שפת אמת חוקת: ההבדל בין מאמר לדיבור

55

חוקת שפת אמת

הרב צבי אבינר

ההבדל בין מאמר לדיבור

 

 

 

כדי להבין טוב את דברי הרב נקדים את הרקע של מי. מריבה

רקע

מדבר קדש

ותמת שם מרים ותקבר שם

לא התאבלו עליה

ולא היה מים לעדה – התייבש פי הבאר,  נוצר חלל בעולם

ויקהלו על משה  ואהרון – קהל פרוע , שמם ירד מבני ישראל לעדה רעה

וירב העם – שמם המשיך לרדת מישראל לעדה ולעם

ויבא משה ואהרון מפני הקהל…ויפלו על פניהם – ברחו, כבודם ירד

וירא כבוד השם – כבודו נפגע.  אם משרתיו לא פועלים כשורה הרי כבודו יורד

יש אם כן להחזיר גדולה ליושנה ולגדל את שם השם, את כבוד משה ואהרון, את כבוד ישראל ואת כבוד הנפטרת . כיצד עושים זאת ? על ידי הנס של  הוצאת מים מהסלע על ידי דיבור. אך משה לא מקיים את מה שציווהו השם ומכה  את הסלע במטה. ועל כך זועם הקבה

רקע המשך

יען לא האמנתם בי להקדישני – על משה היה להחזיר גדולה ליושנה –

  על ידי דיבור, שגורם לאמונה גדולה יותר מאשר  הכאה במטה.

אילו היה גורם לנס על ידי דיבור – היה הקהל ענה באמן גדולה

 לעומת זאת גרימת הנס על ידי הכאה במטה מביאה אמונה נמוכה יותר כלומר אמן חלש

אנו מתקנים זאת על ידי אמירת קדיש ברבים לזכר הנפטר.  בקדיש אנו עונים אמן ״בכל כוחו״ כפי שאומר השולחן ערוך, וכך מגדילים ומקדשים שמו ברבים

הקדיש במדבר קדש

נעבור לדברי הרב. הוא מסביר מה מיוחד בדיבור, ומה בדיוק היה ״חטאו״ של משה רבנו שהכה במקום לדבר

תרנ”ט

בפסוק ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו עפ”י המד’ בפ’ וירא ויפקח כו’ ותרא באר מים מכאן שהכול בחזקת סומין עד שהקב”ה מאיר עיניהם. ופי’ מו”ז ז”ל כי לעולם כל הנצרך לכל ברי’ מוכן בכל מקום ובכל עת רק שנסתר מעין הגשמי וכשהקב”ה מאיר עיניו רואה שהכול לפניו. וכמו כן הכא הי’ רצונו ית’ שיפקחו עיני בני ישראל ויראו כי המים מוכן בסלע.

ויובן עפ”י מאמרם ז”ל כי פי הבאר נברא בע”ש ביה”ש ובמ”א כתבתי על פסוק וירא אלוקים את  כל אשר עשה והנה טוב מאוד שהוא על עשרה דברים שנבראו בע”ש ביהמ”ש

המדרש אומר שאלו הם עשרה דברים  שנבראו ביום השישי בין השמשות  כלומר לפני כניסת השבת:

1 פי הארץ

2   פי הבא

3 פי האתון

4 הקשת

5 המן

6 המטה

7  השמיר

8 הכתב

9 המכתב

10 הלוחות

תרמ”ה

עשרת הדברים הם בבחינת  כלי המחזיק ברכה

בענין פי הבאר שנברא בע”ש ביה”ש. דכתיב אסוף את העם ואתנה להם מים. כי הקב”ה וב”ש לעולם מוכן כביכול להשפיע לתחתונים מטובו אך שיהיו התחתונים כלים לקבל הברכה .

