פרשת מקץ תשפא
הרב דר צבי אבינר
הולדת עם ישראל
מפרשת וישלח ואילך יש לנו מניין של עשרה מישראל הראויים לשיר למטה, מהארץ, עם מקהלת המלאכים של מעלה הבנויה על שבעים אומות. ישראל שרים מהארץ ״קדוש, קדוש, קדוש״ בעוד המלאכים מחכים למעלה. ואין ישראל שרים זאת אלא בתפילת צבור. וכציבור המניין מתחייב בקידוש השם.
אך אין צבור אלא עם שליח צבור. מאות מתפללים השרים כל אחד וביחד אינם מהווים צבור, בעוד שעשרה מישראל העומדים בשתיקה מאחורי שלי צבור מהווים צבור לפי ההלכה.
והשאלה נשארה פתוחה עדיין – מי מהאחים ישמש שליח צבור שייצג את הציבור כלפי מעלה, כלפי הקבה מלך העולם?
וראינו בפרשת וישב שמכירת יוסף היא בגדר חילול השם והשכינה נסתלקה מהם. ובכך נפתחה הדרך כביכול למידת הדין אלוקים לבצע במלואה את גזירת ברית בין הבתרים ולהורידם מצרימה. וראינו כיצד משתמשת הגבורה בפעלי אדם כדי לממש את הגזירה, כלומר מלכות השם נראית כאן בעליל: ראובן בשלו, יעקב בשלו, יהודה בשלו, יוסף בשלו והקבה בשלו. כל אחד מהמשתתפים נע בעולמו בבחירה חופשית אך הקבה מניע את המהלך לכוון הגזירה שתתממש.
וכן ראינו שמאחד עשה האחים, רק יהודה ויוסף פעלו להחזרת השכינה על המשפחה. יהודה עשה זאת בקידוש השם במעשה תמר כאשר הודה על מעשהו, ויוסף קידש שם שמים במעשה אשת פוטיפר. שם הוויה מופיע שלוש פעמים במעשה יהודה ותמר בעוד שהשם מופיע שמונה פעמים במעשה יוסף ואשת פוטיפר כך שברגע זה זכותו של יוסף גדולה יותר והוא זה הראוי להיות שליח צבור.
אך על הציבור לעשות תשובה כדי שיהיה ראוי להתפלל ולשיר שלוש פעמים קדוש, בעוד שאומות העולם מחכים עד שישיר. ובכך עוסקת פרשתנו, מיקץ
יוסף ממשיך לקדש שם שמים
ויהי מקץ שנתים ימים –
מדוע שנתיים? משום שנעש על שביקש משר המשקים פעמיים ״וזכרתני״. ורבנו בחיי אומר שהחסרון שיוסף עשה הוא שהורה כביכול לקבה כיצד להצילו- דרך שר המשקים. ואין אדם מבקש מהקבה בתפילת יחיד כיצד הוא מצפה לישועה אלא מבקש זאת באופן כללי. כאן יוסף פעל כיחיד ולכן היה חייב להמנע מלבקש ישועה בדרך מסוימת.
אך משהביאו את יוסף לפני פרעה הוא מזכיר שם אלוקים מספר פעמים. ופרעה חוזר על כך וגם הוא מזכיר את שם האלוקים. ומאחר ואנו יודעים בדיוק מה הייתה אמונתו של פרעה לפני כן, אמונה אלילית מחלטת, הרי שיוסף לימדו את משמעות אלוקים.
ונשים לב שיוסף לא מזכיר את שם הויה כי הדבר עדיין גבוה מתפיסתו של פרעה. רק לאחר עשרת המכות ילמד פרעה של משה על הוויה, וזה רק במכת בכורות.
וגם להלן כאשר באים המצרים בתלונה על יוסף שדורש מהם לשלם עבור הלחם, עונה להם פרעה ״כל אשר יאמר לכם יוסף תעשו״ (מא: נה). ורשי מעיר ״שהיה יוסף אומר להם שימולו״. כלומר דרש מהם לקיים שבע מצוות בני נח ן וגם מצווה שמינית של אברהם שהיא מילה, ובזה קידש שם שמים
והנה לנו הוכחה נוספת שמצוות מילה בשלב זה הייתה נוהגת בפוטנציה לכל בני נח למרות שבעקרון נתנה לאברהם ולזרעו. גם במעשה שכם נראה שמילה נחשבה כשייכת לבני נח. וכפי שהגמרא בנזיר אומרת שמשה הוא שהעביר את המילה רק לישראל וכרך אותה עם קבלת שש מאות ושלוש עשרה מצוות.
