פרשת עקב
שפת אמת
הרב דר צבי אבינר
שמן הטוב על קני המנורה
והיה עקב תשמעון וכו׳ השאלה היא האם יש שכר למצוות בעולם הזה כפי שהתורה אומרת כאן שעקב שמירת מצוות הקבה יברך אותנו בפרי בטן ופרי האדמה , דגן תירוש ויצהר? והרי הפרושים האמינו – כפי שכותב יוסף בן מתתיהו – שאין שכר למצוות בעוה״ז, בניגוד לצדוקים !
ואכן שואל כאן מדרש רבה: אמרו לו ישראל ואימתי את נותן לנו שכר המצוות שאנו עושים? אמר להם הקבה מצוות שאתם עושים מפרותיהם אתם אוכלים עכשיו אבל שכרו בעקב אני נותן לכם , מניין? שקראנו בענייננו והיה עקב תשמעון.״ כלומר השכר שמור לעולם הבא – או לאחר החיים בעולם הזה או לחיים ביום השבת שלעתיד לבא. ובעולם הזה אנו אוכלים רק פירות .
אומר הרב (תרנח) שכרן של צדיקים אינו בעוה״ז כמו שכ׳ שכר מצווה בעה״ז ליכא. אך עקב תשמעון הנה כי ושמר לך, לעתיד לבא. מכל מקום ע״י המצווה ואהבך וברכך, כי הברכות אינן קיבול שכר רק (מתוקף) אהבתו ימשך לך את הברכה. וכמו שכ׳ והקרן קיימת לעולם הבא והפירות לעולם הזה ועל ידי המצוות מתקשרים בשורש שבעולם הבא וממשיכים התולדות ופירות לעה״ז.
והוא מוסיף: ״וזו הברכה שכ׳ בשבת קודש, לפי שבש״ק יש עלייה לכל המעשים עד השורש. לכן אמרו חז״ל שהוא מעין עוה״ב. ממילא נמשך פירות לעוה״ז הגם כי אין שכר למצוות בהאי עלמא. וכן הוא בכל המצוות אשר יעשה אותן האדם וחי בהם. ועל ידי זה קרויים מצוות שמחברין את האדם אל השורש שבעה״ב
הרב גולש לעניין השבת משום שהמדרש עושה זאת. כי המדרש רבה שם שואל:
״אתה סבור שמא לרעתך נתתי לכם את השבת?״ כלומר השבת מלאה באיסורים! אלא ״לטובתך נתתי לך את השבת. כיצד? אמר רבי חייא ברבי אבא, אתה מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקייה ומהנה את נפשך, ואני נותן לך שכר, מניין? שנאמר וקראת לשבת עונג, ומה כתוב לאחריו? אז תתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך.״
א״כ יש שכר בעוה״ז לפחות לעניין שבת. לכן שאלו ישראל ואימתי את נותן לנו שכר מצוות וכו׳. ואמנם השכר של שמירת שבת בא בו ביום, באכילה ושתיה וכסות נקייה, אך הדבר נכון לכל המצות שאנו עושים במשך השבוע, ששכרן בשבת והכוונה גם לזו שלנו וגם לשבת שלעתיד לבא. והרב מסביר שכל המעשים עולים לשבת קודש. זאת רואים בפ׳ א׳ בראשית שכל ששת הימים עולים לשבת, כלומר נכנסים למלכות הויה. ואפשר לאמר ההפך שהויה נכנסת לעולם הזה ביום שכולו שבת. כרגע היא בראשי תיבות י-ום ה-שישי ו-יכולו ה-שמים. וכך היא משתתפת עם מידת הדין אלוקים בבית הדין של הויה אלוקים השולט בעולמנו. אך האמת היא שהויה כבר נכנסת לעה״ז בששת הימים, בהסתר ומאחורי האלוקים כביכול. והיא שואפת לבצבץ ולעלות לעולמנו בגלוי, ואז העולם עולה לשבת הנצחית שלעתיד לבא. וכך כל המצוות ושכרן עולים לשׁבת. המצוות מחברים את האדם לשורש שבשבת.
א״כ מהם הפירות? הרי מה שכתוב בפרשה הם לפי הרב ברכה מצד החסד.
