שפת אמת פרשת בא
הרב צבי אבינר
בא – כיצד פועלות התפילין
תרנט
במדרש וארא שהקבה נקרא מלך הכבוד, מלך בשר ודם אין לובשים לבושו הקבה לבש עוז התאזר, ונתן לבני ישראל זה הלבוש, שנ׳ השם עוז לעמו יתן.
הרב מצטט קבלת שבת, שהיא כניסת השבת ליום השישי כפי שכתוב בפ׳ א׳ י-ם ה-שישי ו-יכולו ה-שמים כלומר שם הויה נמצא בחלקו י-ה ביום השישי וחלקו ו-ה עדיין בשבת הנצחית שלעתיד לבא. י-ה היא השכינה השואפת לשכון בעולמנו. בפא׳ וישלח אומר הרב שקבלת שבת דומה לקבלת מלכה הנכנסת לאולם. היושבים באולם הקבלה יתבשמו בקדושת המלכה.
לכן אנו אומרים מזמור שיר של יום השישי בקבלת שבת להדגיש שעדיין שישי והמלכה נכנסת. השם מלך, גאות לבש, עוז התאזר. העוז הזה נתן לישראל היושבים באולם הקבלה ומקבלים פני המלכה. מהו העוז?
רמזו חזל כאשר הקבה צמצם כביכול אלהותו להלבש בתורה ותרייג מצוות. התאזר – בג׳ תרייג. כן זיכה את ישראל בתרייג מצוות התורה שיוכלו להתלבש בחלוקא דרבנן על ידי המצוות. ועל זה איתא קודשא בריך הןא ואורייתא וישראל כולו חד
מלך בשר ודם יש הבדל בינו ללבושו, מה שאין כן לגבי הקבה. אלא שצמצם עצמו ללבוש שהוא תורה ומצוות. לכן יש קדושה בעצם התורה והמצוות. וגם ישראל כביכול הם צמצום של הקבה, בדרגה שונה.
למעשה ראינו שקודשא בריך הוא – נבנה כביכול מספר בראשית – מההתחלה עד הסוף, עד יוסף ויהודה. זה כולל את הזעיר אנפין כולו. כך שבאמת קודשא בה הוא זהה עם התורה , וישראל.
יש לציין שמדובר בסיפור השני של הבריאה. בעוד שקבלת שבת מכוונת לפ׳ א׳ שהיא בבח׳ עלה במחשבתו. כאשר ישראל יעלו בטהרה לדרגת אדם הראשון שלפני החטא, הרי יעלה סיפור הבריאה הראשון להיות הדומיננטי כי האדם צריך להשתפר ולעלות לשבת. גם האדם הראשון היה עליו להכנס לשבת הנצחית מגן העדן.
ויש לאדם לבטל עצמו לצאת מן הטבע להתלבש כולו באור המצוות וליקח קל וחומר ממה שצמצם הקבה אלוהותו בשביל בני ישראל. ובודאי דור המדבר כך היו ולכן זכו לקבל התורה וזה הקדמת נעשה לנשמע
ספר הלבוש נכתב במקביל לשולחן ערוך של ר׳ יוסף קארו, והוא התורה שבעל פה. הספר משמש עדיין מקור להלכה בעיקר בחוגי החסידות
תרנז
איתא שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה, שלא היה בידם מצוות. ערום – ממצות עשה, עריה – ממצוו ל״ת. כמו שיש מלבושים להגן, ויש לכבוד ולתפארת. כ״כ הרמז במצוות ל״ת לסייע לאדם להתרחק מס״א, והלבוש להדבק באור תורה. ושני אלה נרמזים ויעש לאדם כותנות עור, עור ב-ע׳ ואור ב-א׳. עור להגן, ואור להאיר
עם הגרוש מגן העדן עשה הקבה לאדם כותנות עור. לפי הפשט העור מאפשר לאדם לחיות בעוה״ז, ולפי הזוהר העור הוא מקור ליצרים ותאוות שהכרחיות לקיום האדם בארץ, אך הן מהוות מקור לחטא וס״א. לכן הלבוש – תורה -מכוון כנגד העור ותאוותיו ויצריו וחטאיו. מצוות ל״א להגן.
