שבת תשובה
שפת אמת
הרב דר צבי אבינר
תשובה מיראה, מאהבה ותשבת אמת
הקדמה
דברי הרב מבוססים על כמה יסודות:
התשובה בתורה מוזכרת בפ׳ ניצבים והיא בנויה על 7 פנים של המלה תשובה. שלוש מהן הם:
- תשובה לשאלה, כמו שאלת הלב
- תשובה כחרטה רוחנית וידוי והבטחה לשינוי הדרך
- תשובה כחזרה למקום מסוים, או למצב או למעמד מסוים
ואומר הרב כמה ״עיקרים״
- עיקר התשובה היא לחזור ולהדבק בה׳ (תרנב)
- עיקר התשובה היא תיקון החטא
- עיקר התשובה היא תיקון השליחות לעה״ז
- עיקר התשובה היא תיקון הדעת (מהבינה)
- עיקר התשובה בשבת היא תשובת הנשמה
- עיקר התשובה היא תשובת אמת
- עיקר התשובה היא בכוח התורה שנ׳ משיבת נפש
בשיחה על ר״ה תרסב מוזכרת שיחה בשבת תשובה ובה מסכם הרב את ר״ה כיום שבו ביה״ד של מעלה עולה למצב שהיה בעדן שלפני החטא ושופט האם האדם חזר לטוהרתו ותיקן את חטאו. דהיינו לאחר החטא נשלח האדם לעולם העשייה בארץ לתקן חטאו והקבה ציידו בתורה ולמדו תשובה – אדם אייכה? – לעזור לו לשקם ולטהר את עצמו. וממצב טהור שנקרא טוב מאד ימשיך לשבת שלעתיד לבא.
ובנוסף נתן הקבה לאדם שבתות לשמור בארץ. בגן העדן לא היה מושג של ששת ימי מעשה ולא הייתה שבת נוהגת, אך בארץ השבת היא מעין זו שלעתיד לבא. וכך גם נתן לאדם ראש השנה, כתחנות בדרך הארוכה לשבת, ובה הוא נשפט אך גם מחדש עצמו.
יצירת אדם
עדן ———————————>–שבת
בראשית—א——ב——ג–[—ד——-ה——-ו———–[——> שבת
נעשה אדם
טוב מאד
אלוקים. הויה : טוב ורע
עדן ————— החטא——————>- טוב מאד —–>שבת שלעתיד לבא
לפני החטא.
ששת מצוות תשובה
בושה
בארץ ——– ———תורה (תרייג ) —>—טוב מאד–>–שבת שלעתיד לבא
שבתות
תרנא 163
קחו עמכם דברים וכו׳ – כי עיקר התשובה היא לתיקון השליחות שנשתלח האדם לעוה״ז. וכמו שיורד הגשם וכו׳ ושמה לא ישוב כי אם הרווה כן יהיו דברי…
הפסוק בישעיה נה אומר: ״כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרווה את הארץ והולידה והצמיחה, ונתן זרע לזרע ולחם לאוכל, כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה כאשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו..״. קחו עמכם דברים – הם דברי התורה שיורדים מלמעלה כגשם ושלג המצמיחים לחם לאכול –
הקבה נתן בכל איש ישראל דברים שצריך להוציאם בעולם מהכוח אל הפועל לעשות מהם פירות (חקל תפוחין) ואז ישוב בשליחותו לפניו ית׳. והוא נשמת אלוקי כמ״ש חז״ל הנשמה בגוף כאזכרות בגוילין
וכ״כ ואשים דברי בפיך, והנשמה צריכה לתקן המעשים והגוף כמ״ש כי אם הרווה וכו׳ הארץ והולידה ואז תשוב הרוח אליו ית׳
קחו עמכם דברים ושובו – דברי השם, דברי תורה , הם כגשם המפרה את הזרע שבלב ישראל (האדם) כלומר הנשמה – לעשות מצוות מהכוח, מהכתוב, אל הפועל לחיי המעשה. הן יצמיחו פירות ומעשים טובים. וכמו שהגשם ישוב למעלה כעננים, כך הנשמה בגוף האדם תחזור למעלה למקום גבוה יותר. הנשמה נשלחה לגוף של עור האדם בארץ, ולגוף של אור בג״ע, בארץ וכאשר האדם מתקן ומטהר עצמו , נשמתו תשוב לשורשה למקום גבוה יותר. תשובה רוחנית מביאה לשיבה למקום גבוה, כמו שתשבה רוחנית מביאה את שיבת ציון.
