פרשת שמות
שפת אמת
דין ברחמים או רחמים בדין?ם
גלות השכינה……………………גלות ישראל……………….גלות הנשמה
עמלק 15……………………..בחינת יוסף………………הנשמה בגוף 21
………………………………….אהיה 7 12……………………אמונה
אין מקום פנוי ממנו 19……..מלך חדש 3, 6
רחמים בדין 19……………..מסירות נפש
צורך גבוה
צורך האדם
ניצוצי קדושה 20
יעקב ראה את כל ז״א – קודשא בריך הוא ושכינתיה – שהם סיכום חייו, (ויחי ויעקב ), אבל משנפטר נסתתמו עיניהם של ישראל והשכינה – המלכות – נפרדה והלכה לגלות, ועמה בני ישראל. מעתה ואילך גורל ישראל וגורל השכינה כביכול כרוכים זה בזה. ישראל הם אלה שיחזירו את השכינה לדודה.
גלות ישראל
יעקב מלמד את ישראל כיצד להישמר בגלויות.
תרלא
על המדרש ויקם מלך חדש – עתה יאכלם . כי קשה על המדרש איך יש למצרים בח׳ התחדשות. והוא לישראל דכ׳ אין חדש תחת השמש. רק על ידי שהפרו ברית מילה ונחסר להם בח׳ יוסף שמשם ההתחדשות, על ידי זה נאמר
ועל זה יאכלם חדש. כי מי הדבק בפנימיות ובכל מעשה שעושה אינו נדבק בחיצוניות הדבר, יש לו תמיד זו ההתחדשות (וזה שכתוב ביוסף והוא נער) ולהיות נקי בבח׳ יוסף שמירת הברית, אינו בשום אופן….ואין לו שום מיצר…
תנאי ראשון להישרדות בד׳ גלויות היא ההכרה במלכות השם הכמוסה בבח׳ יסף, שהיא בגלות עם ישראל. כל זמן שישראל מכירים בכך יש להם התחדשות, נעורים חדשים שנ׳ יוסף נער
אבל משחללו בחינת יוסף שהיא שמירת הברית, הרי שאיבדו את ההתחדשות , ובמקומם. הקים הקבה מלך חדש על מצרים שיענה אותם
ע׳ 6
וכאשר יענו אותו – איתא בזוהר הק׳ כי גלות מצרים ועבודה קשה היה לטובה שלא יתערבו בני בין האומות. וכ״כ הפך לבם לשנא עמו….וגם המצרים לא רצו להיות שונאים רק השי״ת הפך לבם וכ׳ לאום מלאם יאמץ.
מדרש תנחומא אומר הפרו ברית מילה, אמרו נהיה כמצרים, כיוון שראה כך, הפר הקבה את האהבה שהיו אוהבים אותם הפך לבם לשנא עמו
לפנינו יסוד נורא לשמירת ישראל הכתוב בתורה. בפ׳ וילך משה כתוב שאם ישראל יחקה בגלות את העם שבו הוא יושב וישאף להיות כמוהו, אזי יפקדו אותו נוראות כי הקבה יסתיר פניו מהם. והמחשב מוצא בקטע את המילה השואה בדילוג של חמישים אותיות, ממש מהתחלת הקטע עד סופו, דבר עצום שאין לו הסבר אלא שאלו דברי ההשגחה
וכבר כתוב על כך בספר מכבים ב׳ שהסופר הנעלם פותח בשאלה מדוע הפכו היוונים, שאותם הערצנו, את. בנינו קראנו בשמותם – הרקנוס ואריסטובלוס ואלכסנדר – ואת מלבושם הפכנו למלבושנו, ובכל זאת הפכו להיות שונאי נפשינו הגרועים ביותר. והרי כל העמים מסביב שהפכו הלניסטים התקבלו באהבה, חוץ מאתנו היהודים!
אין זאת – כותב הסופר – אלא משמים, שהקבה הפך לבם לשנא אותנו, כפי שהיה במצרים!
ואנו יכולים להוסיף דוגמאות נוספות כמו גרמניה. ומי יודע מה מחכה לנו בארהב, שכה אהובה על ידי יהודים!
