פרשת דברים תשפ

הרב דר צבי אבינר

 

 משפט מלך ומשפט התורה על ידי משה

 

א  אברבנאל : משה דבר כמלך ושר צבא

 

משה אמר איכה, ישעיה אמר איכה, ירמיהו אמר איכה ואברנאל אמר איכה משלו.  בהקדמתו לספר דברים הוא מספר בדמעות ובכאב את תולדות חייו ונפילתו מרום המעלה בחצר מלך ספרד ועד לגירושו לפורטוגל  ומשם  בגלגולים שונים עד שהגיע לאטליה. הוא מספר על שאר מגורשי ספרד שסבלו רעב ומוות ממחלות וצרות שונות ועל אלו שנסו להמלט באוניות  ונבגדו על ידי המלחים שמכרום לעבדים.  הוא מספר על המשפחות שנהרסו ועל הבחורים והבחרות שנמכרו ונאלצו לעזוב את הדת.

והוא גם אומר שדבר אחד העסיק אותו כל ימי התלאות הללו והוא ספר דברים.   עוד בספרד בשיא עושרו ושלותו  כתב פרוש  על הספר  ושם אותו בבית המדרש שלו.  אך בית המדרש נהרס ואתו אבד הפרוש.  גם לאחר מכן המשיך להתלבט אודות ספר דברים עד שהגיע לאטליה ושם, בעת  שלוה יחסית, יכול היה  לכתוב  את הפרוש  שבידנו. .

. והשאלות שהעסיקו אותו היו אודות המחבר וסגנון הספר.  ושהשאלות ידועות גם ממפרשים אחרים – אם משה מדבר כאן מעצמו או שדבר את מה שהשכינה אמרה לו שנאמר “דבר משה ככל אשר צווה השם אותו אל בני ישראל? ”  המלים “צווה אותו אל” י יכולות להתפרש שהקבה  צווה את משה  לאמר את הדברים האלה, ששם בפיו, או “אשר צווה אל ישראל” אשר מינה אותו על ישראל. דהיינו  השאלה היא האם משה מדבר  כאן כנביא או כמלך.

ויש לאמר שדבר כמלך, שכן להלן ב”שמע ישראל” אנו קוראים את דבריו “כאגרת מלכות”.   כלומר משה המלך מצוונו לקבל עול מלכות שמים.  וכן במצות הקהל יושב מלך ישראל בעזרה ווקורא לעם את פרשת דברים, בדיוק כפי שעשה  משה

נחזור  לאברבמה אל. הרעיון שמשה מדבר כאן כמלך ישראאל ומצביאו הוא במרגז פרושו.  משה בסוף  ימיו מבאר את התורה שנאמר הואל משה באר את התורה הזאת.  הוא לא מחדש הלכות כמו שכתב הרמבן לך לך כלומר לא מדבר כמורה ורב, אלא כמלך המכין את העם למלחמת כיבוש הארץ.  וומשה פותח לא בחטא העגל  אלא מקים את המערכת  הצבאית – שרי שאלפים ושרי מאות ושרי עשרות- מבנה  ארגוני צבאי מבהק.

 ומשה כמלך ומנהיג צבאי דואג גם למצב הרוחני של חילויי  ולכן אומר דברי תוכחה.  אך המלים הקשות ” איכה אשא לבדי את טרכחם ומשאכם וריבכם” מכוונות לאויבי ישראל, כפי שעושים ראשי  צבא לפני הקרב שמשפילים את האויב.   .

פרוש זה,אומר אברמנאל, הניח את דעתו.  ואפשר להבין את נפשו- נפש של  יהודי נרדף  ו מושפל כתת  אדם.  לאברבנאל היה חשוב להראות שגם לנו  היהידים היה צבא מפואר ומאורגן  שזכה לנצחונות כבירים .  הדבר זקף את קומתו.  משה שר צבא  ישראל ידע הלכות משטר ומלחמה.  כאדם שהיה כל ימיו בחצר המלכות רצה אברבנאל להראות שגם לישראל  היתמ מלכות.  דומה  הדבר לניצולי השואה בימנו שרעיון מדינה יהודית  וצבא יהודי הדליק את אומנתם וחיזקם בתוך הבלהות.

