שפת אמת שופטים
תרסב
שופטים וש’ תתן כו’ בכל שעריך א”ה כו’ נותן לך לשבטיך דכ’ אמת ומשפט שלום ש’ בשעריכם ומזה דרשו חז”ל על ג’ דבריםהעולם קיים על הדין ואמת ושלום. וכתי’ בשעריכם וכן כתי’ שעריך אשר ה’ כו’ נותן לך. כמ”ש במ”א כי אלה הג’ הם למעלה מעוה”ז שהוא עלמא דשיקרא ודקטטה, וגם בדין אחז”ל שראה הקב”ה שאין העולם יכול להתקיים בדין. אבל בנ”י בא”י הי’ להם אחוזה באלה הג’. שהוא המקום שבחר בו הש”י ויצא מכלל העולם הזה ויש בה הארה מעולם העליון והם השערים שיש בכל עיר ישראל פתיחות שער מלמעלה וירושלים ובהמ”ק למעלה מכולם. ולכן כי יפלא ממך דבר כו’ וקמת ועלית כו’ שזה בחי’ האבות. וכל ערי ישראל בחי’ של השבטים כמ”ש לשבטיך. דארץ ישראל על דינא קיימא. ולכן כתי’ השמרו לכם כו’ ועצר את השמים ולא יהי’ מטר כי הוא בדין. ולכן אמרו המרגלים ארץ אוכלת יושבי’ היא כיון שאין תחתונים יכולין לעמוד בדין. אבל באמת א”י הי’ מסייע לבנ”י להיות זוכין בדין. ובנ”י יצאו מזה הכלל. וזה עצמו שדרשו חז”ל עלה במחשבה לברא במדה”ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדה”ר. כי בוודאי ישראל הם שעלו במחשבה והם יכולין לעמוד בדין והקב”ה שיתף מדה”ר להיות מרחם על כל העולם בעבור ישראל והם יצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולו:
באור
שמעון הצדיק אומר – העולם עומד עבור תורה ועבודה וג״ח
רבן גמליאל אומר העולם קיים עבור דין אמת ושלום
זכריה אומר – עשו משפט אמת ושלום
אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. (זכריה)
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על ג’ דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום ו
רבינו יונה על פרקי אבות א׳:ב׳:ב׳
ר”ל העולם עומד, שבשביל דברים אלו נברא העולם. כי למטה הוא אומר על שלשה דברים העולם קיים ואינם אלו שזוכר כאן. על כן צריכין אנו לפרש כי עומד שאמרו ר”ל שנברא העולם בשבילם מפני שהם רצון הקב”ה. ר”ל שנברא העולם בשביל בריותיו שעתידין להיות רצון לפניו על ידיעשיית אלה הדברים. ואלו השלשה הם עמוד גדול שבשבילם יגיעו לכל הדברים שאמרו חז”ל שהעולם עומד בשבילם:
תורה ועבודה וג״ח הם עקרונות שעבורם העולם נברא , ״רצון השם״. (למעלה מאצילות).
הדין והאמת והשלום– הם פעולות עשייה על ידי האדם
הלכות דיינים
רבן שמעון בן גמליאל אומר על ג’ דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום פי’ ה”ר יונה ז”ל אין פירושו שבשביל ג’ דברים אלו נברא העולם שהרי בתחילת הפרק אומר על ג’ דברים העולם עומד ואינם אלו שזוכר כאן אלא מתחלה אמר שבשביל ג’ דברים נברא העולם ואלו הן התורה והעבודה וגמילות חסדים תורה דכתיב יקוק קנני ראשית דרכו אמרה תורה אני נבראתי לפני כל הנבראים ובעבורי נבראו כל הנבראים וכן בשביל העבודה שבחר הקב”ה בישראל מכל האומות ובחר בבית המקדש מבכל המקומות שיעבדוהו בו ובשבילו נברא העולם וכן גמילות חסדים שהיא מדת חסד שגורמת להיות לרצון לפני הש”י
וכאן אמר העולם קיים פירוש אחר שנברא מתקיים על ידי אלו (דין אמת ושלום) שעל ידי הדיינין שדנין בין איש לחבירו העולם קיים כי אלמלא הדין כל דאלים גבר וכן האמת כמו שאמרו [עי’ שבת קד.] שקר אין לו רגלים אבל האמת הוא יסוד ומעמד גדול לכל הדברים וכן השלום כמו שאמרו [אבות פ”ג] הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו ע”כ
תורה ועבודה ושלום – עבורם העולם עומד
דין אמת ושלום -העולם קיים על ידי עשיית דין שמאופיין על ידי הג׳
:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים וכו’ סוף פרק קמא דאבות: פי’ ה”ר יונה ז”ל אין פירושו שבשביל ג’ דברים אלו נברא העולם וכו‘ מ. וי”ל ששמעון הצדיק דבר כפי זמנו שהיה ב”ה קיים ורשב”ג שהיה בזמן החורבן בא לומר שאע”פ שאין ב”ה קיים ואין לנו עבודה וגם אין אנו יכולים לעסוק בתורה ובג”ח כראוי מפני עול הגלות מ”מ מתקיים העולם בג’ אחרים שדומים להם. .