גלות השכינה
תרנ
בפ׳ מה שמו, אהיה אשר אהיה – פ׳ רשי בשיעבוד שאר מלכויות. לבאר העניין כי מרע״ה שאל באיזה שם פרטי יהיה הגאולה, והקב״ה השיב כי אין זו גאולה פרטית (רק ממצרים) אבל הוא שורש כל הגאולות וכל התורה והמצוות, ואין זה בשם פרטי. אבל שמו יתברר על ידי הגאולה. וזה אשר אהיה, כביכול שמו יתגדל אחר הגאולה, וכאילו אין השם שלם עד שיגאלו ממצרים. ואין זה חידוש כי חז״ל אמרו על עמלק הרשע ימ״ש שנשבע השם שאין שמו שלם עד שימחה את זכר עמלק. שעל ידי בנ״י יתגדל וישתלם שמו ית׳ בעולם
ראינו בפ׳ ויחי שעמלק שבר את הקשר שבין י-ה ל ו-ה, כלומר את שם הויה שבפ׳ א׳ בראשית, בעוד שישראל שברו את הקשר בין קודש אבריך הוא למלכות, לשכינה. על ישראל לתקן את השבר הזה – בין לפי סיפור הבריאה הראשונה שעלתה במחשבתו, ובין בסיפור גן העדן.
תרנד 17
ואלה שמות – ואלה מוסיף על הראשונים. כי הנה התורה נחלקה לז׳ כמו שכ׳ עמודיה שבעה (ס׳ במדבר מחולק לשלוש על ידי ויהי בנסוע הארון שחסום בשני נונים) מול שבעה ימי בראשית, וס׳ בראשית הוא בח׳ חסד לאברהם (בהבראם אותיות אברהם) כי עולם חסד יבנה. ואיתא כי יש כו כי לעולם חסדו בהודו. על כו דורות קודם שנתנה תורה שהיה קיומם בחסדו בלבד (לאחר המבול החלישה הקשת את מידת הדין וחיזקה כביכול את מידת רחמים כפי שנוח התפלל). לכן הקבה עוצם עיניו מחטאי האנושות ודוחה את המבול).
וספר שמות התחיל בגלות מצרים שהוא הרקיע בתוך המים להבדיל בין ישראל לעמים. שזה היה תכלית גלות מצרים וגאולת מצרים. והוא בבח׳ יצחק ומידת הדין. ולכן ואלה מוסיף על הראשונים לומר כי זה הדין היה כלול בחסד וכמו שכ׳ והאוהבו שחרו מוסר. ואדרבא זה נקרא חסד ואמת.
הרב אומר שגלות מצרים נגזרה על ידי בית הדין של מעלה היושב כביכול כדין ברחמים. לפי הפשט, הכוונה שיש טוב בדין הזה להורידם מצרימה
אבל כדי להבין זאת בעומק הבה ונראה את מראה הסנה הבוער באש
ויבא אל הר האלוקים חרבה
וירא מלאך הויה אליו בלבת אש מתוך הסנה
וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל
ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה
וירא הויה כי סר לראות
ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר משה, משה ויאמר הנני
הקטע פותח כשמשה בא אל הר האלוקים- מידת הדין המורידה את ישראל למצרים על פי הגזירה לאברהם
ואז נגלה אליו מלאך יהו״ה, מידת רחמים.
ומחדש הרב שכל ספר בראשית (עד מכירת יוסף שאז פרשה השכינה בגלל החטא הנורא של חילול השם במכירה) הוא תחת שלטונה של מידת הרחמים כנ״לֹ. והירידה למצרים נעשתה על ידי מידת הדין שהסיטה לרגע את מידת הרחמים כדי לבצע את הגזירה. לכן מדובר בדין ברחמים, כלומר דין הנכנס לשלטונה של רחמים ומבטל אותה כביכול כדי למלא את הגזירה הקשה.
והנה הקטע ממשיך כאשר מלאך יהו״ה דובר אל משה ולאחר מכן מזכר שוב הר האלוקים שאליו יבואו בני ישראל אחר היציאה.
הר האלוקים.………………….ויקרא אליו האלוקים
………..מלאך הויה………וירא הויה כי סר לראות
……………….וירא והנה הסנה בוער
שתי כנפים סימטריות
אך למעשה הכוון הוא הפוך. הכנף הימני הוא ירידה , מלמעלה למטה, והשני עליה מלמטה למעלה.
הכנף הראשון מסמן את הירידה למצרים כאשר מידת הדין – אלוקים – פועל למרות מידת הרחמים.