אומר הרב (תרנא) עניין (הפירות) הוא כי שכרן של מצוות אי אפשר לקבל עד תיקון כל האדם בשלימות
על ידי תרייג מצוות שמתקנין כל האיברים והגידין
פרוש: לפי בריאת האדם נאמר ביום השישי שאלוקים אמר כי טוב. והכוונה ששפט את מה שכבר ברא קודם לכן באותו היום, יום השישי. וכמו בכל יום שלפני כן הפסק היה טוב. ומיד כתוב ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו, ולאחר מכן כתוב בסוף היום השישי לפני השבת שאלוקים ראה את כל אשר ברא והנה טוב מאד. כלומר באחרית הימים, בסוף ערב שבת שבו אנו חיים (אומר כך הרב להלן) אלוקים מידת הדין תשפוט את כל היקום מבראשית עד לסוף השישי, ויראה האם אכן העולם כולו עלה מדרגת טוב לדרגת טוב מאד. והיות ורק האדם נוסף כאן על המשפט הקודם, הרי שרק האדם הוא זה שכיכול לעלות את היקום מטוב לטוב מאד. הע
אם אכן זה יקרה, והעולם הוא טוב מאד בעיני האלוקים, הוא ישבות מכל מלאכתו והעולם יכנס לשבת הנצחית שלעתיד לבא, יום שכולו שבת. אם האדם יכשל במבחן הזה ולא יהיה טוב מאד, או אם אפילו יהיה רק טוב כמו כל החיות שלפניו, האלוקים יכלה את העולם כלה, לאפס כפי שכבר עשה לעולמות קודמים. בתורתו של ריש לקיש כתוב היה טוב מוות, כלומר אפשרות של רע מאד, שלגביו הפסק יהיה כלה, ויכולו מלשון כלה, חורבן, בניגוד לכלה שהיא השבת
ויאמר אלוקים
וירא אלוקים כי טוב
ויאמר אלוקים נעשה אדם
ויברך אותם (32) אלוקים
וירא (32) אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד
ויהי ערב ויהי בוקר
י –ום
ה– -שישי
………………….ש ב ת.……………………
ו —יכולו
ה—שמים
והארץ וכל צבאם
ויכל אלוקים את מלאכתו אשר עשה
ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו
כי בו שבת מכל מלאכתו
אשר ברא אלוקים לעשות
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם
ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים (דבקי
א״כ לאדם יש אחריות עצומה לגורל עולמנו. האדם הוא זה שיכריע האם העולם יכנס לשבת או יעלם לכליון.
וזה מה שאומר כאן הרב: שאי אפשר לקבל שכר מצוות עד שהאדם יהיה בשלמות כלומר שיהיה טוב מאד. ואת הדרגה הנכספת הזאת וההכרית, יכול האדם לקבל רק על ידי שמירת מצוות. אין דרך אחרת, ולשם כך נתנה התורה לישראל ללמדה לעמים
אבל כיצד זה שגורל העולם יהיה תלוי באדם? מה יש באדם שיזכה אותו למעמד של ייצוג כל העולם?
אומר הרב (תרלא) כי השי״ת ברא כן את העולם להיות מתחברין הנבראים על ידי האדם עד שיהיה הכל מקורב לקבה (על ידי האדם ) שנאמר ולכבודי בראתיו וכו׳
הכוונה כאן שהאדם אכן מייצג את כל העולם. שהרי בבריאת האדם נמלך האלוקים בששת ימי המעשה ועשה אדם.
האלוקים נמלך גם בחכמה שבה ברא את העולם, ועשה אדם ( רמב״ן)
וכן נמלך בהויה ועשה אדם כדמותנו ובצלמנו.
נעשה אדם ]
טוב טוב מאד י-ום השישי ] ו-יכולו ה-שמים
–
א ב ג ד ה ו. ]
כלומר נמלך ביום הראשון וכל יסודות היקום ועשה שכבה באדם
נמלך ביום השני – במים שכסו את העולם – ועשה שכבה נוספת באדם
נמלך ביום השלישי – בעולם הצמחים, ועשה שכבה נוספת באדם כמו הפוטוסינטסיס שדרכה אנו רואים ומערכת כלי הדם שמזכירים עורקי העץ
נמלך ביום הרביעי וביום ולילה ועשה שכבה באדם
נמלך בים החמישי – בדגים והעופות והתנינים ועשה שכבה נוספת באדם
נמלך ביום השישי – בבהמות והחיות ויצורי עפר ועשה אדם
עדות לכל זה רואים בכל עובר שמתפתח מתא בודד ליצור אדם דרך שלבים שחוזרים על כל האבולוציה
אומר הרב: כך ברא האלוקים את האדם שיהיו כל היצורים מחוברים דרכו אל הקבה. ולכן משפט האדם, האם הוא טוב מאד או לא, הוא גם משפט כל העולם . וכל אברי האדם וגידיו שקולים לכל הבריאה. ואם המצוות מתקנות את אברי וגידי האדם הן מתקנות את כל הבריאה.