מצד שני הנשמה בגן העדן הייתה מכוסה כביכול בכותונת אור, והיא מכוסה באור הזה גם בעולמנו. כאשר התורה מנטרלת את כותונת העור ותאוותיו, היא מאפשרת לאור הנשמה להאיר החוצה ללא מחסום והגבלה, וזה לכבוד ולתפארת. הביטוי הזה לקוח מלבוש הכהנים שהיה לכבוד ולתפארת כלומר להאיר את העולם באור השכינה
ושדיים נכונו לך – הוא לקבל את השפע
הרב הופך כאן את הפרוש הרגיל שהשדיים הן של כנסת ישראל שהיא נכונה לקבל את התורה, בעוד שהרב מייחס את השדיים כביכול לשכינה שחפצה להניק ולהשפיע שפע טוב לעולם
ושערך צמח הוא המותרות שצריך שמירה והגנה
תרמז
ברשי ומכילתא היה ר׳ מאיר בן חרש דורש ואעבור עליך וע׳ שדיים נכונו, ולא היה להם מצוות להתעסק בהם ונתן להם מצוות פסח. ממשמע שנ׳ שדיים נכונו לך משמע שהיה להם תכלית השלימות דהיינו הפנימית ורק (היה חסר) ערום ועריה בבח׳ המלבוש. ….והאמת היא שכל הגלויות והגאולה הוא בירור המלבוש והגוף (לשפרם להפכם לכלי טוב)
אבל הנפשות של בני ישראל לעולם הם בתכלית הדביקות בשורש העליון
בניגוד ללבוש שטעון ניקוי וצרוף, נשמות בנ״י לעולם הן טהורות
שנ׳ שחורה אני ונאווה, שכל השחרות היא מבחוץ…והעיד הכ׳ ואעבור עליך וראה השי״ת פנימיות לבות בנ״י שהשתוקקו אליו ית׳
כאן הרב מדבר בס׳ שלישית לחסידיו שרבים מהם באים מהכפרים ללא חיי תורה ומצוות, אבל יש בהם השתוקקות שהיא העיקר
ולא היה בהם הכח להוציא רצונם מהכח אל הפועל. והוצרכו לסיוע המצוות שכולם הן עצות איך להמשיך ההארה הפנימית גם בחיצוניות והגשמיות. ועל עניין זה אמרו חזל למה נמשלו בבנ״י לתפוח, פריו קודם לעליו, שהקדימו נעשה לנשמע.
אמנם המלכה נכנסת לאולם הקבלה בערב שבת, אך היא שואפת למלא את עולמנו בגלוי- וזה המובן של העולם הנכנס לשבת. בינתיים היא כאן בעומק ובפנימיות . אפשר לאמר שאם העולם מכיל את שם האלוקים 32 פעם שהוא לב, הרי שבת המלכה שואפת למלא את העולם לשכון בלבו
התורה והמצוות הן הלבוש והעוז שנתנו לישראל כדי שהשכינה תצא כביכול מהכח אל הפועל במשך ששת ימי המעשה. עשיית המצוות יוצרת שדה של תפוחים – חקל תפוחין.
כי תכלית המצוות הם לזכות, על ידי לטהר את הלב ולהדבק בו ית׳
האלוקים לא יבנה את לב האדם מלא בתכונות של מידת הרחמים, אבל יכין בלב האדם לב שיכול לקבל לתוכו את השכינה. לכן נאמר נעשה אדם בלשון רבים, אך לאחר מכן כ׳ ויברא האלוקים את האדם בצלמו, בצלם האלוקים ברא את האדם. אבל לא בראו בצלם הויה, ועל האדם להזמינה לשכון בלבו. ולשם כך הוא זקוק ללב נקי שהרי השכינה לא תשכון בלב מזוהם בחטא. והמצוות, אומר הרב, נתנו לטהר ולנקות את הלב שיהיה מוכן לשכינה
ובנ״י קודם המצוות היה בהם התשוקה שהוא עיקר המכוון (התכלית) של המצוות. ולא לחינם בחר השי״ת בבני ישראל כאשר ראה שהם משתוקקים איך לצאת מהבלי העוה״ז להדבק בו ית׳ ונתן להם המצוות
התפילין
תרסג
בפ׳ והי׳ למען תהיה תורת ה׳ בפיך – אמרו חזל המניח תפילין כעוסק בתורה. והתפילין שהם זכר ליצ״מ מביאים חרות לאדם דאין לך בן חורין אלא העוסק בתורה
שנ׳ אל תקרא חרוט אלא חרות
וכמו כן המניח תפילין (הוא יוצא לחרות). ובאמת עיקר החרות בהתעוררות כח הנשמה באדם. וכמו כן התפילין
הנשמה העטופה באור חסומה מהטבע על ידי העור. התפילין – שהם כעוסק בתורה – מאפשרים לאור הנשמה לצאת מהמיצר אל החוץ
לכן אמרו חזל הקורא ק״ש בלא תפילין כמעיד עדות שקר בעצמו
לפי הפשט כל הקורא ק״ש שבה כתוב וקשרתם לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך – ללא תפילין על ידו וראשו הרי שיקר. אבל הרב עומד ללמדנו עיקר גדול מזה
לפי שמאמר ה׳ אלוקינו ה׳ אחד הוא ״ביחוד יחדתי שמי עליכם ביותר הוא על נשמות בני ישראל , כמ’ש אשר ישנו עמנו היום שכל הנשמות היו בקבלת התורה
הנשמות של בנ״י שואפות לראות את השכינה כפי שהיה בהר סיני
וכיון שעל ידי התפילין מאירים נר״נ באדם
התפילין מסירים המחיצה של כותונת העור ומאפשרים לאור הנשמה להאיר את הלב והמוח של האדם – ואז יוכשר לאמר ק״ש ה׳ אלוקינו ה׳ אחד.
הדבר טעון בירור.