שמעון הצדיק דבר בזמן המקדש – ולכן תורה ועבודה וגמ״ח
רשב״ג דיבר לאחר החורבן -דין ואמת ושלום
ואפשר לפרש שכל ג’ דברים שהזכיר רשב”ג הם בעניין הדין כי מה שאמר על הדין הוא תלוי בדיין לדונו לאמתו ועל האמת תלוי בעדים שלא יעידו שקר ועל השלום תלוי בבעלי הדין לסלק מריבה מביניהם ולקבל עליהם את הדין בסבר פנים יפות:
:
מדרש שמואל על אבות א׳:י״ח:ד׳-י׳
ואפשר עוד ששלשתם הם מעניין הדין באופן זה כי על הדין הוא אזהרה אל הדיין שיהיה דן דין אמת ולא יטה משפט ועל האמת הוא אזהרה לעדים שלא יעידו עדות שקר ועל השלום הוא אזהרה לבעלי דינים שאחר שנגמר ונפסק הדין כדין התורה יקבלו עליהם את הדין בשמחה ובטוב לבב ויעשו שלום ביניהם
בפרשה – שבע המעלות של כסא שלמה, תהליך פסק הדין
קולות של חיות להפחיד את העדים שלא ישקרו
לא תטה משפט
לא תכיר פנים
לא תקח שוחד
צדק צדק תרדוף
לא תטע לך אשרה
לא תקים לך מצבה
לא תקריב בעל מום
שלום – שיקבלו הדין:
וה”ר מתתיה היצהרי ז”ל כתב על הדין ועל האמת לפעמים צריך המנהיג להנהיג על פי הדין הגמור ואף שלא יהיה האמת כההיא דפרק אחד דיני ממונות אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו ומצאתי חרב בידו מטפטף דם והרוג מפרכס אמרתי לו רשע מי הרג לזה אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי וכו’ ולפעמים צריך לימשך אחר האמת ואפילו שיהיה כנגד הדין כההיא דשמעון בן שטח עצמו שתלה שמונים נשים באשקלון ביום אחד ואין אשה נתלית ורבי אלעזר ברבי שמעון היה הורג בלא עדים ולפעמים צריך להעלים עין משניהם לרדוף אחר השלום כפי מה שיבחון בשכלו שבזה יתקיים הדת והאמונה יותר ועל זה אמרו רז”ל מלכי ישראל לא דן ולא דנין אותו ולא מעידין עליו שגדול השלום שהוא כלי המחזיק כל הברכות שנאמר יקוק יברך את עמו בשלום עד כאן לשונו:
כול אחד מהג׳ -דין אמת ושלום- יכול לבא לבד
המלך, המנהיג, פועל לא בהכרח על פי התורה של ה סנהדרין, למשל משפט שלמה שהטעה את הנשים, דבר פסול בהלכה
לפעמים על פי הדין, ולפעמים על פי האמת, ולפעמים על פי השלום,
וזה משפט המנהיג- המלך, כמו משפט שלמה
מלך שופט על פי דעתו, בדומה למשפט בני נח
כמו כנסת מדינת ישראל מול הרבנות
…
ואצל הבריאה נאמר אלקים-
שהוא מדת הדין (ב”ר לג, ג), מפני שברא הקב”ה העולם במידת הדין. וזה אמרם (שבת י.) כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב”ה במעשה בראשית, כי השם יתברך ברא העולם בדין, שהרי בכל מקום במעשה בראשית נאמר “אלקים”, והיושב בדין משתתף ומתחבר למדה זאת שברא הקב”ה את העולם, ובזה נעשה שותף להקב”ה במעשה בראשית. התבאר לך פירוש המשנה הזאת שאמרה “על ג’ דברים העולם עומד”, כי העולם בבריאתו ובקיומו יש בו ג’ דברים; כי העולם נברא בדין מן השם יתברך, וסדרו באמת וביושר, ואין דבר יוצא מן האמת מכל אשר ברא.והשלישי, אשר נתן השם יתברך בתכלית בריאת העולם כאשר היה נברא – העמידה, והוא המנוחה והשלום. כי בששת ימי המעשה לא היה מנוחה, רק היה התנועה לצאת לפעל, והוא המנוחה, וזהו השלום.