כי גם בגן העדן הנשמה היא בגלות, מאחר שנשלחה מכסא הכבוד לגוף האור של האדם למרות רצונה, והסכימה רק מתוך כך שהאדם יכול להעלותה למקום גבוה יותר. ובארץ היא בגלות קשה יותר מגן העדן כי היא שבויה בגוף של עור המלא תאוות ורצונות ארציים. על האדם לתקן תאוות עורו בתורה ומצוות כך שהנשמה תעלה גבוה לכסא הכבוד.
אומר הרב: הנשמה בגוף כמו אזהרות בגוילין. כמו ששמותיו של הקבה -אזהרות – מופיעות בתוך גוילי התורה, כך הנשמה בתוך גוף האדם.
יש א״כ כמה גלויות:
- גלות ישראל לבין העמים
- גלות הנשמה לגוף האדם
- גלות האדם לארץ
- גלות השכינה לבין הגוילין
תרנא פב
דרשו השם בהימצאו – כי לא מחשובותי כמחשבותיכם, כי כאשר ירד הגשם וכו׳. העניין לידע ולהאמין כי הקבה, שהוא נעלם מכל, אעפ״כ הוא מחייה ומנהיג הכל, וכ״כ דברי תורה שהם שמותיו של הקבה ומתלבשין באותיות התורה שלפנינו להחיות התחתונים והוא כמו הגשם והשלג היורד משמים והוא מרווה הארץ ומוליד ומצמיח להוציא הארץ מכח אל הפועל. כן היא הנהגתו ית׳ השולח עזרו מקודש ובנ״י מאמינים בזה לכן יש להם לשוב אליו.
כאן מרחיב הרב את גלות השכינה לבין הגוילין לגלותה לכל התורה כי כל התורה היא שמותיו של הקבה. והם לא יחזרו אלא אם כן התמלאה שליחותם.
התשובה במובן חזרה למקום הקודם מופיעה בשורה של ״גלויות״ שהמשותף בהם הוא שהגולה שואף לא רק לחזור למצבו הקודם אלא גם לעלות מעל הקודם:
- ישראל שגלו מארצם וחפצים להיגאל ולשוב ארצה – יותר טוב מהקודם שנאמר והיטיבך מאבותיך
- האדם שגלה מגן העדן וחפץ להיגאל ולשוב לטהרתו – יותר טוב מהקודם, למצב של טוב מאד
- הנשמה שגלתה מפי הקבה לשכון בגוף האדם וחפצה לעלות מעל מקומה הקודם
- השכינה שגלתה לשכון באזכרות בגוילין ובאותיות התורה, והיא שואפת למקום גבוה יותר כביכול
- השכינה שגלתה מהשבת שלעתיד לבא, ובאה לשכון בעולמנו, כ י-ה, וחפצה לשוב לשבת ולמעלה מזה כפי שהרב מראה בשיחתו על יום כיפור
הרב להלן מוסיף את גלות השכינה לעולם . שהרי בסיף יום השישי כתוב
-ד—–ה —–ן———יה-וה שבת
י-ום ה-שישי ו-יכולו ה-שמים והארץ
י-ה נמצא ביום השישי עצמו, ו-ה עדיין בשבת. הקבה נכנס לעולמנו כאשר שיתף הבורא את מדה״ר עם מדה״ד לעשות אדם. אך השכינה, המיוצגת על ידי י-ה, חפצה לשכון בשבת כפי שהיה לפני כן, והיא כאן רק כדי לעשות אדם. לכן היא שואפת לשוב לשבת הנצחית ששם מקומה. היא כאן ״בגלות״ – בדיוק כמו שהנשמה בגלות בתוך האדם.
ולכן שבת מיוחד לתשובה על ידי שיש בשבת עלייה מכל המעשה ימות החול שהוא מעין יום שכולו שבת שאז ישובו כל הדברים אליו
כמו שלשבת שלעתיד לבא שואף כל היקום לשוב ולעלות, כך גם בשבת שלנו שהיא מעין יום שכולו שבת גם כאן שואפים ששת ימי המעשה לשוב ולעלות.
