שפת אמת על יום כיפור
הרב דר צבי אבינר
מי דוחה את מי: השבת או יוה״כ?ם
תרנב
מערב עד ערב וכו׳. למדו מכאן תוספות מחול אל הקודש. כי יוה״כ הוא מעין עולם הבא והוא יום מיוחד מכל ימות השנה כמ״ש ימים יוצרו וכו׳ זה יוה״כ שמאיר בו הארה. מעולם העליון
אם ר״ה הוא יום שבו ביה״ד של מעלה חוזר כביכול למצב של גן העדן לפני החטא, ומשם – מגן העדן – האדם אמור להמשיך מסעו ההיסטורי לשבת שלעתיד לבא, הנה יום הכיפורים הוא יום שלאחר מהשבת כלומר עולם הבא. יש עולם הבא לאחר המוות, ויש עולם הבא לאחר יום השבת שלעתיד לבא, כלומר היום השמיני, וזה נקרא עצם היום. היום עצמו הוא קדוש מצד עצמו שכביכול מתמזג עם אור אין סוף שמעל המידות. ולכן עצם היום מכפר.
ולכן אנו צמים ביום כיפור מאחר ואין אכילה ושתיה בעולם הבא.
לכן יש לשמוח בבא זה היום הקדוש. לכן האוכל בתשיעי מעלה עליו הכ׳ כאילו צם ביום כיפור. כי יש בו מהשמחה שביום כיפור
מצד קדושת היום היינו צריכים לאכול ולשתות, כי יש בו שמחה, אלא מתוך זה שהוא עולם הבא לכן אנו צמים. אבל החובה לשמוח ביוה״כ זולגת ליום שלפניו, כי שבת שבתון הוא תוספת היום לשישי, ליום שלפניו. ולכן כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו שמח בשמחת יוה״כ. שהרי לא היה יום כה שמח בישראל כמו יוה״כ
נשאלת השאלה איזה יום קדוש יותר, שבת או יוה״כ? מי דוחה את מי?
על כך עונה המד׳ בפ׳ ויקהל. כידוע ירד משה ביום החמישי והודיע לישראל בשם השם סלחתי כדבריך. ולמחרת היום הקהיל את ישראל ואמר להם הלכות יום ביומו, כפי שאומר שם רשי. דבר על כן על יום הכיפורים, על הקמת המקדש, על המערכת המשפטית, ועל דיני תוספת השבת ליום השישי. ובין העניינים הללו דן במקרה שיוה״כ חל בשישי (דבר שחכמים למדו להימנע). מה הדין לגבי הצום? אם יום השבת נמשך לתוך יום השישי שהוא יוה״כ, הרי האוכל נעשה מוקצה מבעוד יום ויאסר גם ביום המחרת שהוא השבת מכיון שאין מוקצה לחצי יום. נמצא שיש לצום שני ימים בצרוף – דבר שלא מתקבל על הדעת.
אלא – אומר המדרש – משה. לימד שיש לצום בו, ולא בו וחברו. כלומר רק יום אחד. כיצד?
אפשר לפרש שמצד הדין כך הוא שבמקרה כזה הצום נעלם בסוף ביום לפני כניסת השבת. וזה קשה לקבל.
אך יותר מתקבל הוא לאמור שבמקרה כזה של התנגשות, יום הכיפורים אמנם נמשך עד סוף היום והוא אינו מבוטל כלל כי הוא עצם היום הקדוש ביותר, השמיני. ותוספת השבת ליום שישי מתבטלת והשבת תכנס ישר משישי לשבת . ואז האוכל לא. מוקצה לשבת.