פרשת וארא תשפ
וארא: ארבעת לשונות גאולה והפרפר היוצא לעוף חפשית
מדוע העמידו חז”ל בספק את הלשון החמישית של הגאולה – והבאתי? זאת נראה מהמבנה המיוחד של הקטע כולו. נפתח בפתיחה
הפתיחה יוצאת הדופן
וידבר אלוקים אל משה אני הויה
הפסוק מלא תמיהה. איך יכול אלוקים- מידת הדין- לאמר “אני הויה” שהיא מידת הרחמים? רשי וההולכים בעקבות חז”ל קושרים את הפסוק לסוף הפרשה הקודמת שבה משה טען כלפי מעלה. ההפסקה בין הפרשיות מורה על כך שמשה עצמו עומד בדין לפני האלוקיםעל כך שהעז כביכול לטעון. :וידבר” – לשון קשה של תוכחה. הקבה ממשיך ואומר הרי נגליתי לאברהם וליצחק וליעקב ומעולם לא טענו כנגדי!
אך מיד ממשיך הקב”ה ואומר “אני הויה” כלומר משה הצדיק הפך את מידת הדין לרחמים. ואין סתירה אמיתית בין אלוקים להויה שכן מדובר ב”מידות” כלומר ב”הנהגה” של הקב”ה שהוא אחד. פעם נוהג בגבורה ודין ופעם בחסד ורחמים, והכל לפי הנדרש באותה שעה
יתר על כן: המילים “אני הויה” מחברים את ה”אני העלוין” למידה הקרויה הויה. ה”אני” הוא ה”עצמיות” שמעל המידות. האני יכול להיות דין או רחמים. ה”אני” גם מייצג את המלכות כלומר את פסק הדין הסופי שיתבצע בקרוב.
אבל רשי מוסיף הבט מיוחד להויה
אני הויה: נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני…ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות. אני הויה – נאמן להפרע . וכשהוא אומר אצל עונש כגון וחללת את הויה אלוקיך אני הויה – וכשהוא אומר אצל קיום מצוות כגון ושמרתם ת מצוותי אני הויה אני הויה נאמן ליתן שכר
כלומר “אני הויה” יכול להתיחס לשכר טוב אך גם לעונש ונקמה ברשעים. ואין זו סתירה כי נקמה ברשעים היא רחמים לעולם. ויש כאן רמז שישראל יצאו לחופשי ופרעה יענש
אבל רבנו בחיי רואה כאן גם רמז לסיפור הבריאה. גם שם בפרק א’ בבראשית מופיע האלוקים לראשונה כבורא של ששת ימי המעשה ורק בסוף הפרק מופיעה הויה בראשי תיבות “יום השישי ויכולו השמים.” הדין הפך לרחמים. העולם נברא אמנם במידת דין והיה עלול להחרב בדין כפי שקרה לעולמות קודמים, אומר רשי, אלא שהפעם שיתף עמו מידת רחמים הויה כדי ליצב ולכונן את העולם. וכשם שבבריאה היו “עשרה מאמרות” כך גם יצאו ישראל ממצרים בעשר מכות כדי לקבל את עשרת הדברות שהן מטרת הבריאה. נזכור את הקשר הזה שעוד נחזור אליו בהמשך
הפתיחה מפוארת, אך עדיין לא מיצינו אותה. שכן על הפסוק הבא
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי
ושמי הויה לא נודעתי להם
המפרשים תוהים כיצד הוא אומר על האבות ש”שמי הויה לא נודעתי להם”? הרי אדם הראשון הוא זה שקבע לפי המסורת את השם הויה, וקין והבל הקריבו להויה, ונח הכיר והקריב להויה לאחר המבול ואברהם הקים לה מזבחות ושמע לקולה בעקידה. ויצחק ויקב זכו לנבואתה. אלא שהכוונה ש”בשמי הויה” כלומר בשמי כמושיע לא נודעתי להם. ולפי זה יציאת מצרים תייצג את הויה בפעם הראשונה כ”מושיע”.
ורבינו בחיי מוסיף ואומר ש”שמי הויה” מכוון לשם המפורש של הויהשנאמר במקדש הקבה עושה ניסים גלוים בטבע בשם המפורש. ורבנו בחיי מוסיף שכאשר הקבה אמר “אני הויה” הוא נגלה למשה בפעם הראשנה באספקלריה המאירה, שרק משה זכה לה. נבואת משה עולה כאן לפסגה.