והנה לנו תשובה נוספת – שיבת הבריאה או עלייתה מששת ימי המעשה ליום שכולו שבת. ולכן השבתות שלנו קשורות קשר עמוק לרעיון התשובה. השבתות שלנו לא רק מזכירות לנו את סיפור הבריאה שבפרק א׳, אלא הן מעין תחנות ביניים ששם הבריאה שואפת לעלות לשורשה. ולכן השבת ״שלנו״ היא המקום והזמן הטובים ביותר גם לתשובת האדם
וכשאדם חוטא, אין הנשמה יכולה לעלות כמ״ש ״לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי״ …
כמו הגשם שנשלח מלמעלה כך הנשמה לא תשוב אליו ריקם עד אשר עשה האדם ״את אשר חפצתי״. האתגר לעשות את רצון השם הוא האתגר הגדול ביותר שהוצב לאדם בשעת בריאתו.
זאת רואים כשאמר האלוקים – מידת הדין – נעשה אדם וכו׳. כשדיבר בלשון רבים פתח פתח לעובדי ע״ז לחשוב שיש יותר מבורא אחד. כלומר האדם נברא ישר לתוך המבחן הגדול של ע״ז. ובגן העדן העמידו הקבה במבחן ע״ז על ידי כך שאסר עליו לאכל מפרי העץ הידוע. כלומר על האדם היה לשמור על רצונו של הבורא. עבירה על הצו היא כמו מרידה, שהיא סוג גבוה של ע״ז.
ולכן המצווה היסודית ביותר שמתחת לכל תרייג מצוות היא מבחן השמירה על דברי השם, לקיים את רצונו. וגם כאשר תצלח השליחות לארץ והאדם ישוב לטהרתו כפי שהייתה לפני החטא. עדיין יוצב לפניו האתגר לשמור את רצון השם כדי להיות טוב מאד ולהכנס לשבת שלעתיד לבא
ולבעל תשובה השי״ת מסייע, שהדברים יעשו פירות, מ״ש אהיה כטל לישראל ויך שורשיו כלבנון, ילכו יונקותיו וכו׳ כל פרשת ההפטרה. הכוונה שיוכל (האדם) להוציא מכח אל הפועל שיתקנו הדברים כל הגוף להפריח ולהצמיח לעשות פירות כנ״ל
תרמז
בעניין שבת תשובה. דעיקר התשובה היא על ידי הדעת כמו שכתוב וידעת היום והשבות וכו׳ פ׳ שעל ידי שמתברר לאדם כי הויה הוא האלוקים ואין חיות וכוח נמצא בלתי מהשית ממילא נופלת עליו בושה על האדם ושב ורפא לו
כאן מתייחס הרב לתשובה במובן מענה לשאלה. פרשת התשובה בניצבים פותחת במלים ״והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך הויה אלוקיך שמה ״ ומסביר אוה״ח שמדובר בתשובה לשאלת הלב.
והלב בגלות שואל מה אירע שכה נפלתי. ויש צורך בדעת לשאול. והרמב״ם אומר שהקבה מבטיח לישראל שגם כאשר יודחו ויפוזרו, לעולם תעמוד ההבטחה שהקבה יעורר את הדעת של ישראל וזה יתחיל את תהליך התשובה.
מהי שאלת הלב? הנה יושב לו יהודי בקנטרי קלוב בין הגויים ולכאורה טוב לו ועוד מעט ויתבולל. אך הקבה יעשה נס שלב היהודי יתעורר דווקא שם בין הגויים והוא ישאל מה אני- בן למלכים ונביאים – עושה פה. שאלה כזאת – דעת כזאת – לא עולה בלב אדם מעם אחר בשעת ההתבוללות .
ואכן הברכה הראשונה בתפ׳ שמונה עשרה שקבעוה אנשי כנסת הגדולה לפי פ׳ התשובה בזמן עזרא פותחת בברכה ‘אתה חונן לאדם דעת…״ ומהי הדעת? ״להבדיל בין אור לחושך בין קודש לחול ובין ישראל לעמים״.
.
