליון שהוא מעון לשכינה בתואר קדוש. כל עוד שההתפתחויות הללו היו נעוצות ביראת שמים, הן השתרשו. אלו שלא היה בהם יראת שמים, כגון שבתאי צבי וסיעתו, נדונו לכליה. דבקות ללא יראה נדונה לכשלון.
החסידות
הבעשט ראה את כל הקהילה החסידית כזאת שיכולה להדבק בשכינה ביראה ודבקות., כפי שהרמבן אומר. אך שלשה דורות לאחריו הופיעה תורת הצדיק שמציגה אותו כיחיד סגולה. ומהו הצדיק החסידי? החוקרים מיחסים את תורת הצדיק לרב יחיאל מיכל מזלוביץ – מאחרוני תלמידיו של הבעשט, שלימד את תלמידיו צדיק מהו. באחרית ימיו, בחג השבועות, אסף הרב יחיאל מיכל את תלמידיו הצעירים – ביניהם אלה שיהפכו למיסדי הצדיקות כמו החוזה מלובלין, רבי ישראל מרוזין, רבי אלימלך מליזניאק, רהי נחום מצרנוביל ועוד. לתלמידים הנרגשים לימד הרב יחיאל מיכל שמעתה והלאה עליהם להיות ה צדיקים שתפקידם לרכז את תפילות בני קהילתם ולשלחם לירושלים ומשם תעלנה לשמים. והנה לנו הגדרת הצדיק כזה שעלה בכל רגות היראה והתפילה והדבקות והוא זה שיעלה את תפילות ישראל לשמים. ומדוע זכה הצדיק לכך? משום ביטול היש שבו, שהפך את היש לאין, משום ענונותו הדומה לזו של . משה רבנו העניו מכל אדם, שענונותו לא עשויה אלא אמיתית. הצדיק של מעלה הוא יסוד עולם, והצדיק של מטה הוא יסוד “עולם”- קהילתו .
הסולם נהפך
עד כה תארנו את האדם עולה בשבע מדרגות היראה – ארבע דרגות שהם יראה מעונש, יראת רוממות, יראת ההתפעלות ויראת האוהב. ומכאן לדרגה חמישית של תפילה, ושישית של דבקות ושביעית של שבועה.. אדם עולה בסולם ממדרגה למדרגה.
אבל החסידות הפכה את הסדר שבפסוקים. הצדיק מביא את חסידיו לדרגה כה גבוהה של אמונה, כך שיפחדו מהשם באורך פיזי. ככבשה מזאב. הפוחד מעונש באמת הוא גולת הכותרת של החסידות
ובשמו תשבע
. מה לשבועה וליראה? אלא שאין בית הדין מקבלים שבועה אלא מאדם שקיים את כל הדרגות שלמדנו עליהן. ויתר על כן- בית הדין מטילים אימה ופחד על
העדים לפני עדותם ולפני שבועתם. חתרץ אדם
מה נתנה לנו יראת השם?ם
יראת העונש נתנה את התנך.
יראת הרוממות נתנה לנו את מטבע ברכות, את מאה ברכות ביום, את הברכות שלפני ואחרי קש ואת הגישה לתפילה
.יראת ההתפעלות הכניסה את המדע והפילוסופיה ליהדות
יראת האוהב הכניסה את מסירות הנפש
והדבקות הביאה ליהדות את הקבלה, והחסידות
ועוד היד נטויה.
© 2020 Noahide 7 Commandments. All Rights Reserved.
Designed & Developed by