פרשת פנחס תשפא

הרב דר צבי אבינר

מחשבות על הפרשה

סדר העניינים לדורות

בפרשת בלק רואה בלעם את בא משיח בן דוד שנאמר דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל (כד יז).   מיד לאחר מכן מציגה התורה את פנחס שהוא אליהו שיבא ויבשר על בא בן דוד.   ומה בינתיים? מי ישלוט וינהיג את ישראל עד אז?

על כך שאל משה ״יפקוד השם אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה״.  השם מצווה אותו לסמוך על יהושוע ביד אחת, ולהעניק לו מהודו, קדושתו.   אך משה סומכו בשתי  ידיים כך שהסמכות התורנית עוברת ליהושוע וממנו הלאה לעתניאל ולרבי עקיבא ולרמב״ם ולשאר חכמי ישראל במרוצת הדורות, כאשר הסמכות עולה והקדושה יורדת מדור לדור.    כך ישרוד  ישראל במדבר העמים.  התנאי להישרדות היא קבלת הסמכות התורנית של התורה שבעל פה.  אך כאשר יגיע הזמו, יבא אליהו ויבשר על בא המשיח והוא יאחד שוב את הסמכות עם הקדושה, כפי שביקש משה

ומי הן בנות צלפחד? עליהן נאמר שצלפחד היה בן חפר בן גלעד.  ואליהו היה גלעדי. שוב, רמז בתורה לאליהו.

 קנאות מצד מי

מדוע שתק משה כאשר שאל אותו פנחס מה לעשות? יש אומרים ששכח את ההלכה, כי הסמכות עברה ליהושוע. והסבר טוב יותר הוא שמשה שתק כי לגבי הלכות קנאות: ״הלכה היא ואין מורין  כך״. לעולם  לא תשמע את הרבי שלך מורה שיש להרוג בקנאות עוברי עברה בצבור, או לפעול בקנאות כנגד מי שהוא.  יש לשים את הלכות קנאות  בארון ואם יזכר מי שהוא בהם ויפעל תחת השפעתם הריהו מסתכן בנפשו.

החת״ס אומר שפנחס נשאר תחת ביקורת לכל חייו. אם עבר עברה חמורה מיד היתה הסנהדרין תוקפת אותו על הריגת זמרי.  וכן אם זמרי היה הורג את פנחס בהגנה עצמית היה משוחרר מעונש.  פנחס לכן הסתכן בנפשו בהריגת זמרי.  אין אנו מהללים קנאים

 יש לשים לב מצד מי באה הקנאות כאן.  כאשר זמרי  הזדווג עם כזבי , ברבים, הוא לא רק עבר על חוק ג״ע אלא הכעיס את הויה, השכינה.    נזכור שבלעם ביקש ״לנקוב את ישראל בשם הויה״   כלומר להכפישם בעיני השכינה.   הוא חיפש מום בחיי המשפחה והמין של ישראל,  שכן אלוקי ישראל שונא זימה.   אך מצא שהם שומרים על טהרת המשפחה.  וכן חיפש מום באמונת הייחוד של ישראל, כלומר ב״שמע״, אך מצא שהם מאמינים שאלוקים והויה הם אחד.  וכן חיפש מום במחנה של ישראל אך מצא שאוהלי ישראל אינם חשופים זה לזה אלא כל אחד שומר על חייו בצניעות, בדרך שהשכינה  חפצה.   בכל זאת מצא נקודת תורפה והיא הפריון,  ומזה יעץ לבלק ולמדינים לשלוח לישראל את בנותיהן היפות.  והזנות הזאת העלתה את קנאתה. של השכינה.  לא של מידת הדין אלא של השכינה דווקא.  ואוי לו למי שהופך את השכינה לאויב

בנות צלפחד ונשים בכלל

האם העלו בנות צלפחד את מעמד הנשים ביהדות? כמובן שלא.   כאן בפרשתנו מדובר בירושת קרקעות האמורות להשאר בתחום השבט. ואם תירש הבת את האדמה כמו הבן, ותלך ותנשא לבן שבט אחר, הרי שהיא הרסה את המבנה השבטי שבישראל.

