לך לך
מה מפריד את אברהם משאר בני נח
עשרה דורות בין נח לאברהם, ועשרה בין נח לאדם. כאשר הקבה רואה שהאנושות על שפת התהום מבחינה מוסרית, הוא שולח נשמות טהורות וחזקות שיפעלו כמו מנוע חזק שיוציא את העגלה מהבוץ. כך שלח את נח כדי שהאנושות לא תכחד, וכך שלח את אברהם. מה חוזקו של אברהם וכיצד יוציא את עגלת האנושות מהבוץ?
ויאמר הויה לאברהם לך לך
שואל שפת אמת את שאלת הרמבן: מה זכותו של אברהם שהקבה דיבר אליו? הפסוק לא מפרט. אלא שעצם השמיעה של קולו של הקבה היא זכותו.
ושפת אמת מסביר: קולו של הקבה לך לך נשמע לכל הדור, לכל בני נח, לכל האנושות, אלא שרק אברהם שמע את הקול הזה. ולכן נחשב כאילו הקבה דיבר אליו שכן הוא היחיד ששמע.
וממשיך שפת אמת: ומדוע שמע זאת אברהם? והתשובה: משום שכבר הכיר את הקבה ואפילו לימד את אמונת היחוד לבני דורו.
כלומר – אומר שפת אמת – אברהם חשב שכל האנושות חייבת לדעת שה׳ אחד, כפי שנאמר ״ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״ דהיינו עתה הוא אלוקינו, ובעתיד יהיה אלוקי כל העמים – כפי שרשי מסביר. כל בני נח חייבים באמונת היחוד. וזה חידוש של השפת אמת, שכן אחרים אומרים שבני נח אינם מחויבים ביחוד ה׳ ומותר להם להאמין בשיתוף. ומתקבל שאכן כך הדבר רק שבני נח לא נענשים על שיתוף כמו ישראל.
ולא עוד, אומר השפת אמת, אברהם כבר הראה שהוא מוכן למסור נפשו עבור האמונה כפי שהושלך לאור ויצא חי בנס. הוא כבר היה בתוך אהבת ה׳ שפרושה מסירות נפש כפי שהראה רבי עקיבא. וזה הכשיר אותו לשמוע את קולו של השם האומר לך לך. לכן האמונה ביחוד ה׳ כשלעצמה אינה מספקת להכשיר הלב והמוח לשמוע את קולו של ה. יש צורך במסירות נפש של אהבה
אם כך, ממשיך ושואל שפת אמת, מדוע לא הראה לו השם את הארץ מיד? מדוע את הארץ אשר אראך? והתשובה: משום שחשובה התשוקה של אברהם ללכת בצו ה׳ יותר מאשר המטרה עצמה, הארץ עצמה. לכן מסירות הנפש והאהבה של אברהם התבטאה בתשוקה עזה ללכת אחרי ה׳ אפילו בלי לדעת לאן.
ואומר שפת אמת, הקבה ידע שברגע שהוציא את אברהם משאר העולם, יעמוד אברהם בפני שונאים, מקנאים, מקללים. וגם בפני אלה שיזדהו עמו וילכו עמו ויברכוהו. ולכן אמר הקבה מיד: אברכה מברכיך, ומקלליך אאור.
לכן כאן היא נקודת ההפרדה בין אברהם לשאר בני נח. המסירות נפש והתשוקה והאהבה ללכת אחרי השם.
ושואל השפת אמת: מה יעשה אברהם בדרך? והתשובה ידבר בדברי תורה ובדקדוקי מצוות. שכן כתוב ודברת בם וכו׳ בלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך.
כלומר מסירות נפש מתבטאת לא רק בקידוש השם במיתה, אלא בדקדוקי מצות. בלימוד התלמוד ודיני שולחן ערוך בהקפדה על קלה כחמורה.
והנה לפנינו כל השמע ישראל
שורה ראשונה ״ה׳ אלוקינו השם אחד״ היא מצוות יחוד ה׳ שמוטלת על כל אדם בעולם. היא גם מראה את מהלך ההיסטוריה. עתה אנו תחת שלטון בית הדין הויה אלוקינו, שתי המידות הנמלכות זו בזו. אך בעתיד לבא לקראת השבת הנצחית אלוקים ישבות ורק הויה תשלוט. וזה הויה אחד.
לעומת שורה ראשונה שכל האנושות חייבת לדעתה, ולהאמין בה, עומדת השורה השניה ״ואהבת את ה׳ אלוקיך״. כן מדובר במסירות נפש שהיא בבחירה לבני נח, והם מקבלים על כך שכר, ולישראל היא חובה. אברהם עמד כביכול בשורה הזאת כאשר שמע את קול השם. שמע ישראל מתפרש שמע את דבר השם, עשה כך שתוכל לשמוע. האמן ביחוד ה׳ ועלה אליו במסירות נפש
והשורה הבאה ודברת בם וכו׳ כלומר למד תורה בדקדוקי מצוות היא חובה לישראל ובחירה לבני נח.
יוצא שמשה רבנו ע״ה למד לכתוב את השמע מאברהם.
ואפשר לפרש שהשורה הראשונה היא הכותרת המראה את כוון ההסטוריה. ושאר השורות הן הדרך החדשה שטבע אברהם ללכת בה כדי להגיע למטרה הסופית של ה׳ אחד. אברהם והאהבה שלו הוא המנוע שיוציא את עגלת האנושות מהבוץ המוסרי.
ושפת אמת ממשיך ומסביר: מה ייחודה של אמונת אברהם? והתשובה: הדבר מרומז במלים ״ואלה תולדות השמים והארץ בהבראם״ – באותיות אברהם. גן העדן נוצר בשם אברהם, וכך גם העולם הזה, ולכן לא היה שום צורך להזכיר איזה זכות היתה לו לשמוע קול ה׳.
כלומר אברהם אהב את הקבה -את בית הדין שיצר את עדן, הויה אלוקים כמו שני כרובים אוהבים זה את זו, כנפיהם נוגעות זו בזו באהבה כמו נער ונערה האוהבים. והשם עדן בא מעדנה, אהבה שמולידה. והויה אלוקים הם בבחינת הורים באהבה היוצרים את בנם אהובם אדם. אברהם היה מלא אהבה לקבה כפי שהופיע בגן העדן.
ומאז הגירוש על האדם לתקן את חטאו ולהזדקק ולחזור לדרגתו שהיתה לו בעדן, וזאת יעשה על ידי שמירת שש המצוות של אדם שנתנו בעדן והתרחבו לשבעה של נח, שמונה של אברהם, תשעה של יעקב ועשרה של ישראל. על ידי הליכה בתורה ובמצוותיה בדקדוק, יעלה האדם חזרה לדרגתו שהייתה לו בעדן ויעמוד שוב מול בית הדין של הויה אלוקים, כדי להגיע משם לשבת הנצחית
ומאחר שהאדם בעדן היה מהול מטבעו, לכן באה מצוות המילה להסיר את העורלה והעור שהאדם פיתח בגרוש, כך שיעמוד שוב מהול מול בית הדין.