משיח מיסטי
כבר בסוף האלף הראשון היהדות פיתחה הכרה בשני סוגים של משיח
משיח רבני שיבא בסוף תהליך הגאולה
משיח מיסטי שיבוא משמים להתחיל את הגאולה
המשיח הרבני מקורו בתורה ובנביאים כמו ישעיה. המודל הוא הגאולה הראשונה ממצרים. לאחר גלות של 400 שנה הידועים מראש, בעצם הלילה הזה גאל הקב״ה עצמו את ישראל מיד פרעה, הגאולה היא ישועה מיד העמים המשעבדים את ישראל – ו
ואז שתל הקב״ה את ישראל בארץ ישראל, כמו עץ שיביא פרי טוב שהוא דוד ומלך המשיח בן דוד. אין זמן קצוב לשלב הזה
בגלות השנייה בזמן ירמיה, היה זמן קצוב לגלות – 70שנה שבסופו חזרו לארץ בהסכמת העמים כמו הצהרת כורש הפרסי. היה סוף. לגלות, אבל לא היה ידוע כמה זמן יגדל העץ החדש של ישראל בארץ ישראל כך שיביא שוב את בית דוד וממנו את המלך המשיח בן דוד .
הרבנים בזמן עזרא – אנשי כנסת הגדולה – חיברו את תפילת העמידה שאותה אנו אומרים פעמים ביום עד היום. בתפילה אנו מבקשים מהקב״ה שנוכל לחזור על כל השלבים הנחוצים שהביאו את בית דוד ואת בית המקדש ובו השכינה. אמנם בעבר התהליך לקח ארבע מאות שנה – מיהושוע עד שלמה, אך בתפילה אנו מקווים שהפעם התהליך יהיה מהיר יותר, כפי שמתאר הרמב״ם בהלכות המלכים.
ובמשך 420 שנה של הבית השני לא עסקו היהודים בביאת המשיח אלא חיכו קודם כל לגאולה שלימה מיד פרס, יוון או רומא. בית המקדש עמד, וירושלים הייתה בנויה, אך לא הייתה גאולה. ולכל מי שנסה להציג עצמו כמשיח – החכמים אמרו לו – לך ותושיע את ישראל מיד רומא ואז נכיר בך.
לאחר חורבן בית שני בשנת 70, החלה הגלות השלישית שנמשכת עד היום. הפעם, שלא כמו הגלויות הקודמות, הנביאים לא קצבו זמן לסוף הגלות כלומר לגאולה, בוודאי שלא קבעו זמן ידוע לביאת המשיח. המשנה מתארת ויכוח בין שני חכמים. רבי יהושוע אומר שבכל זאת יש זמן קצוב גם לגלות השלישית, וכשיגיע הזמן, הקב״ה יגאל אותנו בעצמו כמו שהיה במצרים. ואז יבוא המשיח. רבי אליעזר אומר שהגאולה השלישית תסתיים רק אם עם ישראל יחזור בתשובה. ואז יתחיל כל התהליך. שניהם סוברים שהמשיח יבא רק בסוף הגאולה, לאחר שיתקיימו כל השלבים.
אך כפי שלמדנו כבר, ככול שהגלות נמשכה ונעשתה קשה יותר לסבול, כך גם גדל מרכיב חדש ביהדות – המרכיב המיסטי. התפתחה ספרות ההיכלות – שבה עולה המחבר לשמים ופוגש בן השאר את המשיח יושב ומחכה . מתי תבא? שואל המחבר והמשיח עונה היום, אם תחזרו בתשובה. יש כאן הכרה במה שאמר רבי אליעזר במשנה שהגאולה תבא רק עם התשובה, אך מצד שני המשיח הזה הוא כבר מוכן לבא מיד עם התשובה. הוא יתחיל את השלבים – ישחרר את ישראל , יקבץ גלויות, יבנה את ירושלים, יחדש את הסנהדרין, יבנה את המקדש. ויחזיר את השכינה לשכון בו. המשיח הזה שונה מזה שמתואר בתפילת העמידה. הוא יכול לבא בכול מקום בעולם, ובכול יום שהוא ללא תהליך של גאולה לפני כן.
בשבוע שעבר ראינו שלקראת סוף האלף הראשון , ככול שגברו הצרות של היהודים וככול שהמציאות נעשתה קשה יותר לסבול, כך גברה הצפייה לביאת המשיח המיסטי. הקבלה שהופיעה במאה הרביעית והחמישית על ידי ספר היצירה וספר הבהיר רק חזקו את הצפייה המיסטית. ספר היצירה הכניס את השימוש בגימטריה וחישובים מיסטים של פסוקי התורה והביאים ומכאן התפתה ספרות שלמה של מחשבי קיצים כלומר חכמים שחישבו את זמן הגאולה וזמן המשיח מהפסוקים.
הדבר הביא לגל של משיחי שקר, שהופיעו כל פעם לפי חישובי הקץ וגרמו להרס רב ולאכזבות קשות. הם הופיעו בפרס, ארץ ישראל, תימן, צפון אפריקה ומשכו אליהם אלפים רבים של מאמינים אך תמיד גרמו לאכזבה, והרס רב של קהילות שלימות
מכאן כתב הרמב״ם במאה ה 12 בספרד שאסור לשמוע למחשבי קיצים ויש להאמין רק במשיח הרבני כפי שמתואר בתפילת העמידה. אפילו אם המשיח יבא משמים, הוא כותב, לא נאמין בו עד שיקיים את כל השלבים לפני כן. הרמב״ם גם יוצא. כנגד אלה שקושרים את ביאת המשיח לנבואות על אחרית הימים כמו מלחמת גוג ומגוג, שינויים בטבע ועוד אסונות. כל הדברים האלה, כותב הרמב״ם, אין איש שיודע משמעותם , האם הם אלגוריה או ציור אמיתי. הדבר היחידי שישתנה הוא שחרור ישראל מיד העמים.
דברי הרמב״ם נחשבים להלכה, אך ככול שגברו הצרות – בזמן הצלבנים ואחרי כן – כך גברה הצפייה המשיחית. לאנשים לא היה חשוב המשיח כל כך כמו הגאולה והשחרור מיד העמים. וכאשר הגיע מצב היהודים לשפל העמוק ביותר בהיסטוריה, בספרד, נולד ספר קבלי חדש – הזוהר – שכבש את לב היהודים. הספר, שהוא פיוט מפלא על התורה, מתאר את ביאת המשיח בצורה בומבסטית גלויה לעין כל. שלא כרמב״ם, כל העמים יכירו בו מיד. הוא יופיע בזמן מחושב מראש, בצורה מחושבת מראש. ראשית יופיע כוכב גדול במזרח, ולידו שבעה כוכבים שילחמו עמו. לאחר זמן קצוב הוא ינצח ויעלם למספר שבועות ושוב יופיע במזרח – הפעם עם צבאות של מלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש כפי שמספר יחזקאל.
ברור שהספר משתמש באופן פיוטי בכול מה שהיה ידוע על המשיח לפני כן. היות ובלעם קרא לדוד ״כוכב מיעקב״, הרי שהמשיח יופיע ככוכב גדול בשמים. היות והמשיח ילמד את העמים שבע מצוות, הרי שהכוכב הגדול יופיע עם שבע כוכבים קטנים.
היות והמשנה אומרת שהגאולה תגיע בזמן קבוע מראש, כך גם הכוכב הגדול. וכמו שהמשנה אומרת שהגאולה תבא עם התשובה, הרי שאפשר להקדים אותה על ידי לימוד תורה וקבלה וספר הזוהר
הספר התפשט בהדרגה בכול תפוצות ישראל והתקבל עד כדי כך, שנחשב כספר שאפשר ללמוד ממנו הלכה. אך כפי שהזהיר הרמב״ם, הוא גם הביא גל חדש של משיחי שקר במשך מאות השנים – האחרון שבהם בסוף המאה ה 18
נדון כאן בשלושה התפתחויות שהשפיעו על היהדות עד ימינו
א קבלת האר״י בצפת
ב משיח השקר שבתאי צבי
ג חישובי הקץ של שנת 1777
קבלת הארי
גרוש היהודים מספרד בשנת 1492 הביא קבוצה של חכמי קבלה לעיר צפת , מצפון לים כינרת בגליל. ראש החבורה, רבי יצחק לוריה, הרים את הקבלה לגובה שלא היה לפני כן. בין השאר לימד שהגאולה לא באה מיד כי גם לגלות יש תפקיד. כמו במצריים שישראל השפיעו על המצרים ועל פרעה, כך גם הגלות השלישית תפקידה להוציא ניצוצות של קדושה בכל מקום בעולם. הגלות תסתיים רק כאשר יאספו כל הניצוצות הללו. עד אז יש לקיים את הפסוק ״ופרצת לכוון מערב, מזרח, צפןן ודרום״ -שיר שחסידי חב״ד שרים עד היום.
קבלת הארי היא סבוכה מאד אך השאירה רושם חשוב – גרמה להפצה של ספר הזוהר יותר מקודם. ואתו גברו גם חישובי הקץ. התאריך החדש לגאולה היה 1648 ת״ח. קרה כך שבאותם השנים פרצה מלחמה נוראה באוקרינה ופולין כאשר האיכרים הטטרים התמרדו נגד האצילים הפולנים בעלי האדמות. במלחמה הרגו שני הצדדים ביהודים והשמידו מאות קהילות. כמאה חמישים אלף יהודים נהרגו, ומספר עצום של פצועים ונעדרים. הסבל הקשה הגביר את הצפיות המשיחיות , שאכן הביאו את משיח השקר שבתאי צבי. הוא הופיע בדיוק לפי החישובים והיה גאון בתורת הקבלה והשתמש בהרבה סמלים שלה. התנועה המשיחית משכה אלפים רבים באירופה וגם במזרח, והרבה מטובי הרבנים הלכו אחריה.