כל הג׳ קשורים למידת הדין, אלוקים. נראה להלן
וגם מלך המשיח שיגלה במהרה בימינו משבחו הפסוק בדבר משפט דכתיב [ישעיה יא] ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ וגו’ ובמשפט עתידה לפדות דכתיב [שם] ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וכתיב [שם] דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה וכתיב בתריה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו והוא מקרב הגאולה דכתיב [ישעיה נו] שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות והקב”ה חפץ בו יותר מבכל הקרבנות דכתיב [משלי כא] עשה צדקה ומשפט נבחר ליקוק מזבח מחטאת ועולה לא נאמר אלא מזבח
נחזור לשפת אמת
וכתי’ בשעריכם וכן כתי’ שעריך אשר ה’ כו’ נותן לך. כמ”ש במ”א כי אלה הג’ הם למעלה מעוה”ז שהוא עלמא דשיקרא ודקטטה, וגם בדין אחז”ל שראה הקב”ה שאין העולם יכול להתקיים בדין.(שיתף עמו מידת הרחמים)
תורה ועבודה וגמ״ח– עבורם העולם עומד, באצילות
הדין האמת והשלום – בעבורם העולם נברא -פרק א׳, אלוקים, מידת הדין הצרופה, אין שקר ואין מרידה , לבדו ימלוך נורא, דין הוא גזר דין ללא משפט. אין מי שחולק , האדם לא נברא עדיין
משפט אמת ושלום – לפני בריאת האדם, בעל בחירה חופשית, אלוקים ירד מכסא הדין ונמלך – שיתף עמו מידת הרחמים, נעשה מלך אוהב צדקה ומשפט. מאפשר בחירה חופשית ומרידה, עלמא דשיקרא, סטרא אחרא
כיצד הגיע השקר לעולם הזה?
כי כשעלה במחשבתו לברא עולם, ברא אלוקים את העולם במידת הדין הצרופה לפי האמת.
ישב על כסא המשפט העליון וברא לבדו נורא.(ובכן תן פחדך על כל מעשיך…לפי הגר״א)
לא התיעץ, לא נמלך במישהו אלא ברא על פי דיבור ופקודה, כמו דיקטטור
שם לא היה קיום לשקר ולמרידה ולסטרא אחרא
רק לפני בריאת האדם שיש לו בחירה חופשית,
ירד אלוקים מכסא המשפט העליון ודבר בלשון רבים ״נעשה אדם״,
כלומר נמלך, דבר כמלך. חלק הסכימו וחלק סרבו. כי המלכות מאפשרת לסרב ולמרוד ולשקר.
אבל בנ”י בא”י הי’ להם אחוזה באלה הג’. (דין אמת ושלום).
שהוא המקום שבחר בו הש”י ויצא מכלל העולם הזה ויש בה הארה מעולם העליון והם השערים שיש בכל עיר ישראל פתיחות שער מלמעלה וירושלים ובהמ”ק למעלה מכולם. ולכן כי יפלא ממך דבר כו’ וקמת ועלית כו’ שזה בחי’ האבות. וכל ערי ישראל בחי’ של השבטים כמ”ש
דארץ ישראל על דינא קיימא. ולכן כתי’ השמרו לכם כו’ ועצר את השמים ולא יהי’ מטר כי הוא בדין. ולכן אמרו המרגלים ארץ אוכלת יושבי’ היא כיון שאין תחתונים יכולין לעמוד בדין. אבל באמת א”י הי’ מסייע לבנ”י להיות זוכין בדין. ובנ”י יצאו מזה הכלל. וזה עצמו שדרשו חז”ל עלה במחשבה לברא במדה”ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדה”ר. כי בוודאי ישראל הם שעלו במחשבה והם יכולין לעמוד בדין והקב”ה שיתף מדה”ר להיות מרחם על כל העולם בעבור ישראל והם יצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולוס.