פרשת וישב תשפא
הרב דר צבי אבינר
וישב: מי מלך
מצוות קידוש השם
אנו עוברים בפרשה מהמצווה החמישית של אדם- דינים- למצווה השישית והאחרונה שקיבל בעדן והיא חילול /קידוש השם.
אדם מישראל – אומר הרמבם – מקדש שם שמים לא רק בנוכנותו למות על קידוש שם שמים אלא גם בהתנהגות יפה וצודקת כך ששם שמים מתקדש בפי הבריות על ידו. וזה אפשרי רק אם האדם ידוע כשומר מצוות. כי הבריות יזקפו את התנהגותו הטובה לתורה שלמד.
ולהפך- אדם הידוע כשומר מצוות יגרום לחילול שם שמים על ידי התנהגות לא נאותה. כי הבריות יזקפו את מעשיו הטובים לתורה שלמד ונמצא שם שמים מתחלל על ידו. כך כותב הרמבם בהלכות קידוש השםד
והדיעות חלוקות אם בני נח חייבים במצוות קידוש השם.
לאדם הראשון ניתן עוד בעדן האיסור לחלל את שם השם, אך לא כמצווה חיובית לקדש שם שמים. הדעה הרוחת היא שאין בני נח חייבים בקידוש שם שמים אך מקבלים עליה שכר כאחד שאינו מצווה ועושה, כי המצווה החיובים מוטלת רק על ישראל שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל .
לכן כל עוד שיעקב ומשפחתו היו בגדר בני נח לא היתה עליהם החובה לקדש שם שמים ברבים. אך מיד כאשר שם יעקב עלה לישראל בפרשת וישלח, וכאשר המלאך נתן לו הרשות לשיר שלש פעמים קדוש מלמטה, מהארץ, חלה עליו ועל משפחתו החובה לעמוד במבחן קידוש השם של התנהגות נאותה
ולכן כשהוא ומשפחתו שוקעים בביצה של דיבה רעה ושנאת אחים, הרי הם מחללים שם שמים. והפרשה מראה לאיזה שפל ירדה המשפחה האצילה והקדושה של יעקב-ישראל כשקעה לדיבה ושנאת אחים! וכאשר מכרו את יוסף אחיהם הם לא רק עברו על איסור גניבת נפש אלא גם על איסור חילול שם שמים. כה גדול היה החילול הזה עד שנהפך למקור לשנאת ישראל בין הגויים עד לעשרה הרוגי מלכות כידוע
והתוצאה- כאשר שם שמים התחלל על ידם – השכינה ברחה מהם בגועל נפש. ולכן שם הויה נעדר מפרשת וישב ואילך – חוץ ממקומות שבהם קידשו שם שמים כפי שנראה .
וכשהשכינה הסתלקה מהם, היא השאירה אותם בידי מידת הדין לבדה כביכול, לכן סיפורי יוסף כתובים תחת שם האלוקים בלבד .
כאמור, שם הויה נשאר בטבסט בשלושה פרשיות שבהם היה קידוש השם. והם (א) במעשה יהודה ותמר מזכרת הויה ארבע פעמים (ב) במעשה יוסף ואשת פוטיפר מזכרת הויה שמונה פעמים (ג) בברכת יעקב לדן מוזכרת הויה במלים לישועתך קיויתי הויה. ואכן יהודה, יוסף ושמשון שבא מדן קידשו שם שמים והחזירו בכך את השכינה לעולם
הזוהר מוסיף ואומר שהשכינה עלתה ונעלמה מהם גם עקב העצבות הגדולה שירדה על יעקב לאחר העלמות יוסף. התוצאה העגומה של העלמות השכינה מפרשת וישב ואילך היא שמידת הדין – אלוקים- נשארה “חפשיה” לממש בעליל את הגזירה לאברהם שבניו ישועבדו במצרים ארבע מאות שנה. מכאן ואילך עד סוף הספר פועלת הגבורה להוריד את יעקב ובניו למצרים- בדרך זו או אחרת
.והנה לנו הזדמנות נדירה לראות בעליל בכתוב היאך פועלת ההשגחה מאחרי הקלעים לקיים את הגזירה . אין סיפור דומה בכל התנך. שהקורא יודע את הגזירה ורואה כיצד היא מתממשת .
מדובר בגזירה שאין ממנה מנוס, שלא כמו נבואת נביאי ישראל על החורבן שיבא. כי הנביאים נשלחו למנוע את החורבן, ולא לבשר את בואו הבטוח.
והגזרה תתגשם בצורה זאת או אחרת. חזל אומרים שהקבה היה יכול לשלח צבא להוריד את יעקב מצרימה בשלשלאות ברזל, ובכך למלא את הגזירה, אך השתמש במאורעות בדרך הנראית “כטבעית”. לנפשות הפועלות בסיפור אין מושג על כוון המהלך שנקבע על ידי בית דין של מעלה וכל אחד פועל בסיפור לפי שיקולים אישיים טהורים בלבד. חז”ל אומרים שיעקב עסק בשלו, יהודה עסק בשלו, ראובן בשלו, יוסף בשלו והקבה עסק בשלו. וכל אחד מגיבורי הסיפור פעל בבחירה חפשית מוחלטת ונשפט על פי מעשיו בלבד למרות שהכוון של המאורעות נקבע מלמעלה.
וכך יכול הקורא להצביע בעליל כיצד פועלת ההשגחה מאחורי הקלעים. למשל כאשר יוסף מחפש את אחיו בשדה הוא פוגש “איש” המכוון אותו לעמק חברון- “לעיצה העמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון” (רשי) כלומר לגזירה שנאמרה לאברהם. האיש הזה לפי חזל היה מלאך. שהוא שליח שאפשר גם שיהיה אדם בשר ודם הפועל מדעתו ללא שידע שהוא ממלא תפקיד הסטורי. ולאחר מכן כאשר האחים מוציאים את יוסף מהבור עוברת “במקרה” שיירת ישמעאלים היורדת מצרימה. ושם במצרים נמכרה יוסף ב”מקרה” לאחד מבכירי שרי פרעה שבביתו ילמד יוסף הלכות שררה מצרית . וכן הלאה.
מלכות שמים ומלכות בשר ודם
ולהנהגה זו של הקבה את ההסטוריה האנושית קוראים מלכות. זו הפעם הראשונה בתורה שהקבה נגלה כמנביג ההסטוריה כלומר כמלך. .
המלכות- אומרת הקבלה- מקבלת את ההשפעה מהמידות. כמו נשיא שמקבל הוראות מהקונגרס ומבית המשפט העליון ועליו לפעול כרשות המבצעת.
ועקרון זה של מלכות הקבה אינו מובן מאיליו. המחשבה שבורא העולם הוא לא רק “גורם ראשון” אלא מנהיג שיש לו עניין במעשי אדם – היא זרה לחכמי העולם עד יום הזה
ומלכות כרוכה במושג חדש בתורה כבוד. חילול השם הוא חילול כבוד השם, וקידוש שמו פרושו פרסום כבודו.
ואמנם בסוף הסיפור משתחווה יעקב ואמר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” –
ורק לאחר שמכבד את מלכות שמים, יגיע הרגע של בחירת מלך לישראל. האם יהא זה ראובן, שמעון או יהודה? הדין יקבע על ידי יעקב על מטתו, כשכיבוד אב יכריע