וכפי שהרמב״ם הזהיר, גם התנועה הזאת נגמרה באסון ואכזבה והרס רב. אך הצפיות המשיחיות לא נגמרו למרות הכול. התנועה גם השאירה מנהגים חיוביים כמו שירה וריקוד ומחיאת כפיים בתפילה, ועוד.
תאריך נוסף של חישובי הקץ היה 1777, ועליו אני רוצה להרחיב את הדיבור כי היה לכך השפעה עד ימינו.
כאמור החישובים הראו שהגאולה תבא בין השנים 1777 ל 1781. ספר הקבלה שחישב זאת נדפס ב 1770, כלומר 70 שנה לפני התאריך המשוער. במשך 70 השנים הללו עלו אלפי מאמינים לארץ הקודש במטרה לקבל את פני המשיח שיבוא. הנסיעה בימים ההם הייתה ארוכה ומסוכנת מאוד. רבים טבעו בים השחור או בים התיכון, וכשהגיעו לארץ מצאו אותה חרבה ודלה כמעט בלי תושבים, כפי שמתאר מארק טווין מאה שנה אחרי כן.
לא היה עם פלסטינאי, והארץ נחשבה למחוז רחוק של האמפריה העותומנית. אזור החוף, שהיום מכיל את רוב מדינת ישראל, היה מכוסה בביצות שהערבים יצרו במכוון מאות שנים לפני כן לעצור פלישה של הצלבנים. הדרכים בארץ היו עזובות ומלאות שודדים. העולים התיישבו בשלושה מקומות -טבריה, ירושלים וחברון. הם לא באו לבנות את הארץ אלא לקבל את פני המשיח בלימוד תורה וקבלה וספר הזוהר. לא הייתה פרנסה או עבודה, ומגפות פרצו כל שנתיים והרגו במיוחד את הילדים והזקנים. למרות המצב הקשה, המשיכו המאמינים לעלות לארץ, וככול שהתקדם התאריך לשנת 1777 גם גבר זרם העולים. בין אלה שניסו לעלות היה מייסד החסידות הבעל שם טוב, וגם היריב שלו הגאון מוילנה. כידוע לכם היהדות באותה תקופה באירופה התפצלה לשתי מחנות – החסידים שהחשיבו את התפילה והשירה והקשר הנפשי לקב״ה, והמתנגדים לה אנשי הגאון שהחשיבו רק לימוד תורה. והנה גם מייסד החסידות וגם הגאון ניסו לעלות לארץ עקב החישובים ולקבל את המשיח בגליל, כפי שאומר ספר הזוהר
הצפיות היו עצומות, וההתרגשות רבה, אך התאריך עבר והמשיח לא בא. והפעם גרם הדבר למטה מורפוזה גדולה גם בחסידות וגם אצל הגאון מוילנה
לגבי החסידות -האכזבה הביאה סוף לחישובי הקץ. אמנם אתם יכולים גם היום לשמוע חישובי קץ כאלה על האנטרנט או על ידי רבנים שונים אך אין הם מייצגים את מה שמלמדים בישיבות. במקום המשיח הלאומי הופיעה דמות מיסטית חדשה, הצדיק שמנהיג קהילה חסידית. תפקיד הצדיק הוא להביא גאולה נפשית לכל חסיד ולכל אדם. המשיח הלאומי נדחק.
הקבוצה השנייה בהנהגת הגאון גם כן עברה שינוי. הגאון עצמו שכל ימיו למד תורה וקבלה בחדרו לבדו, הקים בפעם הראשונה ישיבה קטנה ליד ביתו בווילנה. שם למדו מספר קטן של תלמידים מובחרים שהוא בעצמו בחר בהם. ובמקום ללמוד הלכות ותורה וקבלה, הוא לימד אותם הלכות של מצוות התלויות בארץ כמו כיצד לשמור שנת שמיטה בארץ וכיצד להרים מעשרות ולשמור את כל המצוות הקשורות בחקלאות. ולתלמידיו אמר אתם עולים לארץ לא ללמוד בה תורה וקבלה אלא על מנת להקים בה מושבות חקלאיות מחוץ לחומות של העיר ירושלים וטבריה וחברון. עליכם לבנות את הארץ, את ירושלים, לחדש את הסנהדרין ולהביא ממשלה של דוד, וכך יבוא המשיח. כלומר במקום קבלה ומשיח מיסטי הוא חזר למשיח של הרמב״ם ותפילת העמידה
ואכן לאחר מספר שנים , לאחר מותו, עלו 500 משפחות של תלמידיו לארץ ישראל ויסדו את המושבה החקלאית הראשונה -פתח תקווה -כיום עיר ליד תל אביב. הגאון ותלמידיו הם ההתחלה של הציונות הדתית של ימינו.
החרדים לעומת זאת המשיכו לצפות למשיח שיבא מייד. שני הצדדים פסקו מלחשב את קץ הימים מהפסוקים של הנביאים. שני הצדדים מחכים למשיח שיבא – אם בדרך הטבעית של תפילת העמידה, או בדרך ניסית מהשמים.