אך לפי הרב, שאלת הלב הפותחת את תהליך התשובה היא שאלה אינטלקטואלית : האדם יבין בדעתו שהשם הוא האלוקים, כמו שאנו אומרים בקול בסוף יום הכיפורים. והבנה הזאת – הדעת הזאת – תביאהו לתשובה רוחנית. והרי העץ האסור בגן העדן הוא עץ הדעת טוב ורע. וכדי לעולות לדרגת האדם שלפני החטא על האדם לשוב בתשובה מתוך הדעת.
ומוסיף הרב: ושב ורפא לו. ואכן בשמונה עשרה אנו מברכים מייד לאחר התשובה (השיבנו אבינו…סלח לנו…) את הברכה ״ רפאני השם וארפא” שעליה אומר הרמב״ם שמדובר בתשובה שהיא רפואה לחולי הלב.
והרב מזכיר גם שהדעת מביאה ל-בושה. ואכן, בגן העדן, לאחר שאכלו מעץ ה-דעת טוב ורע, שהם ערכים של הויה (בניגוד לערכים של אלוקים שהם אמת ושקר, אומר הרמב״ם) מייד כיסו מערומיהם והתחבאו בשיחים – מבושה. אדם חש בושה רק בעמדו לפני הויה. יהא זה בושה מערום, או מהחטא. (אין בושה כזאת כלפי האלוקים בורא הטבע, ואין בושה כלפי הדיין המקפיד. יש בושה מאכזבתה של אמנו שבשמים, הויה, מילדיה.) להלן יוסיף הרב מרכיב אחר של בושה – מהחסד שמשפיעה מדה״ר. (בושת המקבל, או ״לחם בושה״ בתורת הקבלה).
הבושה היא תחושה חשובה מאין כמוה שתניע את תהליך התשובה. והיא מלווה את הוידוי וההכאה על חטא. אותו יהודי בקנטרי קלוב חש לפתע בושה להיות שם.
כמו שכתוב שובה ישראל עד הויה אלוקיך לברר כי הכח שלך מה׳, וזהו שכתבו חז״ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד…
בפ׳ ניצבים כתוב ״ושבת עד הויה אלוקיך ושמעת בקולו״ . מה פירוש?
ויתכן לפרש – כסא הכבוד – כי השם ית׳ מלא כל הארץ כבודו (ומדוע רק הכסא?) רק שהחוטא יכול לראות רק את הכסא, אך החוזר בתשובה נשמתו תראה את כבוד השם בכל העולם.
ולכן בשבת קודש שנקראת סעדותא ומבורר אצל בנ״י כבוד מלכותו ובא עליהם הדעת כמש״כ בשבת קודש לדעת כי אני הויה אלוקיכם לכן השבת מסייעת לכל תשובה
תרנג 164
אמרו חז״ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד פ׳ שיש כמה מדרגות בתשובה. לכן נקראו עשרה ימי תשובה. וצריכין לשוב ולתקן פגם הנפש במעשה, (והפגם של ) הרוח בדיבור (והפגם של ) הנשמה במחשבה. וכשמגיעים לתשובת הנשמה, שם אמרו שמגעת עד כסא הכבוד.
על הפסוק ״ויפח באפיו רוח חיים ויהי האדם לנפש חייה״ אומרים חז״ל שהדבר דומה לאומן היוצר כלי זכוכית על ידי נשיפה בגוש הזכוכית. החלק הרחוק מפי הנושף הוא הרוח (או החייה) השולטת באדם בכל תא שבו, והיא משותפת לכל בעלי החיים הקטנים והגדולים. החלק האמצעי שבצינור הזכוכית היא הנפש שאנו שותפים בה עם כל בעלי החיים שיש להם גוף דומה לשלנו כמו בהמות וחיות. החלק הקרוב לפי האומן – לקבה – הוא הנשמה שאין כל חייה שותפת לו.
החלוקה הנ״ל שונה בדברי הרב והיא כוללת נפש, רוח ונשמה.
אומר הרב שאת פגם הנפש (מתכוון לחלק השולט באלמנט הבסיסי של כל יצור חי) מתקנים במעשה, את הפגם ברוח מתקנים על ידי דיבור – ואת הפגם בנשמה מתקנים במחשבה. וזאת עושים בשבת:
ובשבת תשובה העיקר בבח׳ הנשמה שהוא יומא דנשמתין ולאו דגופא, כי בשבת אין מבקשים צרכי הגוף רק צרכי הנשמה.
