פרשת מקץ תרפא
הרב דר צבי אבינר
משיח בן יוסף מול משיח בן דוד
חלומו של המשיח
יש לזכור שספור יוסף ואחיו הוא בגדר מעשה אבות לסימן לבנים, ויש כאן רמז לשני משיחים- בן יוסף ובן דוד. הספור נכתב כדי שאנו נבין ההבדל ביניהם.
גלות היא חלול שם השם
הסיפור כולו נכתב כפי שלמדנו תחת הקטגוריה של חילול השם וקידוש השם. כלומר המצווה השישית של אדם המסיימת את ספר בראשית. הספר התחיל בעבודה זרה, המשיך בגילוי עריו שבגן עדן, המשיך בשפיכות דמים וגזל של דור המבול, משם לאברהם ומלחמתו בגזל והכרתו בקבה כקונה הכל שהכל שלו, ומשם ליעקב ומצות דינים ומכאן ליוסף וחילול השם.
כלומר הגלות למצרים היא בגדר חילול השם בגויים, במיוחד אם ישראל נעשים עבדים לפרעה לא רק באופן פיזי אלא באמונתו. ועל רקע זה יש לראות את יוסף ויהודה, שני טיפוסים של מנהיגים, שנימשיחים.. וכל מה שלנלמד הוא גם מה שיקרה לעתיד לבא
החלום כמדריך וכחזון
והנה הסיפור כולו שופע חלומות. יעקב חולם על הסולם, יוסף חולם על גדולתו, שרי פרעה חולמים בכלא, ופרעה חולם. על היאור
רבותינו והמפרשים עוסקים רבות בפשר החלומות. האם הם דברים בטלים? האם הם המשך של הגיגי האדם במשך היום? האם האם דברי נבואה? בספר בראשית מופיע האלוקים בלילה בחלום לאבימלך וללבן. גם המדע המודרני לא מבין את החלום מלבד גלי החשמל שהוא מודד במוח. עדין אין אנו יודעים מהו תפקידו הביולוגי והפסיכולוגי והפיסיולוגי של החלום. יתכן שכאשר נבין יותר טוב את המחשב הטבעי ששמו מח, נוכל גם לפענח את משמעותו.
אבל אין חולק שהחלום נובע מעומק נפש האדם, מגלישת הלא מודע אל המודע. על כך מבוססת הפסיכואנליזה של פרויד. ומצד שני הכל מודים שחלום יכול להשפיע רבות על חיי החולם אותו, במיוחד כאשר הוא חוזר על עצמו , ובמיוחד כאשר הסמלים שבו הם ברורים
לכן כאשר יוסף חלם על ערמת השבולים של אחיו המשתחוים לערמתו, וכאשר החלום חוזר והוא רואה אחד עשר כוכבים והשמש והירח משתחוים לו, הרי המסר היה ברור מאד. וקרוב לודאי שהמראה הברור הזה ומשמעותו נקבעו בנפשו לעולם. וכך יכול היה החלום שמש לו מקור לתקווה לטובה למרות המציאות הקשה. יש לשער שכאשר השליכוהו אחיו לבור, וכאשר נמכר לעבד, וכאשר הושלך לבית האסורים, זכר יוסף את החלום ותהה כיצד ומתי יתגשם. אפשר לאמר שבלי החלום היה נמק בקלות בכלא ואובד ללא תקווה.
יוסף, וכן משיח בן יוסף, מתחיל את מסעו בסיפור בחלום שיום יבא והוא ימלוך. חלום הוא חזון. ואין לך מנהיג טוב ללא חלום וחזון. וככל שהחזון או החלום ברור יותר למנהיג, כך גם גדילה השפעתו כמנהיג. לבן גוריון למשל היה חזון ברור כיצד תקום עצמאות ישראל בארץ ישראל, מה תהיה דמות הצבא היהודי והממשלה היהודית. וחזון זה הדריכו במצבים קשים ועזר לו להתגבר על מתנגדיו חסרי החזון.