והשאלה היא מדוע הפתיחה המפוארת הזאת לארבע לשונת גאולה? אין זאת כי אם סימן שהתורה מציגה כאן את רעיוןהגאולה לא רק שלך ישראל ממצרים אלא של כל אדם בכל הדורות, ולא רק לשעבוד של מצרים אלא מכל השעבודים שבעולם. וחזל אומרים שבכל דור חייב אדם לחוש שעצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ומדובר לא רק על ליל הסדר אלא גם – לפי תורת החסידות- בכל אדם הנמצא במיצר. אין מצרים אלא מיצרים. כל אדם הנמצא בלחץ נורא ובמיצר יכול ללכת בדרך הסלולה כאן בתורה ולהגאל מצרתו. כל אדם יכול לעולות בארבעת לשונות הגאולה ולהגיע לארץ המבטחת כלומר לשלום. הוה אומר- כל אדם המשועבד לאליל כמו לתאוות אלכוהול או סמים או לכל תאוה אחרת יכול להגאל משעבודו בדרך הסלולה כאן.
ארבעת שלבי הגאולה
מהפתיחה המפלאה ממשיך הקב”ה ואומר למשה את ארבעת שלבי הגאולה הידועים לכל והמהוים את הבסיס של ארבעת הכוסות
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים
והצלתי אתכם מעבודתם
וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים
ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים ו
ידעתם כי אני הויה אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים
לפנינו ארבע לשונות או סוגי גאולה או ארבע שלבי גאולה. מהי בדיוק יציאת מצרים- האם מדובר בשלב שמדויק של היציאה בבוקר טו בניסן? או שדמדובר בכותרת הקרויה יציאת מצרים והכוללת אל כל השלבים? על כך חולקים רבותינו. נביא כאן שתי דעות הפוכות זו מזו שלכל אחת מהן פילוסופיה משלה מה בדיוק היא הגאולה או היציאה. ממצרים
השיטה הראשונה הקיצונית היא של רבי יוסי (בספר הזוהר) הסובר שהשלב הראשון בשרשרת הוא היציאה ממצרים בבוקר טו בניסן וכל השלבים באים אחריה. כך “והצלתי” מכוון לים סוף ששם הציל הקבה את ישראל מיד פרעב ביד חזקה ובשפטים גדולים. השלב השלישי של “וגאלתי” מכוון לכך שהאדון פרעה ויתר על תביעתו לשלוט בישראל כלומר נתן להם “גט שחרור”. שכן גאולה היא פדיון מיד המשעבד. כך גם גאולת היבמה בידי היבם או גאולת קרקע מידי הנושה. שהרי כתוב “ויהי בשלח פרעה את העם” ששילח את העבדים לחפשי . השלב הרביעי “ולקחתי” עוסק במתן תורה בהר סיני. רק אז ידעו ישראל שהקבה הוציאם ממצרים. כפי שאמר בפרשת שמות שישראל לא יאמינו עד שיגיעו להר סני. שכן התורה היא הנס היחידי העומד לעולם שאי אפשר להכחישו –כך כותב הרמבם בהלכות דיעות
זןהי שיטת רבי יוסי. אבל אחרים – כמו הרמב”ן – אומרים ההפך שהיציאה היא השלב הראשון במצרים עצמה. הדבר אירע כידוע בראש השנה שאז פסקה מהם העבודה הקשה, השלב השני “והצלתי” מכוון עדיין להיותם בתוך מצרים שאז פסקה עבודתם לגמרי. השלב השלישי “וגאלתי” מכוון ליציאה בבוקר טו לאחר שפרעה אמר להם בחפזון קומו צאו. השלב הרביעי הנחוץ הוא “ולקחתי” המכוון למתן תורה בסיני שאז נהיו לעם. .אך מפרשים אחרים קושרים את השלב הראשון של “והוצאתי” למכת דם
\מכל מקום – בשתי השיטות יש מרשם לדורות ליציאה מעבדות לחרות
שכן השלב הראשון – היאה מסבלות מצרים- הוא השלב ההכרחי המתחיל את הגאולה והוא שהעבד קודם כל יכיר בעובדה שהוא נתון בעבדות לאדון מסוים. שכן רבים הם העבדים לתאוות ולרעיונות שישללו לחלוטין את העובדה שהם אסורים באזיקי עבדות. עובדה נפוצצה היא שהעבד המשועבד מקבל עליו את העבדות כעובדה מוגמרת שאי אפשר לשנותה. למשל אדם המכור לסמים או לאלכוהול או לאכילה מגזמת נוטה לחשוב שכך צריך להיות ושיאן בכוחו שלנות את המציאות. לעיתים קרובותצ אפילו ישבח את העבדות. העבד נוטה גם לקבל כעובדה את מה שהאדון אומר עליו. אם האדון אומר שהוא לא שווה פרוטה או שלא יכול להיות לו קיום עצמאי, העבד יקבל זאת. לדוגמא- הלבנים בארהב הפיצו את הרעיון ששחורי העור לא מסוגלים להיות עצמאים. במו אזני שמעתי טיעון כזה מהדיקן של אוניברסיטת יוהנסברג. התוצאה היא ששחורי העור עד היום מפגרים בלימודים. דבר דומה אירע ליהודי אירפה שהגויים אמרו עליהם שאנו רודפי בצע ורמאים מטבענו שאין אנו יכולים להקים מדינה משלנו. הרבה יהודים קנו זאת כעובדה- עד להקמת המדינה. כך אדם המכור לאלכוהול חושב שאין לו תקנה ועליו להשאר מכור לנצח.
אך התורה אומרת כאן שהשלב הראשוני לצאת מעבדות הוא להכיר בעבדותו ובאי הצדק שבה.
השלב השני במרשם הגאולה הוא “והצלתי אותם מעבודתם” – שהוא השלב שהעבד מתאים עצמו למציאות של חוסר עבדות. זה קרה במצרים כשישראל שחטו את הגדי שהיא לא רק עבודה זרה של המצרים אלא הסמל של שיעבודם הרוחני למצרים. הקבה יצווה עליהם לשחוט את האליל של מצרים באופן תיאטרלי. משל לאדם המנפץ את היינות בביתו או שורף אחת לתמיד את הסמים שברשותו כהכרזה על שחרורו מהשעבוד להם
השלב השלישי היא הגאולה – והוא שהאדון בעמצו ובכבודו מרים ידים ומוותר על אדנותו. למשל כאשר לפתע פוסקת מהאדם התאווה ליין או לסמים או לאוכל המרובה או לתאוות מין או לעבדות למפלגה פוליטית וכדומה
השלב הזה של ויתור צד האדון יש בו מלכודת. זאת רואים משפרעה שלמרות ששיחרר את ישראל לאחר מכת בכורות, והם נגאלו משעבוד לו באופן פורלי- למרות זאת הוא חזר בו ורדף אחריהם בחיל רב. וזה מלמדנו לכל שעבוד שהוא. הנה אדם שלרגע חשב שהצליח להשתחרר מתאותו- ולאחר זמן מה של שקט תוקפת עליו התאווה בחוזקה וביתר שאת. כך למשל קורה לאדם שעבר בהצלחה ניתוח קיצור קיבה ואכן השיר מעליו מטען של עודף שומן. אך לאחר זמן חוזרת תאות האכילה להשתלט עליו בית שאת מקודם והוא חוזר ומשמין כפל כפלים. לכ למשעבד יש את הנטיה הזאת לחזור ונכבוש את עבדו- ולא רק משעבד שהוא ךאדם אללא גםם משעבד שהוא סם או אלכוהול. ומאבק יהיה עתה כפול וחזק כקריעת ים סוף.
והשלב הרביעי של היציאה לחושפ אינו משלם אלא בקבלת התורה. כל הארגונים שמנסים לעזור למתמכרי המים או לאלכוהול מלמדים את המתמכר שאין לו תקנה אלא אם כן יאמין בכח עליון שיוצאו משעבוד לחרות. אין אדם מוציא את עצמו מהאסורים.
עד כאן עמדנו על המרשם שהתורה מציגה לכל אדם המבקש לצאת מעבדות לחרות. המרשם מורכב מארבע לשונות גאולה שהם ארבע שלבים של שחרור הדרגתי. מה אם כן לגבי הלשון החמישית של “והבאתי”? מדוע הספק אם היא שייכת למרשם או לא? לשם כך נשים לב למבנה המיוחד של הקטע כולו
אני הויה
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב
וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם
את ארץ כנען את ארץ מגוריהם
וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם
לכן אמוור לבני ישראל
אני הויה
והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי
וידעתם כי אני הויה
המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים
והבאתי אתכם אל הארץ אשר
נשאתי ידי לתת אותה
לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה
אני הויה
יש סימטריה בין הקטע שלפני ארבע לשונות גאולה ולקטע הבא אחריהם (ראה נחמה ליבוביץ) כדלקמן
1 אני הויה
2 וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב
3 בריתי לתת להם את ארץ כנען
4 נאקת בני ישראל במצרים
5 אני הויה
והוצאתי…. והצלתי…. וגאלתי…. ולקחתי
5 אני הויה
4 המוציא אתכם ממצרים
3 והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי
2 לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם
1 אני הויה
המבנה הזה מזכיר פרפר שלו שתי כנפים סימטריות. הן מעופפות ולוקחות כביכול את ישראל מעבדות לחרות. יוצא שהשלב “והביאותי” שייך ל”כנף” הפרפר ולא לגופו. ולכןראוי שלא לחשבו ביחד עם ארבעת לשונות הגאולה שבין הכנפיים המיצגות את הגוף
מדוע דמות של פרפר? כי הפרפר הוא התפתחות הגולם. העבד נמצא כביכול ב”קקון” של הגולם ועם שחרורו וקבלת התורה הופך להיות פרפר נהדר שעף לו כרצונו. אבל יש כאן עומק נוסף כי הפיכת הגולם לפרפר היא מפלאי הטבע הגדולים ביותר. שכן הגולם מתמוסס כליל בתוך הקקון והופך לתמיסה המרכבת מהאלמנטים הבסיסיים ביותר של החיים כלומר לתאים בודדים הצפים במרק . והנה פלא והתאים הללו מתחברים מחדש ויוצרים יצור מפלא ונהדר – הפרפר שבוקע ועולה ועף לו כרצונו בחפשיות. היש לך מטפורה טובה מזה לעבד היוצא לחפשי? כמו הגולם הוא חייב לרדת קודם כל לבסיס אשיותו ולבנותה מחדש לפני שיעוף לו חפשית
הציור מקסים והמסר מפלא אך התורה מודה ואומרת “וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה” ם
ולפי הפשט הסיבה ברורה – הם היו כה רצוצים ושבויים בידי נוגשיהם שהמסר המסובך והיפה של משה לא נקלט במוחם. החסרון היה גם במשה- כבד שפתים, וגם במסר- מסובך,וגם ובעיקר בשומעים. בל חזל מעירים ש”עבודה קשה” היא “עבודה זרה” שבה היו ישראל שקועים במצרים כחיקוי לאדוניהם. זהו השפל הרוחני העמוק ביותר שאליו העבד מגיע שהוא מאבד את אמונתו ומאמץ את אמונת אדונו. .
וזה נכון לכל המשועבדים בעולם ולכל האלילים שבעולם. הדבר שעוצר את העבד מלהשתחרר מהאדון הוא אימוץ אמונת האדון המלמדת שעליו להיות עבד.
ועתה מובנים דברי רבינו בחיי המצוטטים לעיל שהקטע שלנו מזכיר את סיפור הבריאה. שכן מהו המבחן העקרי שאליו נברא האדם אם לא מבחן עבודה זרה? זאת רואים מהפסוק “נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו”. רשי מספר שהמלאכים שאלו את הקבה מדוע הוא מדבר בלשון רבים? אין הוא חושש שבכך יביא את עבדי עבודה זרה להאמין שיש יותר מבורא אחד? (באזני מעתי טיעון כזה מכומר ידוע). והקבה ענה שדיבר בלשון רבים ללמד את האדם מידת ענווה- שיהא הגדול נמלך בקטן. מכאן ראיה שהקבה פתח פתח לעבודה זרה מיד עם בריאת האדםץ הווה אומר שהאדם נברא לעמוד – קודם כל – במבחן של עבודה זרה .
וכשם שאדם הראשון נברא לעמוד במבחן עבודה זרה, כך גם עם ישראל נולד כאן במצרים לעמוד במבחן של עבודה זרה. העבדות היא לא רק למצרים אלא גם לאלילים למיניהם עד סוף הימים.
ומכאן שהאנושות כולה נולדה לעמוד במבחן עבודה זרה. גם האנושות זקוקה לגאולה ושחרור מתיאולוגיות שונות ותורות שונות ומשונות המרחיקים את המין האנושי מהקבה.
ולכן פרטי הגאולה המפורשים כאן חשובים לא רק לישראל במצרים אלא לכלאדם השרוי במיצרים ולכל האנושות. ואין פלא שפרטי גאולה מפורשים כאן חד עם הופעת השם המפורש של הויה, שהוא המושיע והגואל הראשון והאחרון – כן יהי רצון
משה התיאש. אך הקבה פנה אליו שנאמר “וידבר הויה את משה לאמר בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו” ולכאורה הפסוק פשוט אלא אם כן נשים לב שכאן זו הפעם הראשונה שהתורה משתמשת בביטוי וידבר השם אל משה” . מכאן והלאה מתחילה נבואתו הבררוה והמפורשת שנתנה לו באספקלריה המאירה ובשם המפורש. והקבה מורה לו ללכת לקראתם למרות העומק העצום של שעבודם הרוחני. אסור לאבד תקווה. ומשה לומד קל וחומר: אם ישראל לא שומעים אלי איך ישמעני פרעה? ותשובת השם: “וידבר הויה אל משה ואהרון ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה”. מה צוום? לפי הפשט מינה אותם. אך חזל חולקים: חחד אמר שצוום על עבודה זרה כפי שאמרנו לעיל כי זה השלב הראשון של הגאולה. יש להשתחרר מעולה הרוחנית של מצרים. יש להוציא את מצרים מישראל לפני שנוציא את ישראל ממצרים
אבל תנא אחר אומר שצוום על שילוח עבדים. הצעד הראשון מיציאה מעבדות שלך היא לעזור לאחרים לצאת לחפשי. אינך יכול לצאת לחפשי ולהתעלם משעבודם של בני אדם אחרים
האם יש לכם דרך יותר נפללאה מזו של התורה ללמד כיצד להשתחרר מעבדות פיזית ורוחנית?