בנוסף לדרגות התשובה שהן מעשה, דיבור ומחשבה, יש עוד דרגות:
והנה איתא בג׳ שעל ידי תשובה מיראה, עוונות נעשים שגגות, ועל ידי תשובה מאהבה נעשין זכויות. וב׳ בחינות אלו תיקון האדם לכפר על עוונותיו. ויש עוד תשובה למעלה מזה, נקראת תשובת אמת, לשמו ית׳
כי יש לך אדם שירא מעונש ושב. ויש מי שמשתוקק לחזור ולדבוק בהשי״ת. ושב מאהבה להסיר מסך העוונות שיוכל לחזור ולדבוק בו ית׳. והוא בבחינת יראה ואהבה מדות אברהם ויצחק.
ויש מי ששב מצד האמת שמבין גודל זה החטא שעשה כנגד רצונו ית׳ (החטא הקדמון) מצד שמבין האמת לאמיתו הוא שב ומתנחם. והוא בבח׳ יעקב שנ׳ אתן אמת ליעקב.
מהי תשובת אמת?
יש החוזר בתשובה מיראת עונשו של האלוקים מידת הדין, ויש מאהבתו ותשוקתו לאהבת מי
מידת הרחמים, אבל עולה עליהם החוזר מתוך שמכיר את האמת שחטא והוא מתחרט על מעשיו
מדוע קורא הרב לתשובת אמת בשם יעקב? אברהם היה איש חסד, יצחק מייצג את הגבורה, אך יעקב חיפש כל ימיו לממש את האמת. כלומר את המשפט. כך נלחם על זכותו להיות הבכור, היורש החשוב, ועל זכותו לשאת את אהובתו ללא שאביה ירמא אותו, ועל זכותו לשכר הוגן עבור עבודתו כרועה, ועל זכותו לדור בעיר ללא שבנו של ראש העיר יאנוס את ביתו ויענה אותה. כל אלו הם בגדר מאבקו על דינים, על משפט אמת, כפי שאומר שם הרמב״ן.
אם כן, כיצד אפשר לייחס תשובה לאמת, שהיא חותמה של מידת הדין? הרי אלוקים משלם מידה כנגד מידה ללא רחמים. ותשובה היא מצד מידת הרחמים והסליחה!
אלא שאפשר שגם האלוקים מידת הדין יתנחם מהדין שחשב לעשותו. זאת רואים למשל בסיפור יונה שהאלוקים ניחם ולא החריב את נינווה. ועל כך העיר הרב יד סולוביציק זצ״ל שבתוך י״ג מידות רחמים מופיעה מידת ״אמת״. מה האמת עושה כאן בי״ג מידות רחמים? אלא שהיא -האמת – השתרבבה לתוך הרחמים ומפעילה דין רפה מאד. כך גם בסיפור ישמעאל והגר שהאלוקים שמע את קול הנער וריחם עליו. זו מדת הדין אמת שבתוך כנפה של מידת הרחמים, ולכן ביום כיפור אנו קוראים את יונה וישמעאל ופונים לא רק למידת הרחמים הטהורה אלא גם למידת האמת שהשתרבבה בתוכה כך שגם האלוקים ירחם עלינו, דבר שנשמע כאילו פרדוקס. ומחילה היא אמנם מצד הדין הרפה, ״האמת״.
דהיינו תשובה מיראה היא מפחד עונשו של האלוקים, ותשובה מאהבה היא מצד הרצון לשוב ולדבוק בהויה. ותשובת אמת היא מצד מידת האמת שבתוך הרחמים.
לאמת הזאת מכוון הכ״ג באומרו בקודש הקודשים – יגולו רחמיך על כעסך. הכעס נחלש ונכנע מכוחה של מידת הרחמים המרחפת מעליו
זאת רואים בעקדה בברור. שם מופיעות המידות זו מול זו בצורה שאין כמותה בתורה. ראשית מופיע כנף של האלוקים בכל חוזקו והדרו כשהוא מצווה את אברהם להעלות את בנו. שם האלוקים חוזר חמש פעמים זו אחר זו. לאחר מכן מופיעה מידת הרחמים חמש פעמים כשמלאך הויה מצווה את אברהם אל תשלח ידך אל הנער. שתי המידות עומדות זו מול זו וכל אחת מצווה את ההפך. למי ישמע אברהם?