נחזור להמשך תרנא: תיקון כל האדם בשלימות (שיהיה טוב מאד) על ידי מצוות שמתקנין כל האיברים וגידין. אכן השבת היא מעין עולם הבא, ואיתא בשבת פורש סוכת שלום עלינו, פירוש שהגם שהשלימות חסרה בעה״ז (שכן אין אנו טוב מאד ) נותן הקבה במתנה חלק מן השלימות (נותן לנו להנות מהשבת שלנו שאיננה כלל וכלל השבת שלעתיד לבא ובכל זאת אנו יכולים להנות ממנה כפי שאמר במדרש. לטובתכם אני נותנה לכם). והשכר הזה הוא מידה כנגד מידה (שכן אנו תחת אלוקים, ולא בחסד) על ידי שהאדם שובת בשבת קודש לשמו. (אנו קובעים את מידת קדושת השבת והעונג שבה לפי מה שאנו עושים לקראתה ובתוכה) שאפילו שהיא בחסרון (שאיננה עדיים השבת הנצחית וטעמה פחות) כי בבא השבת מתבטל (האדם מישראל) ממלאכתו וכאילו כל מלאכתו עשויה. לכן זוכה להרגיש מעין עולם הבא אפילו קודם תיקון השלמות (שלעתיד לבא). וזה שכ׳ שעל ידי זה שמענג את עצמו אני נותן לו שכר, וזהו מפירותיהן אתם אוכלים בעה״ז שיש מצוות שתשלומיהן מידה כנגד מידה (על ידי האלוקים בעה״ז) להיות זוכין בעה״ז (לחוש) מעין עוה״ב
עתה, משדן הרב בשכר שבעקב, כלומר הפירות משכר המצווה שמקבלים בעה״ז, דן הרב בדרכים להעלות את המצווה לדרגה אפקטיבית. העשייה לבדה אינה מספקת.
כי כתוב עקב אם תשמעון, ולא כתוב עקב כי תעשון, וכן להלן כתוב והיה אם שמע תשמעון אל כל מצוותי ועשיתם אותם. השמיעה היא בנפרד מהעשייה.
הרב (תרלה) מצטט מדרש האומר אשרי האיש השוקד על דלתותי, כלומר שתי דלתות. כדי שהמצווה תביא לאדם אושר (ברכה) על האדם לפתוח שתי דלתות, והפרוש הקל ביותר הוא שדלת ראשונה היא קבלת עול מלכות שמים, ודלת שניה היא קבלת עול מצוות ולימוד המצווה שנ׳ והיה אם שמוע. יש להזכיר זאת לפני עשיית המצווה.
אבל הרב אומר גם רעיון אחר: כי בכל דבר שנפתח קצת השגה לאדם, צריך אח״כ להיות פתח שני לקבל ההשגה כראוי. ולפי הפשט רואים זאת למשל כשלומדים דף גמרא יש הבדל בין קריאה ראשונה לשניה ושלישית. ״כי הכפל הוא קיום הדבר״ – למשל שבועה בכפל היא תופסת. והוא מוסיף: והאמת היא כי כל השגה היא משמים, וצריך אח״כ האדם לקבל השגת הטוב והיא עבודת האדם.
למשל הקריאה ״שמע ישראל״ מתפרשת כצווי של מלכות (שמע! בלי לחשוב) או צווי של משה רבנו שמע, הבן מעצמך. השמיעה הראשונה היא מלמעלה למטה ובאה מהקבה, והשמיעה השניה היא עבודת האדם, ואלו הן שתי המפתחות שפותחות הדלת למצווה עצמה ובלעדיהן אין עשיית המצווה מזכה את עושיה כראוי.
וכך גם לגבי שמע תשמעון – שמיעה ראשונה שהיא קבלת עול מ״ש, ושמיעה שנייה שהיא עבודת האדם המכוון לעול מצוות.
אבל יש גם מפתח שלישי . אומר הרב (תרסא) בפרשה ועתה ישראל מה ה׳ אלוקיך שואל ממך וכו׳ איתא בגמרא מי שבידו תורה ואין בידו יראת שמים דומה למי שנמסרו לו מפתחות פנימיות ומפתחות חיצוניות לא נמסרו בידו. יראת שמים היא מצווה המגדרת כקלה, עקב, ויש להקדימה לשאר המפתחות. ובמה מתבטאת היראה? מה – מאה, כלומר בברכות (תרלא).
נמצאנו למדים שיש להקדים לעשיית המצווה ברכה, שמבטאת יראה, ובברכה יש קבלת עול מ״ש וכן קבלת עול מצוות. כלומר שלוש מפתחות זה בתוך זה.
מהו לשון הברכה שלפני המצווה? אנו פונים לעשרת הדברות שהן עשרת מצוות, שהראשונה שבהם מכתיבה לנו כיצד לפנות לקבה כמקור המצוות
מטבע ברכות
אנכי (עצמיות) ברוך אתה
ה׳ אלוקיך (מידות). ה׳ אלוקינו
אשר הוצאתיך מארץ מצרים (מלכות). מלך העולם, אשר…….