פרופ’ ישעיה ליבוביץ זצל מספר כי כשעלה לארץ היה מתגורר ביפו מוך לביתו של הרב קוק זצל ובינו ובין הרב היו שיחות רבות. פעם אחת שאל הפרופ’ את הרב מדוע אדם משכיל שכמוהו עדיין דורש ברבים אודות ימות המשיח והגאולה. הרי אנו חוזרים לציון כציונים חילוניים. הרב ענה כי ללא חזון משיחי, לציונות אין תקווה שתמשיך לאורך ימים. החזון המשיחי, אמר הרב, הוא מנוע רוחני הדוחף את ההסטוריה היהודית והעולמית קדימה. סלק את החזון הזה, אמר הרב, ושיבת ציון החדשה תתפזר לכל רוח.
נחזור לרגע לחלומותיו של יוסף. כפי שראינו הם יהיו לו למקור בטחון בגלות. אבל אותם החלומות הם הם המקור לשנאת האחים אליו, והם הסיבה לחילול השם הנורא שעשו. שהרי עקב מעשיהם הסתלקה מהם השכינה ומידת הדין האלוקים החלה לממש את הגזירה לאברהם להורידם למצרים. ולשעבדם שם לפרעה. שם הויה מסתלק מהספור ושם האלוקים שולט בו.
החלום הוא גאולה משעבוד לפרעה
אך החלום שהוא מקור השנאה ליוסף הוא גם המבשר שיעקב ובניו לא ישתעבדו לפרעה אלא ישתחוו ליוסף, אחד מבשרם ודמם. החלום שגרם לירידה למצרים הוא גם זה שמבשר את הגאולה, שלא ישתעבדו שם כל עוד הם תחת ממשלתו של יוסף. הגאולה נזרעה בד בבד עם הגלות. יוסף בשעה זאת של הסיפור עדיין לא מבין את פשר ההבט הזה של החלום, אך כפי שאמרו חזל “יוסף עוסק בשלו והקבה עוסק בשלו”. 0
וואם יוסף הוא החולם, לעתיד לבוא יהיו אנו החולמים, שמשיח בן יוסף או בן דוד אכן יבואו. “בשוב השם את שיבת צון היינו כחולמים”. ם
שאר האחים ללא שכינה עד שיחזרו בתשובה
מה לגבי שאר האחים? משעת המכירה ואילך אין אין אנו יודעים דבר על גורלם ומעשיהם. אמנם מלאכו של עשיו הסכים שהם ישירו יחד כציבור עם שרפי מעלה שלוש פעמים קדוש, כלומר להתפלל ככצבור , אך חילול השם שעשו הרחיקה את השכינה מעליהם , ואין הם צבור. אין הם זכאים לפנות אל השכינה. ולכן כל הפרקים כאן כתובים בשם האלוקים מידת הדין. גם יעקב בצערו מאבד את הנבואה.
וכדי שהאחים יהיו רשאים להתפלל כצבור, עליהם לחזור בתשובה מחילול השם שעשו, ולהעמיד מבינהם שליח צבר שינהיגם, כי אין תפילת צבור ללא שליח המדבר בשעה שכל הצבור שותק. רק תשובה תחזיר להם את העטרה ליושנה והשכינה תשרה עליהם מחדש
יהודה ויוסף מקדשים שש
וראינו בפרשת וישב שמעשרת האחים , רק יהודה ויוסף קדשו שם שמים ברבים בחייהם. ובכך נעשו שניהם ראוים לשמש כשליחי צבור. אך היה הבדל ביניהם. בספור יהודה ותמר חוזרת ונזכרת שם הויה שלש פעמים, די ומספיק כדי שיוכל יהודה לשיר כביכול עם שרי מעלה שלוש פעמים קדוש., אך בסיפור יוסף ואשת פוטיפר חוזרת התורה ומזכירה את שם הויה שמונה פעמים, כך שזכויותיו של יוסף גוברות על יהודה. ובשלב זה הוא היותר ראוי לשמש שליח צבור ומנהיג
יוסף ממשיך לקדש שש
ובפרשת מקץ, התורה ממשיכה לספר לנו אודות יוסף, כיצד המשיך לקדש שם שמים ברבים.
כשהוא עומד לפני פרעה לפתור חלומו, הוא מלמד את פרעה אודות באלוקים. הוא מזכיר שם האלוקים, ואחריו עונה פרעה ומזכיר את שם האלוקים. בכל הקטע חוזר שם האלוקים שמונה פעם, כולל הולדת בניו של יוסף. כי יוסף פירסם את שם האלוקים גם בשמות בניו. ובכך יש סימטריה מופלאה בכתוב, בין שם הויה שחוזר שמונה פעמים בסיפור אשת פוטיפר ושם האלוקים החוזר שמונה פעמים בקשר לחלום פרעה. כביכול בית הדין של מעלה – הויה ואלוקים- נראה בכתוב בכל הדרו ותקפו. אכן ראוי יוסף להנהיג את העם והעולם.