אלוקים (5 פעמים)—- ———מלאך הויה (5 פעמים) –
אברהם (9 פ׳). אברהם (9 פ׳)
–
אל תשלח ידך אל הנער——-
אלוקים——————–
אך האמת היא שהכנף של האלוקים חודר לתוך הכנף של מלאך הויה במקום שבו המלאך מצווה את אברהם ״אל תשלח וכו׳ עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה״. שם האלוקים השתרבב כביכול לתוך הכנף של מלאך הויה כך שהמלאך גובר. שם האלוקים בכנף של הויה הוא ״האמת״ שלעיל. הוא המנחם מדבריו ולא הפך את נינווה, והוא זה ששמע את קול הנער באשר הוא שם.
א״כ מדוע קורא הרב את תשובת האמת “יעקב״? מדוע לא ליחסה לאברהם?
כי כאשר נדר יעקב ״והיה הויה לי לאלוקים״ כוונתו הייתה שכאשר יחזור ארצה, ישוב ארצה, יקבל על עצמו את ערכי החמלה שמצד הויה לעשותם כמצוות אלוקים, כדין. כלומר כשאנו נותנים מעשר עני או שמפקירים את שדותינו בשמיטה לטובת העניים, אין אנו עושים זאת מתוך חמלת לבנו אלא מתוך כך שהתורה מצווה עלינו זאת, והתורה נתנה על ידי האלוקים כפי שכ׳ וידבר האלוקים את כל הדברים האלה ואומר רשי שם אין אלוקים אלא מדת הדין.
לכן מצדק לקרא לתשובת האמת בשם יעקב. ויתר על כן:
וכ׳ ושבתי בשלום אל בית אבי, זה תשובה בשלימות שגדול עליו צערו של אביו ושוכח את רצון עצמו ורוצה לשוב להתרצות לפני אביו שבשמים
המניע הראשון לתשובה שהזכיר הרב לעיל היא הבושה. ועתה מזכיר מרכיב עמוק יותר והוא השב מתוך שחש בצער השכינה. וזו תשובה בשלימות
וכל המתחיל לשוב בתשובה זוכה לעלות ממדרגה למדרגה, כמ״ש ה פותח שער לדופקי בתשובה. והם שערים בנפש. כמש״כ נודע בשערים בעלה פ׳ בזוהר הק׳ לפום שעורין בלבא, שיש חמישים שערי בינה
ואלה השערים נפתחים ע״י התשובה. ולכן אחר עשי״ת יש שבת שבתון -יוכ״פ – שכולל את כל השבתות שבשנה, והוא שער החמישים של הבינה. ולכן השבת מסייעת לתשובה שהוא זכר ליצ״מ שיצאו משערי טומאה ונכנסו לשערי בינה
על כך ידבר הרב ביתר הרחבה בשיחתו על יום הכיפורים
- התשובה באה מהבינה, מהדעת.
- יש תשובה מיראה, הופכת זדונות לשגגות
- תשובה מאהבה, הופכת זדונות לזכויות
- תשובת אמת והיא העליונה המביאה את הנשמה עד לכיסא הכבוד והיא התשובה בשבת קודש
- תשובה שלימה הבאה מהבנת הצער שגרמנו לקבה
חשיבות השבת
פב 164
למעלה מימין
ויתכן לפרש כי לא מחשבותיי בדרך אעפ״י.
ולכן שבת מסייעת לתשובה. כי בו נפתח השער הפנימי הפונה קדים שהוא שער חיות הפנימית …
המלים ״בדרך אף על פי״ מכוונות לדברי בפ׳ קדושים. שם אומר הרב על הפ׳ ביחזקאל: ״אמר אדנ-י הויה אלוקים שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח״ – שבשבת פתוח גם השער הפנימי של המקדש ומאפשר כביכול לשכינה להשפיע לעולם
ומאפשר לעולם להתקרב אליה. וכאשר אין מקדש, אומר הרב, מבטח לנו שאף על פי כן השמיים נפתחים להשפעה מלמעלה, ולקבל תשובה מלמטה.
ויש להתחזק בשמירת שבת תשובה שהוא שבת ראשונה בשנה, מעין מה שאמרו חזל אילו שמרו בנ״י שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון.