.

 ב  משה דבר כראש הסנהדרין

 

אך המדרש מבין את הפרשה בדרך הפוכה לגמרי.  אכן, משה מוכיח כאן את ישראל ולא את אויביו.

הבה  נתאר את המעמד הזה בערבות  מואב לפי רשי וההולכים בדרכו, כמו אור החיים הקדוש.  אלה הדברים-  רק אלה.   כל השנים במדבר נמנע משה מלהוכיח, את ישראל אך לפני  הסתלקותו רצה מעצמו לאמר את האמת לאמיתה ללא שקר וחנופה.  כמו יעקב  שהוכיח את בניו  על ערש  מותו ואמר לכל אחד את האמת ללא  חשש.(רשי) 0

אלה הדברים- משה החל את דברי תוכחתו בא’ טבת וסיימ בז’ אדר דהיינו “לו” ימים, כמניין “אלו” הדברים (אוהח”). התוכחה  הכתובה כאן קשורה  דיוק נמרץ לסוף ימיו.

ואם בתחילת  דרכו אמר “לא איש דברים אנכי”, עתה לאחר מתן תורה “נרפאה לשונו.”  התורה  הקנצה לו כח  לדבר ברור ואת האמת.   בעמדו לפני הקבה אמר לא איש דברים אנכי,י אך לישראל אמר אלו הדברים.

משה  המנצח

אלו הדברים – הבה ונשחזר את המעמד הנשגב הזה.  הפתיחה כאן היא מרשימה ודרמטית. מ שה מדבר אל כל ישראל,  במעמד כולם.   ברגע  זה הם קויים לראשונה בשם ישראל ולא בני ישראל.   מעמד  זה הפך אותם לעם.  משה עומד להניח את היסוד לעם ישראל.

 והפסוק ממשיך לתאר באורח פיוטי את מקום המעמד – “בעבר הירדן, במדבר, מול סוף ובין פראן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב”.  כך פותח עדות הסטוורית של מעמד נשגב.

אל כל ישראל  – לפני משה עומדים רבבות חילי צבא ישראל ובראשם יהושוע בן נון.  במשך ארבעים שנה אימן את חיליו לקרב . זה דור חדש שנולד במדבר ולא ידע עבדות

 ומשה עצמו  עמד שם בשיא כוחו, וליחו לא סף למרות גילו המפלג .  הנה זה עתה זכה בתהילת מנצחים על אויב גדול – “אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן” (א’ ד’) והמדרש אומר

 אלו לא היה סיחון קשה ושרוי בחשבון, קשה היח, שהמדינה קשה. ואלו לא הייתה המדינה קשה וסיחון שרוי בתוכה –קשה היה , מלך קשה.  על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.  (ילקוט) ס

 ומי  בעולם זוכה להערצת הכלל יותר ממנהיג שניצח צבאית את אויבי העם?   וית על כן- עתה הוא עומד לפני מערכה חדשה שנאמר “פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי…באו ורשו את הארץ” (א’ ז-ח).

 

מה יאמר משה לחיליו

שהרי זה הרגע הגדול שאליו שואף  כל מנהיג פוליטיקאי הראוי לשמו.  זה הרגע שבו כל העם סוגד  לו ומחכה בחרדת קודש למוצא שפתיו.  לרגע גדול כזה נכסף כל מנהיג הראוי לשמו, רגע שכל העם יסכים לעמוד דום מאחורי המנהיג וללכת אחריו ללמלחמת חרמה.