המשך תרנט

 נראה מזה כי אלו עשרה דברים הם כלל עשרה מאמרות שנמצא בכל הבריאה ענין פרט וכלל. כעניי שאמרו במאמר אחד הי’ יכול להבראות. וכשזוכין לגילוי עינים באין לזה הכלל שהוא בחי’ האחדות

הרב מתקדם בהסברה מהו ההבדל בין מאמר לדיבור.

פרק א׳ מתאר את הבריאה על ידי עשרה מאמרות – פקודות.  מדוע עשרה ולא אחד? כדי לתת לצדיקים הזדמנות לקבל זכויות (מדרש).  לעומת זאת עשרת הדברים שנבראו בלשון דיבור, הם בבחינת פרטים של המאמרים.

פי הבאר שהתייבש לאחר מות מרים היה איפא בבחינת דיבור ולא מאמר.

תרנ”ד

ודברתם אל הסלע לעיניהם כו’ דיבור הוא לשון הנהגה כמו ידבר עמים. ואמר להם שנתינת המים מהסלע יהי’ בהנהגה שישיגו העדה זה הדרך והוא דרך אמונה כמ”ש במ”א דמשה רבינו ע”ה הי’ בחי’ אמת

 

 

מאמר ודיבור הם שני סוגי הנהגה – מלכות.  במשך ששת ימי הבריאה ברא האלוקים את העולם בשבתו על כסא המשפט המוחלט ללא עוררין.   הוא   פעל על ידי מאמר- פקודות, כדיקטטור. כך  אמר יהי אור והאור היה. אמר תדשא הארץ דשא והארץ  התמלאה בדשא.  העולם נענה ללא עוררין.

אך לפני בריאת האדם שינה האלוקים את הנהגתו ודיבר בלשון רבים, נעשה אדם. הוא נמלך בכל מדי שמוזכר בפרק. נמלך בששת הימים,  נמלך בחכמה (ב- ראש)  נמלך במלאכים ועשה אדם.  היה זה שינוי דרסטי. הוא ירד כביכול מכס השופט העליון – הדיקטטור – ויישב על כסא מלכות מלשון נמלך, התייעץ.

במקום מאמר – פקודה, הנהיג על ידי דיבור.  במאמר אינך מצפה לתשובה אלא לכניעה.  בדיבור הנך מצפה שזה שמדברים אליו יענה. יקבל דברך או לא.

 רשי אומר שהמלאכים חשו בשינוי ושאלו את הבורא מדוע אתה מדבר בלשון רבים? אינך חושש שעובדי עבודה זרה יטעו ויאמרו שיש יותר מבורא אחד?

ענה להם – אני מדבר בלשון רבים ללמד את האדם שהגדול יתייעץ – יהיה נמלך – בקטן בענווה.

לפי זה האלוקים שינה את הנהגתו במשך הבריאה.  בראשית פעל על ידי מאמר, ולפני בריאת האדם ירד מכס השלון המוחלט והנהיג על ידי דיבור,  בצורה דמוקרטית.  ובכך נתן דוגמא לאדם למשול  על ידי דמוקרטיה.

 פרק א׳ ממשיך את השינוי בהנהגת האלוקים – בכניסת השבת ישבות האלוקים מכל מלאכתו ומכל משפטו ויכנס לשבת.

בראש השנה ועשרת ימי תשובה עולה האלוקים על כס המשפט כפי שהיה בבראשית, כלומר הוא המלך המשפט. כל השנה הוא מלך אוהב צדקה ומשפט, אך בראש השנה הוא המלך המשפט המזוהה עם המשפט.

מלך הנמלך מתחשב בדעות אחרות.  כמו במידת הרחמים.

המלך המשפט  מתחשב רק במשפט האמת

המשך  תרנד

.

 וכאן התחיל בחי’ אמונה והוא מדריגה שלמטה מבחי’ משה. וז”ש לא האמנתם בי להקדישני לעיני בנ”י וז”ש וירם משה את ידו כו’ שהי’ מדריגה שלמעלה מהשגת בנ”י. במטהו דייקא

משה רבנו היה בבחינת אמת כלומר עמד מול  האלוקים  השופט.  ללא חשש.  זו גדולתו.  לכן הכה את הסלע במטה שמסמל מלכות של מושל.  אך הקבה רצה שבני ישראל יאמינו בו בבחינת מלך הנמלך והמדבר, לכן צווה שהנס יעשה על ידי דיבור.  משה לא  רצה לרדת כביכול מהרמה שלו לקראת העם .

