שפת אמת בשלח
הרב צבי אבינר
שבת קודש
תרמג
בעניין יצ״מ וקי״ס יתכן לפרש שהיה צריך ב׳ גאולות בבח׳ יוסף ויהודה, משיח בו יוסף ומשיח בן דוד. שהרי צריך להיות הגאולה ב׳ הבחינות והוא בבח׳ ברית המעורר וברית הלשון, ולכן מלו בנ״י את עצמם וכ׳ ויקח את עצמות יוסף עמו
על הפ׳ ויהי בשלח פרעה את העם אומר המדרש וי לישראל , ועל כך מעיר רשבי כי בנ״י יצאו שבורי רוח ועצמות, כאדם שעובד עבודה גופנית קשה חש בסוף היום שעצמותיו שבורות. לכן ההצטרכו שתי גאולות, אחת בבח׳ יוסף שהיא גאולת הגוף, שכן יוסף קשור למילה (צווה את המצרים למול) שהוא ברית המעורר. וגאוה שניה, קי״ס, שהיא גאולת הנפש שהובילה אותם לשירה, והיא בח׳ גאולת יהודה.
אך כדי לפתוח הפה בשירה ובתפילה היה בח׳ קי״ס
אפשר לראות כאן ביקורת על המתנגדים לחסידות שמנעו עצמם משירה וההתלהבות , קשב להם לשיר כקריעת ים סוף
אך כדי לפתוח אד הפה בשירה ובתפילה הייתה בח׳ קי״ס. לכן נאמר סגר עליהם המדבר (ד משון לדבר ולשיר). כלומר שעדיין היו צריכין גאולה בח׳ הדיבור (שזה ברית השון יהודה). בח׳ יהודה ודוד ( שכתב תהילים). לכן נאמר הייתה יהודה לקודשו)
וכן מתעורר כל יום הח׳ יצמ וקיס, שירה חדשה שבחו גאוללים שכל יום התחדשות השירה. וזה הוקדמה גאולה תפילה שנ׳ א׳ שפתי תפתח – גאולה אריכתא היא .
תאמה
סמיגות הפרשיות ללאות על ידיך
מהו בשלח פרעה, דעניין קיס אחר יצמ איתא במדרש יצמ קשה (וי לפרעה, וי לישראל ) כי ביממ הייתה הגאולה מהגלות (יוסף) במעשה שיעבוד הגוף (ברית המעורר) וריס הייתה גאולת הנפש (יהודה, ברית הלשון ). שאחר הגלות היה מחשבות והרהורים מטומאת מצרים ….כמו שכ׳ פן ינחם העם …שכל אלה הגאולות רמז בתפילין
של יד – תתיקון המעשה
של ראש – תיקון המחשבה
תרלו
הנני ממטיר לכם לחם מן השמים – היה זה הכנה לקבלת התורה. למען אדע הילך בתורתי אם לא, שלא נתנה תורה אלא לאוכלי המן (רשבי). ובשיר המעלות : האכלינו את המן, ונתן לנו את השבת, הביאנו להר סיני ונתןלנו את התורה ששכל אלה מתדרגות זא אחר זו
במרה נתן להם חוק ומשפט שהם – לפי הג׳ בסנהדרין – שבע מצוות בני נח פלוס כיבוד או״א ושבת. כלומר לוח שמאלי פלוס שתי המצוות שבתחתית הלוח הימני מלמטה למעלה. נשאר ו שלושת העליונות שהן איסור ע״ז ואנוכי. אלה ישמעו בסיני
השבת שבמרה היא בגדר זכר למעשי בראשית כלומר מה שבני נח צריכים לשמור בשבת, וישראל עדיין בגדר בני נח.
מעלה גדולה יותר לשבת היא בירידת המן ששבת בשבת ולימד את בני ישראל שצריך להכין משישי לשבת. ורעיון זה קשור עדיין לשבת כזכר למעשי בראשית שכן האדם נברא בערב שבת כדי להכנס לשבת, שאנו חיים ביום השישי לבריאה ועלינו לעלות ולהיות טוב מאד כדי שהמין האנושי יזכה להכנס לשבת שלעתיד לבא.
ולא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. הרב יפרט כאן בפרשה שהמן הוא לחם אבירים שמזקק את האדם לקבל את התורה
תרמא
בפ׳ המן אכילת המן הוקדמה לקבלת התורה. וזה היה התרוממות גופם של בנ״י עד שיאכלו לחם שמלאכי השרת אוכלים. וכך היה גופם מזוקק מן הגשמיות. כי קודם חטא העגל היו בנ״י מוכנים לקבל התורה בקדושתה
במתן תורה ירדה השכינה על ההר והאלוקים דיבר בקול אנוכי. ובכך הוענקה לשבת ממד חדש של משכן שכינה בזמן. כלומר השבת היא לא רק זכר לבריאה אלא. משכן בזמן לשכינה. ומאחר שרק בני ישראל שמעו זאת הרי שהשבת קודש נתנה רק לישראל. ובכך הפריד הקבה את ישראל מהעמים
והרב גם אומר שבני ישראל היו מוכנים לקבל התורה בקדושה ללא מקדש. וגם הרמבם במורה אומר שורק לאחר העגל ויתר להם הקבה כביכול והורה להקים מקדש גם במציאות ובו קורבנות, ומרגע זה והלאה קיבלה השבת את הממד של לט מלאכות אסורות
והרב גורן זצל אומר שמפרק א׳ בראשית נלמד לה מלאכות אסורות כנגד לט פעם ששם האלוקים מופיע בששת הימים כולל שלושה בשבת. עדיין לא היה להם ביטוי . ורק עם הקמת המשכן ניתנה להם הביטוי של לט מלאכות אסורות. משה רבנו הוסיף ארבע על ה-לה שהן בורר וכדומה לו
ובקידוש בשבת אנו אומרים
זכר למעשה בראשית. כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים ושבת קודשך בשמחה ובששון הנחלתנו.