ודרכם של כל מנהיגי העולם הוא ברגע כזה לשבמח את צבאם החמוש . “אתם מלח הארץ!” יקרא המנהיג בקחןך רם וצלול.  “מי יעמוד בפניכם? ” אמיהו המנהיג הראוי לשמו שיחמיץ רגע ענק שכזה? הנה נצב לו המנהיג על במה   לפני שורות שורות של המוני חיליו הצעירים והמושמעים,כשקסדותיהם  מבריקות באור השמש והמגינהם ושולחים ניצוצות אש לכל עבר.  חילים חמוישם כשחרבותם על ירכם, חניתותיהם קורעות את השמים, ועיניהם, כן, עיניהם הצעירות נשאות אל המנהיג   באהבה והערצה שאין לה סוף.. אחריו  ילכו באש ובמים. את שמו ישאו על שפתותם עד מוות

והמנהיג הנערץ ועומד נשא מעל ראשי חיליו, עטור במדיו, מעליו דגלים המנפנפים ברוח, וקולו העז נשמע למרחוק השהוא שם ללעג וקלס את אויביו, לשמחת לבם של חיליו. ככל שישפיל המנהיג את אויביו ויציגם כתת אדם, כך תגדל הרגשת כוחם וצדקת דרכם של חיליו. מנהיג  ראוי לשמו ידבר שעות, כשחיליו דוממים ושומעים ברגש. זו דרכם של כל  הדיקטטורים מיוליוס קיסר  ועד הגרמני רב- שטן.  למען רגע זה של הערצה עמלו קשה במשך שנים.  זה רגע שיא בקרירה שלהם שעליו לא יותרו.  והאמת היא שלמען הרגע הנשגב הזה פורצות מלחמות.

 

 אך כיצד נוהג משה לפני המלחמה? 0

 א) נושא דברי תוכחה קשים לחיליו במקום לשבחם.

 אלה הדברים  –שואל המדרש: וכי רק אלו הדברים שניבא משה? אלא: “מלמד שהיו דברי תוכחות שנ’ וישמן ישורון ויבעט  (ספרי) סס

במקום לתקוף בדבריו את האויב שממול, כמו שאברנאל מצפה, בחר משה להוכיח — דוקא עתה  לפני המעבר–את חיליו !  ואומרים חז”ל:

בעבר הירדן-מלמד שהוכיחם על מה שעשו בעבר הירדן

במדבר-מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר

בערבה-שחטאו בערבה בבעל פעור

מול סוף-על מה שהמרו על ים סוף

וחצרות-במחלוקת של קורח

בין פארן ובין תופל- שתפלו על המן שהוא לבן

ודי זהב-ויותר מכל קשה עלי מה שעשיתם בעגל

ב) שהיו ישראל מרננים אחריו שאינו שפוי

כה שונה ומדהימה הייתה תוכחה זו של משה ברגע גדול זה, כה בלתי צפויה – אומרים חז”ל- שישראל חששו “שמה יצא משה מדעתו !ס

אתה מוצא בשעה שבא משה להוכיח את ישראל סוף ארבעים שנה היו ישראל מרננים אחריו ואומרים שאינו בדעתו…שאינו שפוי”. (ילקוט) סס

וכיצד הגיב מה על חשדם ? סס

כיוון שהרגיש, אמר להם: חייכם שיאני אומר לכם דבר עד שאומר לכם באיזה מקום אתם ואני נתונים” סס

ובדומה לבדיקה פסיכיאטרית של ימינו, העם שואל ומשה משיב:סס

“באיזה מדבר? – הוא אומר בערבה מול ים סוף,סס

מי הם שכניו?-והוא אומר בין פארן ובין תופל ולבן, סס

וכמה ימים יש לנו ממצרים?-והוא אומר ארבעים שנה, סס

וכמה ימים מעתה לסיני?-והוא אומר אחד עשר יום מחורב.” סס

אכן, משה  מ ו כ י ח   לישראל  ש ת ו כ ח ת ו   אמיתית , שהוא שפוי, שהוא יודע היכן הוא והם מצויים  ומה עומד לפניהם. לא, הוא אינו מטורף. דעתו צלולה – למרות דבריו המדהימים.