ספר הזוהר אומר שכאשר משה בא לפרעה בדרישה בשם הויה, אמר לו פרעה מי הוא הויה שאשמע בקולו? הוא אמר את האמת, כי את האלוקים בורא העולם הכיר מיוסף, אך לא את הויה. למכות מצרים היתה מטרה אחת- שפרעה ומצרים יכירו את הויה
ולכן חזונם של נביאי ישראל לגאולה חוזר ומדגיש שכל העמים יכירו את הויה. והיתה להויה המלוכה. קל יותר להאמין באלוקים בורא העולם, אך לא קל להכירו כמידת הרחמים , ובודאי שקשה להאמין שדין ורחמים הם אחד
ויוסף המשיך לקדש שם שמים ברבים גם בצורה אחרת. להלן כאשר באו המצרים לפרעה בצעקה על הרעב, אמר להם פרעה “לכו אל יוסף, כל אשר יאמר לכם יוסף עשו.” ובעל הטורים בשם המדרש אומר שיוסף צווה עליהם למול עצמם. כלומר דרש מהם לקיים שבע מצוות בני נח פלוס המצווה השמינית של מילה. ויש טעם הלכתי לדבר שכן לפני מתן תורה היו כל בני נח בגדר מחויבי מילה, אלא שמשה במתן תורה לקח את המצווה מהם והשאירה לישראל בלבד (ראה משנה למלך על הרמבם בהלכות מלכים) ם
עתה שאנו יודעים שחלום יוסף הולך ומתגשם, התורה פונה לשאר האחים – בקטע מפלא ביותר: ם
שמם עולה לבני ישראל
וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו
למה תתראו? ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות
וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים
ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען
בתוך שלשה פסוקים עולה שמם של האחים מבני יעקב, לאחי יוסף ולבני ישראל. כיצד? ם
אומר המדרש: למה כתוב אחי יוסף עשרה? איני יודע שהם עשרה? אלא שבתחילה כשהיו רעבים. נקראו בני יעקב. אך משאמר להם למה תתראו, הנה שמעתי שיש שבר במצרים, רדו שמה” הלכו בתשעה חלקים לאחווה וחלק אחד לשבור בר.
כלומר היתה לאחים חרטה גם מקודם, אך לא הגיעה לידי ביצוע. עתה שאמר להם אביהם לרדת מצרימה לשבור בר, עלתה בלבם האפשרות שימצאוהו וויפדו אותו ויחזירוהו הביתה. לכן הם קרויים אחחי יוסף עשרה. רק חלק אחד ממתטרתם היה לשבור בר, ועשרה חלקים לאחווה.
הם היו מוכנים גם לשאת את חרון יעקב משילמד על מעשה המכירה. ובכך קדשו שם שמים.
כמו יהודה שקידש שם שמים בזה שהודה ברבים צדקה ממני.
אבל זה עדיין לא היה מספיק להכשירם כלפי מעלה. לכן הפסוק ממשיך ואומר
ויבואו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים
עשרת אחי יוסף הלכו מצרימה בתוך זרם הבאים, בתוך ההמון חסר הצורה והשם שכל מעיניו הוא לחם לאכול. בשעת רעב נמחקים כל סימני הזהות האישית והלאומית והחברתית. אין אציל ואין אדם פשוט. האציל הרעב אינו שונה מכל אדם אחר הרעב. אין סורי ואין חיתי ואין בבלי. כולם כאחד רוצים לחם.
והנה בתוך ההמון הרעב חסר הזהות הזה בלטה קבוצה קטנה של עשרה אחים שרק חלק אחד מכוונתם היה לשבור בר ותשעה חלקים מכוונתם היה למצא את האח האבוד ולהחזירו הביתה.
ברגע זה הם כולם מקדשים שם שמים ברבים ולכן עולה שמם וחוזר להיות בני ישראל . עתה הם ראוים לשיר קדושה עם המלאכים, בתנאי שגם יהיה להם שליח צבור.
