פרשת מקץ

תשפ

מה ליוסף ולראש השנה

ויהי מקץ שנתים ימים

מדוע נענש  יוסף לשהות במאסר שנתים נוספות? כנגד שאמר “זכרתני” פעמים וכביכול לא בטח בקב”ה.  כלומר נענש “מידה כנגד מידה” בדרך שנוהגת מידת הדין.  והיה זה בראש השנה – אומרים חזל- שהקבה זכר את יוסף וכך אנו מזכירים בתפילת מוסף של ראש השנה -ם

מאחר וזכרונות מהווים מרכיב מרכזי בראש השנה .

          וכפי שלמדנו לעיל בפרשת וישב – כל סיפור מכירת יוסף הוא סיום והשלמה לסיפור בריאת העולם שבפרשת בראשית.   שכן    בפרשת הבריאה האלוקים כלומר מידת הדין ברא את העולם לבדו נורא במשך ששה “ימים” ורק לפני בריאת האדם בסוף היום השישי הצטרפה אליו מידת הרחמים הויה ליצור אדם בגן העדן שנאמר “ויצר הויה אלוקים את האדם עפר מן האדמה” (רשי) אלמלא הצטרפה מידת רחמים היתה מידת הדין מחריבה את העולם.

וכך גם בסיפור מכירת יוסף העולם התנהל תחת האלוקים מידת הדין להורידםבגזירה מצרימה . ורק בשלשה מקרים מזכרת הויה מידת הרחמים – בסיפור יהודה ותמר, יוסף ואשת פוטיפר ובברכה לדן בקשר לשמשון. קידוש השם שלהם גרם לכך שהשכינה לא הסתלקה מהעולם אלא   נשארה בעולם להביא גואל.  ם

  יש איפא הקבלה מפלאה בין הסיפור הפותח את ספר בראשית והסיפור המסיים אותו – שניהם מתארים את בית הדין של מעלה המרכב מהויה ואלוקים כלומר דין ורחמים.   ומהו ראש  השנה אם לא יום בריאת האדם או בריאת העולם שנאמר היום הרת עולם.  ובכל ראש השנה עולה הקב”ה מחדש על כסא משפט כפי שהיה בבריאה ודן את העולם כולו מיתוש ועד ביצי ראמים לפי הצדק המחלט  ולכן הוא נקרא המלך המשפט. ורק בסוף  היום הוא מצרף אליו כביכול את  מידת רחמים כפי שאנו אומרים בתקיעת שופר עלה אלוקים בתרועה הויה בקול שופר. ו

   יש הקבלה בין הסיפורים אך  סיפור יוסף שמסיים את ספר בראשית מוסיף ומחדש דבר מעל פרשת בראשית והוא הרעיון שהקב”ה הוא גם מלך העולם המנהיג בהסטוריה האנושית בלי לפגוע בבחירה החפשית .  כל אחד מהמשתתפים הוא מלך לעצמו כלומר יש לו בחירה חפשית לעסוק בעניניו  –   יעקב בשלו, ראובן ויהודה בשלהם והקבה בשלו מאחרי הקלעים.   מסביפור יוסף ואילך הקב”ה הוא לא רק “הויה אלוקינו” אלא גם מלכנו.

ואין לך מרכיב כה חשוב בראש השנה כמו מלכות השם.  ויש להבחין בין (א) מלכות האלוקים לבדו ידאה שכפי שהיה בששת ימי הבריאה שלבדו ימלוך נורא (ב) מלכות הויה אלוקים שתחתיה אנו חיים כיום במשך היום השישי לבריאה עד יום השבת שלעתיד לבא שהוא יום הבריאה החדש שנשלט על ידי (ג) מלכות הויה לבדה בשבת קודש לעולם ועד

ובעוד שמלכות אלוקים לבדו מבוססת על דין צדק מחלט ללא רחמים

   ומלכות הויה לבדה היא מלכות חסד מחלט ללא הגבלה ומשפט כפי שיהיה ביום השבת שלעתיד לבא

  ומלכות הויה אלוקים מבוססת על שיתוף דין ורחמים

כך הוא ראש השנה יום שבו בית הדין של מעלה דן ומחליט אם העולם התקדם לקראת השבת הנצחית – דבר שרק האדם  מסוגל לבצע שכן לזה נולד

 על יד וכיצד הדבר יתל אממש – אם לא על ידי כך שעם ישראל ילמד לגויים את  שבע מצוות בני נח כי או אז תיעלם האלילות מהארץ והאלילים כרות יכרתון להמליך את שדי בכל הארץ

ו  ואמנם זה בדיוק היה מה שיוסף הצדיק לקח על עצמו להגשים. בדברו לפרעה הזכיר את שם האלוקים כעשר פעמים  ולא בחינם כי פרעה בהתפעלותו למד ממנו והזכיר אף הוא את האלוקים. כלומר יוסף ניסה לבער ע”ז מהעולם.  וכשעלה לשלטון והמצרים באו אליו לבקש לחם אמר להם פרעה “כל אשר יאמר אליכם יוסף עשו” ורשי מעיר שיוסף ציווה עליהם למול עצמם.  מכאן שלא רק לימדם שבע מצוות בני נח אלא הוסיף להם את המצווה השמינית של אברהם והיא המילה.  יוסף ביקש לעקור עבודה זרה מהארץ – מוטיב עצום בראש השנה.

באבל לא רק המצרים צריכים להכיר בקבה אלא ובעיקר עם ישראל.  ואכן מה ביקש יוסף לראות באחיו? לשמוע מהם שחזרו בתשובה מליאה.  לא רק שיאמרו בפה “אשמים אנחנו” אלא גם שיעמדו  במבחן המציאות ויוכיחו שלא יחזרו על המעשה, שימסרו נפשם על בנימין. והנה לנו המניין הראשון בישראל שנולד לעמוד בתשובה שלימה בראש וכשם השנה

ןוכשם שנגאל יוסף מבית האסורים בראש השנה כך יגאלו ישראל משעבוד עבודה קשה בראש השנה וכךנגאל כולנו בראשהשנה בשנעמוד בתשובה לפי רבי אליעזר

נשאר רק מוטיב אחד של ראש השנה שאותו יצטרכו המצרים ללמוד על בשרם והוא הכרה בהויה ובמלכותה ולכך יהיה עליהם  לחוש את עשרת מכות מצרים