 

 ג במקום רודנות, דמוקרטיה

 

 ובנוהג שבעולם , וכך נוהג כל מנהיג היודע הלכות מנהיגות, שבשעת חרום  יש להגדיל את סמכויותיו . איזה מנהיג שפוי בדעתו לא ישאף לכך? לשם מה בחר במקצוע המנהיגות אם לא להגיע לרגע נכסף זה של סיפוק יצר השלטון? כיצד תימדד הצלחתו במועדון המנהיגים הגדולים אם לא על פי גודל סמכויותיו שנתנו לו בשעת חרום? איך נמדדת גדולתו אם לא על פי גובה הפירמידה החברתית שמתחתיו? ס

 אך משה אומר משפט ששום מנהיג אחר בעולם  לא אמר ולא יאמר בשעת חרום: :”לא אוכל לבדי שאת אתכם” (א’ ט’). וכל מלה כאן היא לא רק ענווה אלא הלכה:

“לא אוכל” – פרושו ‘איני רשאי’.  כלומר, שונים דייני ישראל מכל דייני אומות העולם. שכל הדיינים שבעולם הורגים וחונקים ומטין דין ואין תובע זאת מידיהם, אבל דיין מישראל שטעה בדינו הריהו מתחייב לשלם מכיסו (רשי).  דיין מישראל לעולם נושא הוא אחריות מלאה על פסק דינו ודבריו. סס

והוא ממשיך: “איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם” – במקום לקחת את הסמכיות ולרעזם בידו,  הוא מבקש להסמיך אחרים.

במקום פירמידה שהוא  עומד בראשה  הוא מעניק סמכות לעם

 במקום לתפוס מנהיגות כראוי למנהיג, במקום למנות את אנשיו  ונאמניו המבהקים לתפקידי מפתח, במקום לתלות את תמונתו על קירות הבתים בראש חוצות, במקום פלאקאטים ענקיים המדגישים את תווי פניו האמיצים, אומר משה לעם “הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידעים לשבטיכם” – עכשיו לפני המלחמה, לפני מעבר הירדן,  משה אומרלהם לבחור את  מנהיגיהם!  איזה מנהיג משונה הוא משה! היש עוד עם  בעולם שהעמיד מנהיג שכזה? ס

  ידועים לשבטיכם” – אומר הרמב”ן שהדיין הנבחר חייב להיות ידוע על הבריות ומקובל עליהם.   זוהי ההלכה. עליו להיות בעל עיין טובה, שדיבורו בנחת, שחברתו טובה (הלכות סנהדרין).  ותכונות אלו שדורש משה דוקא עתה הם ההפך מתכונותיהם של מנהיגי אומות העולם הנבחרים בשעת חרום!

שם, אצלם, הנבחר חייב להיות ידוע לממנהו בלבד.  לפי משה, על הנבחר להיות מוכר על העם שעליהם הוא מפקד, על פי בחירתם  .

במקום לנצל הזדמנות פז שבאה לידו, ולהקים לעצמו מנגנון אדיר עצמה שיעניק לו כח, מכריז כאן משה על רצונו להגביל את סמכויותיו לטובת סמכות העם. אכן, מנהיג מוזר ומשונה הוא משה, כאילו לא שפוי,  בהחלט לא ראוי להמנות כחבר במועדון המנהיגים הגדולים והנערצים שהעמידה האנושות.  מנהיגים כמו יוליוס קיסר, טאלין,  מאו, הגרמני   ימ”ש ושכמותם לא יזכוהו אפילו במבט. ס

ל

    ד) במקום שעבוד למערכת, מתן זכויות נרחבות לפרט

 

ומקובל בעולם שבשעת חרום  הפרט מוותר על זכויותיו ושאיפותיו האשיות לטובת הכלל.  צעירים מחוננים מוותרים על לימודיהם, על הקרירה שלהם, נישואין נדחים וחלומות הפרט נשכחים לטובת הציבור.  גם ההלכה קובעת שבשעת מלחמת מצווה , יוצא חתן מחופתו וכלה מחופתה. בשעת חרום רכבות יוצאות בזמן, אין שביתות, אין כל דרישות והכל מתנהל בסדר  מופתי.  לפתע ערך הפרט נמדד על פי תרומתו לטובת הכלל.

ואין לך רגע המדגים זאת כרגע בו המנהיג הנערץ נואם לפני חייליו הדוממים. הקשובים בחרדת קודש למליצותיו ולקולו הרם הנשמע במרחב.   כל חייל חש בגופו ונפשו כחלק ממכונת אנוש אדירת עצמה ולבו מלא בגאווה על שעלה בגורלו הטוב להשתייך למכונה האנושית הזו.  בדמעות אושר מביט הוא במנהיג הנישא על הבמה ושלשמו הוא מוכן להקריב חייו. החייל הוא בורג והמנהיג הוא הכל.