ואמנם חזל ראו דוקא בפסוק הזה את המקור להלכה שאין מניין בישראל אלא בעשרה זכרים גדולים (מדרש) ם .
והמניין ראוי לאמר בו כל דבר שבקדושה כגון תפילה בצבור, קדושה, קריאה בתורה ונשיאת כפים. (מדרש) ם
מהו ישראל? מניין של עשרה אחים המחפשים להשיב אח אבוד ולצרפו למניין.
היה לך הגדרה יותר יפה ונכונה מזו לישראל? ם
עתה, כבני ישראל, הם יורדים מצרימה וכל אחד מהם פונה לשער אחר בעיר לחפש את יוסף. ומכאן הרעיון שהמשיח יושב בשער רומא ומחכה עד היום.
יוסף מנסה חזרתם בתשובה
עתה שקים מניין של בני ישראל ויש גם שליח צבור שהוא יוסף שעוד מעט ויתגלה להם, מה תפקידו של יוסף כלפי המניין? כלומר אנו יודעים שיוסף ימתיק את גזירה הגלות תחת שלטונו, אך מה שליחותו לגבי אחיו ? 0
ומהכתוב משתמע שהיה חפץ בדבר אחד- לשמע באוזנו שהם מלאי חרטה, שחזרו בתשובה.
ולכן הוא בוחנם. הוא חפץ לשמוע על כך שהתחרטו, ועל כך שלא יחזרו על מעשיהם כאשר המבחן יבא. שהרי כל תהליך של תשובה דורש חרטה, וידוי בפה, הבטחה לעתיד ועמידה במבחן כשיבא. ויוסף לוקח על עצמו לביים להם את המבחן. הוא צמא לשמוע חרטתם ורעב לראות שהם עומדים במבחן. ך
ולכן כאשר הוא אוסר את שמעון, הוא שומע כיצד הם אומרים אחד לשני בעברית “אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צערת נפשו בהתחמננו אלינו ולא שמענו על כן באה עלינו הצרה הזאת ” (מב כא) 0
לשמחתו האחים הביעו חרטה אחד לשני. עתה הוא אוסר גם את בנימין, אחיו הקטן מאמו, ותוהה האם יעמדו האחים להגן עליו? 0
תוכן התפילה בצבור
מניין הראשון עומד איפא בתשובה. ומהי תפילת השמונה עשרה- תפילת הציבור- אם לא תפילה המבוססת מלה במלה על פרשת התשובה בניצבים כפי שנראה. ומי יסדה אם לא אנשי כנסת הגדולה אשר חפצו להשיב עטרה ליושנה
יהודה כערב קבלן
ובשלב זה, כנגד יוסף,עולה דמותו של יהודה כשליח צבור.
יהודה פוסע קדימה כאשור יעקב מסרב לשלוח את בנימין. ראובן פותח לראשונה באמרו את שני בני תמית אם אל אחזירנו אליך. ויעקב, אומר המדרש, גער בו כבכור טיפש. בניך הם לא בני? ם
ואז פסע יהודה קדימה והציע את ערבותו “אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא אביאותיו אליך, והצגתיו לפניך, וחטאצי חל כל הימים” 0
יהודה, אומר המדרש, עשה עצמו ערב , ומכאן לומדים הלכות ערב. אך רב חסדא דוחה זאת בשתי ידים: יהודה לא היה סתם ערב, הוא אומר, יהודה היה ערב קבלן, האחראי בעצמו לחוב. ערב קבלן מחליף את הלווה כלפי המלווה.
יהודה עשה עצמו אחראי לגורל כל אחד מהאחים. הוא לא יתן לשום אדם להזיק להם, יהא זה פרעה או סגנו.
וכאשר אסר יוסף את בנימין, כל האחים הסתכלו זה בזה אך ידם רפתה. רק יהודה פסע קדימה מוכן להתנגש עם השליט הזר. הוא זה שיהא המדבר וחנלחם והמתפלל, אומרים חזל. לכן הוא ראוי להיות שליח צבור, השונה מיוסף. בעוד שיוסף ראה עצמו כשליח מלמעלה, המנהיג את בני ישראל בדדושתו וסמכותו, ראה יהודה את עצמו כאחראי לכל אחד מישראל, מוכן למסור נפשו עליהם. ולכן יהא ראוי להיות הגואל הסופי , כפי שימנה אותו יעקב על ערש מותו.