 

כדי להבין את הרב נביא את פרושו בפרשת בא

פרשת בא

תרל”א

 

המעבר מעשר מאמרות לעשר מכות ועשר  )

) (אבי זקני בעל חידושי הרים) אמר כי מה שהי’ צורך לעשר מכות. להסיר הקליפה והסתר מעשר מאמרות לעשותן עשרת הדברות עכ”ד ז”ל

.פי’ כי בעולם הזה נסתר זה שעיקר חיות הכול רק אותיות התורה המאמרים שנבראו ע”י. וז”ש שנותנין שכר לצדיקים המקיימים העולם שנברא בע”מ. פי’ שהם יודעין ודבקין בשורש חיות הנעלם שע”י הע”מ.

וע”י כל מכה הסיר הסתר מאמר א’. ונעשין עשרת הדברות.

פי’ דיבור לשון הנהגה. כמ”ש דבר א’ לדור….

וז”ש זוה”ק וארא שבחי’ הדיבור הי’ בגלות.

 

אמנם האלוקים עבר משלטון על ידי מאמר להנהגה על ידי דיבור כבר לפני בריאת האדם, אך הממשלה הזאת של דיבור נשארה כמוסה בנסתר.

אומר חידושי הרים שביציאת מצרים יצאו לחפשי לא רק ישראל  אלא הדיבור שהיה עד אז בגלות.  כיצד? שהרי הקבה דן עם פרעה לא כדיקטטור אלא חיכה שפרעה ישלח את העם מדעתו ורצונו שנא׳ ויהי בשלח פרעה את העם.

(רק כל מכה שלישית הייתה מלווה בלקיחת הבחירה החופשית מפרעה).

וכשהדיבור התשחרר ,  נתנה התורה בהנהגתו שנא׳ וידבר אלוקים את כל הדברים האלה.

 

חוקת

תרנד

 

ודברתם אל הסלע לעיניהם כו’ דיבור הוא לשון הנהגה כמו ידבר עמים. ואמר להם שנתינת המים מהסלע יהי’ בהנהגה שישיגו העדה זה הדרך והוא דרך אמונה   

תרנ”ו

בפסוק המה מי מריבה. דיש מי מנוחות בחי’ שבת מנוחה והוא הבאר שנקרא רחובות ויש מי מריבה כענין הבארות שנקראו עשק ושטנה. ומרע”ה הי’ למעלה בחי’ מי מנוחות ולכן לא הי’ יכול להשפיל עצמו למי מריבה וז”ש להקדישני במים לעיניהם כפי מדריגתם. כ

כאמור משה רבנו היה בבחינת אמת – מי מנוחות שהם השבת.  לגביו המטה הוא חשוב.  דיבור אל הסלע היה בבחינת מלכות ששומעת גם דברי מריבה כמו הבארות עשק ושטנה.  לכן לא יכול היה משה רבנו ״להשפיל את עצמו״ ולרדת מבחינת מי מנוחות לבחינת מי מריבה ולכן הכה במטה.

 הרב הוא היחיד מבין המרשים האומר  שמשה חטא בזה שלא רצה להשפיל עצמו ולרדת מהרמה של מאמר לרמה של דיבור.  צדיקים – אומר הרב – מחזיקים במאמרים לקבל זכויות.

הקדיש הוא התשובה לרצון הקבה ששם הנפטר יוחזר לגדולתו על ידי קידוש ודבור – קריאת אמן חזקה בכל כוחו בציבור.

מה היה אמור משה לומר לסלע?

אומר המדרש – פרק אחד של תהילים או משניות. וכך אנו נוהגים בנוס