אך מה אומר משה מול חייליו? ס

 הנה גם הם עומדים ניצבים לפניו שורות שורות על דגליהם וניסיהם, הנה גם הם מטים אוזן קשבת למנהיגם. לכאורה דומה מעמד זה לכל העמים, אך משה אומר דבר שאף מצביא מנצח לא אמר לחיליו המנצחים:  הקימו לכם מערכת משפט שתקשיב לפרט. דווקא עתה בוחר משה לדבר בנושאים הבאים:סס

א) ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר-מהו בעת ההיא? לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו אתם (השופטים) משועבדים לציבור.

ב) ואצווה- אזהרה לדיין שיסבול את הציבור, שתהיו מתונים בדין,

ג) שמע בין אחיכם-שלא יכעס לזה ויחייך לזה. שיהיו הנידונים שווים בעיניכם כאחים, שיהיו שני הנידונים מצויים יחד בבית המשפט, שידאג הדיין שהעני מבין הנידונים יהיה לבוש היטב כמו השאר

ד) שמע- שיוסיף הדיין לשמוע ולא יחסוך טרחה, שיבין את דברי הצדדים, שיהיה קרוב להם בשפתם ובדרך מחשבתם, שלא יעמיד מתורגמן.  משה דיבר בשבעים שפות שנ’ “ויואל משה” (מדרש).סס

ה) ושפטו צדק-קודם יצדיק הדין בלבו ורק אח”כ יחתוך בשפתיו. שיהפוך בענין מצד לצד פעמים רבות. שידע להגיע לפשרה.סס

ו) בין איש ובין אחיו-שלא יאמר השופט לנידונים: אחים אתם ולכן מסרב אני לדון ביניכם.

ז) לא תכירו פנים במשפט-שלא יהיה רך לזה וקשה לזה.

ח) כקטון כגדול תשמעון-שתהא דין פרוטה חביבה עליך כדין מאה. סס

ט) לא תגורו מפני איש-שלא יפחד השופט מאדם אלים, שלא ירתע מרבו (חינוך) סס

ועוד הלכות שלא הזכרנו כאן אך משה ראה לנכון להזכירם דווקא עתה.

במקום להודיע לציבור על ביטול זכויות היחיד, כפי שהיה עושה כל מנהיג ממועדון המנהיגים, מכריז משה כאן על חרות היחיד באופן קיצוני. במקום להשפיל את היחיד משה מלמד את ישראל לכבד את היחיד וזכויותיו. להקפיד על כבוד היחיד בבית המשפט.  במקום להשריש דממה בחיליו, מצווה משה לשמוע את מה שיש לאדם היחיד לאמר. במקום ליטול חרות הפרט הוא מצווה להשריש צדק בין איש ואחיו. וכל זאת דווקא עתה בשעה שרבבות אלפי ישראל נשואות אליו. סס

אכן, משה לא יתקבל למועדון המנהיגים.  הוא אינו מבין עניין, אינו שפוי. ססס

 

 ו) וחייליו של משה- האם שפויים הם

 

“איכה אשא לבדי טרכחם ומשאכם וריבכם” (א’ י”ב) ס

מהו טרכחם? – אתם מתחכמים יותר מהשופט (רשי). טרחכם: קטטותיכם (ספורנו). ססס

מהו משאיכם?- “אם ראו (את משה) יוצא, אמרו מה ראה לצאת? אם אחר לצאת, אמרו יושב וחושב עלינו מחשבות רעות (רשי). או משאכם: מריבותיכם בעניני ציבור (ספורנו). סס

