פרשת תצווה תשעט 2019

 

נר נשמה  למשה

 

ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך

בפרשת תרומה נאמר ועשו לי    מקדש ושכנתי בתוכם שזו מצוות עשה להקים מקדש.  כמה מקדשים? ושכן-תי  רמז למקדש ראשון שעמד 410 שנה, שני-תכ רמז למקדש שני שעמד    420 שנה (  מינוס 5 דברים שהיו חסרים כלומר 415 שנה)  .  כמובן שבימי משה     אי אפשר היה לקרא את מספר השנים המרומז בפסוק ורק  אנו בדיעבד במבט אחורה  מבינים זאת.  על המקדש השלישי אין צורך לנבא כי הוא יעמוד איה לעולם.  אך מה לגבי התקופה שלאחר שני המקדשים? לכן הכתוב אומר “ושכנתי בתוכם” כלומר בלבם, שם המשכן האמיתי, שם רוצה השכינה לשכון.

ובמובן זה המקדש היא השלמה של בריאת העולם. כי האדם נברא בשיתוף של  מדת הדין (אלוקים) ורחמים (הויה) כשאלוקים אמר נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו.  האדם נברא “כצורך גבוה” כי אין לשכינה מקום בעולם מלבד לב האדם. שהרי כל צורי עולם מלבד האדם נבראו על ידי מידת הדין לבדה. המצווה להקים מקדש עבור הוויה בלבנו הוא לכן השלמה של  הבריאה

כלומר מהמקדש הארצי תבא השכינה ללב האדם.  ומה כארשר אין מקדש עומד? חזל כבר מצאו הדרך-

 באין מקגדש עומד עלינו להקים מקדש מעט  כלומר בית כנסת שממנו תכנס השכינה ללב האדם מישראל. ולכן אנו בונים את בית הכנסת בדמות העזרה- שני עמודים ודלת מקדימה המזכירים את שער ניקנור ולפניו מדרגות בדוגמת 15 המעלות שעליהם עמדו הליוים בשירתם. ושני יציעי נשים משני הצדדים כפי שהיה בעזרה. .

  ואנו  חוזרים בתפילת היום על העבודה בבית המקדש.- פותחים בפסוקי דזמרה ששרו הלווים כשלוו את הנכנסים לעזרה. וכשעולה השחר אנו מקבלים עול  מלכות שמים בקריאת שמע וברכותיה כפי שהיה בשער ניקנור.  ואז עומדים תפילת שמונה עשרה מול התמיד שהוקרב על המזבח בעזרת כהנים. .

 וכך אנו מקימים את המצווה להקים מקדש בתוכנו, בלבנו, שהיא עיקר המצווה.  שהרי אין המקדשים העומדים אלא ויתור לישראל על חטא הההגשמה שבעגל הזהב.  ןעתה הגיע הזמן לקיים את המצווה האמיתית. .

ו

עתה בפרשת תצווה הסיפור ממשיך.. מטרת המשכן היא להאיר את לבנו ומשם את העולם.  שמן כתית- רמז נוסף לשני המקדשים. האחד יעמד כת שנה והראשון כי שנה.  הם יחרבו – כתית.  ומה ישאר? “להאיר”. – מטרתו האמיתי של המשכן להדליק את הלב ואת העולם. שכן חלונות המקדש היו צרים מבפנים ורחבים כלפי חוץ כדי להפיץ את האור.

ואתה תצווה- והנה דבר מפלא: הפרשה חסרה בשמו המפורש של משה.  ואין פרשה דומה בכל התורה.  וחזל קבעו לקראה בשבוע הראשון של אדר כזכר לנשמת משה שנולד ונפטר בז’ באדר.  חסרונו בעולם מתבטא בחסרונו בפרשה.  ויש אומרים שקוים כאן מה שמשה אמר לאחר חטא העגל “מחני נא מספרך” 0 .

כולעומת משה חוזר שמו של אהרון שבע פעמים.  אך הקבה אומר למשה  “צו את בניישראל ויקחו לך” שמן – הנר הוא לשמך, לזכרך לדורות.

  מהם הנרות? הפסוק מזכיר חמישה דברים ם

א) צו  את ישראל

 ב) ויקחו אליך שמן זית

 ג) כתית למאור

 ד) אהרון יטיב בו את הנרות – חמשה נרות לפני התמיד, שתי נירות לאחריו, לרגש את ישראל

ה) אהרון ידליק את הנרות  כך שיעלו מעליהם

    צו את ישראל- כמלך ישראל.  אבל משה רבנו אינו מלך כשאר המלכים.  ישראל אמנם שומעים ומביאים לו שמן זית רב אך משה עושה את העבודה הקדשה – הכתיתה- בעצמו. ומעשת ה”כתית” גם היא מספר השנים שעמדו בית ראשון ושני.  וכאשר משה מכתת את הזיתים בעצמו הוא מרגש את הסנהדרין שמרדשים את הנשיאים והם מרגשים את כל ישראל.

  המצווה הרשמית להטיב את הנרות היא אחת מתרייג מצוות ומכוונת לאהרון. הכנת השמן היא בגדר  הכנת מכשיר מצווה. וכתיתת  השמן דהיא מכשיר למכשיר מצווה- מעמד רחוק אחורנית מהמצווה עצמה..  ודבר זה- הכנת מכשיר למכשיר  מצווה, הוא חלקו של משה במצוות בכלל.

בטכס הדלקת המשואות ביום העצמאות, למשל, לא יעלה על דעת מישהוא מהמכובדים שתפקידו נגמר בהכנת הדלק למשואה. לא כך משה מלכנו העניו מכל אדם

   אבל בכך פתח משה קטיוגוריה חדשה של מצוות שנעשות לא כמצווה מתרייג, ולא מתוך רשות שאם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, אלא  מתוך חובת הלב.

ויש קבוצה של מצוות כאלו.

בעל הטורים מזכיר כאן הדלקת נירות של שבת. ואכן הרמבם כותב שהדלקת נר של שבת היא איננה מצווה שירדוף אחריה, ואינה רשות שאם ירצה יעשה, אלא  חובת הלב.

ואשה נשאת לא  כמצווה (שאין עליה המצווה של פרו ורבו) ולא כרשות אלא כחובת הלב

וברכת חתנים אף היא בגדר של חובת הלב, שמישהוא  מהקהל יברך את הכלה והחתן

והדבר מתאים כי מהו המקדש אם לא מקום הנישואין שבין ישראל והקבה כביכול? ם

 

 

 בגדי כהונה

  •     –  .