כלל גדול הוא שאשה שווה לאיש בכל המצוות בתורה מלבד אלה התלויות בזמן משום שלאשה אין זמן פנוי למצוות כאשר היא מטופלת בילדים.   ולגבי מעמדה הדתי הרוחני – הרי חווה היא זאת שראתה לראשונה את הויה לבד (בלי האלוקים לצדה).    היא זאת שקראה לבנה קין משום שאמרה קניתי איש את הויה.  יחד עם בא בני, קניתי לי גם את ההכרה בשכינה.  כאשר דמה מלא  וגועש בהורמונים, כאשר התינוק קין שוכב בחיקה, כאשר לבה מלא באהבה וחמלה לרך הנולד ומוחה רואה רק. עתיד ורוד, חווה הבינה שכך מרגישה השכינה לגבינו, לגבי המין האנושי.

גבר לא יחוש זאת לעולם.  גבר לא ידע את הויה באופן אינטימי כמו חווה.

 

 פנחס-אליהו והולדת הבעל שם טוב

 

הורי הבעל שם טוב כידוע היו חסרי בנים עד גיל מתקדם.  הם חיו בעירה נידחת בפולדוביה  והיו חסרי כל , אך מצווה אחת היתה בידם לתפארת:  למרות מצבם הכלכלי  הירוד   הצטיינו בהכנסת אורחים.   כאברהם אבינו הם היו מחפשים יהודים עוברי אורח ומזמינים אותם לביתם ללינה ואכילה ושתיה ואפילו למענק כספי צנוע כפי יכולתם.  כה רב היה המעשה שלהם בעיני בית דין של מעלה כך שהועלתה ההצעה לשלוח להם את נשמתו המיוחדת של הבעל שם טוב כילד .  אך הדבר עורר מחלוקת בין המלאכים- חלק צידדו בעניין וחלק התנגדו.   וההחלטה נפלה לשלוח אליהם את פנחס-אליהו שיבחון  אותם.  פנחס-אליהו הרי   ידוע כקפדן -קנאי שלא יתן לעוברי עברה מנוס.

  ואכן הופיע פנחס-אליהו בגבול העירה שבה חיו הורי הבעש״ט בשבת ונדמה היה להם כדמות יהודי עובר אורח מאובק כשתרמיל גדול על שכמו, כאיש שהלך מרחקים גדולים בשבת תוך כדי חילולה.  הוא עבר בעיירה ולכל מי שפגש אמר שבת שלום, כך שהבינו שהוא יודע שבת מהי. אם כך, חילל שבת בפרהסיה ביודעין.  בגלל זה הסתיגו ממנו כל אנשי העירה ולא היה אדם שדיבר אליו או הזמינו לביתו.  והנה כאשר עבר ליד ביתם של הורי הבעלש״ט הם יצאו  לקראתו והזמינוהו   בכבוד רב לביתם, ושם הגישו לו אוכל  ומטעמים ושיתפו אותו  בסעודה שלישית.  וכל העת לא שאלוהו דבר ולא הטיפו לו על חילול השבת שעשה..  כאשר יצאה השבת , פנחס-אליהו קם ואמר כי הוא צריך ללכת.  הורי הבעלש״ט הפצירו בו להשאר בביתם ללון עד הבוקר אך הוא התעקש ללכת.  אמו של הבעלש״ט אפתה לו לחם ועוגות לדרך, והאב נתן לו מעות מספר כפי יכולתו .  וכל העת לא הטיפו לו דבר על חילול השבת שעשה.   פנחס-אליהו נפרד מהם בדמעות בעיניו ועלה לשמים ושם המליץ עליהם בבית הדין של מעלה.   ואכן שנה אחרי כן נולד הבעלש״ט (1700 יח אלול)   והשם שניתן לו היה ישראל, לרמוז שהוא יכבד ויוקיר כל יהודי באשר הוא יהודי, בין אם הוא חוטא או מדיק.

היופי של הסיפור החסידי הזה הוא שהיה זה לא אחר אלא פנחס-אליהו הקנאי שלא היסס להרוג עוברי עבירה בציבור, והוא זה שהמליץ על הורי הבעלש״ט שכבדו יהודי למרות שחילל שבת בפרהסיה.  סיפור זה מהווה את המוטו של החסידות עד ימינו