מהו ריבכם? שהיו רוגנים אחריו (רשי) על עניני ממון (ספורנו).  סס

 לא צבא פרוסי ממושמע עמד שם מול משה. לא עמדו שם קלגסי האומות היוצאים בחרדת קודש לקרב, חרדה שמכסה ומשקיטה כל רטינות ומענות. לפניו עמדו החיילים המוזרים ביותר בעולם, הממשיכים להתקוטט בעניני יום יום כאילו לא קרה דבר, והממשיכים לרנן אחר מנהיגם כאילו לא הייתה מלחמה באופק.    “איכה אשא” –משה רואה אותם  ב ש ל ו ו ת  ם,  אומר המדרש.  המלחמה לא מוציאה אותם משלוותם.  ומנהיגי כל אומות העולם מגחכים: כיצד אפשר לנצח ולהקים אמפריה עם חיילים שכאלה?ס

 איכא אשא לבדי- וכנגד מלים אלה אומר ירמיה “איכא ישבה בדד”- עם ישראל ומנהיגו לעולם יהיו בדד, לעולם יראו בלתי שפויים בעיני האומות, ובצדק.  עם לבדד ישכון

 

  ז)   חולשה אך גם חוזק   

 

משה רואה את העם בחולשתו, בפרוד שבו, באינדיבידואליות הקיצונית . לכל  יהודי יש דעה משלו ולשני יהודים יש שלשה בתינ כנסת.  תכונה זאת  יש בה סכנה והיא עלולה להביא חורבן  ואיכה, אבל  מאידך תכונה זאת היא גם  חוזקם, כי היא מאפשות לתת לישראל את התורה. שהרי התורה  נדרשת בשבעים פנים, ויש צורך בכח להבחין ולבטא את שבעים הפנים הללו. רק  עם כמו ישראל  יוכל לכתוב את התלמוד.  הכנסיה הקטולית   למשל, לעולם לא תכתוב תלמוד.

 הכח בידי השופטים  לגמש את החוק

 נשים לב שמשה מתמקד על  התהליך המשפטי  שיהייה צודק. כך

 שמע בין אחיכם- שלא ישמע לבעלי הדין שלא בפני כולם מחוץ לחדר המשפט

לא תכירו פנים – שלא יאהב  או ישנא אחד על פניהשני

  כקטן וגדול  שלא יכיבד זקן על  צעיר או להפך

לא תגורו- שלא יםחד מפני איש

כל הדבר הקשה – שלא ישב בדין אחד שחסר ידיעת החוק

תורת הפילוסופיה של המשפט המודרני מכירה בכח העצום שבידי השופטים לגמש את החוק לפי רצונם.  קוראים לכך אקטיביזם משפטי.  השופט חשוב יותר מהחוק ובידו לשנות את משמעות החק כרצונו.  ואכן משה מתעכב על אופי וטיב השופטים לפני שיספר על מתן תורה

 

  ח)  האידיאולוגיה שמאחרי החוק

 

הפילוסופיה המודרנית של המשפט מכירה במערכת נורמטיבית עליונה שמכתיבה את מערכת החוקים.  אם החוקים הם מערכת נורמטיבית הקובעת מה מותר ומה אסור, אין המערכחת הזאת אלא ביטיו של אידיאולוגיה עמוקה מעל החוק

כך למשל טוען קרל מרקס שמערכת המשפט היא מכשיר בידי אלה שיש להם הון להשתלט על העובדים ולשעבדם.  לכן יש להרוס את הישן ולהקים מערכת חדשה שתעדיף את העובד.

לעומת זאת יטעמו הקפיטליסטים  שייש צורך להגן על בעלי ההון שמהם כולם חיים והצלחתם  הייא יש להעדיף את בעלי ההון ולהגן עליהם לטובת הכלל

כלפי אלה אומר משה: כקטן וכגדול תשפוטו.  לא תעדיפו את העני העובד ולא את בעל ההון העשיר.  ד

ויש שיטה אחרת של פילוסופית המשפט והיא אומרת שמעל כל מערכת משפטית עומדת שיטת מוסר. רק  שהמוסר משתנה  מחברה לחברה ומדור לדור

בא משה ומכריז ” כי המשפט לאלוקים הוא” – המערכת המוסרית שלנו מקבעה עלי  ידי בורא העולם והיא משתקפת בתורה

 

 ט) כי המשפט לאלוקים הוא

 