ובכל שנה יש סדר חדש. ולכן כששומרין שבת ראשונה אין הס״א שולט אח״כ.
ועיקר התשובה היא בכח התורה כמ״ש תורת ה׳ תמימה, משיבת נפש.
כמו שכל הבריאה הייתה על ידי התורה. כן מתקנים את כל הפגמים על ידי התורה. וזה שכתוב קחו עמכם דברים ושובו. וזה הלומד לעשות, לתקן הכל על ידי התורה והתשובה. ונשלמה פרים שפתינו על ידי העסק בתורה מתקרבים אליו ית׳ כמו על ידי הקורבן
תרלז
שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך- כי לעולם יש תשובה, אף מי שצדיק. עד ה׳ אלוקיך- עד להיות מרכבה אליו. ממש. וכפי שמתקן החטא בתשובה צריכים אח״כ לשוב בתשובה מחדש וכך לעולם. וזה שכ׳ השיבנו ה׳ אליך ונשובה. אם כבר התקרב האדם, ושב לה׳, מהו ונשובה?
אכן הוא הדבר כי באמת עיקר התשובה היא תיקון החטא וההתקרבות לה׳. אז צריך לשוב.
התשובה היא מנוע המניע את האדם לכוון השבת. לכן בג”ע נתנה התשובה בסוף – ״אדם, אייכה!״ – כתרופה למכה של החטא. התשובה והתורה יניעו את האנושות לכוון השבת שלעתיד לבא שהיא מלכות הויה
והן שתי תשובות, מיראה ומאהבה. וקודם צריך האדם לשוב מיראת החטא ולבקש רחמים אל הבורא ית׳ ואח״כ כשזוכין להתקרב אליו צריכים לשוב אליו על ידי בושה מגודל חסד ה׳ שמקרב החוטא. וע״ז נאמר ונשובה. ו ב׳ התשובות. הן בימי המעשה, וש״ק היא מאהבה…
הרב הולך לפי הסדר בגן העדן. קודם ישוב האדם מיראה (יראת העונש ממידת הדין אלוקים) ויבקש רחמים, ואז יחוש בושה וישוב מאהבה
תרלד 158
כי כשלת בעוונך – זה נאמר לכל איש ישראל. ואף שחטא והרשיע הרבה, צריך להאמין כי עיקר הנקודה הישראלית שבו היא במקומה. וכמ׳ שכ׳ אין אדם חוטא אלא א״כ נכנסה בו רוח שטות. ונקרא מכשול (וכשלת ). וזה שכ׳ עד ה׳ אלוקיך. חיות שיש בכל איש ישראל כמ״ש נשמה שנתת בי טהורה היא.
וזה עיקר התשובה לשוב להתדבק בעיקר חיות ה׳ שבו, ולכן בשבת בנקל לשוב כי יש לכל הבריאה עלייה בש״ק.
ואיתא במ׳ כי אור הגנוז לא נגנז עד אחר מוצ״ש בראשית (לכן הוא מצוי בשבת)….ובשבת יוכל להיות ההתגלות אף למי שנתרחק. כי מתגלה הנקודה הפנימית שנגנזה בכל איש מישראל כמו שכ׳ ועמך כולם צדיקים אור זרוע לצדיק.
שם למטה 159
ואמר הרב מורי מפשיסחא כי אין אלוקי בקרבי על כן מצאוני כל הרעות…כי נחשב לחטא שצריך כל איש מישראל להאמין כי השם ית׳ בקרבו. ….וכשאדם נופל בביטחונו בה׳ ואומר כי אין אלוה בקרבי …ולזאת נכתבה הפ׳ שיחזק האדם עצמו לבטוח בה׳.
בסיכום
כמו שישראל מצפים לגאולה
כך האדם מצפה לגאולה
והנשמה מצפה לגאולה
והעולם מצפה לגאולה
והשכינה מצפה לגאולה
ולכן אמרו חז״ל שהתשובה קדמה לעולם, לא במובן תשובה מחטא אלא תשובה למעמד קודם של טהרה. גם כאשר המידות חוזרות לשורשם ובשבת שלעתיד לבא תמשול הויה לבדה, הרי היא במצב טהור ללא עירוב בדין כפי שהיא בעוה״ז