הכנף השני מסמן את העליה ממצרים כאשר מידת הרחמים דוחה את הדין ומאפשרת יציאה וגאולה.
אלוקים הויה =דין ברחמים, הכנף היורדת,
הויה אלוקים = רחמים בדין, הכנף העולה
כלומר הסנה מראה את כל התהליך מההתחלה עד לסוף, מהירידה תחת הגזירה שמסלקת את הרחמים, לעליה בכוון הפוך שהרחמים מתערבים ומסלקים את הדין. המסלול הוא מעגל – מתחיל בהר האלוקים ומסיים בהר האלוקים שאז נתנה תורה.
יוצא שהתורה נתנה על ידי בית דין של מעלה היושב בתקן של רחמים בדין. והפ׳ הוא שאמנם האלוקים הוא המדבר את עשרת הדברות בלשון קשה – עין תחת עין – אך התורה שבעל פה גוברת ואומרת ממון. ואכן על ההר ירדה מידת הרחמים, רק שאלוקים דיבר.
והזוהר אומר שעל המטה של משה היה חקוק מצד אחד דין ברחמים, ומהצד השני רחמים בדין. כאשר הרים המטה להכות במצרים הפנה אליהם את הרחמים בדין, כלומר שהדין נכנס למידת הרחמים ומסלק אותה להוציא את המכה לפועל. אך באותו הזמן המטה הראה כלפי ישראל את הרחמים בדין, שלמרות שהמכה פועלת מצד הדין, הרי לישראל יהיה הדבר כגילוי של רחמים.
תרנז 19
במדרש יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו. דכתיב צדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. ואיתא בג׳ בתחילה צדיק ולבסוף חסיד
דרכיו בבח׳ צדיק כלומר מידת הדין האלוקים, שזו ההתחלה – להורידם מצרימה, ולבסוף להוציאם בהנהגת חסיד כלומר מידת הרחמים. ראינו למעלה את כל המעגל לפי הפסוקים
דאיתא בראשית ברא האלוקים, שעלה במחשבתו לבראו במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מידת הרחמים.
יש הקבלה בין פ׳ א׳ בראשית לפתיחת ס׳ שמות, שבתחילה פועלת מידת הדין ואחר כך משתתפת מידת הרחמים….
צדיק בדרכיו בכלל, ובמעשה פרט חסיד
ראינו שהכנף העולה היא בבח׳ רחמים בדין, כלומר הדין הוא שולט בכלל – בשיעבוד, והרחמים פועלים במעשה, (על ידי אהרון, כפי שהרב יסביר להלן)
ומשה רע״ה שנקרא בראשית, וירא ראשית לו, לכן הודיעו הקבה דרכיו שהוא הגאולה, בבח׳ מידת הדין
כפי שראינו שהמעגל פותח ומסיים במידת הדין
ולכן סירב מרע״ה ורצה שישלח על ידי אהרון במידת החסד. אבל הקבה השיב ידעתי כי ידבר הוא -כי גם בתחילה היה רצונו ית׳ לשתף אח״כ במעשה את אהרון
השלב במעגל שבו הירידה פונה למעלה, כלומר מידת רחמים מתגברת, השלב הזה מתבצע על ידי אהרון וכך חשב הקבה כבר בגילוי הסנה -שהמהפך יהיה על ידי אהרון רודף החסד
וזה לבני ישראל עלילותיו, כי סוף מעשה הגאולה יהיה בבח׳ וחסיד (הכנף העולה ). ולכן אהרון הכהן שהוא עובדה הוא בחסד, ומשה רבנו הוא בבח׳ מחשבה ומילולא שהוא בדין ורחמים
תרנז
ובמדרש בלבת אש מתוך הסנה להודיעך שאין מקום פנוי ממנו
על הרעיון הזה החרים הגרא את החסידות.
גלות הנשמה
תרסד
דהנה עיקר הגלות הוא שהנשמה נאסרה בגוף וקול דודי דופק הוא כח הנשמה שבנפשות בנ״י, שמעורר את האדם לפתוח כחודה של מחט בגופו שתוכל הנשמה להאיר באדם
חידושה של החסידות הוא שסיפור יצ״מ הוא ג״כ סיפור הגאולה של כל אדם הרוצה לגאול את נפשו מהקליפה של החיצוניות