 אך  יש למלים הללו כח עצום משלהם.  על השופט לדעת שהוא עושה את עבודתו של הקבה כביכול. הבורא – אלוקים מידת הדין-

ברא את העולם לעמוד בדין.  ובשעה שהשופט יושב על כסא דין הוא נעשה  שותף כביבול לקבה (רבנו בחיי

ויש להבדיל בין שני סוגים של מלכות האלוקים. בששת  ימי בראשית בראה מידת הדין את העולם לבדה, על ידי אמירות ופקודות. במשך כל התקופה הארוכה הזאת הוא לא היתיעץ עם מישהוא ולא היה משיהוא שיתנגד או יביע דעה משלו. הוא שלט כרודן, דיקטטור, שנאמר “לבדו ימלחוך בורא.”  אילו היה ממשיך כך, היה העולם נחרב כי לא היה עומד בדין

אך  ביום השישי לפני בריאת האדם שינה הקבה את  ממשלו ודיבר בלשון רבים “נעשה  אדם בדמותנו וכצלמנו. ” הוא ירד מכסא הרודנות ונמלך במלאכים. נמלך בששת הימים,  נמלך בחכמה וברא אדם.  מרוד שליט מחלט , דיבר האלוקים כמלך הנמלך.

ומאז  עומד האדם במבח ן: הוא יכול לפעול  כרודן, או כמלך הנמלך בענווה.

אומר משה לשופטי ישראל היושבים על כסא דין-  ביד כל אחד מכם יש הכח להיות או אלוקים רודן , או אלוקים כמלך הנמלך.

אם תפעלו כרדנים,  תחריבו  את העולם. כך גם היה  האלקים עושה אלו היה נשאר רודן “לבדו ימלוך נורא.”  המלה נורא מצביעה על התוצאה הסופית שהיתה עלולה לבא –  רע מאד, ההפך מ”טוב מאד” שבסוף פרק א בראשית  . אך אם תפעלו כמו האלוקים שנמלך , אם  תקשיבו לדעות שלפניכם, אזי יהיה טוב מאד. .

המשפט לאלוקים הוא

אין לך  פסוק המבטא יותר טוב אתהפילוזופיה היהודית של תורת המשפט . אומר הרב זלמן שכטר זצל שעד משה רבנו ראו כל עמי העולם את המשפט כעניינים שבין אדם לחברו ללא כל קשר לדת.  הא-ל האלילי  התעניין אך ורק בכוחו וחשיבותו .  לא היה לאליל עניין בתביעות של  אדם לחברו או באי צדק. והנה בא משה והפך את המשפט לעניין דתי.  לנביאי ישראל היה אכפת שאדם יעשה צדק לשכנו.

 

 ג     הרמבם: משה מכוון לממונים

 

עד כה למדנו את גישת המדרש – משה פעל ההפך מגנרל רגיל, וגישת אבאבנאל שמשה פעל כשר צבא לדוגמא

ולכאורה אין ספק שלפי הפשט צודק המדרש, ואברמנאל  רק מבטא את רגשות לבו הצמא למלכות ישראל.  אך הנה בא  רשי ומפרש

 : לא תכירו- זה הממונה להושיב הדיינין

 והרמבם  מרחיב יותר ואומר

 כל  סנהדרין או מלך או ראש גולה שהעמידו להם לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה וראוי להיות דיין, אף על  פי שהוא כולו מחמדים הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה שנאמר לא  תכירו פנים במשפט  (הלכות סנהדרין)  0

  והנה הגענו לסוגיה של משפט מלך בישראל מול משפט התורה.  לפי שיטה זאת שפיתח הרב קוק זצל בעקבות דרשות הרן , התורה מכירה באופן עקרוני במשפט “חילוני” של מלך ישראל המשלים את משפט הסנהדרין.   גם הרמבם אומר שמלך תפקידו  כפול: מלחמה ומשפט.  המלך מעמיד שופטים ושרים משלו , במקביל למה שעושה הסנהדרין.  משטי המלך עוסקים בדיני ממונות, בהטלת  מיסים ושאר עיניני ציבור שלסנהדקרין אין עניין בהם. דוגמא טובה היא משפט שלמה שבה ישב שלמה כמלך שופט ואף פקד לחתוך את הילד לשנים – דבר פסול לפי דיני התורה אפילו כדי להפחיד את המתדינים.  וכך עשה דוד שהרג את הנער העמלקי על ששלח יד במשיח השם , למרות שהיה זה על סמך הודאת הנער- דבר פסול בדיני תורה.