לפנינו ק״ש שבה עשר מצוות עשה לפי אבודרהם:
אבודרהם
שמ ע ישראל יהו״ה אלוקינו. יהו״ה אח ד
1 קבלת עולל מלכות שמים
2 לייחד שמו שנ ה׳ אחד
ואהבת את יהו״ה אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך
3 לאהב את ה׳
והיו הדברים האלה …על לבבך
4 ללמוד תורה בעצמו
ושננתם לבניך
5 לשננם לבנים
ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך
6 לקרא ק״ש שחרית
ובשכבך ובקומך
7לקרא ק״ש בערבית
וקשרתם לאות על ידך
8 להניח תפילין של יד
והיו לטוטפות בין עינך
9 להניח תפילין של ראש
וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך
10 לקבוע מזוזה בפתחים
השורה הראשונה יש בה ע-ד גדולים, שבכוון הפוך הם ד-ע. דרך קצרה לצאת ידי חובת ק״ש היא להיות עד לדברי משה רבנו, ולשמוע בקולו וללכת במסלול ישר מלמעלה למטה לפי המצוות האמורות.
דרך ארוכה היא בכוון ההפוך שהוא ד-ע, המביא אותנו להבנת השורה העליונה ה׳ אלוקינו ה׳ אחד.
כלומר הבנת השורה העליונה היא לא רק קשה, אלא שלפי הרב יש לה ערך רק אם הנשמה אומרת אותה ומאירה אותה ודבוקה בה כפי שראתה ודבקה במעמד הר סיני, ולכך עוזרות התפילין
כיצד? אם נלך בדרך הקצרה מלמעלה למטה הרי שהתחלנו את המסע הרווחני בהכרזה שה׳ אחד, בלי לתת לנשמה לקבל את האור. התפילין יבואו למטה בשרשרת המצוות כתוצאה מהעליונות, ולא כסיבה להם.
לעומת זאת אם נלך מלמטה למעלה כפי שרבי יוחנן אומר, אזי נגיע לשמע _(שורה עליונה ) מוכנים. אומר רבי יוחנן כיצד נקבל עול מלכות שמים? אדם קם בבוקר , נוטל ידים ונושק למזוזה (מצווה 10) ואז מניח תפילין של יד וראש (מצוות 9 ו 8) אומר ק״ש בוקר וערב ( 7 6) מביא ילדיו לתלמוד תורה ( (מצווה 5) וזה מביאו ללמוד תורה בעצמו (4) ומשם יגיע לאהבת ה׳( 3)
וליחוד שמו (2) וקבלת עול מלכותו (1). דהיינו התפילין איפשרו את העליה הזאת שתסתיים ב ד-ע, דעת ה׳ כמו שהאדם ידע את חווה אשתו. האהבה (3) הפכה ועלתה לאהבה של ממש שהאוהב חש אותה. כלומר נפשו חשה אותה
ולכן כל הקורא ק״ש ללא תפילין הרי שיקר, שכן לא עלה למעלה ולא חש בעצמו את האהבה לקבה ולא קיבל עליו עול מלכות באהבה ולכן עדותו היא שקר. שהרי ע-ד היא השורה הראשונה שהכריז עליה כעדות שחש אותה על בשרו וזה שקר גמור
תרנז
בפסוק למען תהיה תורת ה׳ בפיך – ובאמת נטע וחקק הקבה אותיות התורה בנפשות בנ״י אך שצריכין להוציא אלה האותיות מהכח אל הפועל להיות תורת השם בפיך. ולזה מסייעת מצוות תפילין והשבת. …כי כאשר האדם מקבל עליו מסירות נפש כראוי אז רוח השם דובר בו
כאשר עולה האדם מלמטה למעלה לפי רבי יוחנן, הרי הוא מגיע למצווה 3 שהיא מסירות נפש, ואז האותיות שבנפשו מצטרפות להבין את התורה שלמד והוא מבין את השורה הראשונה כראוי. ואז יורדת עליו השכינה כך שיוכל לרדת בשרשרת וללמוד וללמד תורה שתצא מפיו נכונה
תרנו
בעניין מצוות תפילין – ואיתא הוקשה התורה כולה לתפילין, והמניח תפילין כאילו עוסק בתורה. כמו שיש תורה בדיבור כן במעשה, ועל זה אמרו לא המדרש עיקר אלא המעשה. לבד מהמצוות (שהן במעשה) התורה עצמה מתקיימת במעשה
ובאמת גם בכל מעשה מצווה, מתעורר בה אותו הפסוק שבו נאמרה המצווה. כמ״ש ועשיתם אותם מעלה אנכי עליכם כאילו עשיתם עצמכם.
מחדש הרב שלא רק שהפסוק מצווה ומחייב את המצווה, אלא להפך – כאשר אנו מקיימים המצווה הרי שהחינו את הפסוק. לכן אנו , בני אדם, עושים את התורה.
והנה פרשיות אלו שבתפילין (ד בשל ראש ואחד בשל יד) הם כמו משנה תורה. וחיבה יתירה שנתן לנו כל איש מישראל להיות ספר תורה בחיקו (כמו מלך ישראל). והוא באמת שטר חרות (שהרי עשה אותנו לבני מלכים) כמו מצוות המלך להיות עמו תמיד.כ״כ כל ישראל בני מלכים וניתן להם ספר התפילין