והנה מגיע רגע חשוב בתולדות ישראל
וירא יעקב כי יש שבר במצריים ויאמר אל בניו למה תתראו
ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצריים
רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות
וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים
ואת בנימין אחי יוסף לא שלח כי אמר פן יקראנו אסון.
ויבואו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען
בתחילה הם קרואים בני יעקב
ולאחר מכן אחי יוסף
ולאחר מכן בני ישראל
בני יעקב מסמן את מצבם בתקופת הרעב: הם בני יעקב כמו כל משפחה אחרת.
אחי יוסף: משקף את רחשי לבם כאשר החלו ללכת: תשעה קבין לחפש את יוסף ורק קב אחד לחפש אוכל. הם חזרו בתשובה בלבם, ומחליטים לחפש את יוסף בשווקים
בני ישראל: המניין הראשון עולה למעלת עם ישראל. כאשר העשרה יורדים מצריימה בתוך הבאים. בשעת רעב כל מעמד פרטי או חברתי או לאומי נמחק לחלוטין יש רק עדר אדם שזהותו היחידה היא הרצון המשותף לקבל אוכל
ובתוך הזרם חסר הזהות, בולטת קבוצה של עשרה אחים שיש להם זהות חדשה- עם ישראל נולד.
אין לך כל סיפור דומה בעולם.
מהו עם בני ישראל?
עשרה אחים המהווים מניין
העומדים בתשובה
ומחפשים את אחיהם האבוד לצרפו למניין
את פרטי התשובה יוסיפו אנשי כנסת הגדולה בשמונה עשרה
לפי המתכון של פרשת התשובה בניצבים
ומעתה ואילך יהיה שליח הציבור גם זה שייצג את עם ישראל, הווה אומר משיח.
האם יהיה זה משיח בן יוסף. או בן יהודה? זאת נראה להלן
למה תתראו
לכאורה לפי הפשט הכוונה היא למה תפחדו לרדת מצרימה. אך אבן עזרא שהוא מלך הפשט מפרש ״אל תתראו שיש לכם הון״.
כלומר אל תתנהגו בפרהסיה כשבעים, אלא תשתתפו בצער הכלל
כלומר אמנם יש לכם די אוכל בבית, אך מוטב שלא תראו זאת ברבים, שלא יקנאו בכם, אלא תצטרפו לזרם הבאים מצרימה.
כלומר- במלים גסות – תשקרו ואל תראו את האמת
מדוע אני מדגיש זאת ? כי ההלכה קובעת מכאן ש״אין לחייב אדם על הודאה שהוא מתחרט עליה״ כלומר ״אדם עשוי שלא ישביע את עצמו״.
אם אדם אומר שהוא חייב כספים לזה ולזה, אין לתפוש אותו בדבריו ולחייבו לשלם אלא אם יש לכך בתמיכה אובייקטיבית כמו התחייבות בכתב. מדוע? כי נח לאדם שלא להראות שהוא עשיר אלא שהוא כמו כולם.
ומכאן הכלל החשוב מאין כמוהו בדיני ישראל שהודאה מפי הנאשם אין בכוחה לחייבו.
ולכן אין ולא תהיה אינקיביזיציה בישראל.
ובכך עולה משפט התורה מעל כל המשפטים בעולם כולל ארהב. גולת הכותרת של המשפט האזרחי בארהב הוא הכלל הראשון של זכות השתיקה של הנאשם. זכות בסיסית זאת נחשבת להישג הגדול ביותר של המשפט המודרני. והנה אומר המשפט העברי שלא רק שיש לאדם זכות שתיקה, אלא אפילו אם התוודה הרי אין בכך להאשימו!
מצד אחד דורשת התשובה וידוי בפה. להלן יחזרו על כך האחים ארבע פעמים בפה, באמרם מה עשה לנו האלוקים מידת הדין על כך שמכרנו את אחינו ולא שמענו לבכיו.
מצד שני מכריזה כאן התורה שאין חשיבות למה שאומר אדם בפה כשהוא מפליל את עצמו!
איך לפשר בין הדברים הסותרים כל כך?
אלא שיש לפרש שכאשר אדם מתוודה כלפי מעלה, אין אדם אחר רשאי על כך להפלילו
למשל אם אדם עומד בבית הכנסת ומתוודה לקבה על כך ששדד בנק, אין אדם השומע זאת יכול להפלילו אלא אם יש לו הוכחות ברורות על כך
וזה מה שעשו הרומאים בעשרה הרוגי מלכות שהאשימו את ישראל על כך שמכרו אחיהם לעבד ולכן חייבים מיתה. התורה אומרת כאן שאין לעשות כן.