היתרון של משפט המלך הוא שהוא יכול ורשאי ללמוד חכמת הממשל מעמים אחרים, דבר שהסנהדרין  ההולכת בחוקי התורה לא תעשה

 והנה המערכת שהקים משה  לפני מתן תורה מתאימה במבנה למלך ולא לסנהדרין שכן המבנה של שרי אליפים ומאות ועשרות הוא מבנה צבאי ולא של הסנהדרין.

וכן משה אומר כאן ואמר אליכם בעת ההיא כלומר לפני מתן תורה.  יתרו יעץ לו והוא קיבל זאת. וכך אומר גם החושן משםט בשולין ערוך “שיתרו יעץ לו והקבה הסכים”.  ואם משה ישב כל היום ושפטלפני מתן תורה, לפי איזה חוק שפט? הווה אומר שפט מדעתו, כמלך.

  משפט מלך הוכנס ליהודות בעצת בן נח,  ודיניו הם דיני שיקול הדעת.

 אין זה המקום להכנס לפרטע הסוגיה החשובה הזאת, שיש לה השלכה כה רבה על מעמד הכנסת מול התורה.  הרב קוק  זצל  ראה בנשפט מלך את הכנסת של ימינו, ולמרות ההתנגדות של  הרב הרצוג זצל נראה שכך סוברים היום רוב רבני ישראל.

ויש לציין שאם משה מעמיד בפרשתנו את משפט המלך מול משפט הסנהדרין, אין הוא עושה זאת אלא מתוך העמדה המיוחדת שהוא נוקט כאן-  ענווה ודיאלוג. .

 

   ד)  הפטרת חזון

 

 אם פרשת דברים אכן מציגה את משפט המלך ומשפט הסנהדרין, הנה באה ההפטרה מישעיהו ותומכת בכך

ישעיה מוכיח שצי קבוצות . על אחת הוא אומר

  שנעו דבר השם קציני סגום האזינו תורת אלוקינו עם עמורה

דבריו מכוונים – אומר הגרא- לתופשי התורה כלומר הסהדרין שהשתמשו בה לעשיית אי צדק

ולאחר מכן הוא פונה לקבוצה שניה

איכה היתה תזונה קריה נאמנה …כספך היה לסיגים סבאך מהול במים שריך סוררים וחברי גנבים

קבותה זאת, אומר הגרא, היא שרי המלך. הם אלו שטבעו מטבעות בשקר והום המסייפים יין וחחומסים וגנבים.

והנה לנו עדות למשפט מלך ומשפ   ט בנהדרין

מדוע יכול היה ישעיה להוכיח את שנתי הקבוצות, דבכ שאף נביא לא עשה? כי לישעיה היה מעמד מיוחד. מצד אחד היה בן למלך אחז, כלומר מבית דוד.  בתו היתה אשת חזקיה.  מצד שני אומרת הגמרא שישעיה התנבא מתוך הסנהדין, כלומר היה גדול בתורה עד כדי כך שחתמנה לחבר בית הדין.  מתוך עמדתו המיוחדת יכול היהי לבקר את שתי המערכות

מדוע זכה לשתי העטרות? מתמר, שהובטח לה  מלכים ונביאים.  ישעיה מילא את ההבטחה

 יא) שם ישראל

 

משה דבר אל ישראל,  לא בני ישראל.    עם ישראל  נולד תוך כדי הכרזה על משפט צדק.  לא על ענינים תיאולוגים אלא על משפט צדק.  ויעקב נלחם כל יניו על צדק חברתי, על זכיויותיו, שכרו, כנגד שקר, על זכותו לדור בעיר ללא שבתו תחטף עי ידי ראש העיר. הוא נלחם על המלאך על צדק ולכן הוסב שמו לישראל

..