אנשי כנסת הגדולה הלכו בעקבות הדברה הראשונה ובנו את לשון הברכה, שהשורה התחתונה היא מלכות השם המתבטאת או ביציאת מצרים, או ״שצוונו על נטילת לולב״ או ״המוציא לחם מן הארץ״. כל הלשונות הללו מבטאות את המלכות לפי צורך העניין והשעה
ועל ידי הברכה, נקבל ברכה, במעגל סגור של נותן ומקבל.
ומוסיף הרב (תרסנ) שהיראה היא לא סוף העניין כי כתוב והיה, שהיא שמחה (אור החיים). כלומר גילו ברעדה. והשמחה מהפכת את הויה שכן והיה היא אותיות יה-וה בהיפוך. ומכאן כנראה המנהג החסידי להתהפך בשמחת תורה
עניין המנורה
עתה עובר הרב לדון מה בדיוק עושות המצוות לגופנו ונפשותינו, כך שנזכה לפירות בעה״ז ושכר לעה״ב
הרב מזכיר שוב את מדרש רבה האומר ״הלכה אדם מישראל שיש לו מנורה שעשויה פרקים פרקים מהו לטלטלה בשבת? כך שנו חכמים: המרכיב קני מנורה בשבת חייב חטאת ….משום שבונה בשבת.״
מה הקשר בין המנורה לשבת? אומר הרב שהמצוות שאנו עושים בונות מעין מנורה בנפשנו שנאמר נר מצווה תורה אור. המצוות שייכות דווקא לימי המעשה בדברים גשמיים שמעלים אותם לקדושת השבת כנ״ל. אומר הרב (תרמז) מנורה של פרקים – כי ששת ימי המעשה כל יום היא מידה בפני עצמה ויחד בונות את ששת הקצוות של זעיר אנפין: שלשה מכל צד דקמי שבתא ובתר שבתא. והשבת (הקנה האמצעי) היא הנקודה הכללית שצריך להיות התכלית על ידי כל המידות, אל השלמות (לכוון כי טוב מאד) לכוון הלב לבורא. וזו המנוחה היא רק בעה״ב (שבת שלעתיד לבא) לכן שכר מצוות בהא עלמא ליכא, כמו שכ׳ והיה עקב תשמעון. אכן בש״ק שהוא מעין עוה״ב היא מתנה טובה זוכין לה להארה כללית כנ״ל
רק בשבת הנצחית תהיה המנורה מקשה ללא פרקים כלל.
עבודת האדם בעשיית המצוות, אומר הרב, היא בגדר בירור הטוב מהרע, ואין ברור בשבת.
כיצד משפיעות המצוות על גופנו ונשמתנו?
אומר הרב כי בשבת יש לנו לבוש חדש, נקי. כלומר בגן העדן היה לאדם לבוש של כותונת אור שדרכה האירה נשמתו את העולם. כאשר גורשו מגן העדן עשה להם הקבה כותונת עור שהיא הגוף הטבעי שמכסה את נשמתנו כאן, בנוסף לכותונת האור שאותה אנו עדיין ״סוחבים״ מעדן. המצוות, אומר הרב במקום אחר, מעדנות את כותונת העור כך שתקבל הארה מכותונת האור שבתוכנו. בשבת חשופה כותונת האור כביכול ומאירה את העול
לשם יחוד
ועתה אנו מבינים את הברכה , למשל, לפני עטיפת תפילין.
ראשית אנו מזכירים לשם יחוד קודש בריך הוא ושכינתיה לייחד שם י-ה ב ו-ה, כלומר אנו מכוונים לזה שצווה, כלומר לקבה, ובפרוט לסוף היום השישי שבו מופיעה הויה , י-ה בעולמנו ו ו-ה בשבת, ואנו מייחלים ליום שבו שם השם המלא ימלא את העולם. והרי עמלק הוא זה ששבר את שם הויה , כמו שכתוב כי יד על כס י-ה מלחמה להויה בעמלק מדור לדור. ועמלק הוא בבחינת ״רע מאד״ ההפך מטוב מאד. .
שנית אנו מכוונים למצווה עצמה :הנני מכוון בהנחת תפילין לקיים מצוות בוראי שצוונו חהניח תפילין ככתוב וכו׳. והן ארבע פרשיות וכו׳.
ואז אנו מברכים שהיא ביטוי ליראת השם וקבלת עול מלכותו :״ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם אשר…”
ומוסיפים: ומחכמתך א-ל עליון תאציל עלי ומבינתך תבינני ובחסדך תגדיל עלי ובגבורתך תצמיח וכו׳ שהם ששת הקצוות של זעיר אנפין הנבנות במשך ששת ימי המעשה, כל יום מידה כפי שאומר הרב
ומסיימים: ושמן הטוב תריק על שבעת קני המנורה להשפיע טובך לבריותיך, כפי שאומר הרב שאנו בונים מנורה של שבעה קנים עשויה פרק ,פרק.